אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מט · ג
ומה שהעיר ידידי כת"ר ני' בשלהי חגיגה הזהר שלא תגעו בשלחן משום דא"א לסלקו ממקומו כפירש"י שם תקשה לר' יוסי דאמר אפי' סילק את הישנה שחרית והחדשה ערבית הוי תמיד א"כ אפשר לטובלו בינתים וע"ז חידש דלר"י ע"כ ערבית לאו דוקא דאף דבקדשים הלילה הולך אחר היום מ"מ נראה דבעי הסידור בשבת ולפ"ז הא לשי' הרמב"ם בעי עדיין הערב שמש אך לפ"ז יקשה מאי פריך הא כלי עץ העשוי לנחת הא לר"י אפשר לטלטל ממקומו בנתיים בשבת ומזה הוכיח הרמב"ם שיטתו דכיון דהוקבע לעמוד על מקומו אף דמותר לטלטלו הוי כלי העשוי לנחת כמש"כ בפ"ג מהל' כלים הל' א' דלא כהראב"ד שם עכ"ד ויפה העיר אולם מאי דמספקא לי' אם יסדר ערבית בלילה הוי תמיד והכריע כן מסברא דאין זה ביום השבת הוא באמת תלמוד ערוך במגילה ד"כ שם דכל דבר שמצותו ביום כשר כל היום לאתויי סילק בזיכין וסידור בזיכין כר' יוסי ומבואר דהוי מצותו ביום דוקא, והנני מתפלא על האור חדש בפסחים דק"ט בשלחן של מקדש של פרקים הוי שכ' בשם האור יקרות דלהכי הטבילו אותו בפנים משום דא"א לטובלו כ"א בשבת בין הסילוק והסידור וא"א לטבול בחוץ משום דאין מטבילים כלים בשבת רק בפנים טובלין דאין שבות במקדש יעוי"ש והאו"ח השיג ע"ז דהא אפשר ליטבול במוצאי שבת לר"י והדברים מתמיהים דהא מנותו ביום השבת וכשר כל היום דוקא וראיתי שהרגישו בזה ומה דתנן במנחות ד"ק סודר את הלחם ואת הבזיכין למחר השבת פסולה אין ראי' דלאחר השבת היינו למחר וכן פירש"י שם לאח"ש למחר ולכאורה הי' נראה מפירש"י דרצה לפרש המשנה אליבא דכו"ע גם לר"י ולהכי לא פירש במוצאי שבת אבל ז"א שהרי מפורש במגלה לר"י מצותו כל היום דוקא ולפי הנראה כונתו בזה דאף דהי' הסידור ביום מ"מ פסולה משום דל"ה ביום השבת אבל בסידר בלילה פסולה משום דמצותו ביום והנה בעיקר קושיתו דהא אפשר לטבול בינתיים אין זה פשוט דמותר לטבול בשבת אף במקדש דלא כל השבותין שוין ועי' בהגהות מצפה איתן בפסחים דק"ט (וכן יש להוכיח מדהתוס' פסחים ד"ע גבי קופץ שהקשו דהא אין טובלין בשבת והא איפשר לטבול בפנים אך י"ל משום דאסור להכניס כלים טמאים למקדש) ולפ"ז יש לתרץ ג"כ משה"ק דהא אפשר לטלטלו בשבת בינתיים משום דהשלחן אסור בטלטול בשבת דהוי בסיס לדבר איסור ולחם הפנים דהוי קדש ואסור בטלטול וכמו שמבואר בשו"ע או"ח סי' ש"ו סי' ז' ולהכי הוי כלי עץ העשוי לנחת אולם בירושלמי פ"ג דחגיגה שם תני שולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת דברי ר"מ וחכ"א מיד ופי' בפ"מ שם דמטבילין בשבת בין הסילוק והסידור דאין כאן אלא משום שבות ואין שבות במקדש וע"ע בנועם ירוש' שם ואיך שיהי' מפירושו עכ"פ מבואר דמטבילין בשבת אבל גם למש"כ לתרץ משום דבעי הערב שמש לשי' הרמב"ם אינו מספיק דנראה דלר"מ ניהו דביום השבת בעי הסידור ביום דוקא אבל בימות החול אם סילק את הלחם מעל השולחן שחרית ואח"כ הניחן בלילה הוי ג"כ תמיד וא"כ אכתי יקשה לר"י הא אפשר לסלק הלחם ולטבול השלחן ביום ולהניחו אח"כ בלולה ואם שלא מצאתי מפורש לר"י בימות החול אם רשאי לסלק מן השלחן ביום אבל לכאורה נראה כן בד הפנים יפות פ' תרומה שהשיג מה"ט ע"ד האור יקרות דא"כ יש לו תקנה לטבול השלחן בחוץ גם בימות החול והנה בירושלמי בפ"א דיומא הל' א' מבואר אר"י מישיבת אהרן ובניו למד כו' כמה דתימר בישיבת אהרן ובניו צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום הכא צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום יפו מבואר לכאורה דתמיד מיקרי שימסור יום ללילה שיתחיל שם מבעוד יום ועי' בפ"מ שם כלומר הא וסידרו את החדשה בין הערבים דמשמע דמיהו צריך החדשה ביום מקודם הלילה עי"ש ולפ"מ דמדמי לישיבת אהרן ובניו דצריך שימסור יום ללילה א כ דגם בלחה"פ צריך שימסור יום ללילה אף בימות החול וא"ש גם בימות החול כיון דבעי הערב שמש לשי' הרמב"ם אך מד' הגמ' דקאמר מדברי ר"י נלמד דאפילו קרא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש כו' מבואר דוהגית בו יום ולילה מקיים בו אף שאיני מוסר יום ללילה (ואולי גם בד' הירוש' אין הכרח כ"כ כמש"כ הפ"מ אלא דסידור החדשה בשבת דצריך שיהי' ביום דביום השבת יערכנו כתיב אך בשטות הירוש' נראה כדבריו) אך גם לד' הירושלמי דצריך שימסור יום ללילה קשה דהא כל הכלים שהי' במקדש הי' להם שניים ושלישיים כמבואר בשלהי חגיגה שם וא"כ יש להשלחן בדין שיהי' לו אחר במקומו רק לפי שא"א לסלקו ולשום אחר במקומו וכמש"כ הפיה"מ להרמב"ם חגיגה שם וא"כ לר"י דגם זה הוי תמיד אם יש הפסק בינתיים א"כ אם נטמא השלחן אפשר לסלקו ולהשים אחר במקומו ולטובלו ולהניחו בהערב שמש ולהחליפו אח"כ ובשבת אפשר לסדר החדשה על השלחן האחר אחרי שסלק הישנה מהשלחן הטמא ועל ימות החול אפשר לתרץ משום דע"י השולחן יטמא הלחם והלחם יסמא את השלחן השני אבל בשבת קשה דהא סידור החדשה אפשר לסדר בשלחן השני (ובזה הי' אפשר לפרש ד' הירוש' דשלחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו בשבת וחכ"א מיד ויועי"ש בפני משה ובנועם ירושלמי שם דאם נטמא בחול ממתינין על שבת לטובלו וכו' ולפמש"כ י"ל ג"כ דבחול א"א לטבול בינתים ולהחליף על השולחן השני משום דהלחם יטמא את השולחן משא"כ בשבת אפשר לסדר החדשה שם ואין ראי' מד' הירוש' דא"צ הערב שמש דגם בהע"ש אפשר ע"י השלחן השני כאמור ובע"כ דמתניתין דלא כר"י ולהכי אי אפשר לטלטל את השלחן ממקומו ואין זה תמיד ולהכי מקשה ג"כ הש"ס הא הוי כלי עץ העשוי לנחת משום דבע"כ א"א לטלטלו מדאמר הזהרו שלא תגעו וממילא הא הוי כלי עץ העשוי לנחת,
וראיתי במל"מ מהל' מטמאי משכב ומושב שמפרש בד הרמב"ם מוציאין את השולחן לחוץ ומראין לעולי רגלים יעו"ש ותמיהני לדידן דקיי"ל כר"י איך הי' אפשר להוציא את השולחן לחוץ ולבטל מ"ע דתמיד ומד' הירושלמי שהביא בסו"ד אין הכרח כ"כ דאיפשר דקאי לר' יוסי ובמשנה בירושלמי לא נאמר כלל האמור במשנתנו הזהרו שלא תגעו ועיי"ש ולמש"כ יובן ג"כ דהגמ' ותנא דידן מ"ט לא תני מנורה שולחן כתיב בי' תמיד מנורה לא כתיב בה תמיד וק"ל ניהו דלא כתיב בי' תמיד מ"מ הא צריך להדליקו בין הערבים ויטמא השמן והפתילה ולשי' הרמב"ם הא בעי לטומאת פ"ה הערב שמש א"כ אף דלא כתיב בי' תמיד מ"מ תחלת הלילה א"א להדליקו ולמש"כ כיון דלא כתיב בי תמיד ואפשר לזוז ממקומו מחליפין את המטרה הטמאה בטהורה ואפשר להדליק כל הלילה וא"ש, מ"מ אין הכרח כ"כ דסתם משנה דלא כר' יוסי אף לפי גירסתו הזהרו שלא תגעו בשלחן דהא המשנה יל"פ דלהכי הי' נזהרין מטומאות ע"ה דכיון דלחם הפנים על השלחן א"כ מ שכל הכלים טמאים אחר הרגל דרק ברגל גופא דין חברים הם ה"נ יטמא הלחם הפנים מהשולחן כיון דלאחר הרגל השולחן גופא צריך טבילה א"כ אין ראי' מכל הכלים שהי' במקדש כלים רבים (דאי ביש בהכלים דבר קדש א"כ לאחר שעבר הרגל טמא הוא) אבל השלחן שהי' עליו הלחם הפנים דלאחר הרגל טמא הלחם הפנים למפרע וכמו שפירש"י שם דהא הטומאה חלה באותה שעה רק דבשעת הרגל לא גזרו בה רבנן אבל אח"כ מגעו טמא למפרע ונראה לפ"ז דאף אם סילק הלחם מעל השלחן לפני כלות הרגל מ"מ טמא הלחם הפנים אח"כ שא"צ שיקבל טומאה מהשלחן שמעצמו הוא טמא והברייתא דתני מנורה מוכרח דהטעם משום דא"א לטלטלו משום דכתיב בי' תמיד ולהכי מפרש הש"ס למתניתין ג"כ מה"ט אבל בגוף המשנה אין הכרח כ"כ וילה"ע לפ"ז מדהגמ' דהול"ל דבהא פליגי תנא דידן ודברייתא דמשנתנו ס"ל כר"י ולהכי דוקא בלחה"פ הטעם משים דיטמא הלחה"פ משא"כ במנורה ומסתמא דגמ' יש להוכיח באמת דמתניתין דלא כר' יוסי.