איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא
מסכת בבא מציעא · דף פב.
תוס' ד"ה לא דכ"ע אית להו דשמואל כו' אבל הכא המלוה מחל כל חובו ולכאורה קשה ע"פ מה דאיתא בפרק אעפ"י דאם קיבל אחריות ש"ח להיות כשואל דכיון דאין החיוב מתחיל רק לאחר שנאבד הוי דשלב"ל אך ע"ז מתרצים התוס' דהוי שיעבוד הגוף וכאן לא שייך זאת דהא לא מהני רק משום מחילה אבל נגד שיעבוד הגוף שפיר הוי אסמכתא דמאי דהגוף הוי בעולם ע"ק דאמאי מהני הא דמתנה ש"ח להיות כשואל וכתב הש"ך דהוי כמו התקבלתי וכאן לא מהני שום התקבלתי דהא אם שאל לה חפץ בחנם לא הוי ג"כ דין שואל כמ"ש הש"ך בסימן ע"ב כיון דאין כל הנאה שלו דהא הוא לוה לו מעות וא"ל דאמרינן כאלו לא לוה לו כלל א"כ לא מהני מטעם אסמכתא והנה לפי מה שמבואר אם יש לו שט"ח אי אפשר למחול עד שיחזיר לו שט"ח וכן במשכון אפי' אם באמת הא נאבד אח"כ המשכון מ"מ דמיא להא דאיבעי לן באמר לה התקדשי לי בפרוטה מיד ובפרוטה לאחר שאגרשך כיון דהוי בנתיים שעה שאין ראוי לחול המחילה ועוד אפשר דלא מהני אם לא מהני מכח מחילה רק דלא הוי בידו ולא הוי אסמכתא א"כ הוי כמו מנה אין כאן משכון אין כאן כיון דאין חל רק אמה שבידו. והנה אם נימא דהוי כאלו א"ל התקבלתי ולא הוי אסמכתא דהוי לי' למלוה פקדון ביד הלוה א"כ קשה הא הו"ל שמיר' בבעלים ולא שייך שמירה דהוי כמו אמר לי' שמור לי ואשמור לך דחשיב שמירה בבעלים וא"ל דהתנה עם חבירו דיהא פטור לגמרי דז"א דלגמרי דיפטור גבי פקדון לא מהני דהוי מתנה עמ"ש בתורה:
אך א"ל דבידו שפיר למחול וא"ל דלא מהני גבי משכון מחילה דכיון דלא מהני משום משכון וא"כ למפרע אי אפשר לומר דלא יהא המשכון של המלוה לענין שקידש בו אשה או לקנות בו קנין אך דממילא חייב באחריות כיון דקונה משכון דהא השתא הוי כמו שלא בשעת הלוואתו כיון דאי אפשר לגבות חובו ממקום אחר כמ"ש הש"ך בסימן ע"ב וגם הא דאיתא בהלכות פדיון הבן דמצי א"ל לדידי שויא הך סידרא כמו דאמר רב כהנא לדידי שויא הך סדרא דמי כל הפדיון ה"נ משו"ה בכאן אף דלא מצי למחול מ"מ מצי א"ל לדידי שויא והוי כאלו שקול דמי פרעון ושפיר מהני מחילה והנה ר"ע ס"ל אדם מקנה דשלב"ל והנה אפשר עוד לומר דמהני אסמכתא גבי מחילה א"כ תו לא אפשר לומר בפקדון אם לא דוקא:
בהלוואה והנה א"ל דהפירש אבל נסכא לא ר"ל דמש"ה לא אמרינן גבי נסכא אבד נסכא אבד אלפא זוזי דהנה באמת נסכא נוטל לגוביינא וא"כ מן הדין נגד מעותיו הוי ש"ש וא"כ מה ששוה הוי מן הדין פסידא דמלוה אך מה שחובו מגיע יותר זה מחל לו בחנם וא"כ לפי מה שפסק הרמב"ם דאם אמר יודע אני שיש אונאה לא מהני כיון דאין יודע כמה אונאה והוי מחילה בדבר שאין לו קצבה ולא מהני וא"כ מש"ה לא מהני ג"כ כאן משא"כ גבי קתא כיון דלא שקיל לגוביינא וא"כ הוי כמו שמחל לו כל החוב בחנם אפי' מה ששוה הקתא וא"כ מחל לו דבר קצוב כל החוב ומש"ה מהני מחילה ולפ"ז מיושב קו' התוס' דמאי מקשה ממתניתין דשבועות לשמואל דלמא מתניתין מיירי בנסכא דהא באמת לפמ"ש הוי עיקר מחילה אליבא דשמואל מה דמחל לאחר שב"ל דאל"כ לא מהני דהוי מוחל לה דשלב"ל ומשו"ה שפיר שייך הך סברא שכתבתי דהיכא דשקיל לגוביינא וא"כ זה מה ששוה הקתא נפסד מן הדין והוי דבר שאין קצוב ולא מהני מחילה בטעות דלא ידע דאיכא אונאה כמו דמשני שם הש"ס בב"מ דף כ"ז נראה במתניתין הא טען המלוה ברי דיודע כמה שוה מקשה שפיר אפי' בנסכא אבד נסכא אבד אלפא זוזי ומתירץ קושיות התוס' דמקשה שפיר ממתניתין: