איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא
מסכת סוכה · דף לא:
והנה הטו"ז הקשה לפי הפסק דפסקינן דדוקא ביום השני כשר של ע"א קודם הביטול דלא הוי כתותי מכתת שיעורי' אבל ביום הראשון דהא בעי לזכות וא"כ הוי ע"א של ישראל לא מהני ביטול וא"כ מאי פריך דהא מתניתין הוי בי"ט הראשון לפי דגרסינן לעיל רבא לעולם בי"ט הראשון וי"ל משום דהנה התוס' בדף ל"ב ע"א בד"ה באשירה דמשה וכו' מקשים מאי איבעי' להו לר"ל אם יש דיחוי אצל מצית אי לא ממ"נ באשירה דישראל לא הוי מהני ביטול ואלא באשירה דנכרי וא"כ קודם ביטול נמי מיתר וא"ל ביו"ט הראשון הוא דחשיב לפי שלא הי' שלו קודם ביטול וכו' אין לנו לחוש לחשבו בו דיחוי מחמת שלא הי' שלו וי"ל משום דיש גירסא (אשירה דמשה) דהוי מצוה הבאה בעבירה והקשו דהא לא שייך מצוה הבאה בעבירה וי"ל דהא הוי הדין בש"ע יו"ד דאם אמר שמור לע"א אסור דהוי רוצה בקיומו וכתב הט"ז דאפילו הנכרי אינו מחזיק לו טובה מ"ע כיון דהוא משמר רוצה ומיצר שלא תשבר והנה איבעי' אם נשכר לשבר ע"א אם אסור משום רוצה בקיומו וא"כ זהו הפי' דבאמת עשה עבירה ניהו דמצות לאו ליהנות ניתנו מ"מ רוצה בקי מו דכי היכי דיהא יוצא כמו שם דאפילו הי' בחנם. וזהו הפירש אך דקשה הא ר"י ס"ל דע"א שנשתברה מאלי' שרי ופריך שם אמאי אינו יכול ישראל לבטל ע"א שלו והוי כמו נשברה מאלי' ותי' גזירה שמא יגבהה והדר מבטלה והוי ע"א של ישראל הא לר"י א"צ לומר הגזירה והוי רק מדרבנן רק דאסור מן התורה כמו נשתברה מאלי' וכתב המל"מ דיש סברת דלר"י הא שנשתברה מאלי' והוי ספק ואסור ולא ודאי דהוי ספק דלמא בטלה או לא יע"ש היטב וא"כ לא שייך דהוי מצוה הבאה בעבירה דכיון דיכול לקיים המצוה בלא העבירה דיבטל וא"ל דישראל לא מצי לבטלה א"כ הוי רק משום ספק ורוצה לקיימו הוי דרבנן והוי ספק דרבנן ולקולא וא"כ כיון דיכול לקיים המצוה בלא עבירה לא אמרינן דאינו יוצא משום דהוי מה"ב וכמ"ש בספר פ"י גבי גזל מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דהפירש דלא הוי מה"ב כיון דיכול לצאת בשאלה ור"ל דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה וכו' אך באמת מ"ה כתב ר"י דיכול לצאת קודם ביטול של נכרי משום דלא הוי כתותי מכתת שיעורי' ומצוה הבאה בעבירה נמי לא הוי כמש"ל וא"כ א"ש אך ר"ל הא אזיל לשיטתו דס"ל דע"א שנשתברה מאלי' בטל וצ"ל משום גזירה וא"כ הוי ודאי איסור דרבנן ובדרבנן נמי רוצה בקיומו אסור וא"כ קודם ביטול אינו יוצא משום מצוה הבאה בעבירה ומתורץ שפיר קושיות התוס' הנ"ל
והנה אם נימא מאי דהוי עבירה דרבנן משום רוצה בקיומו יוצא וכמ"ש בס' פ"י ולא הוי קשה הא הוי מצוה הבאה בעבירה מכח דרוצה בקיומו אך באמת מוכרח דאפילו הוי רק מדרבנן אינה יוצאה דהא דמאי אינו אסור רק מדרבנן ולב"ש אינו יוצא ולב"ה יוצא משום דאי בעי מפקיר מפקיר לנכסי' אך אם נימא דיש חילוק וכמ"ש בס' הש"ך בסימן ק"י בדיני ס"ס דיש חילוק מאי דחכמים אסרוהו בשביל ספק הוי כמו ודאי איסור כיון דאסרו בשביל ספק דאורייתא החכמים ז"ל לגבי גבינה כתב כן וא"כ בדמאי הוי בשביל ספק דאורייתא דלמא לא מעשרי אך אם אמרינן לקוח הוי מדרבנן וכמ"ש ר"ת אך דאם לא תיקנו רבנן לא הוי צריך לעשורי אפילו דרבנן משום רוב ע"ה מעשרין אך דרבנן תיקנו כן כתבו התוס' בב"מ דף פ"ט פ"א וא"כ הוי רק מדרבנן ואפ"ה אינו יוצא בדמאי אי לאו דאי בעי מפקיר לנכסיו וא"כ מוכח דאפילו בשביל איסור דרבנן נמי אין יוצא והנה אם אמר כפירש החי' השני שבתו' דלאחר מרוח הוי מן התורה כתי' התוס' דלאחר מרוח הוי מדאורייתא ואך דאיכא ת' אחד בש"ס בעירובין דמ"ה אי אמר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה לא מהני אפילו אם אמרינן ברירה משום דבעינן ראשית שיהי' שירי' ניכרין לישראל דיהא אלו שיירי והשאר הם שיירין ואלו ראשית וא"כ בשעת מעשה לא ניכר והנה לפ"ז אם קנה אצל חבר דבודאי הפריש והוא הפריש מחדש ואמר תרומה אלו דהא הדין דלא מהני אינו בזא"ז והוא עצמו יודע דלא מהני ואח"כ נתוודע דבאמת לא הפריש החבר דבודאי לא יצא במה שהפריש מקודם דכיון דבשעת לא ידעינן דאלו הם ראשית והשאר שיירין אע"ג דאח"כ נתוודע כמו דשם דאגלאי מלתא למפרע דכיון דבשעת מעשה לא ידעי וא"כ לפ"ז קשה מה הועילו חכמים בתקנתן דממ"נ דאם אמת דלא הפריש אפילו יפריש השתא לא מהני כלל דכיון דמדאור' לא הוי הך תרומה תרומה כלל השתא דהא לא הוי בזא"ז וא"כ לא ניכר שיירי' לישראל ואם נתוודע אח"כ דבאמת לא הפריש אכל טבל דלא חל שם תרומה עליו מקודם כלל אלא ע"כ דס"ל דלקוח הוי מדרבנן וכתי' ר"ת ולא כתי' השני שבתוס' ומדרבנן הוי שפיר שיירי' ניכרין לישראל דהא מדרבנן חל שם תרומה השתא דצריך להפריש:
והנה התוס' כתבו בעירובין דרבא ס"ל דהוי הטעם משום ראשית שיהא ניכרין לישראל וא"כ ע"כ הוי ס"ל דלקוח הוי מדרבנן הוי אפילו לאחר מירוח וכר"ת וא כ הא בדמאי לא יצא אעפ"כ לב"ש ולב"ה רק מכח אי בפי מפקיר וא"כ אלמא דמאי דהוי מדרבנן ג"כ לא יצא וא"כ קשה אמאי אמר רבא דיוצא בשל עכו"ם הא המצוה הוי באה בעבירה מכח רוצה בקיומו של איסור ועכצ"ל דבאמת הרמב"ן מוכח דאפילו באיסור דרבנן אמרינן ג"כ דרוצה בקיומן של איסור אסור דהא שכרו אפילו בסתם יינם אסור והנה לפי מ"ש הט"ז שכתבתי לעיל דאפילו אינו מחזיק לו טובה מ"מ אסיר גבי רוצה בקיומו של איסור וא"כ לא מוכח מהא דשכרו אסור דשם הוי הנאה וא"כ אפ"ל דבאמת מאי דאסור מדרבנן אינו אסור ר צה בקיומו וא"כ ל"ק דהא הוי מצוה הבאה בעבירה מכח רוצה בקיומו דס"ל כר"ל דהא דישראל לא מצ' לבטל הוי רק מדרבנן גזירה דלמא אגבה והדר מבטל ודלא כרבן יוחנן דשברים מאלו אסור וא"כ כיון דהוי מדרבנן ולא איכפת לי' מכח רוצה בקיומו של איסור וח"כ מש"ה לא חשיב מצה הבאה בעבירה דהא יכול לעשות בלח עבירה דהיינו דיבטל הישראל מקודם אע"ג דלא מהני ביטולו של ישראל מ"מ הוי רק מדרבנן וא"כ אינו אסיר משום רוצה בקיומו של איסור באיסור דרבנן כן צ"ל לרבא הא באמת שברים שנשתברו מאלי' לר"י אסור מכח ודאי ולא מכח ספק ובצד השני של הנ"ל דהוי ודאי ולא ספק כן צ"ל לרבא וא"כ מתורץ קושיות הט"ז דכיון דע"כ לרבא דס"ל שיירי' ניכרין בעינן ובתרומות מעשר נמי איתא במתני' דתרומות דמיקרי ראשית וא"כ צ"ל דלקוח הוי מדרבנן ובדרבנן נמי אינו יוצא והא דיוצא בע"א צ"ל כר"ל דהוי רק מדרבנן ואינו אסור בדרבנן יוצא בקיומו של איסור וא"כ לא יכול לומר דמתני' איירי בשל נכרי רק ביום ראשון דהא קשה מכי נקצץ מן הדקל נתבטל וא"ל דהא לישראל לא מצי לבטל וא"כ הוי רק מדרבנן לר"ל והנה כיון דהוי רק מדרבנן ובדרבנן א"צ שריפה כן כתב הפ"י ולא הוי כתותי מכתת שעורי' וא"כ אפילו אם זכה הישראל לאחר שנתבטלה מאלי' א"צ שריפה משא"כ לפי הפסק פסקינן כר"י דשברים שנשתברו מחלי' אסור מן התורה: