איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא
מסכת יומא · דף סב.
ת"ר עד שלא הגריל חייב וכו' אמר ר"ח הואיל דראוי לשעיר הנעשה בחוץ והקשה בתוס' ישנים אמאי אמרינן בזבחים דף ל"ד למעט קודם הגרלה הא חייב הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ וי"ל משום דהנה לכאורה ק' דהא התוס' כתבו בב"ק דעל כל שחוט חוץ אם אמרינן דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ל"ק מכי שחט פורתא תו אינו דחי' דגזה"כ הוא רק דלא יהא פסול אחר וא"כ קשה אמאי חייב דהא מכי שחט פורתא תו אינו ראוי נשעיר הנעשה בפנים דממ"נ אם ישהו עד לאחר כך הוי שהי' וא"ל דכיון דאין מחוסר זמן לבו ביום וא"כ אי עלה לא ירד וא"כ ישחט השתא ז"א הם המ"ל מסופק דאם בשבת אם עלה לא ירד דאפשר דירד וא"כ בשבת ירדו ואימת לא ירדו בחול וא"כ הוי לא ראוי בו ביום ולא שייך אין מחוסר זמן לבו ביום ואך י"ל דנ"מ לדמים דלא ירד ואין צריך לקנח מעל המזבח או דהא הכלי אין מפסיק כדאיתא בזבחים וא"כ נ"מ אם יעלו בכלי אזי יזרוק אך בזה פלוגתא בזבחים חד תנא דפסיק דוקא כל הראוי לאישים וכן פסק הרמב"ם וא"כ בשם ירדו וליכא נ"מ ומשא"כ הך ברייתא ס"ל כתנא דלא ירדו ושפיר חייב ומתורץ קושיות התוס' הנ"ל:
ובזה מיושב הרמב"ם דפסק דחייב במלקות על שפיר המשתלח שראוי להתוודות ומשיג עליו הראב"ד מסוגיא דזבחים וכן הקשה הלח"מ מסוגיא דיומא דמשמע דבא להוציא ולפמ"ש מתורץ דבאמת דלכאורה האיך ס"ד דחייב קשה דמכי שחט פורתא אינו ראוי להגריל עליו דהוי שהי' בשחיטת פר ומפינם והקטרה וא"ל דהא אימעט כיון דהוי מעיקרא ראוי וכמ"ש רש"י לקמן (בזבחים דף קי"ד ע"א בד"ה בשלמא) וגבי רובע ונרבע דלא אימעט מפתח אוהל מועד רק במשכן דלא ראוי להקריב הואיל דמעיקרא הוי ראוי קודם קודם שנרבע אך באמת ממשכן דאימעט דאינו ראוי להקריב השתא אך י"ל כמ"ש לעיל משום דאין מחוסר זמן והוי שפיר לא ירד הדם וא"כ השתא נמי מיקרי עפ"י קרבן וא"ל א"כ ים לחייבו
והנה י"ל דבאמת לפי הא הוי מצי להקשות כן אך לא ס"ל דנתקלקלה בשחיטה אמרינן איגלאי מלחא למפרע דאמר רבא זאת הסברא בחולין דכ"ט ע"ב ור"ז לא ס"ל כן אך דעל סימן אחד בודאי חייב בחוץ אפי' למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף דעשה מעשה חטאת העוף בחוץ וא"כ חייב דאיירי דשחט קנה בראשונה וחייב ע"ז דבשעת החיוב עדין הוי ראוי לפתח אוהל מועד אך גבי וידוי קשה לפמ"ש הרמב"ם דשעיר המשתלח אינו ראוי להיות טריפה מכח יעמוד חי וטריפה אינו חי' וא"כ מכי שחט פורתא הוי טריפה ולא הוי יעמוד חי ולמה חייב וע"כ צ"ל דבאמת הוי ס"ל כמ"ד טריפה חי' ואך הרמב"ם הא פסק טריפה אינו חי' ומשו"ה פסק דע"כ לו לרבות אתי וגזירת הכתוב דחייב דאילו להוציא לא צריך קרא ואו י"ל דלפי ה"א באמת הוי ע"ד ליוציא שעיר המשתלח והוי גזה"כ אע"ג דראוי לשעיר הנעשה בפנים מ"מ פטור קודם הגרלה:
והנה לפי"ז י"ל מה שהקשה בתוס' ישנים במסכת יומא דף ס"ג ע"א דהקשה הש"ס על מה דאמרינן כי אתא רבין אר"י פסח ששחטו בשאר ימות השנה וכו' והתנן מחוסר זמן וכו' שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטור וארב חלקי' בר טיבי' וכו' והקשו בתו' הנ"ל ל"ל לאתויי דר' חלקי' בר טובי' וי"ל משום דהנה כיון דישנה לשחטה מתחלה ועד סוף וא"כ אם התחלח השחיטה הי' שלא בעקירה וא"כ כבר נפסל וכמו דאיתא בחולין דף ל' ע"א גבי מנין וכו' נזרקה מפי חבירה כגון שנדחו בעלים וכו' ואי אמרת ישנם לשחיטה מתחלה ועד סוף ונפסלה בהתחלת שחיטה וא"כ לכאורה הוי פסול אחר בלא שחוטי חוץ אך אמרינן יוכיח סופו על תחלתו והנה מוכיח סופו על תחלתו אע"ג דלא חשיב כלום והוא בעצמו יודע דלא חשב כלום. וא"כ בפסחים בדף ס' דרבא רוצה להוכיח דשלא לשמו ולשמו כשר דהא סתמא לשמו קאי וכו' ומקשה ראב"א דלמא שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר וכו' וא"כ אם נימא כתירץ ראב"א דחילק בין סתמא לאמירה וא"כ בכאן נגד יוכיח סופו על תחלתו וא"כ הוי ג"כ סתמא אך המהרש"א הקשה על סברת א"ד יע"ש פסול דלשמו אינו נוהג בכל הזבחים והקשה המהרש"א ה"נ הכשר דשלא לשמו אינו נוהג בכל הזבחים ותירץ המהרש"א דכשרין אלא דלא עלו אך משמע דמיקרי נוהג פסולין בכל הזבחים גבי הא דהקשה מה בין לאוכליו ושלא לאוכליו ולשמה ושלא לשמו יע"ש היטב בפסחים:
והנה באמת כתירץ המהרש"א שם ס"ל לרבא אך א"ל או כסברת ר"א בר אהבה דחילק בין סתמא לאמירה כן הוי נוכל לתרץ כקושיות המהרש"א אך דאח"כ איבעי' להו פסח ששחטו בשינוי בעלים אם מיקרי עקירה יעש"ה וא"כ אם נימא כפ' הך איבעי' דלא כפשיטות שפיר נוכל לשחוט שלא לאוכליו והוי עקירה וא"ל תו כקו' המהרש"א דבאמת שלא לאוכליו לא הוי רק בפסח וסתמ' שפיר הוי עקירה ומקצה אוכלין לא כשר רק ע"י הנך אוכלין יע"ש בתוס' דף ס'. וא"כ מש"ה חייב בפסח ומשא"כ באשם ואך כי מייתי רב חלקי' ורב חלקי' אמר סתמא וא"כ אמאי אמר סתמא שלא לשמו חייב הול"ל רק בהתחלת השחיטה הא בסוף מכבר נפסל וא"ו דאמרינן יוכיח סופו על תחלתו וכס' רבא בפסחים ומקשה הש"ס שפיר ומתירץ קושיות התוס' הנ"ל: