איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא
מסכת גיטין · דף לג
הרבה יש לתמוה בסוגיא זו על הרמב"ם ז"ל שפסק בהלכות גירושין פ"ו דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אבל גבי שליחות אמרינן דבטלה כולה ופסק דבדיעבד מהני ביטול זה שלא בפני זה אבל לכתחילה א"י לבטל זה שלא בפני זה י וקשה עליו טובא חדא מאין הוציא לחלק בין שליחות לעדות ואדרבה מהש"ס מוכח להדיא היפוך דבריו דפרכינן מאמר לשנים דכי כולכם דמי ואעפ"כ א"י לבטל זה שלא בפני זה ומתרצינן הכא במאי עסקינן בעד הולכה הרי להדיא דגם בשליחות אמרי' לרבי דלא בטלה כולה ') (תו דללישנא קמא דפליגי בעדות שבטלה מקצתה גם בעדות אמרינן בטלה כילה הרי להדי' סתירות דבריו) תו קשה אמאי לא יוכל גם לכתחילה לבטלם זה שלא בפני זה לדבריו דלא אמרינן בטלה כולה לתרץ כל הנ"ל אכתיב מה שעלה על דעתי לפרש בדברי התוס' לעיל ע"א ד"ה ואפקעינהו רבנן לקדושין וז"ל וא"ת א"כ יחפה על ב"א כו' עד אי ידעינן שלכך מתכוון לא מפקעינן ולכאורה תימה דאכתי מנא ידעינן שלכך מתכוון אמנם יבואר זה על נכון דלכאורה בלא"ה לא קשה מידי קושיא הנ"ל דהנה הר"י קורקס פסק במי שעשה שליח להפריש תרומה בעדו דלא אמרינן לכ"ע אתי דיבור ומבטל דיבור כיון דע"כ צריך להפריש רק דאינו רוצה שהי' יפריש ע"כ אין כח בדיבור האחרון לבטל הראשון וא"כ אזלא תמיהות התוס' דהכא כיון שזינתה ע"כ מוכרח לגרשה וא"כ הוי כמו תרומה דאינו מועיל דיבור האחרון לבטל הראשון אמנם יש בזה שיטות ומשמעות התוס' באם שרוצה לפרוש ממנה בלא גט רשאי (אך הר"ן פליג על זה וס"ל דלא מהני הפרשה רק צריך לגרשה בגט) וא"כ הקשו שפיר אמנם לקמן ק' דאמרינן התם ר"י אשקלי' גיטא לחתני' דר"י ובטלי' כו' עד אמר לסהדי כו' וא"כ התם כיון דסי' מן הכופין אותם לגרש ומאי מועיל ביטולו דהא הוי' ממש כדינו של הר"ק אמנם י"ל דהר"ק לא אמר אלא בתרומה (דהשתא עכ"פ תרומה ומה לי זה יהי' תרומה או זה) דמן הסתם אמרינן דרוצה להפריש מש"ה אין מועיל דיבור האחרון כלום משא"כ הכא מתחילה לא רצה כלל לגרש ') וא"כ בכלל דיבורו שלו לא נכלל כלל אונס דלא שכיח ומשא"כ בפסקא מברא דהוי אונס דשכיח נכלל בכלל דיבורו ורוצה מ"ה לעמוד במה שנכלל בדיבורו הראשון:
') ובאמת לא איפשט האיבעי' ואפי' דרבנן סברי לא בטלה כולה גם בשליחות דהא לתירץ קמא ע"כ רבי ס"ל דגם בשליחות לא בטלה מכח ברייתא דאמר לשנים וגם לתירץ דאבעית אימא מנלן דפליגי בזה רק דכפי אותו א"כ גם השתא אמרי' דאינו רוצ' לגרש כלל השתא ושפיר יכול לבטל ולפ"ז גם התוס' מקשים שפיר ואצ"ל למ"ש לעיל ובהיות כן גם תירוצם אתי שפר דכך כוונתם דודאי לא יועיל הביטול כיון דע"כ מוכרח לגרשה וא"ל כמ"ש דיאמר שאעפ"כ אינו רוצה לגרשה ומאי בדעתו שתהי' אשתו הא ודאי לא יוכל להיות דהא אפקיעו רבנן לקדושין אך דיאמר אדרבה זה כוונתו לעקור הקדושין מעיקרא וא"כ שפיר כתבו דאם כן הי' בדעתו לא עקרינן כלל ומתחלה הקשו שפיר האיך רשאים החכמי' כיון דעי"ז יוכל לבוא קלקול וכיון שתירצו היכא שדעתו לכך לא עקרינן א"כ לא יוכל לבטל כלל דאם כה יאמר שבדעתו להיות אשתו עוד אמרינן לי' לא אתי דיבור כו' ואף שאינו רוצה לגרש הא אעפ"כ חכמים עקרו לקדושין ואם כה יאמר (ומ"ה אין בגט כי היכי דנהוי' עקירת הקדושין) דכך הי' כוונתו לעקור הקדושין כל עיקר ") א"כ אינו מועיל כלל וא"ש ובהכי אזלא תמיהות התוס' בסוגיא זו שהקשו למאי דאמרי' דפליגי אי אמרינן מלתא דמתעבדא באפי ב' עשרה. צריכי בי עשרה למשלפה גם מה שהקשו לקמן דקאמרינן אי ס"ד אידך נמי כרשב"ג ליבדרו איבדורי וכתבו שם ליכא למימר דיבטל כ"א שימצא עד שיבטל כולם תירצו דגם זה ל"מ ולכאורה יפלא כיון דבאופן זה אזלא הגזירה אמאי לא תהני ביטולו ולפמ"ש ניחא דאם תועיל ביטולו א"כ שפיר יוכל לחפות שיבטל בפני זה וא"כ הדין נותן דבטלו כולם ע"כ צ"ל דעקרינן לקדושין מיני' דא"ל כמ"ש דלא אתי דיבור כו' כיון דע"כ מועיל דיבורו אם יבטל אח"כ הנשארים ') וא"כ ע"כ הוצרכו לעקור הקידושין ויוכל לחפות ולפ"ז מתורץ ג"כ מה שהקשה התוס' לקמן דאמרינן התם ממונא הכא איסורא והקשו גם לעיל האיך מייתינן ראי' דחזר רבי נימא ג"כ התם ממונא וכו' ולפמ"ש נראה דהכי קאמר הכי איסורא פי' דיוכל לבוא ע"י קלקול עי"ז דיחפה על ב"א משא"כ לעיל מוכח שפיר בהאי פסק כרבי ובהאי כרשב"ג דהא רבי גופי' חזר וא"ל דלעולם פסק כרבי והכא לא חזר דהכא איסורא ז"א דא"כ באידך פסק כרשב"ג וקשה קושיות התוס' אמאי לא יועיל כשמבטל אח"כ כולם ע"כ צ"ל כמ"ש וא"כ מוכח להדיא דהשתא לא יוכל לחפות וא"כ אזלא לתירוץ דהכא איסורא דהא לא יוכל לחפות כמ"ש משא"כ ר"נ פוסק בשתיהן כרבי א"כ י"ל שפיר אמרינן דיוכל לחפות וי"ל דלא סובר כמ"ש אמרינן שפיר האי חילוקא והנה לפי הנ"ל מתורץ הרמב"ם ושפיר חילק בין שליחות לעדות דהנה באמת הדין דאינו יוכל להיות שליח ע"י גילו דעת דניחא לי' בשליחותו עד שימנה אותו בפירוש וכמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ן בקידושין דף מ"ה ע"ב ופי' ודלמא ארצויי' למהוי שליח והנה לפ"ז חילוק גדול ביניהם דבשליחות הגם שבתחילה עשה כולם גם עתה לא ביטלם מ"מ גזירת הכתוב הוא דבטלו כולם דידעינן דגם השתא ניחא לי' וא"כ יעשו שליחו מחדש ז"א כמ"ש דצריך למנה אותו (ומשא"כ בעדות דאין צריכה שליחו' ומהני גילו דעת דניחא לי' וע' בתוס' בגיטין בדף ע"ב ד"ה קילו לאפוקי) בפירוש ולא סגי במאי דידעינן דעתו וא"כ כך מפרש הרמב"ם בלישנא בתרא אבע"א דכ"ע עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ') פי' דוקא עדות לא שליחות וכמ"ש לחלק ביניהם ולא קשה מידי קושיות התוס' שהקשו להאי לישנא אמאי תקנו חכמים שלא יועיל הביטול גבי אותם שנים עצמם ולפמ"ש ניחא דאל"כ אכתי יוכל לחפות שיבטל הא' וממילא הדין דבטלו כולם רק דמ"מ ידעינן דניחא לי' ומועיל לגבי עדות וא"כ אח"כ יבטל שלא בפניהם וא"ל דלא אתי דיבור ז"א לא הוי דיבור רק גילו דעתא וא"כ שפיר אתי דיבור ומבטל הג"ד ולפ"ז י"ל הפירוש בדברי הגמרא כך דלכאורה עדיין קשה אמאי לא יוכל לפני אחד ואותו העד יהא בטל וא"ל דיחפה ז"א דע"כ לא אתי דיבור וא"ל הא כבר בטל מחמת עדות שבטלה ולא נשאר רק גילו דעת ז"א דמאין ידעינן דהא ע"א אינו נאמן לגבי האחרים וא"כ האחרים בתוקפם עומדים ע"ז קאמר שפיר מילתא דמתעבדא פי' שלא בפניו לא מהני לפני אחד נמצא נשאר לבטל האחד לא חשיב בפניו עד שיבטל כו' דמלתא דמתעבדא באפי עשרה כו' ומטעם שלא בפניו ע"כ בעינן שנים ושנים אינו מועיל דא"כ יחפה כמבואר ובאמת הוציא הרמב"ם לפרש כן ולפסוק כלישנא איבעית אימא מקושיות ה התוס' שהבאתי לעיל דאמאי לא משני גם לעיל התם ממונא ע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דהא אזל הטעם דחיפו דא"כ קשה אמאי לא יוכל לבטל כולם כ"א בעצמו עד שיבטל כולם ע"כ צ"ל דא"כ יחפה אבל השתא לא יוכל לחפות וכמבואר כ"ז ניחא ללישנא בתרא שפיר קשה קושיות התוס' דאמאי לא תהני לי' ביטול כ"א בפני עצמו והשאר לא יבטלו דהא איכא גילו דעת דעדיין חפץ בם עכצ"ל כמ"ש משום חיפו א"כ מוכח דהשתא ל"ש חיפו משא"כ ללישנא קמא ל"ק מידי קושיות התוס' שיבטלו כ"א בעצמם די"ל שפיר כתירוצם כיון דאמרי בטלה כולן ל"ש כלל שיהי' הם בטלים והנשארי 'לא וא"ש והנה לפ"ז מתי' נמי אמאי לא התיר הרמב"ם לכחתלה ') ואך האיך שייך דהא ממ"נ לא הוי קדושין האיך מצי לתקן כן א"כ הוי חיפו וע"ז כתבו התוס' דאם אין כוונתו כן לא חיישינן וא"כ שפיר הוי' עקירה וא"כ כיון דמצי לתקן כן תו לא אתי דיבור ומבטל ולא מהני ביטול:
') וא"כ שפיר נ"מ בדיבור דרוצה הוא באמת לבטל כל אחד וא' בפניו וא"כ שפיר אתי דיבור ועקר כיון דנפקא מינה בשיטול וקפיד על זה. ') והפ"י הקשה וכי גרע משלא בפניו ומיושב דה"פ דחוששין שמא אח"כ יבטלו שלא בפניהם השאר ול"ש דלא אתי דיבור ומבטל דהא לא הוי רק גילו מילתא וא"כ חוששין לחופו:
לכתחלה לבטלם זה שלא בפני זה הגם שפסק לא בטלו כולם הטעם הואיל (ידעינן עכ"פ דעתו דרוצה עדיין כמ"ש לעיל ממ"נ אם יגלה דעתו אח"כ שאינו רוצה ואף דגילו דעתא בגיטא לאו מלתא עכ"פ יבטל גילו דעתו שרוצה (דהוי לא ידעינן דכבר ביטלו מקצתה) ע"כ א"י לבטלם זה שלא בפני זה אמנם דיעבד פסק כרבי בשתיהן ולפמ"ש יבואר על נכון מאי דקאמר הש"ס לקמן הלכתא כנחמן והלכתא כנחמן והלכתא כנחמני דמאי נקט להדדי פלוגתא דגילו דעתא וביטול שלא בפניו או לזה שלא בפני זה ולפמ"ש יבואר דלכאורה י"ל דפלוגתא זו היינו ממש פלוגתתן לעיל והיינו טעמא דרבי לשיטתו דסובר לעיל בטלו מבוטל וא"כ שפיר אמרינן דעכ"פ אותם שביטל בטלום הם וא"ל דא"כ יחפה כמ"ש לעיל ז"א דהא לרבי אם אח"כ יבטל באמת יהא בטל ולא אפקעינן כלל והנה התוס' הקשו ג"כ דנימא רבי לשיטתו אזיל אמנם זה לא קשה דא"כ מאי קתני זה שלא בפני זה נתני יכול לבטל שלא בפניהם אמנם התוס' תירצו דלכתחלה אמאי יהא מותר אמנם לפמ"ש גם לכתחלה ניחא דליכא חששא דחפו דהא אם יבטל אח"כ לא יפקעו הקדושין אמנם לפי מאי דפסק והלכתא כנחמני דגילו דעתא לאו מלתא א"כ לכתחלה ודאי אינו רשאי דאל"כ אכתי יגלה דעתו אח"כ ויסברו דלא מהני ובאמת תהני לבטל גילו דעת הראשון כמ"ש לעיל ואתי לידי קלקול ע"כ צ"ל לענין דיעבד א"כ הדרא קושיא לדוכת' אמאי קתני זה שלא בפני זה ליתני שלא בפניהם ע"כ צ"ל דפלוגתתן אם מבטל בפני אחד ופליגי גי אם צריכי' בי' עשרה למשלפה ובפני א' לרבי מהני דלא יוכל לבוא קלקול ע"י אחד כלל כמ"ש לעיל וא"ש דע"י דפסקינן והלכתא כנחמני מוכח להדיא דפלוגתתן לא שייכי להדדי כמבואר ועפ"ז יש ליישב מה דקשה לי על הגמרא לקמן מאי דפריך קפריך ואי ס"ד כרבי כו' איטמורי מאי הוה הא הקשה הפ"י לקמן דאמר להו איתיבו קרי באודניכו אמאי לא כפו אותו ולפסול כל העדות על ביטול הגט ותירץ דזה לא מהני רק שלא בפניהם אבל בפניהם מאי מהני מה שפוסל העדות הא הם יודעים האמת ולפ"ז מאי פריך הגמרא הא הוי כאן דכפו אותו לבטל ולפסול כל העדים וא"כ תו לא יוכל לבטל שלא בפניהם מש"ה הוצרכו ג"כ לטמורי אמנם באמת לא קשה מידי קושיות הפ"י דמאי נימא לבטל כל העדים מ"מ יוכל אח"כ לומר אינו חפץ בהם דהא באמת קשה מאי מהני מאי דכופין אותו אך דאמרי' דמסתמא ניחא לי' לקיים מצות ח"ז וגמר בדעתו לגרשה אמנם עכ"פ האיך נוכל לכפותו לגרשה ע"י זה יאמר שרוצה לגרשה האמנם לא ע"י זה אך לכאורה קשה דא"כ לא אהני חכמים מידי דהא יוכל להשמט עצמו זה אינו רוצה וזה אינו רוצה ואין לדבר סוף אמנם החם ניחא דהא יש לזה תקנה כמו שאמר באמת איתובי קרי וכו' או דלא יטמירו כמו שעשה רבי יאשי' ולפ"ז הכי קאמר אס"ד כרבי א"כ אין תקנה באטמורי וא"כ לא הוה למעבד רק לבטל ולפסול העדים על ביטול זה כקושיות הפ"י ומה שתירצו ל"ש כאן כיון דיכול לבטל (ואין תקנה לדבר ויכול לכופו) לבטל שלא בפניהם וא"ש:
אמנם דפמ"ש לעיל הדרא קושיא לדוכתא יבטל את העדים על ביטול זה וא"ל דיוכל לומר מי מכריחנו ליתנו ע"י זה ז"א א"כ כיון שעכ"פ צריך ליתן גט א"כ לא אחי דיבור ומבטל דיבור אמנם באמת עדיין ספק אצלי דינו של הר"י קורקס אם שייך גם בפניו אם לא אמנם דבר זה תלוי בשתי הלשונות דללישנא קמא אמרינן דפליגי אם בטלה מקצתה וקשה קושיות התוס' אמאי לא יבטלו עכ"פ אותן העדים שביטל בפניהם אמנם לפי מה שכתבתי לעיל לא קשה מידי דאם יבטלו העדים א"כ יחפה על ב"א דהא הדיבור הועיל לגבי אותן העדים וא"כ ממילא בטלו האחרים וא"ש משא"כ עתה לא אתי דיבור ומבטל דיבור הרי גם בפניו דין הר"ק אמנם ללישנא בתרא ניחא דכשיבטל בפני שנים וא"כ אמרינן דהם יבטלו תו יגלה דעתו כמ"ש לעיל וא"ל בפניו ל"ש דין הר"ק אמנם כיון דצריך עשרה חשוב שלא בפניו והנה לפ"ז מתורץ גם מה שהקשיתי דמאי פריך הגמרא ליבדור וכו' הלא יוכל לעשות כך דהיינו שיבוא לכ"א ויוסיף על תנאי ויאמר שלא לכתוב רק אם יכתבו האחרים ול"ש למגזר כלל דהא אמר שהם לא יעשו בלתי האחרים וא"כ האחרי' יהי' רשאים לכתוב וא"כ יוכל לבטל כן עד שיבטל כולם אמנם לפי הנ"ל יבואר דהכי דקפריך ללישנא קמא ע"כ מוכח גם בפניו שיך דין הר"ק וא"כ קשה למה איטמורי יבטל כל העדים בביטול זה וא"ל כמ"ש דיאמר לא ניחא לי בהני ז"א דא"כ לא אתי דיבור וכו' ע"כ כלישנא בתרא וא"כ לא שייך לומר שיבטל כ"א כמ"ש כיון דצריך בי' עשרה א"כ חשוב שלא בפניו גם לגבי הנייתו לא אתי דיבור ומבטל כיון דע"כ רוצה לגרשה כדין הר"ק וא"ש ודו"ק: