אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מד · ה
ומה שהעיר כת"ר דגם בקדשי בה"ב נימא פשטה קדושה בכולה דהא בהך קרא דאיש כי יקריב ממנו קרבן לד' כתיב וגם קדשי בה"ב בכלל קרבן לד' כמבואר בתמורה י"ג, וזהו היפוך המבואר בחולין דקל"ה וכ' עוד דבזה י"ל הסתירה מערכין ד"ה ובאמת גם מערכין אינו מבואר רק דקדשי בדה"ב נידון בכבודו וזהו באבר שהנת"ב אבל פשטה קדושה בכולה אף באבר שאין הנת"ב ל"א בקדשי בה"ב, ואפ"ל דהא דמרבינן למדס"ל פשטה קדושה בכולה מיהי' קדש דקאי על הא דאיש כי יקריב ממנו קרבן לד', דאף אם הקדיש רק רגלה בכ"ז יהי' קדש כל הקרבן לד' אבל אלמלא קרבן לד' לא ידעינן לרבות מיהי' קדש על כל הבהמה, ולפ"ז דוקא בקדשי מזבח דאין שם קרבן לד' רק מה שקדוש כולו וחזי להקרבה, משא"כ בקדושת אבר אחד לא הוי קרבן לד', ולהכי כיון דכתיב קרבן לד' יהי' קדש מוכח דכל הקרבן קדש משא"כ בקדשי בה"ב דקדושתו הוא מאי דחזי לבה"ב, ולהכי נקרא קרבן אף דמי אבר אחד הוי קרבן לד' בבה"ב.
ולפ"ז מתפרש שפיר גם בקדשי בה"ב דיהי' קדש הקרבן ובקדשי מזבח הוי קרבן מה דחזי להקרבה וע"כ שיהא כולו קדוש ובקדשי בה"ב אף מה שהאבר שהקדיש הוי קרבן לד' בדמיו. ובנוגע להסתירה הגלוי' מהא דערכין ד"ה לחולין קל"ה שתמה השעה"מ וכמו כן על פסקי הרמב"ם בזה כשאצי לעצמי לא אבין קושיתו דמאי דמשני דהא דילפינן בערכין מנדר בערכך נפשות דנידון בכבודו הוא רק דבאומר דמי ראשי עלי או דמי ראש חמור עלי מחויב מצד נדר לשלם דמיו או דמי חמור דגזיה"כ הוא לדון בדמים בכבודו לשום דמי האדם והבהמה באברי שהנת"ב וכל זה הוא מתורת נדר ושומת הדבר לשלם בכבודו אבל לא שפשטה קדושה בכל הבהמה, דהא קדושת דמים היא ואיך תיפשוט להכי שפיר קאמר בחולין באמר חוץ מכחישתה דלא פשטה קדושה בכולה בקדשי בדה"ב.
אלא בנודר לשלם דמי ראש חמור צריך ליתן כל דמיו אבל בהקדיש הראש בעצמו לבה"ב ולא קיבל דמיו עליו לא פשטה הקדושה בכולה, אולם קק"ל לפ"ז דמאי פריך בערכין שם מהך ברייתא דראש חמור זו הקדש הוא והקדש שותפין בו דנימא דנידון בכבודו דילמא מיירי דלא קיבל עלי דמי ראש חמור, וכן מורה הלשון דהוא והקדש שותפין אלא שיהי' הראש בעצמו קדוש למזבח וההקדש יקנה ממנו את החמור או שימכרוהו את ראשו ובכה"ג הא לא פשטה קדושה בכולה, ובאמת הרמב"ם שמעתיק הני לישנא דברייתא הביא באופן שאמר דמי ראש חמור עלי דמי ראש עבד עלי יעו"ש וקצ"ע.