אור ברסלב
איגרא רמה חלק א מסכת כתובות › דף קי.

איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא

מסכת כתובות · דף קי.

דף מט.

הרמב"ם פסק פרק כ"ה מהלכות מלוה ולוה דין י' הי' לזה עדיות ובינונית ולזה זיבורית זה גובה מבינונית וזה גובה מן זיבורית וכ' המ"מ יש אצלי תמה בדבריו ז"ל שהרי הוא פסק פרק י"ט במי שהי' לו בינונית וזיבורית שדין ב"ח בבינונית וכו' ואפשר שאין גרסתו כו' אלא ר"נ דאמר זה גובה וזה גובה אפילו אם תמצא לומר בשל עולם הן שמין יש נ"מ שיאמר בעל הזיבורית אני רוצה להגבות זיבורית וכו' אך הר"ן והכ"מ דלמה לא יאמר בעל הבינונית אני רוצה להגבותו תחלה בינונית אך י"ל דהנה המאור כתב לתרץ הא דלא הקשה לר"נ ה"ד ותי' משום דנ"מ לגבות בינונית ולהגבותו זיבורית והקשה הרמב"ן עליו יע"ש וי"ל משום דהנה הט"ז כתב על מה דאמרינן וחכמים אומרים פקח שרצה למשכנו והקשה הט"ז אם לא כתב דאקנה מאי איכא למימר הא יכול להבריחו ותי' הט"ז דבכה"ג וודאי משעבד דאקני דהוי אומדנא והקשה עליו התומים ממסכת ב"ב דמשמע שם דרצה לפשוט דאקנא משתעבד ותי' הש"ס מיני' דידי' לא קמבעי' לי' ואמאי לא תי' כס' הט"ז אך י"ל משום דהנה התוס' כתבו לעיל בדף מ"ז ע"ב ד"ה שלא דבלוקח ומוכר לא שייך אומדנא דהלוקח לא ירצה רק במתנה לא שייך כן דלא הוי רק דעת נותן. וכתבו התוס' הא דאמרינן גבי מוכת שחין אלא מעתה אם נפלה לפני יבם מוכת שחין אמאי לא נימא דאדעתא דהכי לא נתקדשה ותי' התוס' דמשום דלזה איך קפידא דלמה איכפת לי' דאם נפלה לפני מוכת שחין דלא תהא זקוקה והנה. הש"ך מסופק אם מסר מודעה וא"כ אפשר דמקח בטל דכיון דאיכא מסירת מודעה וגם אונס והנה לכאורה קשה אם נימא כס' הש"ך דהנה הא הב"י כ' דזה אין סברא דאמרינן אגב אונסא גמר ואקנה ואם יכפור ולא רצה לשלם מאה זוז ונתן לו נ' זוז לא שייך לומר אגב אונסי דזוזי גמר ואקנה דהא הנך זוזי לא הוי באמת שלו רק הוא הי' רוצה לכפור והנה איתא דעות דאם נתן לו רק ש"ח ולא מעות אם אמרינן דאגב אונסי גמר ואקנה או לא דכיון דלא נתן מעו' וא"כ לפ"ז אם אמרינן כסברת הש"ך קשה דהא בכאן לא שייך דאגב אונסא דזוזי דהא באמת זוזי שלו הוא אך דהוא לא הי' לו משלם וא"כ לא חשוב זוזי רק הנ"מ דע"י זה נתחייב לו הש"ח שמקודם ובש"ח לא שייך לומר לחד דיעה אגב אונסי דזוזי אך באמת מוכרח דלא כסברת הש"ך רק דהא הדין דאמרינן בחו"מ סימן ר"ז דדוקא אונס דאתא מכח גזלן הא אונס דאתא מכח אחר לא חשוב אונס וא"כ בכאן לא חשוב אונס מכח גזלן דהא אפשר דלוקח לא רצה כלל להבריח רק הוא מפחד אנפשי' והנה לכאורה קשה לס' הט"ז דהא בלוקח ומוכר לא אזלינין בתר דעת המוכר לחוד אך דבאמת הא התוס' כתבו דאיכא דלא קפיד לא אזלינין רק בתר דעת המוכר לחוד וא"כ ממ"נ מאי קפידא יש בכאן דיטרוף מלקוחות דהא אם לא יטרוף מלקוחות יקח המעות אצלו מה שנקט בעד השדה ומה לי שדה ומה לי דמי השדה דכיון דאין נ"מ ללוקח אלא דבאמ' נ"מ דהמעות יכול להבריחם ויאמר דאין אצלי דמים בעד השדה דנגנוב וא"כ שפיר הוי בטל המכורה דהא הוי אונס ולא נקיט דמי דהא בלא"ה מגיע לו אותן דמים רק דמיתר החוב והחוב ליכ' אגב אונסי אך דהא לא הוי אונס מחמת הלוקח וכיון דאמרת דקא קפיד דרצה לאבריח וא"כ הוי שפיר אנוס מכח הגזלן ושפיר הוי ממ"נ או דלא קפיד או דמכר בטל והנה זה הוי התי' לבתר דמשני מיני' דידי' לא קא מבעי' לי' משא"כ אם אמר מיני' דידי' נמי לא טריף וא"כ שפיר לא מצי טריף מבני חורין דאמר בשעת מעשה הי' ג"כ מעות אחרים לפרוע החוב שלך ואח"כ נגנב ממני ושפיר הוי קפידא דהא לא יוכל לטרוף מבני חורין ובאמת לא הוי כלל מעות אחרים ולפי דבריו הוי קפידא ואונס לא הוי מחמת הלוקח ולא יוכל לטרוף ומשא"כ לבתר דמשני הש"ס דמני' דידי' שפיר קא טריף ומתורץ שפיר קו' התומים על הט"ז:

ובזה מיושב ג"כ דהא דלא מקשה ה"ד רק על ר"ש משום דהנה לכאורה לפמ"ש הרשב"א דמ"ה רק אם טרף קרקע יכול לטרוף מן היתומים משא"כ אם לא נגבה מקרקע רק מטלטלין דהנה הוי כמו שנשאר אצל יתומים וא"כ מטלטלין דיתמי לא משיעבד לב"ח וא"כ בכאן אם דאקנה לא משיעבד וא"כ קשה האיך עשה בשביל כך דיגבה מאותו הש"ח קשה דלמה ימכור וא"כ הוי דאקנה ולא מצי טריף וא"ל כמ"ש לעיל דהוי אומדנא קשה הא כתב הט"ז דאומדנא עשה פעולה דפיו ולבו שוין וא"כ סותר את הדברים שאמר ומכ"ש דגם בלבו אינו מועיל דפיו סותר את הדברים שבלב והוי כלא עשה כלל משא"כ בכאן ממ"נ נהי דלא הוי כאלו אמר דלוה אך באמת לא אמר דתופס בפקדון בעד חובו וא"כ ממילא אם נשתמש אח"כ חוי הלואה וזה גובה חובו וזה גובה חובו או די"ל לפמ"ש הפ"י דעיקר הוי מכאן ולהבא הוא גובה והנה באמת על האומדנ' הקשו התו' הא בעינן תנאי כפול ומכ"ש דלא מהני אומדנא אך לפי מה שפסק הרמב"ם אתי שפיר דבמעכשיו לא בעינן תנאי כפול וא"כ באומדנא הא הוי מעכשיו וא"כ בהלואה דהוי לענין שיעבוד עכ"פ להבא ולהבא בעינן תנאי כפול וא"כ לא מהני אומדנא בשיעבוד גבי מכר רק במחנה דלא בעינן תנאי כפול לחד דיעה וא"כ שפיר קשה דלמא ימכור הש"ח ומה פעל בלוה אצלו וא"ל דהא באמת פסקינן לפי המסקנא דאקנה משועבד י"ל דהא הוי הדין דאקנה יכול לחזור קודם שבא לעולם וא"כ קשה הא המלוה לענין מה לוה באמת יפרע מקודם וכן איתא בתוס' דמסתמא אינו נותן במתנה ופרעו מקודם א"ו דלא רצה (ללית) לפרוע כלל וכן כתבו המפרשים וא"כ כיון דאין רוצה לפרוע אין לך חזרה מקודם וא"כ אינו משועבד וא"כ תקשי לענין מה לוה המלוה כיון דלא שייך דרוצה למשכנו וכו' אך זה דוקא לרב ששת משא"כ לר"נ דס"ל ז"ג חובו וז"ג חובו וא"כ לא שייך דהוי חזרה דאינו חזרה רק דלוה עשה זאת בשביל זג"ח וזג"ח דיפרע זיבורית ויטול בינונית ומתורץ שפיר דהנה באמת הקשו המפרשים אמאי לא נוקי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי אך מתורץ דהא לא שייך בכאן דפקח דיכול לטרוף דלמא ימכור הש"ח ודאקנה הא הוי חזרה דחזינן דאין רוצה לפרוע כלל דהא רב ששת ס"ל דהפוכי מטרתא משא"כ לר"נ לא הוי חזרה דא"ל דכוונתו בשביל ז"ג וז"ג דיגבה בינונית והוא יתן זיבורית משא"כ לר"נ אם ירצה לגבות וליתן לו זיבורית ליתן לו מיד בינונית או דימתין על הזמן אם ירצה לסלק לו בזיבורית וא"כ למה לוה ולח חייש דלמא ימכור הוא בינונית שלו לאחר הגבי' או דלמא יהא עבד לוה א"ו דהוי חזרה ומתורץ קושיות הש"ך דבאמת לענין מלוה דעשה לוה על עצמו מחדש השתא לא אמרינן דעשה כן רק ללוה שמכבר וכו'

ובזה מיושב מה דקשה על רמי בר חמא דחי' ביתמי וראוי ליטול ואין לו ולכאורה קשה דמי דחקו לזה ולא תי' כפשוטו דלוה לו על עשר שנים ועיקר הקו' דבמאי פליגי צ"ל כפי התירץ הראשון שבש"ס דלוה בו ביום דמטא זמני' אך מתורץ דהנה אם נימא כס' הש"ך דהטעם דלא משועבד ממלטלין למלוה כיון דאם מוכרו לא יטרוף מן הלקוחות לא הוי כאילו בא לידו יע"ש היטב וא"כ ל"ק מדאקנה דהא א"צ דאקנה דהא א לטרוף לס' לס' הש"ך דפליג על הרשב"א מד"נ אך באמת הא הסמ"ע סובר דלא שייך שיעבודא דר"נ אם לא מטא זמני' וכיון דלוה על עשר שנים קשה אמאי לא חייש דימכור מקודם שיבא זמני' ואזי לא שייך שיעבודא דר"נ אך לבתר דמשני רמי בר חמא ביתמי ובאמת לא איירי דלוה על זמן וא"כ שפיר שייך שיעבודא דר"נ ול"ק מכח דהוי חזרה ולא מהני דאקנה ושפיר מצי לאוקמי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי וכמ"ש המפרשים ומתורץ שפיר:

והנה עפ"ז שפיר מתורץ הרמב"ם וכמו שתי' המ"מ ולא קשה קושיות הכ"מ והר"ן משום דהנה בגיטין איתא תרי לישנא אי אמרינן נתינה בע"כ שמי' נתינה והקשו התוס' דא"כ פרעון בע"כ לא נהוי פרעון ותירצו החו' דכיון דליכא פסידא בודאי הוי בע"כ והנה בתשובת מהרי"ט חילק עוד חילוק א' בין היכא דמכיון לצעורי אז שפיר הוי נתינה בע"כ לח הוי נתינה משא"כ בקידושין דהוי רק להרוחה אזי הוי נתינה בע"כ שמי' נתינה והנה בכאן דכתב המ"מ דיתן זיבורית בע"כ וח"כ לכאורה בכאן הקשה קושיות התוס' הא הוי בע"כ ואמאי הוי פרעון ולא שייך תי' התוס' דליכא פסידא דהא בכאן שפיר איכא פסידא דהא יפסיד דיטול זיבורית ויתן בינונית אך התי' של מהרי"ט דכיון דהפרעון הוי רק להרוחה וא"כ שפיר הוי פרעון בע"כ שמי' פרעון וא"כ ל"ק דהנה הרמב"ם כתב דזה גובה וזה גובה ולא אמרינן אלו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני ופי' המ"מ משום דאיירי מן הסתם באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי וא"כ קשה הא לא שייך דהוי פקח דהא הוי חזרה מדאקנה וע"כ צ"ל דכוונת השני בשביל זה גובה וזה גובה וא"כ המלוה השני שפיר יכול לפורעו בע"כ דהא הוי להרוחה והוי נתינה בע"כ שמי' נתינה משא"כ המלוה הראשון דהא עיקר כוונת המלוה השני הוי כי היכי דנהוי זה גובה וא"כ אינו רוצה שלא יהא פרעון בע"כ וא"כ אינו רוצה להרוחה רק כי היכי דיהא זה גובה וז"ג והוי כמו לצעורי ואזי לא הוי נתינה בע"כ שמי' נתינה לא יהא יכול דהוא רוצה לשלם לו בע"כ בינונית ושפיר כתב הרמב"ם דזה גובה וז"ג ומתורץ שפיר קו' הר"ן והכ"מ:

והנה עוד יש לומר הא דמקשה דוקא לר"ש ולא לר"נ משום דהנה לכאורה קשה מה פריך הא הא"ז כתב דאפילו אם יש לו עוד קרקע כנגד דמי חובו חיישינן דלמא חייב עוד לאחרים וא"כ הא הש"ך פסק דמהני תפיסה במטלטלין אפילו בלי רצון הלוה ורשות הב"ד ושומת הב"ד והנה הרשב"א דייק מכאן דשטרות לאו בני גוביינא נינהו מדלא גבה ש"ח בחובו וכתב הר"ן דהוי מילי ולא משתעבדי אך דהוי מילי דמזדבנא בדינרי נינהו יע"ש מה שתירץ הר"ן והנה המפרשים דזה שיש לו בינונית ש"ח שיש עליו שוה יותר וא"כ דלמא באמת איירי באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא וא"ל למה כתבו ש"ח י"ל דבאמת כיון דנתן לו בפירוש על הלואה והוא נקיט על הלואה וא"כ לא מצי אמר דנוטל בחובו דהא לא הוי תפיסה דכיון דהדין דזה גובה חובו ולא מצי ליטול בתורת גוביינא רק היכא דאין נ"מ אמרינן להמלוה דימחול לו חובו שלו והוא ימחול להלוה השני אך בכאן לא שייך דהוי הפוכי מטרתא דהא אם יגבה אזי לא הוי תפיסה ויטול הב"ח השני אך באמת הא שפיר הוי תפיסה דהא מצי לגבות הש"ח בחובו אך דמה ששוה יותר ישלים לו וכמו שכתב בחידושי מהרי"ט אך באמת הא הוי מילי ולא שייך דהוי מילי דמזדבני בדינרי נינהו דהא כל כמה דלא כתב לו הש"ח לא מזדבני בדינרי נינהו ואפשר דלא ס"ל מעמד שלשתן דהא הוי פלוגתא דתנאי בכתובות ועוד דאפשר דאיירי בתוך זמנו ויש דעות דבתוך זמנו לא מצי לקנות במעמד שלשתן כמו גבי כתובה ומ"ה כתב לו ש"ח וא"כ הוי שפיר מילי דמזדבני בדינרי נינהו ולח הוי ראוי ויכול לגבות ושפיר מהני תפיסה ומאי פריך אך י"ל דהנה הרמב"ן פסק דיכול לכפותו בש"ח דצריך ללות והקשה הרשב"א עליו דהא הוי פלוגתא אם מלוה ברשות בעלים לחזרה ואמאי הא הוי שיעבודא דאורייתא ותי' הב"ח דבזה פליגי אם שעבודא דאורייתא דמאן דס"ל דלא יכול לחזור ס"ל דשיעבודא דאורייתא ומ"ה לא יכול לחזור ומאן דס"ל דיכול לחזור ס"ל שעבודא לאו דאורייתא והנה בכאן שפיר קשה דבאתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא למה כתב שטרא דהא באמת מצי לגבותו מיד בחובו דהא בכאן לכ"ע יוכל לחזור דלא שייך שיעבודא דאורייתא דהא מה שיעבוד יש בכאן דהא קי"ל שעבודא במלוה אינו יכול לקנות וא"כ בכאן לא מקנה שעבודא דהא הוי הדין דהפוכי מטרתא ל"ל וא"כ לא מקנה כלל שיעבוד נכסיה רק שיעבד דידי' מה שהי' למלוה מכבר ובמלוה אינו יכול למחול והוי כמו פקדון דכיון דיכול לחזור ולא הוי ראוי כיון דמצי לחזור ושפיר מהני חפיסה כמו פקדון ולמה כתבו שטרא אך דוה דוקא לר"ש דס"ל הפוכי מטרתא משא"כ לד"נ דזה גובה חובו וזה גובה חובו הוי שפיר שיעבוד חדש ושפיר לא יכול לחזור ולא מהני תפיסה ואתי' כמ"ד דס"ל דמדאורייתא בבינונית וכמ"ש הפ"י בגיטין וא"כ מ"ה צריך לכתוב דכי היכי דנהוי מילי דמזדבני בדינרי נינהוי ואזי שפיר מהני תפיסה ול"ק לר"נ ר"ק לרב ששת. ובזה מיושב קושיות הש"ך דהקשה על הך דעה דאיתא בש"ע דבין באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי וכו' דבין כך ובין כך השטר בטל דהא מקשה דה"ד לא קאי רק לרב ששת ולא לר"ל וכו' וי"ל משום דהנה באמת ס"ל דסוגיא ס"ל דדאקנה אינו יכול לחזור או דס"ל דשיעבודא דאורייתא וא"כ ממילא דאקנה משיעבוד לפי חד דעה ואך מ"ה לא אוקי באתרא דכתבי שטרא משום דהיינו רישא אך דלר"נ איירי באמת באתרא דיהבי זוזי אך לר"נ הוי א"ש מכח מ"ש לעיל דמ"ה כתבי שטרא דכי היכי נהוי מהני תפיסה משא"כ י"א הללו ס"ל דיכולין לחזור מדאקנה ומ"ה אמרינן יחלוקו ושיעבודא לאו דאורייתא ומ"ה לא יכול למשכנו ובאתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא נמי א"ש דהא כיון דהוי חזרה מדאקנה וא"כ דלמא ימכור ועוד א"ש בלא"ה דהא פסקינן כעולא דמדאורייתא בזיבורית וא"כ אפילו פסקינן כר"נ לא הוי שיעבוד מן התורה ויכול לחזור והוי פקדון ומהני בלא שטר נמי תפיסה ומ"ה פסוק דהוי השטר בטל ומתורץ שפיר קושיות השפתי כהן הנ"ל:

והנה י"ל ק' הגידולי תרומה על מה שפסק דאם תפס לאחר מיחה דהיינו דקנה בינונית לאחר מיתה לא הוי תפיסה וא"כ עדיין אמאי לא מוקי מתניתין דנ"מ דקנה לאחר מיתה בינונית אך י"ל דהנה רש"י כתב בכתובות דף פ' מי שמת והי' לו מלוה או פקדון וכו' אר"ע יתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה וכתב רש"י ז"ל ולא מהני תפיסה והקשה הפ"י בסיפא שייך זאת ולא בנאן וי"ל משום דהנה בספר התומים הקשה על פי' הש"ך ב"ת ואמאי קתני דהי' לו פקדון ביד אחר יתנו ליורשין הא על זה לא שייך אם מכרו מכר דהא לא הוי שלו רק פקדון וי"ל דבשלמא בהלואה שפיר שייך דכיון דהתורה צוה ליתן למלוה של המלוה שלו וא"כ אין חייב כלל למלוה שלו וא"כ שפיר לא הוי מטלטלין של היורשים משא"כ גבי פקדון דהא פקדון כל היכא דאית' ברשות' דמרא איתא וא"כ אפילו באמת התורה צוה ליתן הפקדון ליד המלוה הראשון מ"מ לא עדיף מאילו הוה אצל המלוה הראשון גופא לא תפס מחיים לא הוי מהני נהוי דהוי בידו שכבר החזיר לו הפקדון כמו שצוה התורה דהא פקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא ובזה שפיר מיושב קושיות התוס' שהקשו בכתובות דהא בפסחים גבי מכר שדה באחריות וזקפן במלוה ואח"כ אתי ב"ח וטריף וכו' דהא לא שייך שם פרעון דלמה יפרע וא"ב שבועה וטעמא דר"ע הוי משום שבועה אך לפמ"ש א"ש דבאמת ע"ז א"צ שום טעם דהוי מטלטלין ולא שייך שיעבודא דר"נ וכס' הש"ך דכיון דאם מכרו מכר משא"כ על הפקדון הוי שפיר קשה דהא אין יכול למוכרו וכק' התומים אך התי' כמ"ש אך אי הוי אמרינן דבאמת מהני תפיסה לאחר מיתה וא"כ שפיר קשה דכיון דהתורה צוה ליתן לו וא"כ יהא תפיסה אח"כ אך זה דלא מהני תפיסה לאחר מיתה הוי הטעם בסיפא משום דכלן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה וא"כ מ"ה כתב רש"י ז"ל שפיר לא מהני תפיסה ומ"ה לא שייך גבי פקדון שיעבודא דר"נ וא"כ הוי רק הטעם שכולן צריכין שבועה רק לפקדון ולא במלוה א"צ להך טעמא ומ"ה אתי שפיר דשם הוי הלואה ואזי לא צריכין לטעם דשבועה ומתורץ שפיר קושיות התו' הנ"ל:

ובזה מיושב קושי' הג"ת הנ"ל משום דהנה באמת אם מת המלוה הראשון אזי יורשי המלוה השני א"צ שבועה אם נימא דזה הוי הטעם עיקר דממ"נ למה יפרע כל"ק הת' בשלמא אם מת המלוה השני א"ש דחיישינן דלמא פרע קודם שלוה להראשון וא"כ לא הוי מטלטלין דיתמי וכס' הרי"ף דבכה"ג כיון דהוי ביד אחרים אזי צריך לשלם ואלא דמת המלוה השני ואזי שפיר צריך שבועה וא"כ שפיר בכאן קשה קושיות התומים דלפמ"ש לעיל הוי קודם שהוציא המעות הוי פקדון דכיון דלא שייך הואיל דשיעבדו נכסים שלו דהא אין כאן שיעבוד דכיון דהוי הפוכי מטרתא ותי' הנ"ל לא שייך דהא באמת אח"כ נעשה הלואה והנה ס' הש"ך דכיון דהוי פקדון ושפיר נשתעבד ולא מיגרע משום דנעשה הלואה אח"כ (דהא יכול לטרוף בתוך הזמן) וא"כ כיון דהא נעשה הלואה והתורה צוה אח"כ ליתן לו ותו ליכא חייב למלוה שלו דהא לפמ"ש י"ל הטעם על מ"ש הש"ך דבאמת אם הפקיד אצלו מקודם יכיל הוא לטרוף בתוך הזמן משום דתו הוי אינו ברשותו ולא יכול למוכרו דהא צריך ליתנו למלוה הראשון והוא יטרוף בחובו וא"כ השתא דנעשה הלואה צריך ליתן לו להמלוה הראשון דהא מכבר נשתעבד ליתן לו הפקדון מקודם שנעשה הלואה וצריך ליתן לו חדא דאין לו רשות לעשות הלואה בלתי רשות דהוי אינו ברשותו ועוד דכיון דאם ירצה המלוה הראשון להיות ג"כ נשתמש בו וא"כ עדיין לא פקע חיוב עליו ליתן הפקדון ומכ"ש להיות אצלו וא"כ באמת כיון דנעשה והתורה צותה ליתן למלוה כמו שהוה חיוב מקודם וא"כ הא לא שייך פקדון כל היכא דאיתא ברשותו דמרא איתא דהא השתא לא הוי תו ברשותו דהא כבר הוציא וא"כ השתא דהוי פקדון והלואה ג"כ בודאי שפיר שייך שיעבודא דר"נ וא"כ שפיר הוי ג"כ מן התורה וא"כ הריב"א והריב"ה הקשה גבי הב לי זיבורית טפי פורתא ואמאי נימא לא ניחא לי' בתקנת חכמים דתיקנו בבינונית וסי' דלא אמרינן רק אם הוי מוחזק ותפס וא"כ אם נימא שיעבודא לאו דאורייתא ל"ק ונימא דנ"מ לענין בינונית דמן היורשין לא יטלו אלא זיבורית הא מצי המלוה החי לומר לא ניחא לי' בתקנת חכמים ז"ל דתיקון שיעבורא דרבנן וא"כ אצל החוב שלו אפילו אם הוי שיעבודא לאו דאורייתא מ"מ משיעבוד מדר"נ המלוה הראשון על השני משום דהא הוי פקדון והלואה וא"כ אפילו אם שיעבודא לאו דאורייתא ולא שייך ס' התוס' דמכרה אינו יכול למוכרה דכיון דשיעבודא לאו דאורייתא מ"מ הא הוי פקדון ואין יכול למוכרו ואח"כ נעשה הלואה ובודאי משועבד מדר"נ מדרבנן בלא שיעבודא דאורייתא וכן מלוה השני על הראשון דכיון דא"צ לשבע דלמה יפרע דכיון דהוא חייב לו בשלמא לאיפוך דלמא פרע מקודם שנעשה הלואה וא"כ כיון דטוען דלא ניחא לי בתקנת חכמים וא"כ לא נשתעבד לו זיבורית של היתומים וא"כ הוי כמו דהיתומים אין יכולין לסלקו בקרקע שלהם בשביל קרקע של אביהם ה"נ למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא דכיון דטען דלא ניחא לי' בתקנת חכמים ולא הוי שיעבודא עליו תו אין יכול לסלקו בזו הקרקע דהוי נגד חוד דר"נ זו הקרקע כמו קרקע שלהם ואין יכולין לסלקו אך באמת היכי דאינו מוחזק לא אמרינן דמצי א"ל לא ניחא לי בתקנת חכמים וע"ז שפיר משני דכיון דתפס תפס אזי שפיר מצ' א"ל לא ניחא לי בתקנת חכמים ז"ל וא"כ אין חילוק בין תפס תפס מחיים לתפס לאחר מיתה משא"כ הש"ע שפסק כמ"ד שיעבודא דאוריית' ולא שייך לומר לא ניחא לי' ומ"ה שפיר פסק הש"ע דיש חילוק בין תפיסה מחיים לתפיסה לאחר מיתה אך דמנלן הך חילוק לש"ע בין מחיים לאחר מיתה י"ל משום דהנה בתומים הקשה אמאי הוי הדין דאם מכר ש"ח ובש"ח יש שגבה מטלטלין אינו טורף ואמאי אם מחל לא מהני מחילה בשיעבודא דר"נ אפילו במטלטלין וי"ל משום דהנה באמת הוי הטעם גבי מטלטלין הואיל דהוי יורש דיכול לסלקו וא"כ הוי מטלטלין דיתמי והנה איתא בב"מ הניחא למ"ד דלוקח אין יכול לסלקו אלא למ"ד דיכול לסלקו ופי' הפי' דהכי פירש דהא שם איירי דלא מסיק כשיעור ארעא ושבחא וא"כ אם ס"ל דאין יכול הלוקח לסלקו וא"כ שפיר לא הוי של הלוקח כיון דאין הלוקח יכול לסלקו וא"כ הוי ארעא של הב"ח אשבח משא"כ אם הלוקח מצי לסלקו אלמא דאפילו אם הלוה גופא מצי לסלק כיון דאין הלוקח או היורש מצי לסלק לא הוי מקח וא"כ מ"ה בשלמא אם מכר לאחר שפיר שייך סילוק דהלוקח יהא מסלק להב"ח או היורש בדבר אחר משא"כ אם מחל להלוה האיך שייך שיהי' מסלק כיון דיהא מסלק הוי כמו דפרע למלוה וא"כ לא הוי כאילו מחל ולא מקרי כלל מחילה דיהא נקנה להלוה משא"כ אם מכר לאחר כיון דהלוקח או היורש אם ירצו יכולין לסלקו אזי מקרי מטלטלין של הלוקח ושל היורש ולא משתעבדי כלל וכלל וא"צ ליתן מידי כלל משא"כ לגבי עצמו לא מקרי מטלטלין של הלוקח (וכן היורש) דהיינו של הלוה דכיון דסוף סוף צריך לפרוע והוי כמו דהוי מעיקרא קודם המחילה ומ"ה לא מהני מחילה ואתי שפיר אך א"כ לפ"ז קשה אמאי אוי הדין דאם מכר המלוה החוב שלו והא עצמו חייב להך לוה גופא אמאי אינו יכול לטרוף אם גבה מטלטלין דהא לא שייך סילוק דיאמר לו עכב לך המעות בעד חוב שלך והנה במכר אפשר לומר דבאמת כן הדין ודנא כש"ע יע"ש היטב. אך ביורש לכאורה קשה אמאי הוי הדין דנעשה מטלטלין דהא לא שיך סילוק דיכול לומר עכבו לעצמך המעות אך צ"ל דגם זה הוי הטעם לחוד מספיק מכח דכולן צריכין שבועה ואין היתומים צריכין שבועה וא"כ מ"ה א"ש דהא גבי שבועות יורשין שפיר שייך דעיקר הטעם מכח שבועה דכיון דאין היורשין יכולין לשבע אין נוטלין הואיל דמגיע שבועה נגד היורשין משא"כ לענין לוקח לא אמרינן אין אדם מוריש וכן לענין חשוד אפילו אם אין יכולין לשבע רק נגד שבועות יורשין הוי הדין כן ומ"ה א"ש גבי מחילה וכן מתורץ בפסחים אע"ג דלא שייך שם שבועה הוי א"ש משום דשפיר שייך סילוק לפי דעה דבעי היורשין יכולין לסלקו במטלטלין שלהם וא"צ מעות וא"כ שפיר נ"מ דצריך שם ליתן רק מטלטלין שירצה דאל"כ הא הוי כמוכר סחורה שמכר שם שדה וצריך ליתן דוקא מעות או איזה מטלטלין שירצה וא"כ בכאן נגד היורשין הוי הטעם משום סילוק לא שייך דהא אין יכולין לסלקו וצריך לומר מכח דכלן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה וא"כ כיון דהטעם רק מכח שבועה א"ש מ"ש לעיל דכיון דאין אם מת המלוה הראשון בודאי אין המלוה השני צריך לשבע והוי משעבד ולאיפוך הוי פקדון והלואה וא"כ הוי מדאורייתא והא דהקשה רבא מכח קרקע משום די"ל לפמ"ש לעיל דבתר דתירץ רמי בר חמא ביתומים וס"ל דלא כרבא וא"כ שפיר נ"מ במאי דהלוה דנשתעבד לו נכסים דאם ימות ואזי צריך המלוה הראשון לשלם ליתומים והיתומים פטורין מלשלם וא"כ שפיר איכא נ"מ ולא הוי פקדון ורבא דהקשה והא יכול לגבינהו קרקע וא"כ שפיר לא שייך שיעבוד נכסים וא"כ שפיר ליכא נ"מ דהא שיעבוד נכסים לא שייך רק בקרקע וא"כ לאחר שאמר רבא זאת ואזי שפיר לא הוי שיעבוד והוי פקדון מקודם ונעשה אח"כ הלואה והנה בשטר חייב ללות לו אפילו אם שיעבודא דרבנן דכיון דעכ"פ איכא שיעבוד והנה זה י"ל דהוי קו' רבא דלא מתורץ הקו' דה"ד הפלוגתא דכיון דאין נ"מ בשיעבוד וא"כ הוי פקדון והנה אם הוי מדדבנן שיעבוד ולא הוי פקדון וא"כ אם נימא דלא ניחא לי' השתא בתקנת לא הוי גבה כלל וכלל וא"ל דנ"מ כקושיות הש"ס עכ"פ לענין יורשין דיורשין לא יגבו מזיבורית רק מבינונית והוא יגבה מזיבורית והנה באמת אם תפס חפס אך לענין לאחר מיתה מאי דקנה וא"כ לא שייך שיעבוד קרקעות במאי דלא הוי לו עד השתא כלל והנה מוכרח סברת בע"ת הנ"ל לחלק בין תפס מחיים לתפס לאחר מיתה משום דהוי הטעם לפמ"ש דעיקר ביורשין מכח דא"א לסלקו וקשה הא נ"מ בזה דיטול:

והנה מתורץ הרמב"ם ממה שהקשה עליו הלח"מ דהנה הנ"י כתב בב"ק דאם הו"ל עדיית ומכרה תליא בהך סברא דאם אמרינן מדאורייתא בעדיית והוי רק תקנת חכמים והנה קודם שמכרה העדיית הוי משועבד תו לא פקע דכיון דהשתא נמי הוי מדאורייתא כן וא"כ הנה בהש"ס דב"ק הוי פלפול אם אמרינן הב לי זיבורית טפי פורתא והקשה נימא לא ניחא לי' בתקנת חכמים יע"ש בספר פ"י ומה שחי' שם וא"כ הפי' דנ"מ אם אמרינן הב לי זיבורית טפי פורתא וא"כ צ"ל לו זיבורי' מי שיש לו זיבורי' דיאמר הב לי בינונית מקודם די"ל דאפילו אם יתן לו בינונית מ"מ מקודם שהי' לו בינונית הוי משועבד לו זיבורית לחוד וא"כ לא פקע דכיון דמן התורה בזיבורית השתא נמי משא"כ אם יתן לו זיבורית דאזי לא הוי משועבד מקודם זיבורית לחוד אזי אין צריך ליתן לו זיבורית וא"ל כקושיות הל"מ דלמה נקיט שהי' לו עדיית י"ל דהנה הש"ך כתב דאין יכול לחזור מדאקנה וכתב הטעם דאדעת' דהכי הלוה לו שיהא משועבד לו מדאקנה ולכאורה אינו מובן מאי הוי דעכ"פ הוי חזרה וכן הקשה בספר התומים וי"ל דה"פ דהנה באמת אם הוי שיעבודא דאורייתא אזי בודאי דאקני משועבד רק עקר הטעם אם שיעבודא לאו דאורייתא והנה הש"ך כתב דע"כ צ"ל למאן דס"ל שיעבודא לאו דאורייתא דבמלוה הכתובה בתורה שיעבודא דאורייתא וא"כ כיון דהוי חזרה דאדעתא דהכי לא הלוה וא"כ הוי כמו מזיק דנשתמש בלתי רשות והוי משועבד מכח דהוי מלוה הכתובה בתורה ואתי שפיר והנה אם אמרינן דבאמת בכאן הוי חזרה דהא כיון דלוה ולא פרע ממילא מוכרח דאינו רוצה לפרוע והוי חזרה גדולה וא"כ ממילא יש לגבות מעדיית כדין השומרין אך באמת הך חזקה דאלו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני הוי חזקה כמו תוך זמנו ויש לו מיגו דנאמן והנה מוזכר גבי תוך זמנו בש"ך אם מהני בטענת שמא וא"כ לא מהני רק נגד אלו היית' חייב לך כיצד אתה לוה ממני דטוען ברי דאינו חייב משא"כ בכאן נגר עדיית הא המלוה לא ידע אם חזר או לא חזר אע"ג דאיכא חוקה לא מהני נגד טענת שמא אך דבאמ' בכה"ג שפיר מהני חפיסה דכיון דאיכא לי' חזקה והיא מיקרי תפס ברשות אך רש"ל כתב דלא מהני תפיסה רק אם תפש הך גף החפץ אבל היכא דיכול לסלקו בזוזי לא מהני תפיסה והנה אם אמרינן דמהני תפיסה דהא רש"ל כתב על קושיות הרא"ש דמהיכי תיתי יהא יכול הניזק לכופו ליתן לו זיבורית הא אינו יכול לכופו ליתן לו מאיזו עדיית שירצה ותי' רש"ל דבאמת זה אינו דהא הניזק יכול לטעון לדידי חשיב כמו עידי עדיית וצריך ליתן לו מאיזה שדה בין עדיות בין זיבורית שירצה והנה הא לפי שטת הרא"ש והטור דס"ל דאינו גובה מעידי עדיית וא"כ לא שיך ס' מהרש"ל דרק רש"ל לשיטתו דס"ל דגובה מעידי עדיית כתב כן יע"ש בש"ך חו"מ סי' ק"ב וא"כ לכאורה האיך מצי לכופו ליתן לו זיבורית דהא השתא הוי הוא תפס ויכול לומר דלמא באמת מגיע לי עדיית דאפשר דהוי חזרה וא"כ לדידי שוה זיבורית כמו עדיות וא"כ כיון דהכי תפס ברשות והוי דררא דממונא שפיר מהני תפיסה דבלא טענות הם היי ספק לב"ד אך דכיון דיש לו עדיית ג"כ וא"כ ממ"נ יכול לסלק בעדיות כין דאין הדין דיכול לכופו בעידי עדיית וא"כ כיון דממ"נ יכול לסלקו לא הוי תפיסה דכל העומד לסלק הוי כמו שסילק וכמו דהדין ארעא כיון דלגוביינא כמאן דגביא דמין וכמו גבי אילן ספק קדם וכו' וא"כ כיון דלא מהני תפיסה אזי שפיר יכול לסלק בבינונית דכיון דלא הוי תפיסה והוא טוען ברי דלא חזר והוא טוען שמא חזר ולא הוי תפיסה וא"כ א"ש הרמב"ם דצריך לומר דהו"ל דוקא עדיית והנה בזה מוכרח דר"ש ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא דאל"כ עדיין יש נ"מ אם רוצה זיבורית טפי פורתא א"ו דלא ס"ל להא דעולא דמוכרח מי האיש אשר יוציא לך דהוי בזיבורית וא"כ כיון דס"ל דלא הוי בזיבורית וא"כ לא מוכח דשיעבוד' דאורייתא וא"ש דמוכרח לר"ש דשיעבודא לאו דאורייתא והש"ע דפסק לחלק בין תפיסה מחיים לתפס לאחר מיתה ס"ל שיעבודא דאורייתא וא"כ לא שייך דלא ניחא לי בתקנת חכמים ז"ל:

והנה י"ל הא דהקשה בס' א"ז מאי פריך וליגבינהו ארעא ארעא דלמא איירי דלית לי' קרקע אך י"ל דהנה באמת הכא ע"כ איירי דמת המלוה השני וא"כ שפיר הוי מטלטלין דאם מת המלוה הראשון קשה לפמ"ש לעיל הוי בכאן עיקר הטעם משום דלא זכה בי' רק זכה היורשין משום דב"ח צריך שבועה משא"כ היורש דהא סילוק לא שייך בכאן רק משום שבועה הטעם וא"כ אם מת המלוה הראשון האיך חיישינין דלמא פרע דלענין מה יפרע למלוה השני דהא חייב לו כנגדו ובשלמא אם מלוה הראשון חי ומלוה השני מת שפיר חיישינין לפרעון דלמא פרע קודם שלוה משא"כ המלוה הראשון לענין מה יפרע וא"כ אין צריך שבועה וא"כ לא הוי מטלטלין וא"כ דמלוה השני מת קשה הא באמת אם יטעון המלוה הראשין דפרע באמת וגם הש"ח שלו לא נפרע וא"כ מיהמן לומר פרוע ולא שייך שטרא בידך מאי בעי דהא י"ל דסמיך אהך שטרא דהא חייב לו כנגדו וא"ל אמאי לא ירא דלמא ימות או ימכור ואזי לא מצי טריף מש"ח שלו והוא יטרוף קשה הא הדין דבכתב ידו נאמן לומר פרעתי וכתב הש"ך הטעם משום דליכא שיעבוד הלקוחות ולא ירא להניח שטרא דחשוב דימכור נכסים או דה"פ דלא זילא נכסי' וכו' וא"כ בכאן שפיר בלא"ה נאמן לומר פרעתי ולא שייך לומר שטרך בידי מאי בעי דהא מלקוחות לא מצי טריף אפילו יורש או הלוקח דהא כיון דרוצה לפרוע מן הלקוחות ע"כ הוי קרקע ובקרקע שפיר מצי ליגבנהו ללקוחות ארעא והוי משועבד למלוה הראשון מדר"נ וא"כ לא יוכל לטרוף מן הלקוחות ולא שייך שטרא בידך מה בעי ואתי שפיר ומתורץ קו' הא"ז הנ"ל:

ועי"ל קושיות הג"ת משום די"ל דיש חילוק בין מחיים לאחר מיתה משום דבאמת שטרא לפי שיטת הבע"ת לאו בני גוביינא והנה אם נימא דלא שייך שיעבודא דר"נ אזי בודאי לאו בני גוביינא בע"כ של לוה כיון דלאו בני שיעבודא והנה בכאן מ"ה בשלמא מחיים שפיר שייך שיעבודא דר"נ דהא לפמ"ש הרשב"א הוי כמו שהי' אצל לוה משא"כ כיון דמת הוי ראוי ולא שייך שיעבודא דר"נ וא"כ לא הוי תפיסה דכיון דאין יכול לגבות רק שיגבה לחבירו ליורשין ואח"כ יטרוף מהן וא"כ לא הוי תפיסה והנה לגבות החוב שלו שיש לו על היתומים בעד החוב שהוא חייב י"ל דאין יכול לכופו למלוה לפי ס' הש"ך ועוד דהא הוי אפ"ל דס"ל דלא יכול לגבותו רק דיטול בשיעבודא דר"נ אך באמת א"ל דלענין אם קנה בינונית לפמ"ש הבע"ת דכיון דהוי הדין דיכול לגבותו בעד חובו הוי כאילו אינו חייב כלל א' לחבירו והנה על ס' הבע"ת דס"ל דלא מהני מכירה ואמאי ביתמי שפיר גבה היתומים והיתומים פטורין אך י"ל דמ"ה הוי הטעם דמשום באמת שיעבוד הגוף לא מצי מכר ונשאר להלום דהיינו המלו' ובשיעבודא דר"נ שפיר איכא שיעבוד הגוף למלוה וא"כ מ"ם אין יכול למכרו דהא נשאר שיעבוד וא"כ אם מחל דמ"ה פטור דנכסי דאינש אינין ערבין לי' וא"כ כיון דליכא שיעבוד דמחל פטור וא"כ בכאן הא ליכא שיעבוד הגוף דהא שיעבוד הגוף משועבד למלוה הראשון לעצמו וא"כ היא נוטל חיוב הגוף מדר"נ לעצמו לעצמו וממילא פטור משא"כ ביורשין דאיכא שיעבוד הגוף ליורשין וא"כ ליכא שמלוה שיעבוד הגוף (אך אם אמרינן כסברת התומים דכיון דכבר נשתעבד הגוף נשתעבד כבר הנכסים ולא מהני מחילות הגוף רק דהטעם דהוי מכירות שטרות מדרבנן וא"כ לכאורה שפיר מהני מכירה שיעבוד הנכסים) והנה הראב"ד דס"ל דלא מהני לענין ירושה קנין דכיון דהוי לאחר מיתה של האשה כי א' אפשר לאשה לקנות לאחר מיתה בשלמא מה שקנה לאשה תוכל להוריש לבניו משא"כ אם לא יזכה כלל וא"כ בכאן לכאורה לא שייך דנ"מ מה שקנה באחר מיתה דהא לא שייך לזכות לאחר מיתה ומחיים ליכא נ"מ וא"ל דנ"מ לענין מכר הא שיעבוד הגוף לא שייך רק שיעבוד נכסים והנכסים שקנה לא מהני רק מכח שיעבוד הגוף וא"כ מעולם לא נשתעבד הנכסים וא"כ כיון דליכא שיעבוד' הגוף ליכא שיעבוד הנכסים והנכסים מעולם לא נשתעבד למלוה בחיים וא"כ מ"ה לא מצי לגבות משא"כ לר"נ שפיר איכא שיעבוד הגוף דהא הוי הדין דזה גובה וזה גובה) כללא דמילתא לפי סברת הראב"ד וא"כ לח מהני מאי דנ"מ לאחר מיתה דהא אי אפשר לזכות ומחיים לענין לקוחות ליכא נ"מ דהא עיקר הטעם הואיל וכתב בו בשטר קנין ויכול להיטיב לעצמו בזה והנה אם אמרינן קנה על מנת להקנות לא קנה ואם כן בכאן הוי קנה על מנת להקנות וכאן הא נימא דבאמת הא אי אפשר לקנות בקנה לך כל שיעבודא דאית בי' אם לא דבזה השטר נמי מצי לקנות וכדאית' במהר"ם וא"כ בכאן אם הי' רצה לקנות בזה השטר א"א לקנות בו משום דהא ליכא נ"מ רק אם ימכור לאחרים והוה קנה ע"מ להקנות ולא קנה והנה ע"כ מוכרח דאיירי דהמלוה השני מת והראשון חי דאל"כ דהמלוה הראשון לא שייך דכולן צריכין שבועה וכמ"ש לעיל וכיון דמלוה השני מת ולמלוה השני לא נשתעבד כלל למכור להלוקח כיון דא"א להקנות בזה וא"ל דיקנה במעמד שלשתן הא הר"ן כתב דכתובה לא נקנה במעמד שלשתן כן ה"נ דכיון דהוא לא יכול להוציא שכתבו התוס' בב"ק דף ע' דכיון דאינו יכול לגבות וא"כ בכאן לא נקנה במעמד שלשתן וא"כ לא שייך קנין וא"כ שפיר אמרינן כיון דתפס דממ"נ אם תקשה אם מת המלוה הראשון ושפיר נשתעבד מקודם שלוה וע"ז הא א"צ שבועה וא"כ כיון דא"צ שבועה ותפס ג"כ ולא יכול לסלקו אזי פטור והנה באמת לפי אם אמרינן שיעבודא לאו דאוריית' וא"כ קשה מדאוריית' מה חילוק יש בין דכתב שיעבודא דר"נ בל"ה הא הוי הפוכי מטרתא ומה שתי' דנ"מ לענין בינונית קשה כיון דס"ל שיעבודא ל"ד וא"כ לא שייך לא סברת הרשב"א ולא סברת הש"ך א"ו דבאמת הוי הטעם משום דכולן צריכין שבועה והוי רק מדרבנן ומן התורה אפילו במטלטלין משא"כ אם ס"ל שעבודא דאוריית' ולא הוי הטעם משום שבועה ובזה שפיר אמר רבא דוקא מקרקע אי פקח משום דס"ל שיעבודא דאוריית' ור"ש ע"כ ס"ל שיעבודא לאו דאוריית' או מכח הוכחה דכתב התומים או מכח הוכחה מ"ש לעיל ע"ש היטב וא"כ א"ש לפ"ז פסק הלכה דפסקינן שיעבודא דאוריית' וג"כ פסקינן דקנה ע"מ להקנות קנה או דבאמת הא לר"נ שפיר הוי ג"כ בלא"ה נ"מ מחיים לענין בינונית וזיבורית וא"כ שפיר מתורץ דחילוק בין תפיסה מחיים לאחר מיתה ואו י"ל לפמ"ש הפ"י דקנס מ"ה אין יכול להורישו לבניו משום דהוה דשלב"ל דכיון דיכול להודות ולפטור וא"כ בכאן אם קנה אח"כ בודאי אין יכול להוריש בשלמא אם הוי בשעת מיתה הוי מיד דשב"ל משא"כ אם קנה אח"כ אך לר"נ א"ש משום דנ"מ לענין בינונית וזיבורית ונ"מ ג"כ מחיים ולא הוי מתחיל החיוב השתא רק מחיים דהא יכול למכור:

והנה מ"ש לעיל ליישב הא דאי אפשר למכור לא הוי תירוץ רק אם אמרינן דשיעבודא דר"נ לא שייך אין טורפין משועבדים בנ"ח והנה אם נימא לאיפוך דעיקר תירץ דרמי בר חמא הי' דמת מלוה הראשון משום דאם מת מלוה השני לכ"ע מודו דהוי שעבודא דר"נ אפילו במטלטלין משים דהוי מעיקרא פקדון ואח"כ הוי הלואה או מכח הוכחת התומים דמשמע דפליגי על אדמון יע"ש היטב אך אפ"ל דזה לא חשוב מיגו משום דא"כ צ"ל דפרע אח"כ משום דאל"כ אמאי סמוך והוא רוצה לומר דעדיף ליטעון דפרע מקודם כי היכי דסבור דיהא הוכחה אך באמת א"ל דהי' לו שובר ואח"כ שהי' לו ש"ח ופרע לו אזי לא שמר השובר והנה א"ל דלא הוי זילי נכסי' די"ל דהא יש לו ש"ח וא"ל דלמא נתן לו שובר די"ל דבכה"ג הוי תקנת השוק וכמ"ש הש"ך בסי' נ' דכיון דעי"ז קנה נכסים והוי שכיח.

והנה מה שהקשיתי לפי שכתבתי דעיקר הטעם דמ"ה אין יכול למחול משום דא"א לסלק משא"כ במכירה אך דזה קשה אמאי כי מכר המלוה השט"ח והלוה גופא הי' לו ש"ח על המלוה אמאי מהני דהא שייך דלא מצי לסלוקי דהא יעכב בעד חובו די"ל דיכול לסלקו שפיר משום דמצי א"ל מהדרנא שטרי' למרי' (נכסי' ר"ל שימכור נכסי) וא"כ שפיר מצי לסלק אך דא"כ קשה גבי מוחל נמי נימא אהדרא (שטרא) נכסי' למרא אך צ"ל דלא אמרינן כן אך י"ל דמ"ה הוי הדין כן:

והנה י"ל קו' הר"ן מ"ש מכח שיעבודא דר"נ י"ל דהנה לפמ"ש לעיל דהוי הפי' דאין ראוי לסלקו והנה ר"מ ס"ל דמיני' דידי' הוי אפילו מטלטלין וא"כ שפיר נ"מ בנזקין יכול לסלקו אפילו בקרקע והוי שפיר נ"מ דהוי שלו דיכול לסלקו בקרקע דיותר מדינו שפיר יכול לומר כאלו אהדרה וזהו דוקא בנזקין משא"כ בשאר חוב שפיר שייך שיעבודא דר"נ והנה לפ"ז מתורץ הרא"ש דלא סתרי אהדדי ובזה מיושב דלא סתרי הרא"ש להדדי דפסק הרא"ש בתשובה כתב דאע"פ שיש לו על בעל שטר נדוניא אין יכולה למוכרו בטובת הנאה ובפסקיו כתב דל"ל נכסי צאן ברזל גבי פגיעתן וכו' וי"ל דהנה הר"ן הקשה הא איכא שיעבודא דר"נ וי"ל משום דהנה הוי כמו שכירות דכיון דהוי מתנה ול"ש שייעבודא דר"נ אך בנכסי צאן ברזל שפיר קשה ומ"ה שפיר כתב הרא"ש דל"ל נכסי צאן ברזל אך דבאמת לכאורה אם ירצה לגבות מטלטלין בל"ה לא שייך שיעבודא דר"נ וכקושיות התומים אך לפמ"ש (אני) לתרץ לעיל לפי שאין יכול לסלקו דלא שייך גבי לוה עצמי סילוק מ"ה גם מטלטלין שפיר משועבד אך אם אמרינן דאמרינן אהדרי נכסי' למרי' אפילו שלא כדינו כפמ"ש המאור דהוי דינו דבלוקח כמו גבי יתמי דהוי הדין בזיבורית וא"כ שפיר נ"מ במחילה דאל"ה הוי צריך ליתן לו בינונית אך גבי נזיקין הוי בעדיית וא"כ לא הוי נ"מ והוי וא"כ לא הוי נ"מ לסלוקי דהא צריך ליתן לו דוקא עדיית דלא תקנו בלקוחות בזיבורית וא"כ שפיר שקיל בזיבורית דכיון דלא שייך העמידו על דין תורה וא"כ רק בנזיקין הוי שפיר שייך שיעבוד' דר"נ ולא בשאר חייב וא"כ שפיר מתורץ תשובת הרא"ש עם פסקיו:

והנה מ"ש לעיל ליישב הא דכתב הבע"ת דלא מהני מכירה הא חזינן דביתמי הוי דינא הכי דה תומים גובים והיתומים פטורין מלשלם כן הקשה בס' התומים וכתבתי משום דלא שייך שיעבוד הגוף ומ"ה לא נ"מ רק לענין מת א' מהן ושפיר פריך דוקא ולגבינהו וכו' ואו י"ל דמ"ה לא חל המכר דהא איתא בב"ק הרי שראה אנס כנגדו דהוי הדין דאינו יכול להקדיש אע"ג דעדיין לא גזל הוי כמו אינו ברשותי דכיון דהגזלן סופו ליטלו וא"כ ה"נ כיון דסופו דיכול לגבותו דהוי הפוכי מטרתא והוי כמו אינו ברשותו ואינו יכול למוכרו מ"ה משא"כ בירושה שפיר יכול להורישו דבר שאינו ברשותו.

והנה הא דכתבתי דאם לוה זה השני הוי חזרה וא"כ הוי מעיקרא בטל הלואה וא"כ בכאן נמי מ"ה מהני תפיסה דצריך ליתן מעדיית דנ"מ במאי דחזר אם הוי חשוב לפרעון ונתן לו לפרעון לא הוי גבי מיני' קרקעי וליתן לו קרקע אחרת אינו חפץ בו:

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה