אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן נ · ו
ומש"כ עמש"כ דהא דאמרינן בפסחים ל"ג דאינו מתכוין כמתכוין הוא רק לענין קרבן מעילה דנתרבה מבשגגה כל דהוא כמו שפירש"י מש"כ בדין אזהרה דמי לכל התורה כולה וע"ז כ' מעכ"ת דמש"כ רש"י שם דלא כתיב בה מיעוטא כדכתיב בשבת מלאכת מחשבת וכתיב בשאר מצות אשר חטא בה פרט למתעסק והיינו מתעסק בדבר אחר ובא זה לידו ונראה מדרש"י שם דלא פטרינן מתעסק אלא בחייבי חטאות דכתיב בה פרט למתעסק ובהקדש דאינו מחייבי חטאות חייב מתעסק משום דליכא קרא לפוטרו ואין כונת רש"י דאיכא קרא יתירא לחייבו אלא דליכא קרא לפוטרו ובשארי חייבי לאוין דליכא קרא לפטור הוי שגגת עבירה ואין מקום לספיקו של הגרעק"א לענין רואה כלאים בחבירו דהוי מתעסק וה"נ באזהרה דמעילה דמתעסק הוה עבירה דליכא קרא לפטור והוסיף מעכ"ת די"ל דמתעסק היכא דפטרה רחמנא לא הוה שגגת עבירה כלל כמו שנתמעט שנים שעשאוה מבעשותה דגם איסור תורה ליכא והיכא דלא נתמעט מתעסק הוא שגגת לאו עכ"ד יעוי' במהרש"א פסחים שם שהקשה דהא לפי הס"ד דלא כתיב בשגגה והוה ילפינן משארי חטאות ממילא מהאי קו"ח הוי ילפינן מתעסק לפטור במעילה כמו בשארי חטאות ואיך קאמר דבמעילה אינו מתכוין כמתכוין ותירץ דבאמת להכי איצטריך למיכתב בשגגה במעילה דגלי' לן דלא נילף לפטור משארי מצות ולא כתיב גבי' בה לפטורא יעוי"ש ומיושב בזה מאי דקשה דהא איפשר למילף מחלבים ועריות שלא עשה בו מזיד כשוגג אע"פ דמתעסק חייב יעוי' בפני יהושע שם משום דלהכי איצטריך הא דבשגגה במעילה לחייב מתעסק כמש"כ המהרש"א הרי דמשגגה ילפינן דין מיוחד במעילה משום דלא ילפינן משארי חטאות דנתמעט מבה אבל שארי מצות מהכ"ת לא נילף מקו"ח מחייבי חטאות דנתמעט מתעסק אי נימא דלא הוה עבירה כלל ומהכ"ת מתעסק בחייבי כריתות לא יהי' גם שגגת עבירה ומתעסק בחייבי לאוין יהי' שגגת עבירה אלא עכצ"ל דבאמת ודאי מתעסק הוה שגגת עבירה בכל האיסורין כמ"ש הגרעק"א ונפטר מגזיה"כ דקרבן ולא דמי לשנים שעשאוה שנתמעט מקרבן ואין בו גם איסור תורה שהרגיש בזה מעכ"ת שאני התם דנתמעט מבעשותה באיכות המלאכה וכמו"כ בשבת דבעינן מלאכת מחשבת אבל בזה דאין חסרון באיכות המעשה רק מצד השוגג נתמעט רק לענין קרבן אבל מ"מ הוה שוגג ובודאי דבדין אזהרת מעילה במתעסק דהוה שגגת עבירה כמו בכל התורה, אולם הגאון ר"מ אויערבאך שת" קושית הטו"א ע"ד הר"ן דס"ל באיסוה"נ כשאינו מתכוין בפס"ר מותר מהא דאסור לטבול בימות החמה משום דש מעילה בקונמות ובמעילה דבר שאינו מתכוין כמתכוין וכת"ר תמה על זה דהא בפסחים דל"ג משום דמתעסק הוה מהלי שבת מש"כ בזה ומבאר ההבדל בין דשא"מ דמתעסק דמתעסק גרע וביאר שם דהג"מ דשבת דע"ה דמתעסק הוא אבל נטילת נשמה דבכה"ג אף לר"י מותר ולא הביא דהתו"ס שם דהך מתעסק היינו דבר שאינו מתכוין (ומש"כ שם דכל השוגגים כסבור שהוא תלוש ונמצא מחובר א"כ נתכוין להגביה תלוש זה ותלש מחובר אחר דבכה"ג בכל התורה כולה חייב חטאת אבל בשבת נקרא כה"ג מתעסק תמוה דהא הוי מתעסק דהתירא דבכל התורה פטור כמש"כ התוס' בשבת דע"ג) והנה מהא דפסחים ל"ג תאמר במעילה שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה דמעל וכן בגוונא דסך ידו בשמן של קדש דמעל וקשה דמאי חדושא הא גם בשאר חטאות מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה עי' בפני יהושע שם וצ"ל דמזה סייעתא לד' הר"ן שכ' דבמוכרי כסות הוי דשא"מ ולא אמרינן גבי' שכן נהנה כמו בחלבים ועריות דאין הנאת חמום וסיכה דמי לחלבים ועריות וזהו החדוש במעילה שחייב מתעסק או דנימא דבמעילה דבדבר שדרכו לפגום אינו חייב עד שיפגום ואין החיוב משום נהנה ולהכי מתעסק פטור לולא הריבוי דבשגגה אבל יקשה לפ"ז לד' הר"ן דדשא"מ בפס"ר מותר בהנאה ומתעסק הוה ג"כ דשא"מ כמש"כ כת"ר וא"כ אמאי חייב במעילה באינו מתכוין הא אינו מחכוין בפס"ר מותר וביותר יקשה במעילה דשינוי רשות דבודאי לאו משום הנאה הוא ומ"מ חייב אע"פ דהוי מתעסק דקסבר שהוא של חולין,
אולם נראה בפשיטות דבמעילה דידעינן מבשגגה כמ"ש המהרש"א דלהכי איצטריך בשגגה כדי דלא נילף פטור מתעסק משארי חטאות הרי בפירוש רבתה תורה מתעסק במעילה ובמתעסק דהוי דשא"מ בפס"ר ומ"מ ריבתה תורה למעילה דלמעילה דאכילה לא איצטריך דגם בחלבים ועריות חייב וע"כ דלמעילה דהנאה אתי ובמעילה דשא"מ ופס"ר אסור בהנאה וידוקדק בזה לשון הגמ' דבמעילה שאינו מתכוין כמתכוין היינו דבר שאינו מתכוין שהוא מותר בכל התורה במעילה הוה כמתכוין ואתי שפיר מה שתירץ הגר"מ אויערבאך קושית הטו"א דלהכי אסור לטבול בימות החמה לשיטת הר"ן דפס"ר מותר בהנאה משום דיש מעילה בקונמות ודבר שאינו מתכוין כמתכוין, והנה תמהתי על זה דהא מעין דהוה מחובר אין בו מעילה ואין בו איסור תורה ואפילו אי נימא דיש בו איסור מ"מ הא דנתרבה דאינו מתכוין כמתכוין היינו רק בדין קרבן מעילה דנתרבה מבשגגה כל דהוא ולא באזהרה וע"ז השיג כת"ר דכיון אזהרה ואין איסור מעילה בדבר שאינו מתכוין איך שיחויב קרבן על שגגתו ויפה השיג אולם לפי מה שכתבתי לצדד דבמחובר יש איסור תורה משום לאו דבל יחל אם כן אתי שפיר בפשיטות דלגבי לאו דבל יחל דמי נדרים לשארי דדשא"מ ופס"ר מותר (אלא דיש לדון דגם לענין אזהרה דלא תוכל לאכול בשעריך י"ל דדוקא היכא דאיכא דין מעילה גלתה תורה דדבר שא"מ כמתכוין וממילא גם באזהרה איכא איסורא אע"פ שאינו מתכוין להנאה כיון דגלתה תורה דבעי כפרה ושאינו מתכוין כמתכוין אבל בשלמים ובמחובר שאין בהם מעילה אע"פ שנכללים באזהרה זו הרי הוא ככל הלאוין, דהא באזהרה דל"ת לאכול בשעריך נכללו ג"כ שארי איסורים כמו באוכל בשר עולה ושלמים לפני זריקת דמים לבד איסור מעילה יעוי' מכות די"ח וגם הנאה אסור ובהנאה זו בדבר שא"מ ופס"ר י"ל דמותר, וכמ"כ י"ל בשלמים ובמחובר שאין בהם דין מעילה בשוגג דדשא"מ מותר. ורק בדברים שיש בהם מעילה דגלתה תורה דאינו מתכוין כמתכוין גם באזהרה איכא איסורא).