אור ברסלב
איגרא רמה חלק א מסכת יומא › דף כט.

איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא

מסכת יומא · דף כט.

מסכת יומא

תוס' ד"ה אלא אפילו עולת העוף ועוד תנן בפרק תמיד נשחט דף ס"ג דקאמר ר"ש ושאר כל הזבחים בשחטן על החמץ בזמן פסח וכו' ומאי איצטריך להאי טעמא ק"ל דפטור משום דזבחים פסולין הן וי"ל משום דהנה ר"ש אמר בזבחים דף פ"ד דזבח ונסכים נסכים יודו משום דאין באין בגלל עצמו משמע הא באין בגלל עצמו הוי לא ירד אע"ג דאינו על המוקדם אלמא לא ס"ל כר"י דבעינן דוקא קא על מוקדה רק כה"ג וא"כ שפיר לכ"פ לר"ש מפלה ומלינה דהא אם עלה לא ירד ולא חל כלל האיסור והנה באמת כתבו התוס' ישנים במס' יומא דף כ"ט ע"ב דהנה אפילו אם היו מונח בכלי שרת מבעוד יום מ"מ כי מטא לילה דכיון דהשתא אינו ראוי בלילה ובלילה אינו מקדש כלי שרת והוי כמו שמונח בכלי חול וא"כ לפ"ז אם מביא האברים על המזבח בשעה שאינו ראוי המזבח לקדש הוי כמו שמביא על כלי חול וא"כ הוי כמי שסידרו הקוף וא"כ שפיר תליא בפלוגתא דר"י ור"ג אם בעינן דוקא ראוי למוקדה ואי לא בעין אפילו בפסולין ראוי למוקדה אלא כר"ג וא"כ הוי השתא זימנא וא"כ לפ"ז הוי נסדר כמצותו דבא צריך להביא השתא כדי דלא יעשה אח"כ עבירה:

ועי"ל קושיות התוס' משים דהנה הרמב"ם כתב בהלכות איסורי המזבח פרק שלישי אם עבר והקריבו אין לוקין מן התורה והקשה הכסף משנה דפריך הש"ס ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דתנן מנין לכל פסולין שבשור ושה שהוא בלא ירצה ומשני ר' זירא הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה וא"כ כל באר פסולין חוץ ממחוסר זמן ילקה ותי' דאין כאן אזהרה רק דלא ירצה והס"ד הוי דליקי בשביל זה וכתב הלח"מ ואזלו הי' לו שום הכרח לזה הי' מקים לומר כן אבל אין לו שום הכרח וי"ל דהנה באמת התוס' כתבו בקידושין דהיכא דלאו דיש לו עשה הוי הלאו אלים ולא דחי יע"ש והנה התוס' הקשו בפסחים דף נ"ט ע"א והא לא הוי בעידנא ומשני שם התוס' דאין צריך בעידנ' לענין עקרית עשה ועוד דשוחטין וזורקין על מחוסר כפורים ובנה זה אין תירץ מספיק דא"כ מה מקשה הש"ס מאי אלימא בשאר והנה דהאי עשה מהאי עשה הא בלא"ה הא לא הוי בעידנא וצ"ל דעשה הקל יהא נדחה אין צריד בעידנא קשה הא בכאן הוי להיפוך עשה דיש עמו הלאו בכ"מ דהא כיון דאינא עשה ממילא אית בי' הלאו דשור ושה לא ירצה כמו גבי אותו ואת בנו דהוי מחוסר זמן ואפילו אם דחי וליכא פסול מ"מ העשה אלים כמו דיש עמו הלאו:

או דקשה לפי דעת התוס' בזבחים בדף ל"ג דאין עשה שיש בו כרת דוחה ל"ת ועשה וא"כ גם בכאן יהא עשה אלים ולא ידחה כלל א"ו דליכא גבי כלל ל"ת והנה כמ"ש דבאמת הא דדחי אע"ג דבאמת היכא דפסול לא שייך דיחוי דבאמת הפסול הוא מכח דחוי דכיון דאינו רשאי להקריב וא"כ כיון דבאמת אתי עשה ודחי לא הוי כלל דיחו והנה לפ"ז אפשר לומר דבאמת גם אזריקת דם יש עשה דעלי' השלם אך באמת דהנה מקשין הא כתב הפ"י דלאו הבא מכלל עשה נמי נדחה מפני העשה ומאי מקשה מאי אלימא דהאי עשה מהאי עשה וי"ל לפ"ז דבאמת אם אמרינן דעשה שיש בו כרת דחי פשה ול"ת והנה הפ"י כתב דהיכא דאיכא ל"ת ועשה אינו דחי אפילו את העשה הוא לאו הבא מכלל עשה וא"כ בכאן איכא לאו דכל הפסולין והנה באמת הקרא איירי בהקטרה גבי תמיד של בין הערבים אך דילפינן דם מהקטרה כמ"ש המל"מ והנה בספר פנים מאירות לזבחים כתב דכיון דלא דע לא שיך דיחוי דהא לא ידע ונמצא שפיר הוי הלאו בלא עשה דהיינו אם בשפת זריקה לא ידע ונמצא לא דחי והשתא גבי הקטרה כיון דהשתא ידע ליכא גבי רק עשה וא"ל הא ג"כ השתא אין רשאי להקטיר והוי נדחה ע"ז שפיר משני מעלה ומלינה בראשו של מזבח וא"כ ממ"נ לא נדחה כלל ומאי דמשני בעוף ל"ק ג"כ דהא כל הפסולין בשור ושה נלמד בקרא דלא ירצה ולא בעוף דאינו תמות בעופות והקרא איירי בב"מ וכמו שפרש"י בחולין בדף פ' דכל הפסולין נלמד ממום ולפ"ז מתורץ הא דאמרינן דפסולין משום אחר תעיד של בין הערביים אפילו לר"י בנו שר"י בן ברוקה דס"ל מעלה ומלינה בראשו של מזבח מ"מ הפסול הוא שם משום דהא הזריקה הוי ג"כ בפסול כיון דשם לא שייך לומר דאתי עשה ודחי ל"ת וא"כ שפיר משני רב פפא הא מני ר"א בפסחים דף ע"ג ע"ב דאמר הנשחטין לשם פסח ולשם חטאת פסולין אע"ג דס"ל דעקירה בטעות לא הוי עיקרה מ"מ הא הטעם כמ"ש מכח סתמא דקאי לשמה והשתא לא קאי כלל לשמה דהא פסול מכח תמיד של בין הערביים והנה שם ר"ש אמר במועד בשאר זבחים אפשר דאיירי במחוסר כפורים והקטרה האימורין לא מעכב באמת אך דאין רשאי להביא האימורין לידי פסול לכתחלה ומש"ה בלא דאתי עשה ודחי אינו רשאי להביא לכתחלה:

ובזה י"ל קושיות תוס' בר"ה דף ל' דאמאי לא אמרינן דנתקלקלו הלוים במוסף דא"ל דס"ל כחנן המצרי דאין דחוי אפילו בשחוטין וא"כ שפיר אחי עשה ודחי ל"ת וא"ל דמאי אלימא דהאי עשה מהאי עשה דלאו הבא מכלל פשה לא אלים נעשה וא"ל דהא יש ג"כ לאו דפסולין בלא ירצה דהא לא הוי שם פסול דהא אם הקריב הורצה וא"ל אמאי לא מוקי טעמא דר"י ב"ב של ר"י בן ברוקה כחנן המצרי דלא הוי דחי כלל וא"כ שפיר דחי י"ל כמ"ש לעיל. וא"כ מ"ט בפסחים דף פ"ג ע"ב שחט הפסח ואח"כ נודע שמשכו הבעלים את ידיהם וכמש"ל דע"כ הטעם משום דפסול דהוי לאחר תמיד של בין הערביים דא"ל דבאמת גם רב חסדא ס"ל דפסח לא בעי עיקרה והא דמיחיב לרב הונא אמר רב משום דלדידי' א"ל משום דקבעה חצות והוי נדחה משא"כ לרב פריך דס"ל ב"ח אין נדחין וכמו דמקשה באמת אח"כ הש"ס וא"כ ע"כ ס"ל דהוי דחוי דאפילו בב"ח נדחין ס"ל דהוי דיחוי ומכ"ש לאחר שחיטה וא"כ מש"ה לא מוקי להא דר"י ב"ב של ר"י בן ברוקה כחנן המצרי דס"ל בי' אין דיחוי כלל אבל המתניתין דר"ה אתיא שפיר כחנן המצרי דס"ל אין דיחוי וכמו דמוקי בזבחים דף ל"ד רבא גופא דס"ל דלא מעלה ומלינה בראשו של מזבח מתני' דזבחים דשם כחנן המצרי דס"ל דאין נדחין אפילו שחוטין ומש"ה הרמב"ם דפסק באמת דלא כחנן המצרי רק דהוי דיחוי ומש"ה כתב הרמב"ם דהקלקול הי' במוסף עצמו דלא הי' קרבין מוסף כלל ומתורץ הרמב"ם ממה דהקשר עליו המופרשים:

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה