אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מג · ד
ובס' ושב הכהן מדקדק בלשון הרמב"ם שכתב ואחד מן השותפין שהמיר או מי שהמיר בקרבן מקרבנות הצבור הואיל ויש לו בהן שותפות ה"ז לוקה ואין התרומה קדש, מ"ט לא נקט הרמב"ם הדין בשותפין שהמירו בבהמת חולין שלהם בשל קרבן יחיד ולהדיא מבואר בתוספתא תמורה פ"א ו' הצבור אינו עושה תמורה בהמת צבור אין עושין תמורה השותפין אין עושים תמורה ובהמת השותפין אינה עושה תמורה עכ"ל ומדחולק בתרי גווני מפורש דצבור ושותפין גם בהמת חולין שלהם אי"ע תמורה (ובמנחת חנוך מסתפק בזה ובאמת מפורש כן בתוספתא) ונראה דבודאי שי' הרמב"ם שאין חילוק בדבר ונכלל הכל בדין שהצבור ושותפין אינם עושים תמורה שגם שותפין בבהמת חולין אי"ע תמורה ועי' ברמב"ם רפ"ד מה' פסוהמ"ק ובהגהות יד איתן על הרמב"ם אולם מש"כ הרמב"ם אחד מן השותפין שהמיר כונתו בזה דבמאי דנחלקו רבנן ור"ש במתניתין תמורה די"ג ועי' בתוי"ט ובמהרי"ט אלגזי דאפשר דלא נחלקו בזה ור"ש בא להוסיף על דברי רבנן אלא דלרבנן דילפינן דכל הפרשה נאמרה בלשון יחיד היינו שהממיר הוא יחיד ולא שנים ור"ש לא יליף מזה רק דאין שנים ממירים בבהמת חולין שלהם על קרבן יחיד או קרבן צבור אבל מנ"ל דאין היחיד ממיר על קרבן שותפות ע"ז בא ללמדנו ממעשר דמה מעשר קרבן יחיד ולא שותפות היינו דבקרבן שותפות אא"פ להמיר ועי' בס' ושב הכהן מש"כ בזה ומדקדוק לשון הרמב"ם.
בפ"א מה' תמורה הי"ב דפסק כר"ש נראה ג"כ דהילפותא ממעשר הוא שאין ק"צ וקרבן שותפות עושה תמורה כמו כן בדק הבית וקרבן נכרי דהכל על הקרבן קאי והא דאין השותפין על בהמת חולין שלהם עושים תמורה בקרבן יחיד ילפינן מקרא דלא ימיר כמו שאמרו רבנן דכל הפרשה בלשון יחיד נאמרה ולפ"ז י"ל דשותפין שהמירו בבהמת חולין שלהם דילפינן משום דבלשון יחיד נאמרה א"כ גם הלאו הוא בלשון יחיד ולהכי אינם לוקים ג"כ משא"כ בדין אחד מן השותפין שהמיר בקרבן שותפות או בקרבן צבור דילפינן ממעשר שפיר לוקה משום הלאו דלא יחליפנו דלא נתמעט במעשר כמשנת"ל באות ב' וגם על פי סברא יש לחלק דשני שותפין שהמירו בבהמת חולין שלהם ואי אפשר שתתעבד העבירה על ידי אחד דא"א להקדיש חציו קדושת הגוף כל היכי דאיכא דעת אחרת המעכב והעבירה נעשית ע"י שניהם שהמירו והוי כשנים שעשאוהו דמצינו דמיעטה תורה בכמה לאוין וה"נ בשוחט ובמעלה בחוץ בזבחים דק"ח וע"כ מיעטה תורה גם בתמורה מלאו שבו משא"כ אם יחיד המיר בהמת חולין שלו על קרבן שותפות או ק"ל דדי רשות של אחד מן השותפין כמש"כ הרמב"ם נתמעט ממעשר רק בדין חלות התמורה ולהכי דקדק הרמב"ם אחד מן השותפין שהמיר או מי שהמיר בקרבן מקרבנות הצבור א שי"ל בה שותפות הר"ז לוקה משא"כ בשותפין בבהמת חולין שהמירו אינם לוקים ג"כ