אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מג · א
הרמב"ם בפ"א מה' תמורה כתב כל הממיר כו' ואע"פ שלא עשה מעשה מפי השמועה למדו שכל מצות ל"ת שאין בה מעשה אינו לוקה חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חברו בשם שלשה לאוין אלו א"א שיהי' בהם מעשה ולוקין ולמה לוקין על התמורה והרי לאו שבה נל"ע שנאמר ואם המר ימירנו והי' הוא ותמורתו יהי' קודש מפני שיש בה עשה וב' לאוין ועוד שאין לאו שבה שוה לעשה שהציבור והשותפין אין עושין תמורה אם המירו אע"פ שהן מוזהרין שלא ימירו כו' ואחד מן השותפין שהמיר או מי שהמיר בקרבן מקרבנות הציבוד הואיל ויש לו בהן שותפות ה"ז לוקה ואין התמורה קודש עכ"ל ועי' בכ"מ ובלח"מ ובהה"מ פי"ג מה' שכירות שתמהו בזה דהא אמר ריו"ח לא תתני מימר דבדיבורו קא עביד מעשה והשאג"א בסי' ע"ח כתב לתרץ בפשיטות דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דציבור ושותפין לוקה אע"פ שאין הציבור ושותפין עושין תמורה הרי לא איתעביד בה מעשה ואפ"ה לוקה ולפ"ז שיעור ד' הרמב"ם דלהכי איצטריך הקבלה דממיר אע"פ שאין בו מעשה לוקה בציבור ושותפין דלא איתעביד בה מעשה ומ"מ אין ראי' מזה דבשארי תמורה לוקין דהא צו"ש דאין תמורתם תמורה לא הוה נל"ע ולהכי לוקין מפי הקבלה אבל בתמורת יחיד דהוה נל"ע מנ"ל דלוקין וע"ז תירץ משום דהוי ב' לאוין ועוד דהלאו כולל יותר מן העשה אבל קשה בצו"ש מ"ט לא ילקה שמונים כיון דלא הוי לאו הנל"ע כמשה"ק השאג"א שם וגם תמה שהני ב' טעמים סותרים זא"א דלטעם דאין עשה מנתק ב' לאוין מ"מ ראוי שינתק חד לאו ולטעם דהלאו כולל יותר מעשה ראוי שילקה שמונים משום לא יחליפנו ולא ימירנו ועי' בלח"מ, ומקור דברי הרמב"ם מגירסת הש"ס בתמורה ד"ד דא"ל אביי וכל לאו שנל"ע אין לוקין עליו והרי ממיר ותירצו משום דהו"ל ב' לאוין ורש"י הביא גירסא אחרת שאני ממיר דהוי לאו השוה בכל והרמב"ם גרם כשתי הגרסאות כמש"כ הלח"מ אולם בעיקר הדבר כבר תמהו בזה מאי שנא לענין חלות התמורה שאינה עושה תמורה בצו"ש ומאי שנא לענין מלקות דלוקה דבין לרבנן דילפי מקרא דלא יחליפנו ולא ימיר יחיד עו"ת ואין צו"ש עושין תמורה הרי נתמעט תלאו שנאמר בלשון יחיד ובין לר"ש דיליף ממעשר כמבואר במשנה די"ג מה מעשר קרבן יחיד הלא מה שיצתה מעשר מכלל הקרבנות והוכפל בו לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו והי' הוא ותמורתו יהי' קודש א"כ הוכפל הלאו והעשה דחלות התמורה לדון על כל הקרבנות מה מעשר כו' א"כ כמו שנתמעט ק"צ ושותפות מחלות התמורה ה"נ נתמעט מהלאו ג"כ ולמש"פ הרמב"ם בפ"א הי"ב כר"ש מ"ט ילקה על הלאו וביותר יקשה דהא ממעשר אימעט נמי קדשי בדה"ב ותמורת נכדי כמו שמבואר ברמב"ם שם ה' י"ב א"כ כמו שלוקין על צו"ש משום דע"כ ס"ל דלא נתמעט רק מחלות התמורה אבל על הלאו לוקה, מה"ח ילקה ג"כ בקדשי בדה"ב ותמורת נכרי ומאי שנא ציבור מכל הני וכבר התעורר בזה הלח"מ בה' א'.