אור ברסלב
איגרא רמה חלק א מסכת גיטין › דף לו

איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא

מסכת גיטין · דף לו

מסכת גיטין

סוגיא דפרוסבול פסקא הלל התקין פרוסבול תנן התם פרוסבול אינו משמט וכו' עד סוף הסוגיא והנה המפרשים ז"ל הקשו על הרי"ף שפסק לדרי עלמא תיקון ובאמת דבר זה אבעי' דלא אפשטא ומנ"ל להרי"ף לפסוק בפשיטות לדרי עלמא התקין תו הקשו התוס' ז"ל דאמאי לא תירץ רבא דהפקר ב"ד הפקר תיכף לעיל כי מקשה הש"ס מי איכא מידי דמדאורייתא משמט כו' תו מקשים על שיטת ר"ת ז"ל שאמר דתקנת הלל הי' דלאחר חורבן ותמהו עליו כולם כאחד דמה הי' לו להלל לחוש לדורות הבאים אחריו הם יחושו לעצמן תו מקשים עליו ניהו דמצינו דידעו שבה"מ יחרב מ"מ האיך ידעו שאח"כ יתקנו רבנן דאעפ"כ תשמט שביעית אשר ע"כ תיקן פרוסבול והנה קושיא באמת לא קשה דכבר ידע מחורבן בית ראשון אשר ג"כ נהג אח"כ שמיטה מדבריהם אמנם הראשונות צריכות לפני' ונ"ל כל הנ"ל וראשונה אתרץ מה שמקשה הב"ז (ברכת זבח או ב"י) על הרי"ף ז"ל פ"ק דמכות דהב"י רצה לומר לפי דעת הרי"ף במלוה את חבירו לעשר שנים דשביעית משמטת והוכיח הוא מדבריו ז"ל דאין דעתו כן דהא הביא המתניתין דאומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהי' אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד ל' וכו' והנה הש"ס מקשה התם מזה למ"ד דמכאן ועד עשר שנים משמט כולהו נמי בעי שלומי לי' ומתרץ התם במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לב"ד והרי"ף ז"ל הביא המשנה כצורתה ואם הי' בדעתו לפסוק כמ"ד מכאן ועד עשר שנים משמט הי' לו ג"כ לפרש דמתניתין איירי דוקא במוסר שטרותיו להב"ד ע"כ דסובר דמכאן ועד עשר אינו משמט ונ"ל לתרץ דהנה לכאורה קשה דאמאי צריך לאוקמה במוסר שטרותיו הא אמרינן לעיל באומרין מעידין אנו באיש פלוני שגירש אשתו ולא נתן וכו' אומדין כמה אדם רוצה ליתן וכו' ואע"ג דאח"כ ע"כ או מת הוא או היא וא"כ ע"כ או כולה בעי להפסידו או לא כלום רצו להפסידו אעפ"כ אמרינן ישלמו טובת הנאה. דהא רשעת מעשה הי' שוה לו כך וא"כ ה"נ הלא יש ביד המלוה למסור שטרותיו וא"כ גם כשירצה למכרו יתן לו הלוקח כל דמי שטרו דהא גם בידו הוא למסרם לב"ד ולתרץ זה נ"ל כך דהנה התוס' כתבו דמוסר שטרותיו ופרוזבול תרי מילי נינהו ומוקי הכא הש"ס במוסר שטרותיו לא בפרוזבול והנה באמת קשה דאמאי לא מוקי הש"ס בפרוזבול אמנם נראה דע"כ לא מצי לאוקמה בפרוזבול דהא אמרינן בש"ס דפרוזבול לא כתבינן אלא ע"ג קרקע והנה התוס' פירש הטעם דע"כ מש"ה כתבינן דאמרינן כל העומד לגבות כגבוי דמי משא"כ הינא דלית כאן קרקע לא שייך זה וא"כ היכא דהלוה לעשר שנים ע"כ ג"כ לא שייך טעם הנ"ל דהא קודם עשר לאו זמנו הוא ואח"כ כבר השמיטתו שביעית ולא שייך לומר כגבוי ע"כ לא מהני פרוזבול. ע"כ מוקי הכא במוסר שטרותיו לב"ד ובהיות כן קשה לי דהא פסקינן בש"ע ס' מ"ג היכא שהוציא שטר על חבירו ואין כחוב בו זמן הפרעון וטען המלוה שכבר הגיע זה"פ והלוה טוען שיש לו עוד זמן המלוה נאמן (ובמשכון ל"ק דאיירי דאיכא עדי מסירב ועידי ראי' דלא מהימן להמלוה) וא"כ הכא כיון דיש להמלוה שטר א"כ גם בלא העדים נאמן הוא שהגיע זמנו להיתפרע ומאי בעי העדי' להפסידו ע"כ מיירי הכא דהשטר אינו מקוים ויש לו מיגו דמזויף והנה הר"י מטראני הקשה בתשובת שאלה אמאי פסקינן בש"ע ח"מ היכא דמחולקין בזמן הלוה נשבע שבועת היסת אמאי לא יתחייב שבועה דאורייתא דהא שוה הרבה במי שירצה ליקח על זמן יותר שיפרע אח"כ ותירץ מה שתירץ עכ"פ יוצא לנו מזה דמה שמודה לו שחייב ליתן לו אחר זמן הודאה מחשב הואיל גם עתה שוה הוא למכור בשוק ולפ"ז מה מיגו יש לו כאן דאם יטעון מזויף הוא א"כ לא ישלם כלום והתוס' כתבו דמודה מקצת לכופר הכל גם בממון לא חשוב מיגו (לזכרון כי א"י מקום הג"ה זו) (ואפי' לו קרקע דאינו חייב ש"ד מ"מ לא הוי העזה) וא"כ הוי מיגו דהעזה כאן וא"ל דאמר דאעפ"כ חייב לו בלא שטר ז"א דבלא שטר וא"כ ודאי ישמטנו שביעית דפרוזבול לא מהני כמ"ש ושטר אין לו למסרו לב"ד וא"כ ג"כ הו' כופר הכל והוי מיגו דהעזה (ואם יתן לו שטר השתא מ"מ הוי מיד כופר קידם שמגיע השטר ביד המלוה ומי יודע אם ירצה המלוה ליטול ואי דלא ניחא לי' דליפשו שטרא דלמא יקיים השטר חוב הראשון וכמו גבי שכירות גבי עדים דלמא ימצא המערער עדים ואם יודה דמחויב ליתן לו שטר הא פטור דכיון דבע"ד טוען דכבר נתן לו שטר וא"כ פטו' תו מליתן לו ש"ח והוי כמו דהודה בחיטין והודה בשעורין דפטור שעורין דהודה התובע) (והלוה אינו רוצה רק לשלם לזמן עשר שנים ובזה חפץ יותר וכמ"ש התוס' בכה"ג בב"מ) אמנם נראה שכתוב בשטר זמן הפרעון י"ב שנה וטען המלוה שכבר עבר כל הזמן ולא נשאר רק שלשים יום והלוה טוען עדיין לא עבר רק ג' שנים ובכי האי גוונא המלוה אינו נאמן דכאן לא שייך לומר סתם הלואה שלשים יום כיון דידעינן הזמן ואינם מחולקין רק במה שעבר וכן משמע מהט"ז דלא כהש"ך וא"כ לפ"ז קשה דהא לפי דברי המלוה כבר שמטתו שביעית שעברה וא"כ כך קושיות הגמרא דאם מיירי במלוה ע"פ א"כ שביעית תשמיטנו וכולה בעי שלומי ואי מיירי בשטר והטעם הואיל ובידו למסרו א"כ קשה מ"ש לעיל דהא המלוה נאמן וכמבואר ע"כ מטעם מיגו ג"כ ליתא כמ"ש וא"כ ע"כ מיירי כמ"ש ומחולקים במה שעבר וא"כ לדבריה מלוה כבר שמטתו שביעית וע"ז משני במוסר פירוש בשביעית העבר מסרם לב"ד וא"ש.

והנה לכאורה קשה דהא אמרינן היכא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל דאומדנא דמוכח הוא ומהני גם במטלטלין למקצת פוסקים וא"כ בהלוה את חבירו לעשר שנים ודאי אומדנא דמוכח הוא שהי' בדעתו שלא תשמיטנו שביעית והוי כהתנה ע"מ שלא תשמיטנו שביעית דאינו משמט ואמאי אמרינן כאן דמשמט אמנם נראה דלא קשה היכא דידע שיש בו אונאה לא אמרינן כיון דידע מחיל כיון דמ"מ המקח קיים אמרינן דסמך ע"ז שיחזיר לו אונאה ודוקא ביתר על שתות דהויא ביטול מקח שייך לומר הואיל ד דע נתרצה אבל באונאה הוי כמ"ש וא"כ לפ"ז ה"ל ל"ש לומר דאומדנא דמוכח הוא שאינו רוצה שישמיטנו שביעית די"ל דבדעתו אם ירצה ששביעית ישמטנו לא ילוה לו על זמן ארוך רק ע"ד שיפרע לו קודם שמטה וא"כ אח"כ יועיל גם פרוזבול אמנם לפ"ז קשה הא י"ל דאיירי במלוה ע"פ או במלוה בשטר ושפר אית לי' מיגו דא"ל כמ"ש דאם יכחיש השטר ישמיטנו שביעית ז"א דהא ממ"נ יועיל אח"כ פרוזבול או דהויא כתנאי שלא תשמיטנו או שיפרע לו מקודם והוי שפיר כגבוי ומהני פרוסבול והדרא קושיא לדוכתא כמ"ש אך ז"א דהא הש"ס אזל אליבא דשמואל ובעי לאוקמי' כר"מ דמתנה על מיש בתורה ח"ב רק דהכא לא ודאי מיעקר דהא אפשר שישלם קודם שביעית משא"כ לפמ"ש הוי התנאי או שאינו מאריך הזמן כ"כ או שלא תשמיטנו שביעית וא"כ התנאי על המעשה והוי ודאי עקר ולא מהני התנאי משא"כ הרי"ף זצ"ל בדבר שבממון תנאו קיים ולית לי' האי חילוקא בין ודאי עקר או לא תו לא צריך לאוקמי במוסר שטרותיו רק כמ"ש במלוה ע"פ וכמבואר או במלוה בשטר ג"כ הואיל ובידו לכתוב פרוזבול ולפ"ז מתורץ ג"כ קושיות התוס' הכא דאמאי לא אמר רבא תירוצו תיכף לעיל גם שמקשים על ר"ת שהבאתי לעיל דהנה הרמב"ן הקשה מאי צריכא התקנה דפרוזבול הלא יוכל להתנות שלא תשמיטנו שביעית והנה לפמ"ש י"ל דהוצרכו משום מלוה לעשר שנים דודאי עקר כמ"ש לעיל דאלית"ו התנאי על גוף המעשה הוא והוי מתנה על מש"ב מש"ה הוצרך לתקן פרוזבול ולפ"ז תיקן בזה ג"כ לדרי דידי' דלפ"ז יועיל ג"כ תנאי וא"ל דודאי עקר ז"א דדילמא יחרב המקדש ויועיל אח"כ פרוזבול (או דעכ"פ יגלו הישראל ולא ישאר רק בירושלים ולא יגלו כל יושב' ואין משמט שביעית) וא"כ לא הוי ודאי עקר ומהני תנאה ושפיר הואיל לדרי' ומתורץ קושיית התוס' דשפיר בעא הש"ס אם לדרי' תיקן או לדרי עלמא ולפ"ז מתורץ נמי קושיות התוס' על רבא דלא משני תיכף לעיל ואתרץ נמי קושיות הרמב"ן ז"ל דאמאי לא תקנו שיתנה די"ל כך דהנה פסקינן דגם לענין דאקני אחריות ט"ס הוא והטעם דלא שדי אינש זוזי בכדי היוצא מזה דלענין דאקני נמי שייך ממנעי להלות והנה התוס' כתבו דלדידן דאנקי לא עדיף מדשב"ל לר"מ לענין מכירה (ולענין חזרה קודם שב"ל גם לר"מ כתב הריטב"א דאין יכול במעכשיו לחזור (מי) ואעפ"כ צריך שיהי' בשעת מעשה ראוי לקנין) והנה הש"ס מקשה לר"מ יכיר ל"ל פירוש כיון דיכול ליתן מתנה אע"ג דלא בא לעולם עדיין וא"כ תמיד יוכל ליתן במתנה למי שירצה ומתרצינין בנפלו לו כשהוא גוסס וכתבו התוס' הטעם דלר"מ לא מצי מקנה רק היכא שאחר שיבוא הדבר לעולם יוכל להקנות משא"כ בנפלו כשהוא גוסס כיון דאז לא יוכל להקנות גם מקודם אינו מועיל הקנאה לפ"ז הוצרכו לתקן פרוזבול על הנכסים שיקנה בשביעית דהרא"ש פסק דכל שביעית אע"ג דאינו משמט רק בסוף מ"מ אינו רשאי לתבעו רק דאם נותן לו א"צ לומר משמט אני והרמב"ם פסק גם היכא שהתנה עמו שלא יגוש בו אעפ"כ שביעית משמטתו אע"ג דלא קרינא בי' לא יגוש אעפ"כ אם תפס מהני ושפיר קרינא בי' לא יגוש הרי דגם על הנכסים קרינא לא יגיש לפ"ז הנכסים שיקנה בשביעי' לא יועיל התנאי דהא דאקני הוא ואז בשביעית ודאי דלא מהני דאז ודאי עקר וא"כ וא"כ לא יוכל אז לחייב עצמו גם מקודם לא מהני ע"כ הוצרכו לתקן פרוזבול והנה באמת פסקינן דמעמש"ב תנאו קיים גם היכא דודאי עקר וא"כ ליתא למ"ש אמנם קי"ל בדרבנן עשו חיזוק יותר ולא מהני היכא דודאי עקר לפ"ז שפיר פריך מי איכא דמדאורייתא משמט פירוש וא"כ מועיל תנאי כמ"ש ע"כ משום דרבנן הוא ועשו חיזוק יותר ולא מהני היכא דודאי עקר ולפמ"ש מתורצים נמי דברי הרי"ף ז"ל דלכאורה קשה קושיות התוס' על ר"ת דהא ע"כ לדרי עלמא תיקן אמנם לפמ"ש א"ש כמ"ש לעיל דמועיל גם לדרי' דידי' בהלוה לעשר שנים כמבואר משא"כ הרי"ף ז"ל דהוכיח בהלוה לעשר שנים לא מהני פרוזבול כמ"ש א"כ על כרחך א"א לפרש כן ומה גם דהוא לא מפליג גם בדרבנן אם ודאי עקר ואעפ"כ מועיל התנאי וממ"נ אם ודאי עקר לא מהני א"כ ל"ש לעשר שנים בשום גוונא (כמ"ש לעיל דלא שייך כגבוי) ואם ודאי עקר נמי מועיל תנאי א"כ פרוזבול לא צריך ע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דלדורות הבאים אחריו תיקן ולענין קושיא דיתנה צ"ל כתירוצם ושל המפרשי' ז"ל ושפיר מוכח לדרי ענמא תיקן:

והנה לפמ"ש יתורץ נמי קושיות הראב"ד על הרמב"ם ז"ל פרק ט' מהל' שמיטה שאמר שם וז"ל שחט את הפרה וחלקו ע"ד שהיום ראש השנה של מוצאי שביעית ונתעברה אלול ונמצא אותו היום סוף שביעית אבדו הדמים וכו' וכתב עליו הראב"ד ז"ל א"א אשתמיטתי' מה דאמר בירושלמי וכו' והוא בעצמו פסק דהקפת חנות אינו משמט ונראה לתרץ דהנה הרמב"ם נתן טעם על הקפת חנות דאינו משמט וכתב שסתם הקפתם לזמן ארוך הוא ולא קרינא בי' לא יגוש והנה לכאורה קשה הא הוא בעצמו כתב הבאתי דבריו לעיל היכא שהתנה שלא יגוש בו אעפ"כ משמט וא"כ ה"נ דכותי' דודאי גם בהקפת חנות מהני חפיסה וא"כ אמאי לא משמט אך נראה דכך כיונתי הואיל והדרך להקיף על זמן ארוך והוי אומדנא דמוכח שאינו רוצה שתשמיטנו שביעית דלענין מה הלוה לו הוי לי' ליתן במתנה) וא"ל דהיכא מוכח דהא י"ל דיהי' בדעתו שיכתוב פרוזבול י"ל הא כתבו המפרשים הטעם באין לו קרקע דאין כותבין פרוזבול (ועוד י"ל דהוי כמאן דגבו ו"ע ל"ש כמאן דגבוי דמיא) הואיל דלא שכיח להלות למי שאין לו קרקע לא חשו רבנן לתיקון העולם וא"כ ה"נ כיון דבלא חקנתם אומדנא דמוכח הוא שאינו רוצה שישמיטנו שביעית וא"כ אדרבא לא רצו חכמים לתקן כדי שיהי' אומדנא דמוכח ולא יהי' נעילת דלת והנה לפ"ז מתורצים דברי הרמב"ם ז"ל דהנה פסקינן בש"ע הירא דאמר יודע אני שיש בו אונאה אבל א"י כמה לא הוי מחילה והטעה דלא ידע כמה מחל והנה עתה נבין כאן דהי' סוברים דכבר כלה שנת השמיטה וא"כ הלוה דנתרצה שלא ישמיטנו שביעית היינו אם יהי' בידו שבעה שנים עד שביעית הבא וא"כ הוי כהאי דחנן כיצד שמין אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהי' אלף זוז בידו בין מכאן ועד ל' יום או מכאן ועד עשר שנים וא"כ כאן נתרצה לו הלוה לשלם לו אחר שבעה שנים דאינו שוה כל כך והשתא שיהא תיכף שמיטה דשוה יותר ע"ז לא נתרצה ואינו מועיל אף דעכ"פ כל דהוא מחל לו הואיל ולא ידע כמה וכמ"ש לענין אונאה וכן הוא לענין דיני אסמכתא וא"ש (והואיל שעסוק אני באותו ענין אכתוב ג"כ מה שקשה לי על הסמ"ע דפי' הטעם באונאה הואיל ולא ידע הוי דבר שאין לו קצבה וז"א דהא הרמב"ם פסק במזונות אשתו מהני תנאה והתם ודאי הוי דבר שאין לו קצבה):

והשתא נבוא לתרץ דברי הרמב"ם שכתב ג"כ דפרוזבול לא מהני רק בשביעית בזמן הזה ולא בשביעית מדאורייתא ונ"ל לפרש טעמו כך דלכאורה קשה אמאי תקנו פרוזבול הלא יוכל ביום האחרון דשביעית למחול לו שלא לתבעו מקדם וא"כ לא קרינא בי' לא יגוש. אמנם י"ל מ"מ במה יתרצה לו זה וא"כ לא יועיל מחילה ואע"ג דפסקינן מחילה א"צ קנין מ"מ י"ל הטעם הוא כמ"ש התוס' בקדושין גבי עבד עברי דאמרינן התם אי ס"ד אין גופו קנוי לו לימא לי' באפי בי תרי כו' וכתבו שם התוס' להוכיח מזה דמחילה א"צ קנין ודחו די"ל הכא והעבד מוחזק בעצמו א"כ זוכה בגופו כו' אמנם להר"ת נראה דגם בהלואה שייך זה דלדבריו בהלואה עיקר שיעבידו הוא על גוף הלוה כו' וא"כ כשמוחל לו זוכה הלוה בגופו ומהני שפיר אך לפ"ז ל"ש לומר כאן דימחול לו דהוא לא ירצה לזכות בגופו ע"כ תקנו פרוזבול אמנם עדיין אינו מספיק (דהא בלא הך סברא דצריך להחזיק בעצמו בודאי מהני מחילה אע"ג דלא מרוצה הלוה וכמ"ש הרשב"א אך לפי ס' התוס' דמחילה אינו מועיל רק במה שמחזיק בגופו) דהנה הרשב"א בגיטין דף ע"ה הקשה למ"ד נתינה בע"כ לא שמי' נתינה הא בגט נמי כתב ונתן והעיקר אצלינו דמגורשת בע"כ אלמא דנתינה בע"כ שמי' נתינה ותירץ דהתם ל"ש נתינ' בע"כ דהא הבעל אינו משועב'לה (צ"ל אך היא) משועבדת לו וא"כ יכול הוא לגרשה מעליו אם אינו רוצה ומהיכי תיתי לא יוכל להשליך מעליו שיעבוד גופה אשר לו עלי' משא"כ בחוב וכה"ג דלוה משועבד למלוה לא יוכל לסלק שיעבוד שיש לחבירו עליו בע"כ של חבירו והנה לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא אמאי תקנו פרוזבול הלא יוכל למחול יום אחד קודם סוף שנת השמיטה וא"ל דזה לא יתרצה הא גם בכאן אין המלוה משועבד ללוה להלוה רק הוא משועבד לו ויכול לסלק שיעבודו ע"כ(לקמן והנה באמת שייך כאן) אמנם נראה דלא קשה מידי דהנה פסקינן בש"ע היכא דמקדשה בכסף הקנוי לו דרבנן לא הוי רק קדושין דרבנן הואיל ומן התורה לא קנה והנה באמת כאן בל"ז לא קשה דאע"פ דהלוה אין לו על המלוה שיעבוד כלל מ"מ אם אינו רוצה הלוה לקנות בגופו מ"מ אינו קונה וא"כ תו גם מחילה צריכה קנין אך דמ"מ הקושיא במקומה עומדת דהא אמרינן בש"ס גבי עבד כנעני בכסף ע"י אחר פי' אם אחרים נותנים כסף בשבילו יצא לחירות אע"ג דהוא אינו רוצה לקנות בעצמה מ"מ כל שקבלת רבו גרמה לו פי' הואיל דהוא קבל הכסף יצא לחירות וא"כ ה"נ דכבר הוכחתי מש"ס דקדושין דגם שטר שכותב על דמיו כסף מקרי כמר דאמרינן החם אי לימא דכתב שטר על דמיו היינו כסף וא"כ ה"נ דכוותי' דהא מכיון שמוחל לו א"כ ע"כ בעי לשלם לו אחר שביעית ולא ישמיטנו שביעית וא"כ הוי כמי כסף כיון דיוכל לגבות שטרו אמנם לפמ"ש לא קשה דהא מדאורייתא אין השביעית משמט וא"כ לא קנה הלוה דאוריית' דהא אין להמלוה כסף דשביעית בל"ז אינן משמט רק מדרבנן קנה ואע"ג דיש לו כסף דרבנן מ"מ לא קנה מן התורה כמו לענין קידושי אשה שהבאתי וא"כ לא קנה רק דרבנן וא"כ מ"מ יועיל תפיסה] והיכא דמהני תפיסה כתבתי לעיל בשם הרמב"ם דקרינא בי' לא יגוש ומשמט] דהא לענין תפיסה לא תקנו רבנן דהא מדאו' לא קנה כלל רק דרבנן ורבנן לא תקנו רק שלא יצטרך לשלם לו משא"כ בתפס כיון דהוי קום ועשה אי אמרינן שהלוה תו יפקיע ממנו מה שתפס ואע"ג דקנה מדרבנן בתפס לא מהני הקנין משא"כ אי אמרינן שמיטה דאוריית' א"כ הוי כסף מן התורה ולא הוצרכו לתקן פרוזבול כלל וההתא אתרץ ג"כ מה שמקשים על ר"ת ז"ל שהבאתי לעיל דלכאורה קשה כמ"ש לעיל דהא מצי למחול לו וכמבואר אמנם באמת פסקינן בש"ע היכא דיש לו שטר על חבירו לא מהני מחילה בלא קנין והטעם דכל העומד לגבות כגבוי דמי והנה זה דרבנן דשיעבודא לאו דאורייתא רק דרבנן ושפיר מהני פרוזבול וא"ש ולפ"ז מתורץ נמי הרמב"ם דלעיל בהקפת חנות ושפיר פסק דשביעית משמטתו דלכאורה קשה על הטעם שכתבתי לעיל דאומדנא דמוכח הוא מנ"ל דכך הי' דעתו דילמא הי' בדעת כאשר יבוא יומו האחרון ימחול לו אמנם נראה דמ"מ איני משמט דהנה פסקינין בש"ע ח"מ סי' ר"ט היכא שאמר לחבירו שדבר זה יקנה עבור ואח"כ קנה חבירו דאמרינן כאשר הבטיחו עשה וקנה עבורו וא"כ ה"נ אם נאמר דהי' בדעתו שימחול לו אמרינן נמי דמסתמא מחל לו ושפיר אינו משמט משא"כ כאן הואיל ולא ידע כלל שהיום עדיין שביעית א"כ לא חשב כלל למחול לו ושפיר משמט ואתי הכל שפיר ודו"ק:

והנה כללא דמילתא דהא יכול להתנות שלא תשמיטנו שביעית רק בדאו' מהני תנאי ובדרבנן לא מהני תנאי ואין מועיל פרוזבל ומתורץ קושיא על הרמב"ם דמ"ה כתב אם הוי רח מדרבנן מהני:

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה