אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן מג › ב

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן מג · ב

א

ונראה ע"פ המבואר בתמורה ד"ט לא ימירנו בשל עצמו ולא יחליפנו בשל אחרים ולכתוב קרא לא יחליפנו ולא בעי ימירנו ואנא אמינא מה בשל חברו קמ"ל כפירש"י והתם אף על גב דלא אהני מידי דהקדש תם אינו יוצא לחולין אפי"ה לקי הואיל ונתכוין להוציא מרשות הקדש לחולין, והנה הא דיצתה מעשר להורות מה מעשר קרבן יחיד ולא ק"ל מה מעשר קדשי מזבח כו' נתמעט רק ממאי דיצא מעשר דהכפיל קרא בלא ימירנו והי' הוא ותמורתו יהי' קודש דשניהם כתיבי במעשר משא"כ קרא דלא יחליפנו דלא כתיבא במעשר לא נתמעט ומה"ט בדין שכל מה שנתמעט ממעשר לא נתמעט רק מה שהוכפל במעשר משא"כ לאו דלא יחליפנו ואין לומר מה בלא ימיר דהוא בשלו אינו עובר בלא יחליפנו דהוא בשל אחרים לא כ"ש זה אינו דהא לא יחליפנו חמיר טפי שנתכוין להוציא לחולין שתצא זו ותכנס זו ולהכי באמת בק"צ ושותפין בדין שילקה משום לא יחליפנו דאע"פ דלא אהנו מעשיו וגם אין צבור ושותפין עושים תמורה מ"מ הא נתכוין להוציא לחולין והא תמיד עובר משום לא יחליפנו שנתכוין להוציא לחולין אע"ג דלא אהני דהקדש תם א"י לחולין מ"מ חמיר לפי דעבר אמימרא דרחמנא ונתכוין לאיסורא להוציא לחולין וה"נ בצו"ש אע"פ שאינו עושה תמורה מ"מ הא נתכוין להוציא לחולין ועובר בלאו דלא יחליפנו ואילה"ק לפי"ז גם בבדה"ב שנתמעט לר"ש מהיקישא דמעשר דילקה משום לאו דלא יחליפנו נראה דבבדה"ב ל"ש לומר דיעבור משום לא יחליפנו לפי שנתכוין להוציא לחולין דבבדה"כ דמצותו בפדי' ולפדי' עומדת וכמש"כ הר"ן בנדרים נ"ט דלהכי הו"ל דשיל"מ ואאפ"ל דלא יחליפנו חמיר טפי ומה לא ימיר דהוא בשלו אינו עובר לא יחליפנו שהוא בשל אחרים לא כש"כ, ועוד נראה דהא דאיצטריך קרא למעוטי בה"ב אף דבבה"ב אין כאן בעלים כלל וכמבואר בתמורה ל"ב ובב"ק ע"ו ולא שייך בעלים על כל הרוצה להמיר, והא בתמורה בעינן דין בעלים ועכצ"ל משום דדוקא בקדשי מזבח שא"י לחולין ואין בו דין חילול בעינן דין בעלים שבעל הקרבן הוא באמת הבעלים וגלה תורה שאין להבעלים לשנות מקדושה לקדושה וכן להחליפו באחרת ואי לאו קרא הו"א תצא זו ותכנס זו משא"כ בקדשי בדה"ב דניתן לפדיון ולחילול וביד כל אדם לפדותו בתורת מקח ופדיון ומתחלל והו"א דהקפידה תורה דדוקא דרך מקח ופדיון שהוא לשם חלול רשאי אבל לא בתורת תמורה ובתמורה חלה התמורה על שניהם כמו בקדשי מזבח וילפינן מזה שאין דין תמורה בקדשי בדה"ב וממילא דלא משכח"ל ענין תמורה שילקה על זה דאם הוא בתורת חלול הרי באמת מתחלל ואם בדרך התפסה אין כאן בעלים כלל על התפסה ולהכי בבדה"ב א"א שילקה על התמורה (ולכאורה הי' נראה דאצטריך קרא לבדה"ב במתפיס תמימים לבדה"ב דא"י מידי מזבח וכיון דראוי למזבח הו"א שיתפוס בו תמורה ואע"פ שאין בו פדיון אולם מדהג"מ במנחות ק"א ובשי' התוס' שם נראה דאינו אלא מדרבנן ובשי' הרמב"ם נסתפק המל"מ אי הוי דין תורה ועי' בשעה"מ ה' ערכין אולם גם אם נימא שא"י מידי מזבח מן התורה ותמכר לצרכי עולות מ"מ אין זה בעלים והבהמה שייכה להקדש לגמרי למכור לצרכי עולות וגם בפרת חטאת דמבואר בתמורה כ' דהוי קדשי בדה"ב נראה דעל פרת חטאת לא איצטריך קרא דהא נקנית מתמורת הלשכה והוה של ציבור ואי"פ תמורה) וגם הא דאינו לוקה בתמורת נכרי שנתמעט ג"כ ממעשר כמבואר בזבחים מ"ה וכמש"פ הרמב"ם בפ"א מה' תמורה ה' י"ב נראה למש"פ הרמב"ם דנכרי שהמיר הוי ספק תמורה אם המיר הנכרי בקדשי ישראל ומפרש האיבעיא בריש תמורה על נכרי שהמיר בקרבן שהקדיש הנכרי שמתכפר בה ישראל ועכצ"ל דאין זה מהיקישא דמעשר דאלו מהיקישא לא הוה תמורה אפילו מספק אלא משום דאין זה בכלל ההיקש שנתמעט רק קדשי נכרים ורק שאינו תמורה מספק דאיבע"ל לפי דנכרי לאו בר עונשין הוא אינו ממיר וא"כ מספק קרבן נכרי לאו בר תמורה משום דלא הוי בכלל עונשין וממילא דגם אם הרשה הנכרי ואמר כל הרוצה להמיר יבוא וימיר אי אפשר כיון דליתא בתמורה וכמש"כ התוס' בתמורה ב' בד"ה וקתני בתירוצם השני וכ"ה שי' הרמב"ם כמש"כ הכ"מ בפי"ח מה' פסוהמ"ק הכ"ד דלהכי א"א שילקה בתמורת נכרי משום לא יחליפנו אבל בציבור ושותפים לוקה משום לאו דלא יחליפנו וא"ש שי' הרמב"ם דלוקה בצו"ש ארבעים דלוקה רק משום לאו דלא יחליפנו דלא נתמעט ממעשר להכי גם לפי הטעם דהלאו כולל יותר מן העשה דאיתנהו בצו"ש אינו לוקה רק ארבעים ומיושב קושית השאג"א דשני הטעמים דאין העשה מנתק שני לאוין ושהלאו כולל יותר מן המעשה אינם סותרים זא"ז דלשני הטעמים אינו לוקה רק ארבעים.

עוד נראה לחלק מהא דתמורת נכרי דילפינן ממעשר ואינו לוקה דשאני קרבן נכרי דאין מועלין בו ולא נהנין ולא מועלין מדרבנן כמבואר בזבחים דמ"ה ובריש תמורה והתוס' בד"ג שם כתבו דלא דמי לשלמים משום דהא אי"ח עליו משום פיגול ונותר הרי דקלישא קדושתו ולהכי כיון דנשתנה דין קרבן נכרי וקלישא קדוה"ג שבו ואמרה תורה שאין בקדושה זו דין התפסת תמורה מהאי טעמא אינו חייב ג"כ משום לאו דתמורה כמו שאין בו איסור לאו דמעילה דלא תוכל לאכול בשעריך אף שנתמעט מגזי"ש דחטא חטא מתרומה רק בדין קרבן מעילה מ"מ אמרינן דקלישא קדושתו ומה"ט כיון שנתמעט מהתפסת תמורה לפי דקלישא קדושתו אי"ח ג"כ משום הלאו דתמורה משא"כ בצו"ש דאינו עושה תמורה דאין שינוי מק"צ ושותפין משארי קרבנות של יחיד בעצם הקדושה ומ"מ מיעטה רחמנא מגזיה"כ דהיקש ממעשר בזה שפיר י"ל דרק מה שנתמעט מהיקשא דלא ימירנו ועשה דוהי' הוא ותמורתו יהי' קדש ולא מלאו דלא יחליפנו, ומה"ט יש לחלק מבה"ב דחלוק בעצם הקדושה דהוי קדושת דמים ובכה"ג בקדשי מזבח דקדם מומו להקדישו שאינו אלא קדושת דמים ילפינן דרע מעיקרו אינו עושה תמורה ולולא הלמוד ממעשר הו"א דגם קדשי בה"ב עושה תמורה דלגבי קדושת בה"ב דעומד לכך לא הוי רע מעיקרו דעיקרו לדמים אבל לבתר דגלתה תורה דאין קדשי בדה"ב עושה תמורה הוא לפי דדין תמורה ל"ש רק בקדושת הגוף ושייך בו תפיסת תמורה אבל בקדושת דמים דקלישא קדושתו אין בו דין התפסה רק דין חילול וממילא כיון דבעצם אין בו קדושת הגוף ודין התפסה ל"ש בו גם הלאו דלא יחליפנו משא"כ בצו"ש דאין בו שינוי בהקדושה רק דהוי גזה"כ והגזה"כ הוא רק בחלות התמורה ולא בלאו דלא יחליפנו כאמור

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה