איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא
מסכת סוכה · דף לב.
בד"ה הכא באשירה דמשה עסקינן וללישנא קמא קשה דמשים איסור וי"ל דלפמ"ש הרמב"ן דאם כותי אסרה דבר שאינו שלו רק של ישראל יכול לבטל דממ"נ כיון דחשוב דהוי כאילו הוא כותי מועיל ביטול וא"כ בכה"ג שפיר הוי דיחוי דהא מיד שישראל לקוח אפילו אינו רוצה לזכות בו תו לא מהני ביטול אפילו בלא זכי' רק תיכף ומיד שלקח ישראל יע"ש בלשון הרמב"ן:
והנה מה דכתבו התוס' דהמ"ל ביו"ט ראשון וא"כ הוי כתותי מכתת שעורי'. י"ל משום דבאמת לפמ"ש המל"מ הוי הפי' בר"י דשברים אסור ממילא משום דאין ספק מוציא מידי ודאי אך בדרבנן שפיר אמרינן דספק מוציא מידי ודאי וא"כ מה דזכה ישראל תו לא מצי לבטל הוי רק מדרבנן כמ"ש הט"ז בשם הב"י וא"כ באמת כפי מ"ש התוס' לר"ת לקנין מיד שקצץ מן האילן הוי ביטול אך דאיירי דקצץ ישראל וישראל אינו מצי לבטל אלילים של נכרי הוי רק משום ספק [מה שזכה בו הישראל] אבל עכשיו הוי מדרבנן ואם השתא יקוץ הנכרי וא"כ הוי ספק בדרבנן אפילו דספק בא מצד אחר אעפ"כ אמרינן דספק דרבנן לקולא כמו דעת ר"ת דכתב השואל בתשובה דתליא בפלוגתא דר"ת ור"י והנה הטעם דאין ספק מוציא מידי ודאי ר"ל דאוקמה אחזקה חזקת איסור מקודם משא"כ גבי דקל ולולב דלא שייך חזקה דממ"נ דהא צריך לקוץ וח"כ לא הוי כלל מעולם חזקת איסור דהא ספק אם רשאי לצאת דהוא שברים או לאו אך דזה דוקא אם נימא דאינו אסור רק למצוה אבל אם נימא דאסור גם לשאר דברים דהיינו להדיוט שפיר שייך אין ספק מוציא מידי ודאי והנה זה הסברא שייך מכח אין שינוי אצל גבוה וא"כ דאמרינן דהוי עכ"פ לא גרע מכח ביטול ולפי דעת הט"ז לולב הוי שינוי:
וא"כ י"ל דהפי' והאמר רבא לולב של ע"א אם נטל יצא אלמא דלאחר ביטול יצא וא"כ תו אי אפשר לומר דהפירש במתני' דמחובר אסור עכ"פ לגבוה קודם ביטול אפילו לא נאסרה דהא מ"מ עכ"פ קשה הא הוי ביטול ממילא ניהו דאיירי דהישראל קצץ עכ"פ לא שייך אין ספק מוציא עידי ודאי דהא מעיקרא הוי ספק וכמ"ש דכיון דאין מחובר לא נאסר רק דוקא לגבוה וע"ז משני הב"ע באשירה דמשה ר"ל דמעיקרא נטע לע"א וא"כ הוי אסור גם להדיוט וא"כ לא מהני ביטול ממילא וא"כ שפיר אין ספק מוציא מידי ודאי שייך ואמת איירי ביו"ט ראשון והנה י"ל עפ"י אותו סברא שכתבתי לעיל מכח דהוי ספק דרבנן אך דהוחזק איסורא גם בדרבנן אוקמינן אחזקה קמייתא:
והנה י"ל דהפי' דאם נימא דמצות לאו ליהנות ניתנו דה"פ דבאמת איירי באשירה וכבר נקצץ ע"י ישראל והוי ממילא אך דהוי ספק וא"כ מה דהוי דיחוי הוי רק מדרבנן בשאר מצוה יע"ש כן כתב בספר פי וא"כ הוי בדרבנן ספיקא לקולא וא"כ הוי שפיר בידו דע"י ישראל לא גרע ממילא אך אם אמרינן דמצית ליהנות וא"כ הוי שפיר מה"ב דכיון דעכ"פ מספק אסור ליהנות וכיון דמשום ספק צריך לשרוף שפיר שייך כתותי מכתת שעורי' יע"ש:
והנה י"ל הא דנקט מצות לאו ליהנות ניתנו ומתורץ קושיות הר"ן דהכי' דבאמת איירי באשירה דנעבד לאחר שגדל וס"ל כר"י בר"י דיכול לאסרה אע"ג דכבר נטע אך דקשה הא כי קצץ חוי ביטול וכס' ר"ת וא"ל דהא קצץ ישראל מ"מ הוי ביטול ממילא והוי ספק ובכאן לא הוי אתחזק איסורא וא"כ א"ל דבזה פליגי רב יהודא ורבא אם אוקמינן אחזקה באיסור דרבנן ומש"ה ס"ל לרבי יהודא דשרי אע"ג דמצות ליהנות ניתנו ורבא ס"ל דמוקמינן אחזקה אע"ג דאיסור דרבנן ומש"ה יהיב טעמא דמצות לאי ליהנות ניתנו מתורץ קו' (התו') הרא"ש לקמן בסוכ' דאמאי נקיט משום מה"ב וי"ל משום דהנה קשה הא לא שייך אוקמה אחזקה וע"ז אמר כתותי מכתת שעורי' וא"כ כיון דצריך לשורפו עכ"פ מספק עכ"פ כתותי מכתת שעורי' ומתורץ הש"ע דפסק משים גזירה דר"ל או דאין הטעם מכח דאוקמה אחזקה או דפסק דממלא הוי עדיף דבישראל גזר משום רבא יע"ש:
והנה י"ל הא דלא מייתי הרי"ף הך איבעי' דאם נימא נדחה או משום דס"ל דבאמת לא משכחת רק כמש"ל דאם הוי אינו שלו ויכול לאסרה וזאת הוי רק מדרבנן הא דעשה בו מעשה יכול לאוסרה דבר שאינו שלו וא"כ לא שייך דיחוי דהא נשבר ממילא מהני וא"כ הוי בידו לקצץ ממילא קודם שיבוא לידו דהוי ספק וכמש"ל והנה לא שייך דהוי בידו והוי מצוה כיון דאין רשאי עכ"פ לכתחלה והנה אבעי' שני' נפסק הראשונה דהא ממ"נ לענין גביה א"צ דהוי שלו ולא שייך ס' הרמב"ן וכמ"ש לעיל יע"ש היטב: