איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא
מסכת בבא מציעא · דף פב:
תוס' ד"ה במלוה צריך למשכון פירש בקונטרס להשתמש בו. ואין להקשות לפירושו דאמאי קאמר מתניתין דלא כר"א. נוקי מתניתין באין צריך למשכון. וי"ל משום דהנה התוס' פי' בדרב יצחק וצריך לפרש מאיזו טעם יהיו ש"ש דאי חשיב קנין גמור אפי' באונסין לחייב וי"ל דבההוא הנאה שיכול לקדש אשה וכו' וא"ת וכו' וי"ל כיון דעכשיו שניטל המשכון אין מעותיו בידו. ועוד דיכול לעשות קנין חליפין והנה לפי דס"ל לר"נ בב"מ דאין פירות נעשין חליפין ופי' באסיפת זקנים משום דאינו יכול להשתמש בפירות וא"כ במשכון לא נעשין חליפין כיון דאין יכול להשתמש וא"כ אפשר דזה הפי' אימר דאמר ר"י שלא בשעת הלוואתו היינו משום דיכול לעשות קנין אחר משא"כ בשעת הלוואתו הי' יכול לעשות במעותיו ועי"ל דה"פ אימר דאמר ר"י שלא בשעת הלוואתו דהא היתר תשמש עושה ש"ש דהא באמת לא נשתמש עדיין בההיא הנאה אבל היכא דהיתר תשמש אם כבר נשתמש לא הוי רק ש"ש כמ"ש הרשב"א דהא לוה לו מעותיו בודאי היתר תשמש לא הוי אפי' ש"ש וראי' מלאחר זמן השאלה דבשואל הוי שוכר ובשוכר הוי ש"ח ופטור מגניבה ואבידה. והנה לפי סברת משום דאיכא ג"כ פרוטה דרב יוסף הוי בשכר היתר שימש שואל. וא"כ אם נימא דבשעת הלוואתו הוי ג"כ יכול לקדש וא"כ נימא דהוי חייב באונסין ואמאי קתני במתניתין דהוי רק ש"ש ואלא עכצ"ל כפי הך סברת אבעי' דלא הוי שואל כיון דאין השתמש בגוף המשכון. והנה הפ"י הקשה דאמאי הוי משום פרוטה דרב יוסף ש"ש הא לא שייך כלל למשכון וי"ל דהפי' הוא כך דהוי ש"ש בשביל שיכול לקדש אשה וא"ל הא הוא עשה זאת במעותיו הא משתכר פרוטה דרב יוסף:
והנה כמ"ש הפ"י דבשביל פרוטה דרב יוסף הוי שוכר בההיא הנאה דתפס אאגראי ה"נ הוי שואל כיון דעכ"פ בשביל דרב יוסף הוא לוה וממילא הוי שואל בשביל שכר שימוש אי אמרינן כפי הך סברת אבעי' דהוי שואל אע"ג דאינו בגוף המשכון. או י"ל דס"ל השתא דהיתר תשמש הוי כאלו כבר שימש וממילא הוי רק משום פרוטה דרב יוסף דהא בלא"ה הי' יכול לעשות כן במעותיו. וא"כ מש"ה הוי רק ש"ש. והנה לפי דמשני במלוה צריך למשכון ה"פ דבאמת כפי הך סברת איבעי' דהוי רק שוכר דלא הוי שואל כיון דאין השימוש בגוף המשכון. אך הא הסמ"ע כתב הטעם דבדמי אבידה הוי בשכר היתר תשמיש כאלו כבר נשתמש משום דאין ירא שיבא ויתבע משא"כ במעות מותרין מתירא שמא יבא ויגבה אך באמת אם עדיין לא הגיע הזמן פרעון הוי כאלו כבר נשתמש אך באמת ז"א הא איתא בסימן ע"ד דקביעות הזמן הוי לטובת הלוה וא"כ שפיר יכול לסלק בתוך זמנו. אך במלוה צריך למשכון וא"כ הוי הקביעות הזמן לטובת המלוה ג"כ ואין יכול לסלק בתוך זמנו וא"כ שפיר הוי כאלו כבר נשתמש והוי שוכר כ' דלא הוי שואל כיון דאינו בתשמש המשכון. אך באמת דהי' יכול לעשות כן במעותיו אך דהא משתכר בפרוטה דר"י ומש"ה שפיר פלוגתא דר"א ור"ע וא"ש דלא משני מתניתין במלוה א"צ למשכון דאל"כ לא הוי כלל ש"ש בשביל פרוטה דר"י דהא לא הוי כאלו כבר נשתמש ואם שימש לא הוי כלל רק ש"ש. והשתא דעדיין לא שימש לא הוי רק ש"ח או דשימש דיכול לקדש או לקנות הוי באמת שואל אך כיון דיכול לעשות כן במעותיו ועיקר הוא משום פרוטה דרב יוסף הוי רק שוכר כמו גבי פרוטה ודלא כסברת הפ"י דמשמע מיני' להיפך או י"ל ע"פ סברת הרשב"א דבשעת הלוואתו אפילו אם ניתן לו רשות להשתמש הוי רק ש"ש וא"כ לפי ה"א הוי ס"ל כמאן דמחייב באונסין וא"כ כאן כיון דהוא בחנם הוי כמו ש"ש. ולפי האמת ס"ל כר"נ אך בצריך למשכון הוי כמו שכבר נשתמש בו. והנה מה שהקשה בספר ת"ח דלפרש"י במלוה צריך למשכון א"כ אמאי אבל הלוה בשטר ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו ופרש"י דבוודאי לגוביינא שקלי דלמאי שקלה הא בטוח קשה הא צריך למשכון ומש"ה שקלה. וי"ל משום דהנה הקשה הראב"ד הא בלא"ה הוי שוכר וי"ל משום דהנה התוס' כתבו בשם ר"ח בפ' איזהו נשך דהא דמשכון הבית לא הוי ריבית דהא בלא"ה לא יכול הלוה ליטול דהא המלוה מוחזק בו. והנה הש"ס אמר בב"מ דף צ"ז שאל שתי פרות בש"פ זיל בחר משאיל ושואל איכא ש"פ משא"כ אצל משאיל ליכא ש"פ דהא בלא"ה לא הי' יכול ליטול דהא המלוה מוחזק וכאן לא שייך קושיות התוס' דשם בקרקע שפיר שייך לומר דהפירות יכול ליטול משא"כ כיון דאין יכול לשמש בו ליכא אצל המשאיל ש"פ. והנה זה הי' יכול לומר דמש"ה אם התנה אפי' אח"כ לא מהני להיות שואל במשכון והש"ך הניחו בצ"ע אמאי לא הוי שואל ובאמת א"ש. ובאמת הי' ג"כ באפשר לומר דמכח זה יש לחשבו ש"ש מכח דיכול לקדש בו האשה אך באמת אצל המשאיל ליכא כלל הנאה דבלא"ה כיון דמשכון אצל חבירו בלא"ה אין הלוה יכול לקדש בו אשה כמ"ש התוס' בכתובות דף נ"ט ע"ב ובפוסקים שם. והנה א"ל דכיון דאם כבר שימש בו לא הוי רק ש"ש דהא שואל לא הוי מכח דאצל המשאיל ליכא הנאה דבלא"ה אינו יכול לקדש בו וא"כ אם כבר שימש לא הוי שואל היתר תשמש לא הוי רק ש"ח משא"כ שלא בשעת הלוואתו דגלוי דאי אפשר לשלם ממקום אחר הוי כמו מעות אבידה והוי כאלו כבר נשתמש והוי שואל. והנה רש"י כתב בדף פ"א בד"ה ר"י אומר כש"ש אע"פ שנותן שכר פעולתו ש"ש הוי דאי לא יהיב אגרא הוי שואל משא"כ אפי' אם לא יהב שכר לא הוי כלל שואל דאצל המפקיד ליכא הנאה כלל אך אמאי הוי שוכר משום דהנפקד הוי נהנה בו כמו דאיתא בההיא הנאה דמגלי תרעא כמ"ש הט"ז בהלכות ריבית וכיון דמשלם מה שנהנה לא הוי כלל שוכר. וא"כ מתורץ קושיות הת"ח דהא ממ"נ הוי שואל אם כבר נשתמש בו דהא ממ"נ הא משמש בו ואלא צ"ל דלא הוי ממונא דמשאיל דבלא"ה הוי מוחזק בעל השטר ואם כן הוי שואל דהא ע"כ לגוביינא נקטי' וממ"נ הוי שואל: