אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן מד › ו

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן מד · ו

ה

ומה שפלפל כת"ר במה דשייר במתניתין דתמורה די"ג מה מעשר כו' אברים ועוברים ותמורת נכרי והא דדבר שבחובה דמבואר בברייתא ודחולין דכ"ט נקיט אברים ועוברים והשיור יותר ממה ששנה דבכה"ג דא אמרינן תני ושייר עכ"ד נראה דל"ק בפשיטות דבמתניתין תני מאי דר"ש פליג על רבנן בתרתי דרבנן נקטי ונפקי קרבן צו"ש מלא ימירנו דבלשון יחיד ובדה"ב מקרבן, ור"ש פליג ולא ס"ל הא דלשון יחיד ובה"ב איקרי קרבן, וכן מבואר במשנה הצו"ש אי"ע תמורה שנאמר לא ימירנו בלשון יחיד כו' קדשי בה"ב אי"ע תמורה כו' וע"ז אמר ר"ש אינו צריך כו' משא"כ תמורת נכרי ואברים ועוברים ודבר שבחובה ודלא נזכרו בדברי רבנן בטעמא אתרינא שייר אולם בברייתא שם מביא דבר שבא בחובה כו' ולא נקיט אברים ועוברין י"ל דתני ושייר ובברייתא ליכא פרוץ מרובה על העומד ולא שייר יותר ממה ששנה, ומש"כ לתמוה על השעה"מ בהל' ערכין שחידש דבמקדיש אבר בע"מ למזבח לא אמרינן פשטה קדושה בכולה דבדין שיהי' אי עביד לא מהני רק דגלי קרא אבל פשטה קדושה בכולה לא אמרינן ותמה מהא דמשנתינו דאמר ר"י והלא במקודשין האומר רגלה של זו עולה אף בתמורה כן כו' והא שאני תמורה דבדין שיהי' אי עביד לא מהני יש לקיים דברי השעה"מ עפ"י שיטת התוס' דבשוגג לא אמרינן אעל"מ ותמורה חלה אף בשוגג והקשה ר"י דעכ"פ בשוגג תפשוט קדושה בכולה, ועי' תמורה די"ז דבכה"ג לקי ובדהתו"ס דריש תמורה ובלח"מ ריש הל' תמורה, ואפשר דתמורה דאיתניהו בשוגג גם בשוגג אמרינן אי עביד לא מהני ושאני תמורה מכל איסורים שבתורה והדין דין אמת כמש"כ כת"ר דאף בהקדיש בעבירה אמרינן פשטה קדושה בכולה כמו בתמורה ומה שהשיב עמש"כ דשותף א"צ לנתינת רשות של השותף השני וכ' לתמוה בטעם דאין אדם מתפיס בדבר שאינו שלו אף דהתפסה בנדרים הוא בשל חבירו (ויעוי' בהגהות הרש"ש בתמורה ד"ט) ועל זה חידש דהתמורה מוציאה לחולין ואח"כ תתקדש מכח העשה, וזה רחוק וזר בעיני דאיזה כח יש בהמרה להוציא לחולין ואילו גלי קרא שכן הוא, כן הוא הדין אבל התורה אמרה יהי' הוא ותמורתו קדש ואיך יוציא לחולין אף לשעה, ועוד דא"כ בקדם הקדישן למומן דעושה תמורה שוב יהי' אחרי התמורה כמו בע"מ שקדם להקדישן.

כיון שהתורה הוציאה לחולין לשעה ונתקדש מכח העשה אח"כ ושוב לא יעשה תמורה עוד ואפ"ל דלהכי בעינן שיהי' מתפיס בדבר שהוא שלו דוקא דטעם לאו התמורה שנתכוין להוציא לחולין וכמו דקאמר הגמ' בד"ט בלא יחליפנו וכמש"כ הרמב"ם בסוף הל' תמורה, ולהכי דוקא בשלו יתכן שנתכוין לחלל ולהוציא לחולין אבל במתפיס בדבר שאינו שלו לא יתכן להוציא קרבן של אחר לחולין להכי ל"ש בו ענין תמורה, ומה"ט גם בציבור ושותפין דבמה שמכון להוציא חלקו לחולין ממילא הוי הקדושה של השותף קדושה מעורבת בחול ואינה קריבה ולהכי שייך בו שפיר התפסה מאחר שכיון להוציא חלקו לחולין וא"ש אף דבאמת נראה דהלאו דתמורה הוא על הקדישו ולא על מה שכונתו להוציא חולין לבד דהא בממיר תמורה בבע"מ לוקה כמבואר בתמורה דכ"ז וברמב"ם פ"ב מהל' תמורה דדרך חילול הוי כפדיון מותר ודרך תמורה אסור (ועי' בזבחים ד"ט דאימא שחטי' לשם תמורה ליהוי תמורה למאי הלכתא למילקי עלה אע"פ שאין כאן חילול כלל אלא די"ל דזהו לפי הו"א), וכן מה דאמר ריו"ח לא תיתני מימר דבדבורו קא אתעביד בה מעשה, והיינו התפסת ההקדש הרי דעבירה הוי על ההקדש מ"מ י"ל דעיקר טעם התורה כמש"כ הרמב"ם סוף הל' תמורה שלא יחליף בפחותה הימנה יעוי"ש, עכ"פ דין תמורה הוא באופן שרוצה לחול ולהוציא לחולין אע"פ שלא אהני מעשיו אבל במתפיס בדבר שאינו שלו שלא שייך ענין הוצאה לחולין של חבירו אין בו דין תמורה.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה