איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא
מסכת סוכה · העתקה ממה דשייך למסכת סוכה ומסכת ר"ה ג"כ ואינו מהמשך דקודם
והנה בס' ט"א הקשה דל"ל במסכת ר"ה לומר דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא ת"ל דהא מתעסק פסול לכ"ע מקטן וחרש והוי כמו מתעסק וי"ל דהנה בס' יום תרועה הקשה אמאי אמרינן דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא ידי חובתו דכיון דעכ"פ שמע ועיקר החיוב הוי השמיעה וי"ל דהנה באמת לשיטת ר"ת דאמר כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה הוי הדין בתפלין כן בכל מ"ע אך למאן דפליגי על ר"ת י"ל דרק עיקר הכל מן סוכת גנב"ך ומן ציצית דבעינן קרא וי"ל דבשלמא שם לא שייך לדרוש כל דהא טלית שאולה פטורה וכן סוכה שאולה אינו יוצא לר"א וא"כ אם אמרינן כן יהא פסול רק (לציצית תיבה זו א"י) (מי שהסוכ' שלו וזה א"א אך לרבנן דיוצא בשאול' קשה מסוכה אך די"ל עוד הפי' משום דהנה הפוסקים הקשו בסוכה דף ט' ע"א דהקשה מן שמואל על דאמר ב"ה דיוצא בסוכה ישנה והא גם רב מודה. וי"ל דהנה באמת לרב הא לחד דעה אמר רב כל מצוה שהנכרי פסול א"צ לברך ופירש"י ז"ל דלא שייך קדשנו והתוס' כתבו דלא שייך וצוונו וא"כ הפי' דבאמת מ"ה דמסקינין אח"כ הואיל דלא הוי גמר מצוה וכתב הרמב"ם בהל' ברכות דיש עוד ציווה אח"כ וא"כ מ"ה גבי ציצית דכיון דנכרי ושייך קדשנו וציונו אך דלא הוי גמר דהוי צווה אח"כ ומ"ה בעי כוונה לשמה דהוי גופא מצוה ולא מכשירי מצוה ומשא"כ בסוכה דסוכת גנב"ך כשירה ורק לשמואל מקשה שפיר דהא טווה הוי כשירה בנכרי וע"ז ל"ל מיעוט רק מכח לשמה וראי' דבחלין לבגד ציצית וציצית פסול נכרי אע"ג דישראל עומד פ"ג ובטוה כשר להרא"ש אם ישראל עומד על גביו וא"כ לפ"ז י"ל אע"ג דפליגי על ר"ת י"ל דבנאן דלא הוי ציוה אחר על אח"כ רק מיד בתקיעה הוי שמיעה לר"מ אמרינן דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא דהא כיון דכתיב בתורה והעברת שופר תרועה הוי מיד השמיעה הוי כאלו כתיב בתורה התרועה והשמיעה ביחד וא"כ הוי כל שאינו מחויב דהא עיקר הטעם כתבו התוס' במנחות הואיל דלא כתיב לבישה בקרא וא"כ זה רק בציצית דהוי זה אח"כ ומשא"כ בשופר דהוי הכל בב"א וא"כ הוי כאילו כתיב שמיעה ועוד דבשלמא בסוכה הא הוי אח"כ המצוה ועיקר המצוה של ישיבת סוכה כתיב קרא אחרינא בסוכות חשבו שבעת ימים ומשא"כ בשופר מכאן ילפינן התקיעות והוי כאלו כתיב השמיעה בקרא ובציצית הוי כמ"ד ועשו להם אחרים ומ"ה בעינן קרא דבני ישראל וא"כ באמת הא דפסלינן מתעסק למשמיע הוי בשביל זה דכיון דכתיב קרא דבעינן דיהא מחויב וא"כ נתמעט נכרי וא"כ הוי מצוה וכמ"ש לעיל ושייך קדשנו וציונו ובעינן כוונה ועכ"פ מתעסק פסול וא"כ זה הוי עיקר קרא דכיון דאינו מוציא מי שאיני מחויב ונכרי פסול אזי מתעסק פסול ומתורץ קושיות הט"א וא"כ יש בזה סברא אם אמרינן דסתם כיון דיודע די"ט הוא הוי כמו כיון וזה לא שייך במשמיע וא"כ במשמיע בודאי בעי כוונה ומ"ה אפי' למ"ד דס"ל דלא בעי כונה במצוה אחר דיודע דהוי י"ט (דלענין משמע הוי כמו דלא ידע שהוא י"ט ומשא"כ אם כיון להשמיע וא"ש דברי הרי"ף וכמ"ש לעיל) במשמיע בעי כוונה ומ"ה מתורץ קושיות הט"א דהקשה איך הוי בעי לומר דס"ל דבעי כוונה הא משמיע לעצמו מהני דהוי הפ' עכ"פ דג"כ דגרע בכאן דהא אמרת לשיר וא"כ אינו רוצה רק לשיר ע"ז לא גרע (משמיע ומשמיע עדיף טפי) והנה יש סברא לאיפוך דכיון דיודע די"ט ואינו רוצה לצאת הוי גרע מאינו יודע דהוי שהיא י"ט וא"כ לפ"ז הוי במשמיע עדיף דאינו צריך כוונה ומשא"כ לעצמו דכיון דיודע די"ט אמאי לא רצה לצאת בו אך דכיון דרבא אמר (לשיר ואפ"ה יוצא וע"ז שפיר גרע מן משמיע) וא"כ מתורץ ג"כ קושיות הבעל המאור ע"ז הדיעה משום דהוי ר"י אמרו (דאין) צריך לכוונה ור"י אמר דמצות (אין) צריכת כוונה זה לא שייך ברי (נל"ה דצ"ל) בהאי משום דעכ"פ לא שייך סתם (ואלא ע"כ) במשמיע דאע"ג דהוי כא"י חם י"ט דלכ"ע בלא כוונה לא מהני רק דאין צריך כלל כוונה ומתורץ קושיות הבעל המאור משום דבאמת אע"ג דהוי היכא דא"י די"ט לכ"ע (ז"א) בעי כוונה אך דזה הוי כוונת משמיע לא בעי כלל ומייתי ראי' להא דלעיל דבעינן עכ"פ לר"י כוונת משמיע וממילא לא שייך סתם בכאן ובודאי אפילו למ"ד דא"צ כוונה בעי כוונת משמיע דעכ"פ יהא כוונה להשמיע דאל"כ הוי כמו דלא ידע דהוא י"ט ואם כיון להשמיע אזי א"צ כוונה וזה הפי' בהרי"ף ומתורץ הכל