אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן מו › ט

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן מו · ט

ח

ובגוף דברי הקצוה"ח בסי' שפ"ו שם כתבתי במק"א להעיר בכל דבריו והנני להעתיק בזה בקצרה בעיקר הדין בשורף חמץ נוקשה כבר העירותי דאע"פ דדהגיל"מ לאו כממון דמי מ"מ ראוי שיחויב מצד דד"ג כמש"כ הקצוה"ח בסי' ש"ד בהני שקולאי, אלא די"ל דשי' הקצוה"ח דהוי הפקר לזמן אבל זהו נגד הסברא כיון דראוי לאחר זמן למה יהא מופקר. ומשה"ק שם בקצוה"ח מב"ק ד"נ במוכר עבדו לאחר ופסק ע"מ שישמשנו שלשים יום דלר"מ דס"ל דדהגול"מ כממון דמי והא לאחר שלשים דשני הוי וא"כ תוך שלשים הו"ל דהגול"מ נראה דמאי דרשות אחר עליו לפי שעה ואח"כ יהא קנוי לו לא הוי דהגול"מ ושאני בחמץ של הקדש דהוי רק איסור הנאה וארי' דרביע עלי' אבל לא מה שהיא קנוי לאחר אע"פ דלאחר ל' יהא קנוי לו לא הוי דהגול"מ, וראיתי בס' עונג יו"ט שהרגיש מזה.

ומש"כ הקצוה"ח דלהכי לא הוי דהגול"מ משום דהוי איתא בעינא וגבי חמץ של הקדש דמפסיד ממון הקדש שהי' להקדש בו ממון אחר הפסח הו"ל השתא דהגול"מ אבל בעינא ל"א דהגול"מ כממון דמי דלא אמרינן אלא שמתחייב בהזיקן ובגניבתן דנפסד על ידו עכ"ל דבריו תמוהים כמשכ"ל דהחילוק בין איתא בעינא בין ליתא בעינא משום דאיתא בעינא ליכא שום חיוב וספק אי אתי לידי חיוב ובליתא בעינא איכא חיוב ודאי א"כ מכש"כ מה שיהי' בודאי שלו לאחר ל' דהוי כליתא בעינא, גם מש"כ לפי דבריו דבאוכל חמץ של הקדש דמפסיד ממון שהי' להקדש בו ממון אחר הפסח תמוה דהא כיון דבאיתא בעינא ל"א דהגול"מ כממון דמי א"כ קודם שאכלו אין להקדש בו דין ממון כיון דהשתא לא חזי א"כ איך ימעול בו ומה שפרש"י בפסחים שם הובא בקצוה"ח שם דכי אמר ר"ש להאי היכא דאינו בעין כגון גבי גונב קדשים שהיו הבעלים חייב באחריותן אמר ר"ש אע"פ שאין כפל להקדש דכתיב רעהו הכא חייב כיון דזה חייב באחריותו רעהו קרינן ביה דהא גרם לו להתחייב ממון עכ"ל נראה דשאני קדשים שחייב באחריותן דעיקר סברא דאיתנהו בעינא לא אמרינן דהגל"מ כממון דמי משום דלא בא לידי חיוב אחריות כלל רק הואיל אי מיגנב או מיתבד משא"כ בקדשים שחייב באחריותן דמתחלה אמר הרי עלי ועל ידי ההקדש נפטר מאחריותו הוי כליתא בעינא, ומש"כ הקצוה"ח שם בד' הפנ"י בב"ק דס"ו דלר"ש בקדשים שחייב באחריותן ראוי למכירה דהא איתא בעינא ומש"כ רש"י בסו"פ הזהב דלר"ש קדשים שחייב באחריותו יש להם אונאה דאמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה ומכרה היינו משום דהוממה הוי כליתא בעינא, נראה דהא התם פליגי ר"ש ורבנן ואפילו לרבנן איתנהו במכירה אע"פ דס"ל דדהגול"מ לאו כממון דמי אפילו בליתא בעינא, וטעמו של דבר משום דהקדש מתחלל בין דרך מקח ובין דרך חילול כמבואר בסוכה ד"מ ולהכי הך מכירה הוי כחילול שמתחלל הקדש על ידו אבל בלי חלול גם בליתא בעינא לא שייך מכירה בדבר שאינו שלו וכמש"כ הקצוה"ח בעצמו אחרי כן דאפילו למ"ד באיתא בעינא דדהגול"מ כממון דמי ל"ש מכירה בדבר שאינו שלו, וכ"כ באחיעזר סי' מ' אות ז' והקצוה"ח שם נתקשה להך לישנא דבאיתא בעינא לא אמרינן דהגול"מ כממון דמי מהתוספתא בב"ק פ"ד שור של הקדש הבעלים חייבין באחריותן הבעלים נוטלים את נזקו ונותנים את ניזקו ומשמע דאתי כר"ש דדהגול"מ כממון דמי ומדקתני נותנים את נזקו משמע דאפילו איתנהו בעינא הו"ל דהגול"מ כממון דמי והניח בצ"ע וכן הביא בשם בנו להקשות בסנהדרין דקי"ב דקדשי מזבח ימותו דמוקי לה ר"ל כר"ש דדהגול"מ כממון דמי הרי מוכח דאפילו דאיתנהו בעינא קאמר ר"ש דכממון דמי יעוי"ש, ולפמשכ"ל דבקדשים שחייב באחריותן הוי כליתא בעינא מיושב בפשיטות וראיתי בס' ברוך טעם שהרגיש בסברא זו.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה