אור ברסלב
איגרא רמה חלק א מסכת גיטין › דף לז.

איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא

מסכת גיטין · דף לז.

דף לו

תוס' ד"ה שאני משכון דקני לה מדר"י וא"ת והא ר"י לא אמר רק במשכון שלא בשעת הלואתו כו' ונ"ל וראשונה אתן טעם החילוק שכתב הש"ך בסי' ע"ב) בין משכנו בשעת הלואתו בין משכנו שלא בשעת הלואתו והוא דבשלמא במשכנו שלא בשעת הלואתו כבר ידעינן דאין לו להיפרע רק מאותו משכון משא"כ משכנו בשעת הלואתו עדיין לא ידעינן דלמא יסלק לו ממקום אחר. והנה לכאורה קשה לי מאי משוי הש"ס משום דתפס הא אמרינן בגמ' מב"מ ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבה דמי תו לא הוי רק תביעת ממון וחשוב להוציא וא"כ ה"נ מאי מועיל תפיסתו הא ע"כ צריך להחזיר לו וא"כ לא הוי רק ת"מ והוי להוציא דהנה התוס' דף ע"ה הקשו בבתי ערי חומה דהוי כפרעון החוב פשיטא דהוי פרעון וי"ל דוקא בעלמא הוי פרעון בע"כ מה שאן כן דמפסיד ע"י הפרעון אמרינן נתינה בע"כ לא שמי' נתינה וא"כ לפ"ז י"ל שפיר תפס וא"ל דהא ע"כ צריך להחזיר וליקח המעות ז"א דהא יוכל לומר איני רוצה לקבל הפרעון דע"י זה יבוא חוב לידי דהא יהא צריך לומר משמט אני וא"כ כיון שהוא לחובתו אינו מועיל חזרה בע"כ אמנם ז"א דהא עכ"פ לא יוכל למכור המשכון [גם לא לגבות המינו כמ"ש הש"ך סי' ס"ה וסי' ע"ב דזה מקרי להוצי'] וא"כ תו (מהני) גם עתה ולא הוי לחובתו במה שפורע לו אמנם י"ל כיון דעכ"פ י"ש' א'ר ל"ו (א"י תיבות הללו) כאשר הי'. והנה כמו שלא בשעת הלואתו אע"ג דאין רשאי להשתמש מקרי קנין וא"כ מצינו במקום דא"צ לחזור מקרי קנין וכה"ג כתב בס' פ"י דוה מקרי מוחזק ולא להוציא כמ"ש הש"ך סי' ס"ה וסי' ע"ב וא"כ יוכל לבוא לב"ד ויפסקו לו דשפיר יחזיק בו וא"כ הוי שלא בשעת הלואתי וכיון דעכ"פ אינו צריך להחזירו תו לא שייך לו' ארעא כיון דלגוביינא דהא א"צ להחזיר והוי משכון שלא בשעת הלואתו וא"ש משא"כ בהלוהו ודר בחצירו דפי' הרשב"א דלא אכל פרות בשביל הלואה וא"כ מש"ה כיון דאין יכול לגבותו וא"כ לא הוי פסידא וצריך ממ"נ לסלק ממנו וא"כ באמת אם אמרינן דדוקא משכון שלא בשעת הלואתו ס"ל דבאמת במשכנתא בנכייתא לא משמט וכמ"ש הרשב"א ומהלוהו ודר בחצירו ל"ק כדלעיל ובזה מיושב שפיר חירץ הרשב"א דבאמת הוי ספק אם דוקא שלא בשעת הלואתו או בשעת הלואתו ג"כ ורק מהלוהו ודר בחצירו ל"ק ואו י"ל משום דבאמת דהא דנתן הלוה למלוה פירוש כ"ז דלא יסלק לו מעות הוי אסמכתא וכמו דהדין אם אמר אם לא אפרע לך לזמן פלוני יהא הקרקע כולה שלך דהוי אסמכתא אך באמת הא מעכשיו מסלק אסמכתא וא"כ דמעכשיו מקני לי' פירות ולא הוי אסמכתא אך הא הוי הטעם דמ"ה מסלק באמירה מעכשיו דין אסמכתא במשכנותא אע"ג דלא מהני בעלמא משום דבלא"ה משועבד לו וא"כ הך פירות דהוי לבתר שמיטה זה לא הוי משועבד לו דהא מפקיע שמיטה ולא הוי משועבד וא"כ לא מהני משום דהוי אסמכתא וא"כ מ"ה לא נקנה פירות למלוה וא"כ תו לא מצי למיגבי מהפירות ועל הקרקע א"א לגבות מינה דהוי להוציא ולא יגבה לא מהני למלוה ולא הוי הפסד למלוה וא"כ מ"ה משמט ומשא"כ במשכון מטלטלי ומתורץ שפיר קושיות התוס' הנ"ל (והנה כמ"ש הפוסקים לחלק בין משכון מטלטלין דכיון דהוי בלא"ה משועבד, וכן וכן חילקו בין קרקע בהלואה דמהני מעכשיו כן החילוק להרמב"ם דמ"ה אפי' בלא מעכשיו מהני לענין פירות דלא הוי אסמכתא הואיל דבל"ה משועבד:

תוס' ד"ה ואי משום גילו דעתא פלוגתא אביי ורבא הייני לפי ס' אביי אבל רבא קאמר לעיל אטו לבטלו גיטא קאבעי וי"ל משום דהנה הפ"י כתב בכתובו' דאפילו אם הוה אונס עכ"פ אם הוא בלא"ה לא רוצה לקיימו התנאי אפילו אם לא אירע לו אונס וא"כ באמת הוי גט וא"כ דאם התנה אם לא יבוא אי לא אינסבי אי נסב ואירע אונס בתוך הזמן והוא אמר קודם כלות הזמן דעדיין אפשר לעשות הדבר כשיסלק האונס דאין רוצה בלא"ה לבוא או ליכנס הוי גיטא מעליא והנה הא כ"ז דיכול לקיים התנאי הוי הדין דמצי לומר להוי גיטא בלתי תנאי וא"כ לכאורה אפילו האמת דרוצה לקיימו התנאי עכ"פ הא חזינן דלא ניחא לי' בגיטא דאם הוי ניחא לי' אפילו לפי דעתו דהוי מקיים התנאי מ"מ הא עדיין בידו לומר דהוי הגט אלא דאין ניחא לי' הגט דהא בודאי אם רבא אמר דגילו דעת מהני ע"כ הוי עדיין בשעה דאמר קודם הזמן שיש עדיין בידו לבטל הגט וא"כ לא ניחא לי' הגט אך דבאמת הוי הפי' דהוא רוצה לעמוד על דיבורו הראשון דמסתמא אמרינן דרוצה לקיים האמירה הראשונה וכמו דאמרינן בש"ס דניחא לי' לעמוד בדיבורו וא"כ אם הוי סבור דזה קיים התנאי שפיר הא ל"ה לא רצה וא"כ בכאן הא באמת הוי אונס גמור ובאונס אמרינן דכוונתו לא הוי על האונס כך דאם הוי ידע לא ניחא לי' רק דחכמים אפקיענהו משום צניעות ומשום') וא"כ לא שייך דרוצה לעמוד בדיבורו ומשא"כ בפסקה מעברא) וכלל בכלל דיבורו כ"ז דלא התנה:

הרמב"ם פרק א' מהל' גירושין הלכה י"ג ומנין שיתנה לה בפני עדי' הרי הוא אומר עפ"י שני עדים או שלשה עדים יקום דבר וא"א שתהא זו היום ערוה והבא עלי' במיתות ב"ד ולמחר תהי' מותרת בלא עדים וי"ל דכוונת הרמב"ם לתרץ דקשה גבי שני יוסף בן שמעון דנותנין לכל א' וא' שני גיטין קשה לפי דכתב הר"ן בגיטין דף מ"ב דכיון דצריכין שני גיטין דהוי אמרי' דלא מהני וא"כ גם בכאן דכיון דעדי מסירה לא ידעו וא"כ רק בהנך שני גיטין וא"כ הוי כמו שם להר"ן וכן קשה דלהרמב"ם לא בעינן מוכח מתוכו לר"מ דמהני עדי חתימה ומוכח כן מקושיות התוס' וקשה דאמאי דהוי נותן הגט הא להרמב"ם הוי כמו עדי מסירה הא לא ידעו רק דהאשה עצמה אח"כ נאמנת אם אומרות גרשתני ואמר דבעלה יוסף בן שמעון גרשה ורק דלא יהא גט מסייע ואמאי מהני וכן כתב גבי מחצה על מחצה ועדים גופא מסופקים אמאי מהני הא העדים לא ידעו אך מתורץ דהנה הפ"י כתב בקדושין דף ס"ג פ"ב דהיכא דבל"ה הוי ספק מהימן ע"א וא"כ זהו כוונת הרמב"ם דדני אהה היכא דהוי חייב מיתה וא"כ כיון דבלא"ה הוי ספק אזי א"צ העדים וא"ש ומתורץ לשון הרמב"ם דלעיל ועוד מוכח כן לקמן דף צ"ה פ"א שם ומתורץ ג"כ קושיא עפ"י סברא זו של הפ"י וכן כוונת הרמב"ם:

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה