אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן מג › ה

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן מג · ה

ד

עוד נראה בבאור ד' הרמב"ם עפ"מ, שתמה המהרי"ט אלגזי לשי' הרמב"ם בפ"י מה' בכורות דאף בשותפין הולדות שנולדו אחר השיתוף חייבים במעשר בהמה ופטור בשותפות אינו אלא בבהמות עצמן שנשתתפו בהן משום לקוח וא"כ איך יליף ר"ש ממעשר דמה מעשר קרבן יחיד ולא ק"צ ושותפות דהא גם במעשר איכא שותפות בהולדות שנולדו כשנשתתפו ועוד דגם לקוח הפטור ממעשר בהמה לא יהי' בו דין תמורה וזו לא שמענו ואם כי על קושייתו מלקוח י"ל בפשיטות משום דגם בלקוח הא מבואר בבכורות נ"ו דבמחוסר זמן ליכא פטור לקוח ולכשלקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסים לדיר להתעשר לכו"ע משום דבשעת עשי' תלי רחמנא ולהכי בתמורה ל"ש פטור לקוח דהא מה שהי' לקוח קודם ההקדש שלא הגיע שעתו לדין תמורה דמי לעוברין במעי אמן אבל משה"ק משותפים לשי' הרמב"ם דהולדות שנולדו אחר השיתוף חייבים במעשר בהמה א"כ איך יליף ממעשר היא קושיא חמורה.

ונראה בשיטת הרמב"ם דהנולדים בשותפות חייבים במע"ב היינו לפי שיטתו דפטור דשותפות הוא מטעם לקוח והא דאיצטריך קרא להכי דגם דהוי רק לקוח בחציו דפטור כמש"כ המהרי"ט והא דאיצטריך קרא דיהי' לרבות על הולדות שנולדו אח"כ אף דתיפ"ל דאין כאן לקוח דהא לקח פשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר וכמש"פ הרמב"ם בפ"ו מה' בכורות הל' ט"ו משום דאל"כ הו"א דשותפות בעצמה פוטרת ולהכי אי"ק דהולדות שנולדו אח"כ חייבים ומוכח דשותפות אינה פוטרת ובעכצ"ל הא דכשהביא כל א' טלאים ונשתתפו דפטורים משום לקוח ומיני' נשמע דה"ה בשותפים שנשתתפו בטלאים מחוסרי זמן כשיגיע זמנם חייבים במעשר בהמה כיון דא"א לפוטרם מטעם לקוח ולפ"ז הא דמרבינן שותפות על הולדות שנולדו אח"כ היינו ללמד דאין שותפות פוטרת רק מטעם לקוח ולא נתמעט שותפות בתורת פטור אבל גם לא נתרבה שותפות שיהיו כאיש אחד להכי בשותפים שנשתתפו בי' בהמות שהיו לכל אחד חמשה דכל אחד בפ"ע פטור גם כשנשתתפו כיון שאין בכל חלק וחלק כדי לחייב במעשר בזה פטורים דאין כאן ריבוי שיהי' רשות אחד לשניהם ומה"ט אף אם נשתתפו במחוסרי זמן והגיע זמנם או הולדות שנולדו אח"כ ואין אחד מהם פשרה פטורים דהא לא גלי בזה קרא דהוה צירוף לחייבם במעשר כרשות אחד ופי' בפיה"מ להרמב"ם בבכורות שם כ' לצייר כגון שהביא כל אחד פשרה יעוי"ש ויש לדייק מזה דדוקא עשרה (ואולי לרבותא נקט דאפ"ה הראשונים פטורים כשנשתתפו אף שיש לכל אחד מהם כדי חיוב) והרמב"ם בפ"י מה' בכורות ה' י"ד כתב השותפין חייבין בראשית הגז והוא שיהי' בחלק כל אחד מהם כשיעור אבל חמש צאן בלבד של שני שותפין פטורים עכ"ל ויעוי' בכ"מ שם וברמב"ן הל' חלה ובמהרי"ט אלגזי, ובמנח"ח במצוה דרה"ג ולפ"ז י"ל בשי' הרמב"ם דגם במע"ב כן הוא דכל דאין לכל אחד כשיעור פטורים כמו ברה"ג ומש"כ הרמב"ם בפ"י מה' בכורות שהרי ברשותן נולדו והרי הן כאיש אחד יל"פ דמה שדקדק הרמב"ם הרי הן כאיש אחד קאי על אחים שקנו בתפוסת הבית דבכה"ג רשות מוריש עליהם והרי הם כאיש אחד אף רק עשרה חייבים ובזה י"ל ג"כ משה"ק הלח"מ שם לשי' הרמב"ם מב"ק דף ק"י דמיבע"ל כהנים נינהו או מקבלי מתנות נינהו כגון שנפל לו בגזל הגר יורשים נינהו דאמר מר אחים שקנו בתפוסת חייבים במע"ב וכו' וזה סתירה לד' הרמב"ם ושותפים דעלמא שוים הם ואי ילדו הבהמות לאחר שירשו או לאחר השותפות חייבים ואי לאו פטורים ויעוי' בד' הלח"מ שכ' דהו"מ למיבעי רק בכהן אחד שהי' במשמר שנפל לו גזל הגר דאם יורש הוא חייב ואם מקבל מתנה פטור ולא כן ביש כהנים במשמר דבכה"ג פטורים אף יורשים ולמש"כ י"ל דמיירי שנפלו בעודם מחוסרי זמן דלפ"ז מטעם לקוח א"א לפוטרם ובין אי יורשים נינהו אי מקבלי מתנות נינהו חייבים רק אם נפל במשמר עשר בהמות דאי מקבלי מתנות נינהו ניהו דאין כאן פטור לקוח מ"מ אא"פ שיתחייבו בעשר בהמות שאין לכל אחד כשיעור דניהו דאין כאן פטור לקוח אבל גם חיוב שותפות ליכא אבל אי יורשים נינהו חייבים דתפוסת הבית הרי הם כאיש אחד, ולמש"כ בשי' הרמב"ם במע"ב דכל שאין לאחד מן השותפים כדי שיעור החיוב פטורים כמו בראשית הגז אפ"ל דמה שאמר ר"ש מה מעשר קרבן יחיד וליתא בשותפות היינו דאין צירוף שותפות מחייב במעשר בהמה וה"נ בתמורה אין דין צירוף בשותפות ולא מיבעי אי נימא דאין חציו עושה תמורה אין ממירים באברים א"כ אין לכל אחד בכח להתפיס בתמורה אלא אף לשי' התוס' בתמורה דכ"ו דשאני חציו דעושה תמורה היינו דפשטה קדושה בכולה בחציו מ"מ הא בודאי אין ביד שותף אחד גם להקדיש חציו קדושת הגוף דהא דעת אחרת מעכב ואפי' בהקדש דפשטה קדושה בכולו היינו כל זמן שאין אחר מעכב וכיון דאין לכל אחד דין תמורה ואין בכל חלק דין תמורה אם לא בצירוף שניהם על זה ילפינן ממעשר שאין דין צירוף בשותפים בי' טלאים והא דמחויבים במעשר בהמה בשותפות היינו בעשרים טלאים שיש לכל אחד מהם שיעור חייב אחר חלוקה או קודם שנשתתפו אבל באין לכל אחד מהם שיעור אין דין צירוף שיהי' לזה רשות אחד ולהכי בשני שותפים שהמירו בהמת חולין שלהם בקרבן יחיד אין בזה דין צירוף ואינם עושים תמורה והנה כל זה בשותפין שהמירו בבהמת חולין שלהם אבל ביחיד שהמיר בקרבן שותפין או בק"צ דאינו עושה תמורה והא מבואר בד' הרמב"ם דמי שהמיר בקרבן צבור ה"ז לוקה הואיל ויש לו בה שותפות ומפורש דשותף על התפסה א"ל רשות השותף דאחד מן הצבור יכול להתפיס ואף דאין ממירים באברים מ"מ הי' מועיל התפסה דאע"פ דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מ"מ התפסה קילא וא"צ שיאמר השותף כל הרוצה להמיר יבוא וימיר דאטו הממיר בקרבן צבור כל הצבור יתנו רשות להמיר והא חזינן דשאני התפסה מעצם ההקדש דבתמורה מהני כל הרוצה להמיר יבא וימיר ואלו בהקדש לא מהני נתינת רשות להקדיש ובעינן מתנה ממש וכל זמן שלא קנהו אין בהקדשו כלום ולהכי באית לי' יד ושותפות בגוה סגי (וכמו שאמרו בחולין דמ"א דאית לי' שותפות בגוה דאע"פ דאין אדם אוסר דבר שא"ש מ"מ באי"ל שותפת בגוה אסור גם חלק השני) דהא אינו

מוציאו לחולין אלא דבעינן שיהיו הבעלים של הקרבן והבעלים בידו להתפיס וה"נ בקרבן צבור ושותפות תשוב בעלים להתפסה ועכצ"ל דהא דאינו ממיר בק"צ ושותפות לאו משום שאין בשותפים דין צירוף דלא בעי צירוף כלל אלא בקרבן שותפות א"ע תמורה וצ"ע מהכ"ת יליף ממעשר דהא לשי' הרמב"ם איתנהו בשותפות בנולדו אח"כ ונראה דלכאורה קשה גם לשי' רש"י דהא בתפוסת הבית בודאי איתנהו שותפין עושים תמורה (וכיו"ב התעורר במהרי"ט אלגזי ולא הביא כלל דהג"מ דזבחים ד"ו ודבריו שם שלא בדקדוק) אולם נראה דבזבחים שם אמר שאני התם דאמר קרא אם המר ימיר לרבות היורש אחד ממיר ואין שנים ממירים וכפירש"י שם דאע"ג דלא קני' גזה"כ הוא דשני יורשים אין ממירים זבח שהפריש אביהם וממשמעות הש"ס שם גם לפי המסקנא דמסיק דמקופיא מכפרי והוי שותפין בכפרה מ"מ לא הדר בי' מהא דאמר מתחלה בפשיטות הדרשא דאחד ממיר ואין שנים ממירים משום דאע"פ דלגבי מעשר בהמה חשובים יורשים מתפוסת הבית כאיש אחד מ"מ לענין תמורה גלי קרא דאין שנים ממירים דכיון דמכפרי מקופיא הרי הם כשותפים (והלח"מ בפי"ד מה' מעשה הקרבנות ה"ג דקדק בד' הרמב"ם דכיון דמעשה שותפות הוא מ"ס פסק במנחה דקריבה ומתרץ בד' הרמב"ם דלפי המסקנא לא הוה טעמא דאחד ולא שנים אלא הם כשותפים במקצת ואינו נראה כן מלשון הגמ' דלא אמר אלא ולא הדר בי' אלא דבפשוטו נראה שי' הרמב"ם כד' רש"י דילפינן מאחד ולא שנים דנקראים שותפים לענין המרה דמתכפר מקופיא וחשובים שניהם בעלים לענין התפסה ולהכי הוי שותפים ואי"ע תמורה מטעם שותפות כדמחלק שם בגמ' משום דליתא בשותפות אבל לענין הקרבה רשות המוריש על זה ולענין מנחה קריבה) עכ"פ הרי מפורש למדנו דאף בתפוסת הבית דאיתנהו במעשר בהמה מ"מ נתמעט דאחד ממיר ואין שנים ממירים והנה בילפותא דאחד ממיר ולא שנים ממירים והוא מקרא דואם המר ימיר והי' הוא ותמורתו יהי' קדש המעוט לפ"ז בחלות התמורה שאין קרבן של שנים נתפס בתמורה וכ"ז לענין חלות התמורה על הלאו כיון דבאמת איתנהו גם במעשר בתפוסת הבית עובר ולוקה על זה וגם מסברא נראה לחלק בין אם שנים ממירים בבהמת חולין שלהם כמשכ"ל דדמי למעשר דגזיה"כ הוא דאין דין צירוף בזה וממילא א"א שיחול שם תמורה דהא אין כל אחד לבדו ביכלתו להמיר על בהמת חולין שלו אם לא בהשתתפות שניהם ובזה מצינו לכמה דברים הפטור בשנים שעשאוהו כמבואר בשבת צ"ג וכמשכ"ל משא"כ בקרבן שותפת שביד כל אחד להתפיס כמש"כ הרמב"ם אלא דגזיה"כ הוא דקרבן של שותפין אי"ע תמורה ואין בקרבן של שנים דין תמורה להכי י"ל דהגזיה"כ הוא רק בחלות התמורה דיליף מואם המר ימיר אחד ולא שנים ולהכי בשותפין שהמירו בבהמת חולין דילפינן ממעשר נתמפט בין לענין חלות התמורה ובין לענין מלקות כמו כל הדברים שנתמעטו ממעשר אבל קרבן של שותפים וק"ל שאין בו תמורה דלפינן מאחד ולא שנים אין בו חלות התמורה אבל מילקי לקי ומדוקדקים בזה דהר"מ אחד מן השותפין שהמיר או מי שהמיר בק"ל ה"ז לוקה אבל בשותפין שהמירו בבהמת חולין שלהם אינו לוקה (כ"ז כתבתי לפי דקדוק ושב הכהן בשי' הרמב"ם אבל בפשטות ד' הרמב"ם י"ל דבמש"כ ואין הלאו שוה לעשה שהצבור והשותפין אין עושין תמורה אם המירו אע"פ שהן מוזהרין שלא ימירו ונכלל בזה דהשותפין מוזהרין שלא ימירו בבהמת חולין שלהם ומש"כ הרמב"ם ואחד מן השותפין שהמיר או מי שהמיר בקרבן מקורבנות הציבור הואיל ויש לו בהן שותפות ה"ז לוקה ואין התמורה קדש היינו דלהורות בזה חידוש דין זה דדי אחד מן השותפין השותפין שהמיר או שהמיר בקרבן מקרבנות הצבור שא"צ רשות השותף כמו שא"צ רשות כל הציבור על המרה רק דהואיל ויש לו בזה שותפות חשיב בעליו על הפרה ללקות על זה אבל בודאי בשותפין שהמירו בבהמת חולין דהתם בע"כ ששניהם המירו דאין תמורת אחד מהני כלום להקדיש בהמת חולין ובשניהם שהמירו בודאי וכפו שאמר מתחלה אע"פ שהן מוזהרין שלא ימירו וכן נראה לפי גירסת הראשונים כגי' הרמב"ם בגמרא דלאו דתמורה היא שוה בכל והעשה אינו שוה בסל בצור ושותפין ואם איתא דצו"ש שהמירו אינם לוקים רק קרבן של צבור ושותפין אין בה דן תמורה וגם היחיד המתפיס בה אי"ע תמורה ולוקה א"כ ל"ש בזה לומר דהלאו שה בכל והעשה אינה שוה בכל דהו רק דן מדיני תמורה דבק"ל ושותפות אין בה דין תמורה ומלקות יש בה אבל אי נימא דשותפין שהמירו בהמת חולין לוקים חשיב לאו השוה בכל דהשותפין מחויבים בה אע"פ שאי"ע תמורה ואולי גירסת הרמב"ם שהלאו כולל יותר מן העשה).

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה