אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן נ › ז

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן נ · ז

ו

והנה כת"ר הביא סיוע דמתעסק לא הוי גם שגגת עבירה מד' הרמב"ם בפ"א מהל' איסו"ב הל' י"ב דמתעסק בעריות אע"פ שאין כונתו לכך חייב וכן בחייבי לאוין ושניות והראב"ד כ' חייבי לאוין לא ידעתי למה הא קרבן אין כאן ועי' בהה"מ שכ' שהוא ט"ס והכ"מ מתרץ דכונתו דהרי הוא חייב לשמים ונראה מדהכ"מ דדוקא בעריות חייב לשמים ולא בשארי לאוין דלא הוי שגגת עבירה כלל עכ"ד נראה די"ל דכונת ד' הכ"מ דמתעסק בעריות אע"פ שאין כונתו דהוי דבר שאינו מתעסק דבשארי איסורי הנאה מותר דשא"מ גם בפס"ר כמש"כ הר"ן מ"מ בעריות דמתעסק חייב גם בדשא"מ איכא איסורא ומש"כ הרמב"ם בפי"ד מהל' מאכ"א הלכה י"ב הנאה הבאה לאדם בעל כרחו אם נתכוין אסור ואם לא נתכוין מותר דמפרש הכ"מ שם בכל איסורים ונראה גם באיסורי אכילה היינו באופן דלא הוי פס"ר כמש"כ התוס' בפסחים דכ"ה, אבל בפס"ר אסור בחלבים ועריות והוי שגגת עבירה משא"כ בשארי איסוה"נ דלא הוי שגגת עבירה כמש"כ הר"ן (ובעיקר השגת הראב"ד הא אין קרבן בחייבי לאוין הי' איפשר לתרץ דכונת הרמב"ם גם בשפחה חרופה דאין כאן אלא לאו מתעסק חייב בקרבן אבל לפי הגירסא בד' הרמב"ם וכן בשניות קשה) ולמה שפי' הכ"מ דחייב בידי"ש יהי' מזה סתירה למש"כ הנה"מ בסי' רל"ד דשוגג דרבנן א"צ כפרה והא מבואר בדהר"מ דגם בשניות חייב ביד"ש ואפ"ל דבודאי גם לד' נה"מ דשוגג מאיסור דרבנן א"צ כפרה מ"מ המכשיל את חבירו באיד"ר בשוגג עובר משום לפני עור, דעכ"פ מכשול מיהו הוי שאלו הי' יודע הי' פורש מזה ולא גרע ממשיא לו עצה שאינה מהוגנת, ולפ"ז י"ל למש"כ בתשו' פנ"י לחקור דהמכשיל באיסור דרבנן עובר לפ"ע מדאורייתא דהוי כמשיאו עצה שאינה מהוגנת והא מבואר ברמב"ם בהל' איסורי ביאה דהבועל ונבעלת עוברים משום לפני עור א"כ י"ל דגם בשניות מדרבנן איכא לפ"ע מדאורייתא ולהכי בשניות בשוגג צריכים כפרה גם לד' הנתיבות.

ובדהג"מ פסחים דל"ג ק"ל עדהתו"ס בסנהדרין ס"ב בד"ה להגביה כו' בתירוץ הראשון דה"ק בשבת פטור אע"פ שנהנה משום מלאכת מחשבת מבואר דגם בכה"ג דההנאה הוא משום דאתעביד מחשבתו על ידו חשוב ג"כ נהנה א"כ איזה רבותא יש במעילה שאינו מתכוין כמתכוין דהא מתעסק בכה"ג שנהנה בכל אופני הנאות חייב בכל החטאות, וראיתי כעת בס' מנחת ברוך שתמה בזה ולכאורה הי' נראה לתרץ למש"כ הפנ"י בפסחים שם דלהכי במעילה לא חשוב נהנה דאותו הנאה הי' נהנה מגוזי חולין ולא דמי לחלבים ועריות ולהכי החידוש במעילה דחייב מתעסק ולא דמי לשבת דנהנה דאתעביד מחשבתו אולם ק"ל לפ"ז דהג"מ שם לא אם אמרת בשארי מצות כו' שאם נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דפטור כו' והא לתי' התוס' בסנהדרין דמפרשים במחובר אחר ומתעסק חייב שכן נהנה אלא דפטור בשבת מצד מלאכת מחשבת ופטור זה אינו אלא בשבת ולא בשאר איסורים ומאי שייך זה למעילה הא בכל האיסורים בכה"ג חייב ועכצ"ל בדהג"מ דפסחים שם שאם נתכוין לחתוך אה התלוש וחתך אח המחובר דפטור הוא מצד מתפסין ומוכרח מזה דהפירוש.

וחתך את המחובר בנמצא שהוא מחובר כמו שתי' התוס' בתי' שני וצע"ג. ומה שתמה מעכ"ת בדהג"מ נדרים ט"ז חד קרא למיפטר מקרבן שבועה וחד למיפטרי מלאו דשבועה והא דידעינן מלא יחל דברו דמיחל לחפצי שמים דליכא לאו ולמ"ל קרא למיפטר מקרבן דהא כיון דליכא איסורא ממילא אא"פ שיחויב בקרבן עכ"ד נראה דמזה יש להסתייע לשי' הרמב"ן דבכולל חל חל שבועה לענין מלקות ומ"מ חיוב קרבן ליכא בכולל ולפ"ז איצטריך קרא למיפטר מקרבן אף בכולל דאיכא לאו דבל יחל, שו"ר בהגהות הרש"ש בשבועות דכ"ז שהקשה ותירץ כן אולם לד' החולקים ע"ד הרמב"ן וס"ל דגם בכולל איכא חיוב קרבן תמוה למ"ל קרא ואפ"ל לפי תי' הראשון בתוס' נדרים ט"ז דבשבועה גופא זימנין דחייל היכא דאמר ישיבת סוכה עלי שבועה דשבועה שאמר בלשון נדר הוה שבועה וחיילא השבועה ובודאי דבדבר רשות חייב קרבן שבועה בכה"ג ומ"מ בדבר מצוה פטור מק"ש דלהרע או להיטיב כתיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא נשבע לבטל את המצוה אע"פ דחל השבועה לענין בל יחל מ"מ קרבן ליכא אבל לתירוץ השני שבתוס' שם קשה אולם בפשוטו נראה דסוגיא דנדרים קאי לרע"ק דס"ל דחייב ק"ש באכלתי ולא אכלתי ובשבועות כ"ו דריש ריבוי ומיעוט ומאי מיעט דבר מצוה דאע"פ דלוקה משום שוא אינו חייב משום ק"ש אע"פ דלרע"ק חייב ק"ש בשבועה דלשעבר ומ"מ בדבר מצוה נתמעט דאינו חייב

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה