אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מו · ח
והנה הקצוה"ח שם בסוף דבריו הביא שי' הבעל המאור דמפרש הא דפסחים כ"ט דפליגי בדהגול"מ דמיירי באוכל חמץ של הקדש שהקדיש הבעלים ובאחריות ומשו"ה הו"ל דהגול"מ וא"כ אינו ענין להך מילתא שכתבנו בנ"ד דהשתא לא חזי ולקמיה חזי עכ"ל ובאמת המעיין בבעל המאור שם יראה דללישנא קמא אזיל בתר השתא לגמרי ואפילו למ"ד דדהגול"מ כממון דמי לא מעל לפי דהשתא לא חזי וללישנא בתרא כיון דחזי לאחר הפסח מעל אפילו לרבנן דר"ש יעו"ש אם כן הדבר תלוי לפי פי' בעה"מ בהנך תרי לישנא וראיתי להר"ח בפסחים, דכ"ט שכתב פי' דהגול"מ כגון מי שגזל חמץ זה של הקדש אם הוא בעיניה מחזירו לו לנגזל ופטור דתנן גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך וכיון שאכלו נתחייב הגזלן לשלם לו ממון ואע"פ שחמץ בפסח אינו ממון השבתתו גורם ממון עכ"ל ונראה דהר"ח מפרש כמו הבעל המאור דלפי שיש להקדש זכות של גורם לממון דהא אי מיגנב או מיתבד מחויב הגזלן לשלם ולפיכך אם אכלו הגזלן מעל ונראה בשי' הר"ח דס"ל דהגונב והגוזל מן ההקדש חייב קרן ורק מכפל פטור יעוי' ברמב"ם פ"ג מהל' גניבה דרק מכפל פטור ויעוי' באס"ז בב"ק דע"ח ובפרש"י שם ובשעה"מ בפ"ז מהל' חובל ומזיק בהשמטות ונ"ל דהגזלן גזל מן ההקדש קודם הפסח דהא בפסח אין בו דין ממון ויש להקדש בו שיווי של גול"מ ומה שפי' הר"ח באופן שגזל ולא כמו שפי' הבעה"מ בפשוטו בקדשים שחייב באחריותן אפשר משום דלהך לישנא בפסחים ד"ו דבאיתא בעינא לא אמרינן דהגול"מ כממון דמי רק לענין בל ימצא נתרבה א"כ בקדשים שחייב באחריותן הא כ זמן שלא אכלו אין להקדש בו דין ממון ומהיכ"ת שימעול ועל כן פירש שגזלו ואכלו וכיון שגזל הרי נתחייב באונסין והא ליתא בעינא ולכו"ע דהגול"מ כממון דמי והנה הר"ח שם גרס רב אחא בר יעקב אומר דכו"ע דהגול"מ לאו כממון דמי והכי בפלוגתא דר"ש ורבנן פליגי ת"ק כר"ש כו' וממון מעליא הוא לפיכך מעל עכ"ל דלא כגירסתנו בדברי ראב"י דכו"ע דהגול"מ כממון דמי ומבואר מדברי הר"ח דכו"ע דהגול"מ לאו כממון דמי ומ"מ לר"ש מעל משום דממון מעליא הוא דכיון דחזי לאחר הפסח ושרי להשהותו יש לו שיווי ממון ולהכי לפי' הר"ח הדין בודאי בשורף חמץ נוקשה של חבירו דחייב לשלם.