אור ברסלב
איגרא רמה חלק א מסכת גיטין › דף נג.

איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא

מסכת גיטין · דף נג.

דף נג.

מה שהקשה בכאן הראב"ד על הרמב"ם הלכות חובל ומזיק פ"ז י"ל דהנה לכאורה קשה לפי שיטת הראב"ד דס"ל דמש"ה פטור דהא לא כיון להזיק ומש"ה לא קנסו לפ"ז קשה מאי מקשה על חזק' דהא הש"ס פריך לחזקי' דאמר הטעם כדי שיודיע א"ה מזיד נמי ומשני השתא לאזוקי קא מכוון אודיעו לא מודע לי' וא"כ בכאן כיון דכוונתו למלאכה שפיר יש לפוטרו כדי שיודיע אך י"ל דלכאורה קשה מאי פריך אי הכי מזיד נמי ממ"נ אם הוי הדין דנאמן לומר שוגג הייתי וא"כ למה לנו לתקוני לפטור מזיד כדי שיודיע דהא בלא"ה יודיע ויאמר שוגג הייתי ואלא דאינו נאמן א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דפטרו שוגג עדיין לא יודיע דהא לא יהא נאמן והנה הפלוגת' איתא בחו"מ סי' ל"ד סעיף ה' יע"ש בש"ך ס"ק ח' אך י"ל משום דהנה התוס' בחולין דף מ"א ד"ה תא שמע כו' מקשים על הא דמשני דאית לי' שותפות כו' א"כ היינו מדמע אך י"ל דהנה דבאמת רש"י כתב שם בחולין ול"מ אם אגבהה קניא בהגבהה והקשו שם התוס' בד"ה רבוצה דהא גזלן לא מצי להקדיש ולא מקרי שלו והנה לחזקי' כתבו התוס' כאן בגיטין נ"ג ע"ב דהויא כמו ניכר וקניא בשינוי וא"כ באמת ס"ל דמצי למוכרו חוץ מדמי יין נסך שבו וא"כ עכ"פ הוי שינוי מעשה דהא קניא בהגבהה כמו גזלן וא"כ הוי שלו ואזי נאסר כולו דהא אפילו מצי למוכרו חוץ מדמי יין נסך מ"מ מקרי הפסד מעט כמו מדמע וכמ"ש המהרש"א בב"ק דהא אפסד לשתי' יעש"ה והנה הדין דבאמת בשוגג לא אקרי גזלן כיון דאין כוונתו לגזול וכדאי' בחו"מ גבי האומר לשליחו והשליח סבור שהוא של המשלח וכן איתא בספר פ"י בכתובות וא"כ בשוגג לא נאסר רק בשתי' ושרי למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו דהא בשוגג לא חשוב גזלן וא"ל א"כ מנסך בלא"ה בשוגג פטור מכח קים לי' בדרבה מיני' ול"ל לחזקי' תיקון העולם י"ל דנ"מ דלא מהני תפיסה דאין רשאי לחפוס וא"כ פריך שפיר אי הכי מזיד נמי ר"ל גבי מנסך לתקנו רבנן דיהא פטור כי היכי דיודיע דהוי מזיד ויהא אסור בהנאה ג"כ דאם יאמר דשוגג הוא אזי יהי' רשאי למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו דלא הוי גזלן ובאמת הוא גזלן וע"ז מתרץ הש"ס שפיר וא"כ לא תקשי לר"י אמאי פטור בעשה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת וכו' משום דבאמת לחזקי' מקשה שפיר וא"ל דפטור כדי שיודיע דבאמת בלא"ה דהוי אמר דהוי שוגג כמ"ש לעיל דע"כ לחזקי' נאמן שוגג דאל"כ מה פעולה עשו חכמי' דפטרו שוגג כדי שיודיע דירא להודיע דיחשבו לו דיאמר דהוי מזיד א"ו דנאמן לומר דהוי שוגג וא"כ פריך שפיר לחזקי' משא"כ לר"י דס"ל דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק לק"מ דנוכל לומר דאינו נאמן לומר שוגג הייתי ולא חשו חכמים דלמא באמת הוי שוגג וירא להודיע דכיון דבאמת אינו נאמן ולא שכיח ובמזיד בודאי יודיע כדמשנו הש"ס השת' לאזוקי קא מכוון משא"כ בפרת חטאת ובמי חטאת חטאת דמכוון למלאכה ס"ל לר"י דפטור כי היכי דיודיע וא"כ מתורץ דלא מקשה לר"י וכקו' מהרש"א שם משא"כ לפי המסקנא אין צ"ל ולעשות פלוגתא בין חזקי' לר"י וכדאי' בשבועות דנאמן לומר שכחתי בשבועת העדות יעש"ה ומתורץ שפיר הרמב"ם:

ועי"ל הרמב"ם משום דהנה הקשה המהרש"א הנ"ל אמאי לא פריך לר"י דאמאי לא קנסי' במזיד עכ"פ כמו במטמא ומדמע וכו' וי"ל משום דהנה הרמב"ן כתב בדיני דגרמי דלרבה דאמר גבי מטבע אם שף צורה פטור מ"ט דלא מידי חסרי' אמאי חייב במטמא וכו' וי"ל משום דהנה באמת גבי שליחות יד צריכה חסרון כתבו הטעם דאם הגביה לגזלו הוי חסרון דאין לך חסרון גדול מזה דגזל מבעלים יעש"ה והנה גבי חמץ בפסח אמרינן בגמרא האי כיון דמטא זמן איסורי' איאש קא מייאש וא"כ במטמא תרומה דא"כ הוי אסור בהנאה ואין לך יאוש דמהני אפילו הפקר שלא מדעת וכו' וא"כ אין לך חסרון גדול מזה דנאסר מבעלים אך דקשה הא ראוי תרומה טמאה לשריפה אך גבי יין אמר דאין מזלפין דחיישינן לתקלה דהא א"א לרמות בכלי מאוס וא"כ איירי ביין וא"כ אסור לגמרי ושפיר הוי חסרון אך א"כ תקשה הא גבי כלאים חשוב היזק ניכר הואיל דראוי בעירוב משא"כ בטומאה אפי' דחזינן דנגע בי' שרץ מ"מ מי יודע אם הוכשר וא"כ אם איירי ביין הוי א"צ הכשר והוי שפיר היזק ניכר א"ו דמאן דס"ל היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק לא ס"ל כרבה ורבה ס"ל כחזקי' והנה בזה מיושב מאי דלכאורה קשה מאי פריך לרבה מעושה מלאכה בפרת חטאת דוקא הא מצורם אוזן (וע' לעיל בד"ה והנה לפי מה שכתב הש"ך) נמי דבאמת אם היי ניכר הוי בכאן חייב דהא הוי קניא בהגבהה (בשינוי מעשה) וא"כ צריך לשלם כשעת הגזילה בשעה דמוציא מידי הבעלים קודם שנאסר וקמ"ל התנא דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק מ"ה לא חייב (קניא) אך לפמ"ש א"ש דעכצ"ל דס"ל כמ"ד דהיזק שאינו ניכר (לא) שמי' היזק וא"כ תקשי קושיות הש"ס ועכצ"ל כגון שהכניסה לרבקה (ובמי חטאת ששקל כנגדן והוי הפסול בשהי' היסח הדעת וא"כ לא שייך דקניא שהגבהה וכמ"ש לקמן) וא"כ הוי לצורכה ולצרכה לא קניא כדין (גזלן) וא"כ בזה שפיר מיושב קו' התוס' במאי מקשה לחזקי' הא אפילו צורם אוזן יש לפטור י"ל דלחזקי' וא"כ הוי היזק ניכר (וחייב מכח דהוא אצלו וכס' הרא"ש וכמ"ש לעיל בד"ה והנה וכו') ואם כן שפיר יש לשלומי קודם שתירץ כגון שהכניסה ואך לר"י לא קשה דהוא לא ס"ל דהוי ניכר וס"ל כרבה ופטור מכח דלא חסרה ואך הרמב"ם דפסק דלא כרבה והוי דינא דגרמי מן התורה וא"כ אין חילוק בין גורם לגורם וכמ"ש הש"ך משא"כ לר"י א"ל דס"ל כרבה דדבר הגורם פטיר רק כמו במטמא דקנסו ה"נ קנסו גבי ששף אך א"כ בעושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת הוי רק ג"כ פטור מכח דהוי גורם לממין מכח דלא חסרו בגוף ועוד דסתם שוורים לאו לגבי מזבח והוי גורם לגורם לגורם ובגורם לגורם היכא דהוי רק קנס ושף צורה ומטמא הוי קנס ומש"ה פטור בכאן מכח דהוי גורם לגורם משא"כ הרמב"ם דפסק כמ"ד דדאין דינא דגרמי והוי מן התורה וחייב גורם לגורם דכיון דגורם הוי כמו ממון גמור והוי רק דהוי היזק שאינו ניכר וקנסי חכמים ומתורץ שפיר הרמב"ם דפסק דעושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת דחייב במזיד:

לדעת הסוברים דאדם אוסר דבר שאינו שלו רק מדרבנן יתורץ קושיות התוס' בגיטין נ"ג ע"ב דהקשו שם בתוס' בד"ה מנסך אמאי לא סבר שמואל משעת הגבהה קניא מ"ש מהא דאמרינן באלו נערות כו' ויש לתרץ דהנה בס' פ"י הקשה שם כיון דלא אשכחן מנסך ממש אלא בישראל מומר דאל"כ אא"א דבר שאינו שלו ובודאי שמואל לא רצה לא קמי בישראל מומר דאל"כ אמאי לא אמר מנסך בכה"ג משום דאוסר במגע וכמ"ש התוס' בחולין אע"כ לא רצה לאוקמי במומר א"כ אמאי לא אמר הגמרא מש"ה לא אמר שמואל מנסך ממש משים דאין אדם אוסר דש"ש ובישראל מימר לא רצה לאוקמה כלל כנ"ל ונלע"ד לתרץ דבס' פליחי הקשה דמאי דאמרינן לצעורי קא מכוון אע"ג דהוי ספק שמא לאו לצעורי היינו משום דאמרינן אף דבמעשה אדם אוסר דבר ש"ש היינו מדרבנן ונמצא דהוי ספק דרבנן ולפ"ז הדרא קושיות התוס' בחולין לדוכתה אמאי לא משני דאית לי' שותפות בגוה וא"ל כתירוצם דאע"ג דאית לי' שותפות בגוה אכתי איכא למימר לצעורי קא מכוון קשה הא איכ' ספק שמא כיון לנסך וא"ל דהוי ספק דרבנן דהא באית לי' שותפות בגוה הוי איסור דאוריית' מחמת חלק שלו כו' עכ"ל. ונלע"ד לתרץ דלכאורה יש לומר דלדעת רש"ל דסבר גבי דיני דגרמי מודה בקנס פטור א"כ הסוגיא בגיטין איירי דא כ' עדים וכן מוכח בפ"י אי אמרינן הטעם שלא ילך ומסיק ע"כ בדאיכ' עדים איירי ע"ש לפ"ז לאקשה קושיות הפליתי הא הוי ספק י"ל דקושיות הגמר' אמאי משלם היכי מצי לאפוקי ממון מיני' הא הוי מוחזק ויכול לומר לצעורי קא מכוון וא"כ אעפ"י שאינו אומר לצעורי מ"מ העדים לא מהני מידי ולדעת מהרש"ל והפ"י ע"כ עיקר החיוב מחמת עדים אך דז"א דהא הש"ך כתב בח"מ וביו"ד בסי' ד' ב באר יותר כיון דאסור מספק יכול לומר חתה גרמת היזק וע"כ צריך לשלם ונמצא קו' הפליתי בתוקפה אך דיש לתרץ דהנה בסנהדרין דף ס"א ע"ב משמע שם בתוס' דאם עובד מאהבה ומיראה חייב דומיא דהזורק למרקוליס אע"ג דמכוון לרגומה וכדאמר בזובח להכעיס דחייב והנה אי' בחושן המשפט סי' שצ"ו בש"ך דאם מכך הגזלן כדי לאבדו פטור מאחריות ולפ"ז שפר מקשה הגמר' אמאי חייב וא"ל משים דאומר את גרמת הזק א"כ קשה אמאי חייב הא קלב"מ וא"ל משעת הגבהה קניא דז"א כיון דבאמת כוונתו לצער והחיוב הוא משום את גרמת וא"כ הגבהה הי' כדי לגרום היזק וא"כ הוי כדי לאבדו וח"כ איני חייב באחריות ולא קניא בהגבהה וחיוב מיתה וחיוב תשלומין באין כאחד דאע"ג דאומר דכיון לצער מ"מ חייב מיתה דומיא דזורק למרגימה. ועפ"ז מיושב קושיות הפנ"י הנ"ל דמאי מקשה מ"ד מערב מ"ט ל"א מנסך דלמא ה"ט דשמואל משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כנ"ל דז"א דלפי ה"א דלא ידעינן דקלב"מ קשה קושיות הפליתי הא אסור מן התורה מכח ספק וא"ל כתירץ הנ"ל דהא אכתי לח ידעינן הך סברא דקלב"מ ולכך משני הגמ' תירוץ הזה אמר לך מנסך קלבד"מ ואידך כדרב ירמי' מדאגבהה קנית וכו'. והשתא דגילה לן הגמ' דאי אפשר למדחי קלב"מ רק מכח דר"י מדאגבהה קניא ממיל' גם שמואל מצי סבר הך דר' ירמי' מדאגבהה קניא ומ"מ לא קשה אליבי' מ"ט לא אמר מנסך ממש ד"ל קושיות הפנ"י הנ"ל לתירוץ דהא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובמומר לא רצה לאוקמי וכנ"ל (מכח הוכחה דאל"כ הא מומר אוסר בנגיעה) וא"ל דבלא אוקמת' דמימר אכ' לאשכוחי ביש לו שותפות בגווה וכקשיות הפילתי הנ"ל ומטעם דעכ"פ חסור בספק דז"א דמ"מ אמאי חייב וא"ל מכח אתה גרמת כנ"ל ז"א דהדר יקשה לימא קלבד"מ וא"ל מדאגבה קניא כנ"ל דא"כ הוי כמו מגבי' ע"מ לאבדו כנ"ל ושפר מתורץ קושיות התוס' הנ"ל דהא לפי דברינו גם שמואל מצי סבר הא דר' ירמי' ואך כיון דא"א לומר מנסך ממש רק אליב' דר"י דהיינו מדאגבה קניא ממיל' הא א"א לאשכוחי דחיסר דבר שאינו שלו רק בישראל מימר ובמומר בלא"ה לא רצה לא קמי וכקושיות הפנ"י הנ"ל ודו"ק היטב.

אמנם אם אמרינן דאדם אוסר דבר שאנו שלו מדאוריית' במעשה לא שייך תירוץ הנ"ל וצריכין לתרץ באופן אחר ומקודם נתרץ קושיות הפנ"י בגיטין בכאן על ר"נ בר יצחק דנהי דלא רצה לומר דכ"ע היזק שאינו ניכר שמי' היזק וטעמ' דר"י דבשוגג פטור כדי שיודיע משום דהלכת' דלח שמ' ה היזק וכמ"ש המהרש"א שם יעוש"ה מ"מ הא מצי לומר דכ"ע לא שמי' היזק ומ"מ לא פליגי בקנסו שוגג א"מ רק בכדי שיודיעו דהיינו דר"מ סובר מטעם כדי שלא יהא או"א הולך ומטמ' טהרותיו של חבירו בין בשוגג בין במזיד חייב ור"י סובר דרק במזיד חייב אבל בשוגג לא קנסינן ליי כדי שיודיעו והיינו דר"י תרתי אית לי' כדי שלא יהי' כאו"א הולך כו' לחיובא וכדי שיודיע לפטורא:

ונראה ליישב דהנה למ"ד היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק א"כ הא דתני בתוספת' המטמא והמדמע והמנסך כו' מפני תיקון עולם ע"כ האי מפני תיקון העולם קאי אמנסך נמי אמזיד דומיא דאינך והנה לכאורה קשה למ"ד מנסך ממש הא אי' במג"א בהל' פסח אמאי יכול לו' באיסורי הנאה הרי שלך לפניך הא מתהני מאיסורי הנאה ותירץ מהר"ם שפץ שם בהגהה דאלא מאי דנפסוק דמשלם ממון א"כ זה הכנגדו יתהני מתים רי תנאה ע"כ יעוש"ה בחו"ח סי' ת"מ במג"א ס"ק אין וא"כ לכאורה קשה לע"ד מנסך ממש ל"ל מפני תיקון העולם תיפוק לי' דבלא"ה חייב לשלם ממון דהא מחוייב להחזיר חמץ חבירו והרי שלך לפניך אינו יכל לומר דהא מתהני מאיסורי הנאה וא"ל כתי' מהרי"ץ הנ"ל דאם ישלם ממון זה שכנגדו מתהני מאיסורי הנאה דז"א דהא אי' ביו"ד סי' קל"ב ס"א דעכו"ם שניסך יין שלנו אעפ"י שאסר בהנאה מ"מ מאותו עכו"ם שניסך מותר ליקח דמיו וביאר שם בש"ך הטעם דלאו דמי מכירם לוקח רק דמי הזיקו והוא נובע מדברי הגמ' ע"ז דף נ"ט ומיבא בדברי התוספות בסוגיא דידן חולין מ"א ע"א תוס' ד"ה לאו כל כמונך כו' יעש"ה וכתב שם הש"ך דאפילו אם אין העכו"ם רוצה ליתן המעות עד שיתן הישראל היין שרי כ"כ בשם הר"ן ובס"ק ב' כתב שם דאפילו אסרו בשוגג דבכה"ג פטור מלשלם אפ"ה מותר ליקח דמיו מאותו עכו"ם שהזיקו כ"כ בשם הרשב"א יעש"ה ולפ"ז לא שייך תירץ מהר"ץ הנ"ל דהא זה שכנגדו מותר ליקח דמיו דדמי היזקו קא קשקיל וא"כ האיך אפשר לומר לו הרי שלך לפניך הא צריך לשלם ממון להזיק כדי שלא להיות מתהני באיסורי הנאה וח"כ קשה ל"ל מפני תיקין העולם ויש ליישב דהנה אית' בב"ק דף ק"ה ע"א ותנא תונא גזל חמץ אומר לו הרי שלך לפניך טעמ' דאית' בעינ' אבל לית' אע"ג דהשת' לאו ממונ' כיון דמעיקר' בעי לשלמי והתחייב בהשבה חייב לשלם ולפ"ז כיון דבאמת מוקי הגמ' בחולין בישראל מומר ח"כ מד שנגע נאסר כדין מגע נכרי וא"כ מעולם לא הוי ממון דלשלם דהא תיכף שנגע נאסר ולא נתחייב מן הדין לשלם ואפילו נאבד נמי פט ר ולא מחויב רק משים תיקון עולם ולכך שפיר קאמר בתוספת' דחייב רק משים תיקון עולם ולפ"ז לא קשה קושיות הפ"י הנ"ל דליכ' למימר דלכך בשוגג פטור אליב' דר"י כדי שיודיעו דא"כ יקשה מזיד נמי כדמקשה הגמ' על חזקי' ואין לומר כתירוץ הגמ' השתא לאזוקי קא מכוון ופרש"י דאי לאו לצעורי ולקנוטי קא מכוון למה לי' דעביד הא א"כ תקשה קוש' הנ"ל למה צריך למזיד מפני תיקון עולם הא מן הדין צריך לשלם כדי שלא לתהני מאיסורי הנאה וא"ל כתי' הנ"ל דבהגבהה נאסר מיד דהא אית' ביו"ד סי' קנ"ד סעיף כ"ז עכו"ם שנגע ביינו של ישראל להכעיס אפילו ליכא רק אומדנ' דמוכח מיתר אפי' בשתי' יעש"ה וא"כ לא נאסר היין ביגיעה כיון דכוונתו רק להקניטו ולצערו ולא נאסר עד הניסוך ממש וא"כ חייב בתשלומין ולא מצי אמר הש"ל כדי שלא ליהנות מאיסורי הנאה ולמה אצטריך מפני תיקון עולם בשלמ' לחזקי' קאי התיקון עולם אשוגג כיון דס"ל היזק שאינו ניכר שמ' היזק אבל הכא כיון דרצה לשנוי אליב' דהלכת' דהיינו כר' יוחנן דכ"ע דלא שמי' היזק וע"כ במטמ' ומדמע קאי תיקון עולם אמזיד וע"כ גבי מנסך קאי נמי ת"ה אמזיד דומיא דאינך יהא קשה דמן הדין לא מצי לומר הש"ל וחייב לשלם ולמה אצטריך מפני תיקון העולם אלא ע"כ דלא ס"ל להך בריית' הטעם דכדי שיודיעו וטעמ' דר"י דבשוגג פטור דלא קנסו שוגג אטו מזיד וטעמ' דר"מ דקנס שא"מ ומתורץ קושיות הפ"י הנ"ל ובזה מתירוץ הרמב"ם בפ"ז מהל' ח בל ומזינן שכתב בזה"ל המזיק ממון לחבירו כו' כיצד הרי כט עא כו' או עוירב לו טפת יי"נ ביין של חבירו כו' וכן כל כיוצ' בזה דמקשה עליו הרמב"ן מפני מה כתב וכן כל כיוצ' בזה ה קי"ל כשמואל בדיני ושמואל ע"ב ס"ל דקנסא מקנס' לא ילפינן כמבואר בגמ' בסוגין ובהנ"ל מתורץ דהא עכצ"ל דרב נחמן בר יצחק ס"ל מנסך ממש דאל"כ מנ"ל לומר דקנסו שוגג א"מ קמפלגי דלמא בכדי שיודיעו הוא דפליגי כקושיות הפ"י הנ"ל ותי' הנ"ל ל"ש רק אם מנסך מנסך ממש אבל אם מנסך היא מערב הא נסתר תירץ הנ"ל וכיון שרנב'י ס"ל מנסך ממש ע"כ משם דמפרב היינו מדמע וקנסא מקנס' ילפינן ופסק הרמב"ם כרנב"י שהוא בתרא ודו"ק ולפי דברינו הנ"ל יש לתרץ קושיות הפנ"י הנ"ל דמקשה למה ה צרך לומר אליב' דשליאל מנסך קלבד"מ למא דטעמי' משם דאת"א דבר שאינו שלו כיון דליכ' לאשכוחי רק בישראל ממר והוא בלח"ה לא רצה לאוקמי במימר מר כדכתבו התוס' הנ"ל:

ולפי דברינו מתורץ דהנה הראב"ד פסק דע"א נאמן באיסורין מדאמרינן מפני תיקון עולם כדי שיודיעו הא אין ע"א נאמן באיסורין אע"כ דנאמן והנה יש להקשות הא א"א מע"ר וי ל דפלגינן דיבורי' והנה התוס' בתמורה כתבו וז"ל יש להקשות דהכא משמע דאיסור מעורב בהיתר נוטל איסור וסומכין על ברירה כו' א"כ בכל א סיר נימא הכי ואימר מירי הרמ"ר כלל גדול בדין זה כל דבר שהוברר אסורו לא סמכינן אברירה כיון שתערובתו הי' באיסר אבל היכא שהתערובות הי' בהיתר אמרינן ברירה והנה הר"ן כ' כשמוכר חוץ מדמי יי"נ אינו חסר אלא מדרבנן והנה קי"ל רבא סיר דאוריית' ל"א בר רה ובא סיר דרבנן אמרינן ברירה ולפ"ז קשה אמאי משלם הא הכא לא נאסר אלא משים שמעורב חלק חבירו בשלו כמ"ש התוס' בחולין וא"כ יכול למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו ונמצא לא הוי רק איסור דרבנן ובדרבנן אמרינן ברירה ויכול למכיר חלקו אבל ז"א דכשמוכר חלקו נמצא דאינו מוכר חץ מדמי יין נסך שבו נמצא הוי דאורייתא ובדאורייתא לא אמרינן ברירה ודלמא לא הוי חלקי אלא של חבירו והנה זה לא שייר אלא כשמוכר חלקו אבל לענין לחייב לחבירו לשלם שפיר שייך תירץ הנ"ל הא ניתן לו כל היין חלקו וחלק חבירו נמצא נותן לו חוץ מדמי יין נסך והוי מדרבנן ושפר אמרינן ברירה מדרבנן והנה אם אמרינן דשוגג פטיר כדי שיודיעו שפיר יש לתרץ התוספות' דתני בה מפני תיקון עולם דקאי אש גג דהיינו דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק ולא הוצרכו למזיד ת"ה כלל רק לפטור בשוגג תיקון העולם כ"ש אבל מתניתין דלא קתני כלל מפני תיקון עילם יש לומר דמזיד חייב מדינא כדברינו הנ"ל כיון דעכ"פ צריך להחזיר חפץ חבירו והש"ל לא מצי לומר דהוי מתהני מאיסורי הנאה ושוגג פטר כדי שיודיעו אך אם אמרינן הח"א דבר ש"ש קשה כיון דליכא עדים הא אין אדם מע"ר ואין לומר דפלגינן דיבורי' ז"א דע"כ צ"ל דאחר עשה זאת ואחר לא מצי לאסור דאא"א דש"ש דהא האחר אין לו בה שתפות וכבר כתב הט"ז דל"א מיגו דנאמן על עצמו נאמן על חבירו ואני הוכחתי במקום אחר דאף להפוסקים דאמרינן מיגו היכא דאין אדם מע"ר ודאי ל"א מיגו וא"ל דמומר עשה זאת ז"א דבאופן זה היכא שצריך לומר פירוש לדבריו ל"א פ"ד כמו גבי אנוסים היינו דפירשו תוס' כיון דלא ידעינן אם מחמת ממון אם מחמת נפשות לא אמרינן פלגינן דיבורי' ה"נ כיון דצריך לפרש מי עשה ישראל או נכרי לא אמרינן פלגינן דיבורי' אכן למאי דמשני הגמר' בשותפות בלא"ה ל"ק קושיא דמתהני מאיסורי הנאה כמש"ל וא"כ מתורץ קושיות התוס' לשני דאיירי בשותפות דלא קשה דאי אמרינן דאדם אוסר דבר שאינו שלו שפיר אמרינן בשוגג פטור כדי שיודיעו וכן אי אדם אוסר דש"ש רק בשותפות נמי לא קשה אמאי כטור שוגג יש לומר דלכך פטור שוגג מטעם הנ"ל כיון דמשלם חוץ מדמי יין נסך לא הוי רק מדרבנן ואמרינן ברירה משא"כ במסקנ' אמרינן אדם אוסר דבר שאינו שלו רק לצעורי קא מכוון קשה קושיא הנ"ל הא מתכוין מתהני מאיסורי הנאה וא"ל כדי שיודיעו הא אין אדם משים עצמו רשע וא"ל פלגינן דיבורי' קשה הא אין אחר יכול לאסור רק הוא מחמת לצעורי וא"ל דפטור מלשלם מטעם כיון דמשלם חוץ מדמי יין נסך שבו נמצא דהוי דרבנן ואמרינן ברירה ז"א דהא השתא ס"ל אדם אוסר דבר שאינו שלו נמצא בשותפות אוסר גם חלק חבירו ונמצא הוי דאוריית' ולא שייך ברירה דהא כל היין אסור בהנאה וא"כ פטור מלשלם הא מתהני ועל זה משני הגמרא בישראל מומר דמיד בהגבהה נאסר ונמצא לא הוי ממון כלל ולא נתחייב בהשבה ולא מתהני:

ולפ"ז מתורץ מה שהקשה הש"ך בחו"מ וביו"ד דביו"ד מביא דיעה א' דבשותפות אינו אוסר ובחו"מ גבי יי"נ כתב סתמא דבשותפות חייב לשלם ולפי הנ"ל שפיר נוכל לומר תירוץ הסמ"ע דמנסך בלא"ה אינו מוכח מכח מה שכתבתי אלא דתוס' הוכיחו שפיר מאינך דקתני ה"ז זבחי מתים ובזה שפיר נוכל לומר תירוץ הסמ"ע ובזה מתורץ קושיות הפנ"י הנ"ל דלא מצי משני דה"ט דשמואל דלא אמר מנסך ממש משום דאא"א דבר האינו שלו משום דהא יקשה נהי דבמומר לא רצה לאוקמי לוקי בשותפות וא"ל הא מתהני מאיסורי הנאה ז"א דהא השתא לא ידעינן עדיין דבהגבהה קניא ונמצא לא מתהני מאיסורי הנאה ומשני הגמ' דקלב"מ וצריך לומר מדאגבה קניא דבהגבהה קונה וקשה כיון דקני בהגבהה הא מתהני מאיסורי הנאה וצריך לומר בישראל מומר ובמומר לא רצה שמואל לאוקמי וממיל' מתורץ ג"כ קושיות התוס' בד"ה מנסך כו' דלפי דברינו גם שמואל שפיר מצי סבר הך דר"י מדאגבהה קניא ודו"ק כי עמוק הוא מאוד ועפ"י דברינו הנ"ל יתורץ קושיות הפליתי הנ"ל דמה פריך הגמ' הא אא"א דש"ש מחמת לצעורי דהא הוי ספיק' דאוריית' ביש לו בה שותפות בגווה כנ"ל יש לומר דהכי פריך הגמ' דהנה רש"י כתב בב"ק דליכ' למימר שזרק יין נסך ביין כשר דהא שרי למוכרו חוץ מדמי נסך שבו ופירש הפנ"י דא"כ היינו מדמע והנה לפ"ז הכי פריך דהא הר"ן כתב דהא דאסור למוכרה היינו מדרבנן ובדרבנן אמרינן דספיק' לקול' דשמא לצעורי ושמא לאו לצעורי' ונמצא דרשאי למוכרו וא"כ קשה היינו מדמע אך ז"א דהא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי והוא אומר דלא כיון לצעורי ונמצא דאסור למוכרו אך י"ל דשפיר מקשה הגמ' דהנה לכאורה יש לתרץ קושיא הנ"ל שהקשיתי אמאי פטור הא מתהני מאיסורי הנאה דפנה אית' בב"ק גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך והא כי מטא זמן איסורין איאש קא מייאש ומשני כי קאמינא זה מייאש וזה רוצה לקנות אבל זה אינו רוצה לקנות והנה המשנה למלך כתב גבי ככר של הפקר היכא דבידו לקנות שפיר יוכל להקדיש והנה התוס' כתבו הטעם דיכולין ליטול דמיו מאותו עכו"ם שנגע ביין משום דבאמת אין אוסר לחד דעה ואפי' למאן דאוסר לא אסרו חכמים כל כך דלא יטול מהך דמקלי קלי והנה לפ"ז בכאן אם הי' הגזלן רוצה לקנות הי' יכול לקנות ביאוש (וא"ל דהוי יאוש שלא מדעת דז"א לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' שנ"ח ס"ק א' דעיקר יאוש שלא מדעת שלא מהני הטעם דאם הי' יודע היכן הוא לא הי' מייאש משא"כ כאן דל"ש זה) ונמצא דיכול לאסור א"כ כיון דאסור הוא מדינא כאלו הי' שלו נמצא שאינו רשאי ליטול מאותו נכרי דמים משום דמתהני מאיסורי הנאה כסברת מהרי"ץ הנ"ל ולפ"ז פריך הגמ' שפיר אמאי במזיד משלם מפני תיקון העולם הא מדאוריית' צריך לשלם כדי שלא לתהני וא"ל כתירוץ מוהרי"ץ הנ"ל קשה הא הוא צריך לשלם מכח הודאת בע"ד וא"ל דאסור לקבל כסברת מהרי"ץ הא הוא יכול לומר איני מאמינך דאסרת רק לצעורי כוונת וא"כ אף שהאמת אתך דלאו לצעורי כוונת מ"מ אני לא אייאשתי בזה שסברתי שאוכל לומר איני מאמינך דלצעורי קא מכוונת וא"כ מן הדין לא היית יכול לקנות ביאוש ולא אסור מדינ' כאלו הי' שלו ונמצא דמותר לו לקבל הדמים וא"כ מדינא הוא חייב לשלם דמתהני מאיסורי הנאה ולמה קתני מפני תיקון העולם ומשני בישראל מומר דלא שייך לצעורי וא"כ בודאי מייאש ונמצא דאסור לו לקבל הדמים ושפיר קתני מפני תיקון העולם ומתורץ בזה קושיות הפנ"י וקושיות התוס' ד"ה מנסך כמש"ל והואיל דאתא לידן דברי רש"י דב"ק דפירש דליכא למימר שזרק יי"נ ביין כשר דהא רשאי למוכרה חוץ מדמי נסך איסור שבו ופירשו המפרשים דא"כ היינו מדמע נבוא לתרץ קושיות בעל שלטי הגבורים שהקשה עליו דהא באמת רב סבר דיין ביין אסור למכור חוץ מדמי יי"נ שבו. ולענ"ד נראה לתרץ דהנה המנחת יעקב הקשה על הברטנורא דפירש דגם הת"ק מודה דרשאי למכור סתם יינם רק יי"נ גמור אסור למכור והקשה א"כ רב דאמר במסכת ע"ז כח"ק ע"כ נמי הכי הוא סובר דסתם יינם רשאי למכור חוץ מדמי יי"נ שבו והנה בדף ע"א ע"ב מקשה הגמ' כמאן דלא כרשב"ג ומשני מידי טעמ' אלא לרב הא אמר רב הלכה כרשב"ג חביות בחביות אבל לא יין ביין וא"כ מה משני הגמ' הא סתם יינם מודה רב דרשאי למוכרה. ונראה לתרץ קושיתו דהנה יש לומר הטעם דסתם יינם רשאי למכור ולא יין נך גמור דהנה אי' במסכת בכורות דף כ"ג איתבי' ואי אמרת טומאה כמאן דאית' דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהו ליטמא לפ"ז חזינן דאף דהטומאה בטילה מ"מ כיון דנושא אותם הכל ביחד מטמאו במשא לפ"ז יש לומר דהוא הדין בהיתר שבטל באיסור ונעשה כולן איסור כדאי' במנחות דף כ"ג דשחיטה בטילה בנבילה ואם נגעה אחת מן החתיכות בתרומה נשרפת עליו אבל מ"מ דכמו התם בנבילה שבטילה בשחיטה אפ"ה מטמא במשא כיון דעכ"פ נושא אותה ה"ה נמי בהיתר שבטל באיסור מ"מ יכול למכור כולו חוץ מדמי איסור שבו דהא עכ"פ אינו נהנה אלא מהיתר בכל מקום שהוא והוי דומיא דהיפך מנבילה שבטילה בשחיטה והנה ר"ת כתב הטעם דטעם כעיקר מדאוריית' היינו משום דהיתר נהפך לאיסור כו' א"כ ה"ה היכא דיש רוב איסור אף אי נימא דטע"כ לאו דאוריית' אבל באיכ' רוב איסור נהפך ההיתר להיות איסור וכ"ז תלוי הכל באם אמרינן חוזר וניער דמטמ' במשא כדאית' בבכורות שם ע"ש א"כ ה"ה נמי אם אמרינן חוזר וניער גבי היתר וכמ"ש והנה לפ"ז יש לומר כך הטעם דבשלמ' בסתם יינם דפסקינן דבטל בס' שפיר רשאי למוכרה חוץ מדמי יי"נ שבו כיון דבטל א"כ ההיתר הוא בעולם ויכול להיות חוזר וניער ושפיר יכול למוכרה כמו התם גבי משא כיון דאיסור הוא בעולם לכך מטמא וה"נ כיון דההיתר הוא בעולם לכך שפיר יכול למוכרה חוץ מדמי יי"נ שבו כיון דאינו מוכר רק ההיתר אבל יי נגמור דאסור במשהו ונמצא ההיתר אינו בעולם כלל ואינו יכול להיות חוזר וניער כלל ולכך אינו רשאי למכור אפילו ההיתר וא"ל דנ"מ אם יפול שם אינו מינו ואמרינן סליק נמצא דההיתר הוא בעולם דז"א די"ל דהת"ק וגם ר"נ סוברים דל"א כלל רואין או כמו שפסק הרמב"ם דהכא ל"א רואין כיון שנפל תחלה האיסור שם עש"ה א"כ עולה יפה טעם הברטנורא דמחלק בין יי"נ לסתם יינם אמנם רב דפסק דאף בשאר איסורין מב"מ לא בטיל וא"כ אפילו סתם יינם לא בטיל וא"כ אפי' סתם יינם אסור למכור חוץ מדמי איסור ושפיר משני הגמ' מידי הוא טעמא אלא לרב כו' ול"ק קושיות המנחת יעקב:

ולפ"ז מתורץ קושיות השלטי גבורים הנ"ל דהא המתניתין דהכא ע"כ אתיא כר' יהודא דמחלק בין שוגג למזיד ור"י סבר בחולין סליק את מינו כאילו אינו והשאר מינו רבה עליו ומבטלו נמצא אף ביי"נ גמור ההיתר הוא בעולם דאם יפול שם אינו מינו יתבטל ולא יצטרך לבטל גם מינו דהיתר וא"כ רשאי למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו כמו בסתם יינם ושפיר פרש"י על מתני' דאתי' אליב' דר' יהודא דהא יכול למכור חוץ מדמי יי"נ שבו אבל אם אמרינן כהרמב"ם דהכא לכ"ע לא אמרינן רואין וכמ"ש א"כ תירוץ הנ"ל אבל מ"מ אתי שפיר דהא בבריית' קתני גם בדברי ר"מ המטמ' והמדמע והמנסך ור"מ סבר דמב"מ בטל וא"כ גבי יי"נ רשאי למוכרה חוץ מדמי איסור שבו דהא רב סבר דמאן דס"ל מב"מ בטיל אפילו ביי"נ בטיל דהא בלא"ה יש דעה דגם ביי"נ בטיל וא"כ קשה לר"מ היינו מדמע ואתא שפיר דברי רש"י ועפי"ז מיושב קושיות התוס' בחולין ד"ה ת"ש שהקשו למה דמשני באית לי' שותפות קשה היינו מדמע ולפי הנ"ל א"ש דהנה המשנה למלך בהל' אבות הטומאה פ"א כתב דהיכ' דבשעת התחלת הטומאה הי' מעורב לא בטיל ברוב ע"ש והנה לפ"ז אף דמב"מ בטל מ"מ הכא לא בטיל דהא תיכף כשאיסור בא לעולם הי' מעורב ואף אם יפול עוד אח"כ מ"מ יהי' צריך לבטל גם מינו דהיתר דהא לא אמרינן סליק כדעת הרמב"ם וא"כ אסור למכור חוץ מדמי יי"נ שבו וכמש"ל וא"כ נמצא תו לא קשה היינו מדמע וכמש"ל

ולפ"ז נתיישב לי קושיא אחת דלפי מה שתרצתי לעיל קושיות הפנ"י דלהכי לא קאמר הגמ' דשמואל לא רצה לומר מנסך משום דאא"א דבר שאינו שלו משום דקודם דמתרץ הגמ' דקלבד"מ יכול לאוקמה בשותפות ע"ש וא"כ תקשי קושיות התוס' היינו מדמע ותירוץ התוס' דצריכה משום דמנסך הוי הפסד מרובה לא שייך אליב' דשמואל דס"ל מותר למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו וא"כ הוי הפסד מועט ועפ"י הנ"ל א"ש די"ל הטעם דסבר שמואל דמותר למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו היינו משום דאזיל בתר בטל ובמשקה לכי מסרחי אין שם משקה עלי' וכמו שכתבו התוס' במנחות דף כ"ב ע"ב בד"ה מכאן ע"ש לכך ס"ל לשמואל דבמשקין אף מין במינו בטל ולכך יכול למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו וכנ"ל משא"כ הכא דבודאי אינו בטל הואיל ולא היכר האיסור מתחלה וכמ"ש המ"ל הנ"ל א"כ גם שמואל מודה דאין יכול למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו:

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה