אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מג · ג
ולכאורה קשה בתמורה ד"ה ע"ב דמקשה ולאביי (דס"ל כל מקום דא"ר לא תעביד אי עביד מהני) למ"ל קרא דהי' הוא ותמורתו יהי' קדש ומשני אי לאו קרא הו"א תצא זו ותכנס זו, והא לפ"מ דמשני בד"ט דלהכי איצטריך קרא דלא ימירנו משום דמלא יחליפנו הו"א תצא זו ותכנס זו הוא דלקי אבל מימר דתרווייהו מקדיש לה אימא לא קמ"ל הרי מוכרח מקרא דלא ימירנו דתרווייהו מקדיש לה ולפי הו"א דתצא זו ותכנס זו באמת קשה קרא דלא ימירנו למ"ל (ודוח"ל דהו"א דאם אומר בלשון חליפין תצא זו ותכנס זו. ובלשון תמורה תרווייהו מקדיש, ואיצטריך קרא דאף בלשון חליפין תמורתו קדם), ונראה דבאמת סברת הגמ' דהו"א תצא זו ותכנס זו אע"ג דלא אהני מידי כמו שפירש"י שם דהא תם אינו יוצא לחולין אפ"ה לילקי הואיל ונתכוין להוציא מרשות הקדש לחולין הוא למ"ד דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ דלקי הואיל ועבר אמימרא דרחמנא אבל לאביי דס"ל דאי עביד מהני וכל היכא דלא מהני לא לקי א"כ איך נימא דלהכי לקי משום לא יחליפנו לפי שנתכוין להוציא לחולין כיון דלא מהני ולא נעשה כונתו וכדאמר אביי דאי לא מהני אמאי לקי ולהכי לאביי אאפ"ל דלהכי איצטריך לא ימירנו משום דתרווייהו קא מקדיש לה ולהכי משני לאביי דאי לאו קרא דוהי' הוא ותמורתו יהי' קדש הו"א תצא זו ותכנס זו, ולאביי צ"ל דהא דאיצטריך קרא דלא ימירנו דהא מה בשל חבירו עובר בשלו לא כש"כ ואאפ"ד דאיצטריך למלקות משום דאין מזהירין מן הדין דהא אביי גופא שם ס"ל גבי טוב ברע דהוה רק גילוי מילתא דמזהירין מן הדין וה"נ שלו לא גרע משל חבירו צ"ל דלאביי איצטריך תרי לאוין דאין עשה מנתק ב' לאוין וכמו דמשני לאביי בתמורה ד"ד ע"ב ולפמש"כ בס' ושב הכהן דלאביי דס"ל אע"מ אאפ"ל שילקה בצו"ש משום דכל היכי דלא מהני לא לקי ולדידי' אאפ"ל הטעם משום דהלאו כולל יותר מן העשה ורק משום דאין עשה מנתק ב' לאוין ולהכי איצטריך ב' לאוין דלא יחליפנו ולא ימירנו דאף דלא יחליפנו בשל אחרים ולא ימירנו בשלו מ"מ הא בודאי לאביי לא גרע שלו משל אחרים והוי ב' לאוין, ומר חותני הגאון נ"י העיר ע"ד המרש"א בריש חולין שתמה עדהתוס' שכתבו דסופג שמונים דהא י"ל דמה שאין העשה מנתק ב' לאוין היינו דב' לאוין אינו מנתק אבל חדא מיהו מנתק ולהכי לוקה ארבעים יעו"ש מקושית הגמ' בתמורה ד"ה לאביי דלמאי איצטריך והי' הוא ותמורתו יהי' קדש דהא י"ל דאיצטריך לנתוקי חד לאוי דלאביי דס"ל אי עביד מהני וכל היכא דלא מהני לא לקי ולא שייך תי' הרמב"ם דהלאו כולל יותר מן העשה וע"כ משום דאין עשה מנתק ב' לאוין וא"כ להכי איצטריך העשה לנתוקי חד לאו אעכצ"ל דס"ל להש"ס ביון דאין העשה מנתק ב' לאוין ע"כ גם חד לאו אינו מנתק ושפיר כ' התוס' דסופג שמונים ונכון, וצ"ל דרק לאביי דס"ל דזהו כגילוי מילתא כמו בטוב ברע ועונשין מן הדין והוי כב' לאוין להכי ס"ל להתוס' אליבי' דלוקה פ' אבל לרבא דס"ל אין מזהירין מן הדין א"כ א"א למילף למלקות ול"ה כב' לאוין שילקה שמונים ועוד למש"כ דלרבא איצטריך קרא דלא ימירנו דלא יחליפנו חמיר טפי שנתכוין להוציא לחולין משא"כ בלא ימירנו דאיצטריך לגופי' ולהכי הוי רק כחד לאו ובזה י"ל ב' תירוצי התוס' בריש חולין ובריש תמורה דתי' הראשון דסופג שמונים אע"פ דחד בשלו וחד בשל חבירו לאביי קאי ושלו לא גרע משל חבירו וחליפין ותמורה הוא ענין אחד ולהכי הוי' ב' לאוין, ולתירוץ השני חד בשלו וחד בשל חבירו דלא ילפינן זה מזה לרבא קאי ולדידי' לוקה רק ארבעים ואפילו לרבא דס"ל אי עביד לא מהני ובצבור ושותפין לוקה והלאו כולל יותר מן העשה מ"מ לוקה ארבעים כיון דחליפין ותמורה הם שני ענינים ובפרט למש"כ דבצו"ש לוקה רק משום לא יחליפנו (ובזה י"ל ב' לישני דמתרץ בריש תמורה דלהכי לא הוי לאו ניתק לעשה משום ב' לאוין ל"ש לרבא דא"א למילף זה מזה וע"כ תירץ אליב' משום דהלאו שוה בכל והעשה אינו שוה בכל דלדיד' בצבור ושותפין לוקה ולאביי דס"ל אי עביד מהני ובצו"ש אינו לוקה לדידי' הוי ב' לאוין) ובמש"כ י"ל דהא דאמרו בתמורה ז' א"ל ריו"ח לא שמיע לך הא דר' ינאי כו' ואי בתמורה ששה נמי הוי דאיכא נמי לאו דתמורה והא ריו"ח דס"ל לא תתני מימר דבדיבורו קא אתעביד בה מעשה ע"כ ס"ל דבצו"ש אינו לוקה משום דס"ל דאע"מ וכל היכי דלא מהני לא לקי וע"כ משום דאין העשה מנתק ב' לאוין למה לא ילקה שמונים למש"כ התוס' בתירוץ הא'.
אולם למש"כ י"ל דריו"ח ס"ל כרבא דבכה"ג אין מזהירין מן הדין ועל שלו לא הי' מלקות דלא ילפינן משל חבירו ולהכי אינו לוקה רק ארבעים וא"ש מאי דלא אמר הנפ"מ בין אביי ורבא אי לוקה שמונים בתמורה משום דאין הדבר תלוי באי עביד מהני גרידא ותלוי ג"כ אי מזהירין מן הדין בגלוי מילתא דאי נימא דמזהירין מן הדין אפילו לפי טעם דאין העשה מנתק ב' לאוין לוקה פ' אבל אי נימא כרבא דאין מזהירין ק הדין ואיצטריך לגופי' למלקות לא הוי כב' לאוין, אולם בגוף היסוד שכתבו האחרונים דבצו"ש דלא מהני לא לקי לאביי (ויקשה לפ"ז דלמה לא אמר הנפ"מ בין אביי לרבא אי לוקה בצו"ש) אינו נראה לפי שי' הרמב"ם דס"ל דהא דלוקין על תמורה הוא מפי השמועה דתמורה בצו"ש הוה לאו שאין בו מעשה וכיון דלמדנו מפי השמועה א"כ אע"פ דלא מהני הלכתא גמירי לה דלוקין על צו"ש.