אור ברסלב
איגרא רמה חלק א מסכת גיטין › דף מא

איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא

מסכת גיטין · דף מא

דף לג

סוגיא דחצי' עבד וחצי' ב"ח. הנה הרשב"א רצה להוכיח מכח קושיות התוס' דהאיך אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך דבח"ע וחב"ח ליתא להאי עשה דלעולם בהם תעבודו והנה רבים תמהו עליו מסוגיא דלעיל בח"ש וחב"ח דנשמע משם דגם בכה"ג שייך העשה דלעולם בהם תעבירו ונ"ל לתרץ דהנה המשנה למלך כתב דלאו הבא מכלל עשה לא עדיף מלאו ונדחה מפני העשה והנה לפי דבריו קשה אמאי אמרינן בפסחים דף נ"ט לר"י מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה הא גם שם לא הוי רק כי אם לאו הבא מכלל עשה והדין שתדחה מפני העשה ונ"ל עפ"י דברי התוס' שם דהקשו בשם הריב"א דהאיך דחינן עשה דהשלמה מפני העשה דאכילת פסח הא בעינן בעידנא דמעקר לאו וכו' ותירצו שם שני תירוצים הא' דמיירי שכבר שחטו עליו וכו' תו תירצו דדוקא בלא תעשה דחמור אמרינן כן אבל פשה דחמור שפיר דמי וכו' לפ"ז שפיר מקשה התם הא בעינן בעידנא וא"כ קשה מאי אולמא וא"ל דלא עדיף מלאו ונדחה מפני העשה ז"א כיון דתו לא הוי עשה רק לאו א"כ בעינן בעידנא וממ"נ קא מקשה ולפ"ז יתורץ כל הנ"ל דהנה קשה על הרשב"א לכאורה מאי קא מקשה הלא זה ודאי דאינו חייב לעשות עם עבדו יומם ולילה ולא ינוח לו כלל זה ודאי דבר שאין הדעת סובל אמנם האיסור הוא שלא לשחררו דאז גורם שלא יהי' בידו תו לעבוד בו בכל עת שירצה וא"כ לא הוי נמי רק לאו הבא מכלל עשה וא"כ שפיר נדחית מפני העשה דפרו ורבו אמנם נראה דממ"נ קא מקשה הא בעינן בעידנא וא"ל דזה ליתא רק בלאו דהא גם כאן לאו הוא ושפיר קא מקשה אמנם לפ"ז גם תירוצו עולה יפה והכי קאמר דהא ח"פ וחב"ח בידו השתא להניח לו ולעבוד לרבו אחר שנה כפי שישוה בין שניהם וא"כ שפיר נדחת כיון דליתא רק לאו הבא כו' וא"ל הא בעינן בעידנא ז"א דהא השתא לא עקר מידי דהא אין בידו לשעבד בו השתא') אימת קא עביד לאחר זמן כשיבוא לידו אם יבוא גם לידי פ"ו והוי שפיר בעידנא וכיון שכן דעיקר טעם הרשב"א ז"ל מחמת מצוה דפ"ו תו לא קשה מח"ש וחב"ח כלל ודו"ק. (ואמר הכותב זה נראה כמו הג"ה ושייך לרשומת ג' נקודות אצל תיבת השתא) והתוס' כתבו דהיכא דאין בידו להשתעבד בו לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו) והנה כמו דאמרינן בעשה דהשלמה דכהנים עברו משום זה שיוכל לקיים פסחו ה"נ דכוותי' אמרינן לי' שיעבור העשה דלעולם בהם תעבודו משום פ"ו דעבדו:

עתה נבוא לתרץ קושיות המהרש"א על התוס' לקמן דף מ"א ד"ה יום של רבו שכתבו וז"ל ומיהו נ"מ גם למשנה אחרונה ביתומים קטנים כו' והקשה המהרש"א ז"ל דא"כ גם לקמן היכי בעי למיפשט מהא מתני' דמעוכב ג"ש יש לו קנס דלמא איירי ג"כ ביתומים קטנים דלאו בני כפי' נינהו ונ"ל דהנה התוס' מקשים במתניתין ד"ה לישא שפחה א"י וז"ל וא"ת וליתי עשה דפרו ורבו וידחה העשה דלא יהי' קדש ותירצו הואיל ואפשר לקיים שניהם ע"י כפי' כו' והנה לכאורה לא קשה מידי קושיות התוס' דהא הם בעצמם כתבו לקמן דאע"ג דבנו מן הפנוי' בנו הוי מ"מ היכא דליתא בתורת קידושין בשום מקום בנו לא חייס אחריו והנה כאן ע"כ קושיתם דישא ב"ח בלא קדושין דע"י קדושין א"א כמו שכתבו בעצמם לקמן דיבוא צד עבדות וישתמש באשת איש ע"כ כוונתם דישא בלא קדושין וא"כ לא משכחת לה כלל שיוכל לקדש ח"ע וחב"ח לפ"ז דהא הוי קידושין שאין מסורין לביאה והרשב"א כתב בכה"ג כ"ע לא פליגי דאינם קדושין ודוקא היכא דהאיסור ביאה מחמת ספק כמו בשתי אחיות משא"כ הכא דקדושין ודאי גרמי איסור כ"ע מודים) בל"ז ליתא לזה כיון שאין הקדושין גורמין האיסור דבלא הקדושין נמי אסור לבוא עלי' משום צד עבדות שבו. אמנם לאחר דנאמר דיבוא העשה וידחה הל"ת דלא יהי' קדש א"כ בלא קדושין לית כאן איסור עבדות נמצא שהקדישון גרמי האיסור והוי קדושין (נ"ל שצ"ל שאין) מסורין לביאה ולא קשה מידי (ואו י"ל דא"כ הוי ממזר דכיון דלא תפסי קדושין ולא שייך ס' הרמב"ן גבי עבד דכיון דהוי דומה לחמור דהא צד בן חורין וא"כ אין תקנה להרבות ממזרים וכמ"ש התוס' בתר הכי וממ"נ אם אין קדושין תופסין בחצי עבד וא"כ לא מייחס אחרי' ולא קיים פרי' ורבי' ואם נימא דמצי למצוא בקדושין בעקרה וזקנה עכ"פ בממ"נ הוי ממזר לפמ"ש בס' ש"י לא תפסי קידושין בעקרה ג"כ דהוי מצוה ממש דהוי כמו סירוס וכן כתבו בכוונת הר"ש) אמנם אם נאמר דגם קרא דלא תוהו יוכל לדחותו הלא תעשה א"כ ע"כ פ' הא יקוים שבת כל דהו וקשה קושיות התוס' ע"כ צ"ל כתירוצם דאפשר ע"י כפי' נמצא לפ"ז ניחא מה דנקט המשנה קרא דלא תוהו ולא פ"ו ודו"ק וכמ"ש לקמן:

ולפ"ז מתורץ קושיות המהרש"א דהא כאן אכתי לא אסיק אדעתי' מאי דמסקינן ראוי ליטול ואין לו וא"כ קשה יורשים מנ"ל וא"ל דתפסי בי' קדושין ז"א דהא העשה דלא תוהו דוחה הלאו וא"כ הקדושין גומרים (נל"ה דכצ"ל גורמים) האיסור ביאה ול"ש בי' תורת קדושין כלל פ"כ צ"ל דאפשר ע"י כפי' וא"כ צ"ל דאיירי בראוי לכפי' ודו"ק (משא"כ קטנים אע"ג דלכי גדלו אח"כ כפינין להו וא"כ אפשר לקיים ע"י כפי' והוי שפיר מסירין לביאה מ"מ הוי כמו דאמרינן לקמן בגירש חוץ מקידושי קטן דלפי גרסת ר"ח שם קאי בתיקו ואמרינן דלא הוי שיור הואיל ועתה לא ב"ק הוא ה"נ דכוותי' הואיל ולל"ע לאו בני כפי' הם):

והנה המהרש"א הקשה אמאי לא נאמר דאתי עשה דלעולם תעבודו וידחה הל"ת דלא יהי' קדש אמנם השאגת ארי' הביא טעם דאמרה תורה עשה דחי ל"ת והוא שקום ועשה חשוב מאוד ע"כ דחי שו"ת והנה לפ"ז כאן אם ישתחרר יקיום העשה דפ"ו וידחה לעולם בהם תעבודו ע"י קום ועשה א"כ שפיר ניחא לומר כופין וא"כ הק' מתניתין בשלמא העשה דפ"ו ליתא כמ"ש לעיל דא"כ לא יהי' בתורת קידושין ואין זרעו מיוחס אחריו כמבואר (או דאין תקנה להרבות ממזרים ובשביל לא תוהו יכול לדחות הלאו לישא שפחה) אמנם ע"י לא תוהו הי' ראוי לדחות כמ"ש לעיל ע"כ אמרינן שפיר הא ע"י כופי' מקיים הלא יהי' קדש והוי מעשה נמי ולא מצי העשה דלעולם תעבודו דחי לי' דהשתא נמי קום ועשה ודו"ק (והוי מ"ע דפרו ורבו דלא מצי לקיים ול"ת דקדש (א"י איזה הג"ה קודם):

(ובזה מיושב הא דאמרינן לישא שפחה י"ל אי לאו דאין רשאי שפחה ולא הוי נדחה ל"ת ולא הוי נדחה עשה דלעולם תעבודו דמאי אולמי' האי עשה דפרו מהאי פשה ומיושב קושיות תוס' וא"כ ואפי' יכול וכו'):

(והנה שני תירוצי התוס' לא נהירין לי תירוצם הב' שתירצו הואיל דכי מעקרי לא מקיים עשה וכו' ליתא דזה דוקא בעשה הקל משא"כ עשה דרבים החמור וזה נמי כעשה דרבים דמצוה רבם הוא רא' דדחי לעולם לעולם בהם תעבודו אע"ג דג"כ לא חשוב בעידנא אה"נ לפי מה שכתבתי למעלה אין מזה ראי' מ"מ הדברים כנים ומה שתירצו ג"כ דבדידה ליתא מ"מ הוי כמו כהנים דעברי אעשה דהשלמה למען זה שיוכל לקיים פסחו ע"כ המחוור כמ"ש ודו"ק:

ש עתה נבוא לתרץ קושיות הרשב"א ז"ל דהאיך ס"ד בח"ע וחב"ח לא תפסי הקדושין א"כ אמאי אמרינן ביבמות בח"ע הבא על א"א הולד ממזר הלא לא תפסי קידושין לא עלי' ולא על אחדים וא"כ אין מן הדין שיהא הולד ממזר ונראה לתרץ כוונת הש"ס על נכון (וא"כ מתורץ החילוק הא דבחצי עבד וחצי ב"ח הוי קדושין רק מספק ובחצי שפחה וחצי ב"ח הוי ודאי מקודשת ולכאורה משמעות הש"ס אינו כן וכן תמה בס' יש"ש וא"ש פסק הרמב"ם כן) דהספק הוא כך בח"ע לא יתפסו הקידושין הואיל דאין מסורין לביאה דהא מן הדין שיבוא האיסור דלא תוהו וידחה הלאו דלא יהי' קדש וא"כ בלא קידושין היא מותרת עליו רק האיסור הוא מחמת הקידושין דאתי צד עבדות ומשתמש בצד א"א וא"כ תו הקדושין גרמי האיסור והוי כמו שאינם או אפשר דאעפ"כ גם בכה"ג פסקינן דהוי קידושין ודלא כהרשב"א שהבאתי למעלה זהו דרך הספק להש"ס והנה הרמב"ן תמה על הש"ס דקאמר נכרי ועבד הבא על א"א אין הולד ממזר ולא גמרינן לה מאשת אב ומ"ט הא אדרבא עבד טובא מגרע גרע שקידושיו בכלל מקום אינם ותירץ הרשב"א דהתורה לא אמרה שיהא הולד ממזר רק היכא דחומר האיסור גרם שלז יהי' הקדושין קידושין משא"כ בעבד לאו חומר האיסור קא גרם דהא ז לא זה קידושין אינם וא"כ לממ"ש גם הכא הטעם שקידושיו הוא הואיל ואין מסורין לביאה והאיסור ביאה הוא ט"י חומר האיסור דא"א הוא ונמצא הקידושין מש"ה לאו קידושין מחמת חומר האיסור ושפיר הוי הולד ממזר והנה להרמב"ם דפסק בעבד ונכרי לית בהו איסור מן התורה א"כ ליתא למ"ש דבלא הקדושין אין כאן איסור מ"מ הלא אית בהו איסור לדבריו דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וא"ש:

והנה עפ"י הנ"ל מתורץ ג"כ מה שקשה על הרמב"ם שפסק בח"ע שמעשה ידיו לחצאין ולהש"ס דהכא למעכב גט שחרור מדמינן לי' וא"כ אין לו עלי' כלום ונראה כך דהנה הפ"י צידד לו דרך לתרץ הקושיא דהאיך כפינן לי' לעבור אלעולם תעבודו ואמר כך דיש כח ביד חכמים להפקיר ממונו וא"כ הפקיעו מתחלה שיעבודו מאלי' ותו ליתא להאי עשה דלעולם תעבודו כמ"ש התוס' הבאתים למעלה וא"כ לדרך זה ודאי דאין למעשה ידיו לרבו חלק עוד אמנם לפמ"ש למעלה הטעם פשוט דדחינן העשה דלעולם תעבודו וא"כ אפשר דיש לו חלק במע"י והנה לפי מה דלא ידעינן השתא מזה דראוי ליטול ואין לו א"כ קשה מאין לו בנים וא"ל דתפסי קדושין ז"א דהא קרא דלא חוסו דחי הלאו דלא יהי' קדש וא"כ אח"כ הקידושין גרמו האיסור ואע"ג דאפשר ע"י כפי' הרמב"ם לא סובר תירוץ הנ"ל. א"כ ע"כ צ"ל כסברת הפנ"י דהפקיעו שיעבודו עלי' וא"כ ע"כ איתא להאי תירוצא מוכרח מזה דאין לו חלק עוד במע"י משא"כ להמסקנא נא דהפשט הוא ראוי ליטול ואין לו א"כ י"ל כמ"ש ובאמת אין לו בנים והפשט הוא כמבואר לעיל דדחי העשה דלעולם תעבודו וא"כ שפיר פסק דיש לו חלק במעשה ידיו ודוק.

והנה י"ל הא דאיתא בקידושין דף נ"ב ע"א דפריך ונחשבי' משום דמספקא לי' אי כרבא אי כאביי הוי הפי' הכי אי כרבא דתירץ אליבא דרמי בר חמא מכח כל שאינו בב"א אינו בזא"ז או כאביי דמקשה לרבה על הך הדין דכל שאינו בזא"ז וע"כ צריך לתרץ מכח קידושין שאין מסירין לביאה וכמו שתירץ הרשב"א דכה"ג דלא הוי מכח ספיקא גם אביי מודה דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין ובזה מסופק רב וא"כ מ"ה הוי מספקא לי' לש"ס וכמ"ש לעיל ומ"ה פסק כן הרמב"ם דגבי חצי עבד וחצי ב"ח הוי ספק קידושין ובחצי שפחה הוי ודאי קידושין דל"ש הך טעמא והנה דעת הפרישה דאפילו הרמב"ם דיליף מלא יהי' קדישה דפנוי הבא על הפנוי' לוקה מ"מ ס"ל דבשפחה נמי איכא הל"ת רק דאין לוקין והנה קושיות הב"ש י"ל משום דבפנוי' הוי בלא"ה עשה וכמ"ש הרמב"ם ומ"ה לוקין על לאו הבא בכללות וכמו דאיתא בב"מ דכיון דהוי בלא"ה עשה ע"כ למלקות עשה כן כתב שם בב"מ בס' א"ז וכה"ג כתב המ"מ גבי אין מזהירין מן הדין:

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה