אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מא · יא
על כן נראה לישב שי' הרמב"ם דס"ל דאין סברא כמ"ש התוס' דהך סוגיא אתי כמ"ד דמהני ביוצא כלו וכל הסוגיא דמנחות דלא כהלכתא דגם אי נימא דמאי דמסיק אביי דלרע"ק מהני הקטרה בחסרון משום דבגואי עדיפא ומהני ביצא כולו עדיין יקשה לרבא שם דאמר הא יצאת לא דהנך דגואי כשרות לרע"ק דזריקה מועלת ליוצא וקשה דהא דמהני ביצא מקצתו לרע"ק משום מיגו דמהני להתיר הבשר שבפנים מהני להתיר הבשר שמבחין זה שייך דוקא בבשר דאפילו אי נימא דאין זריקה מועלת ליוצא מ"מ מה שבפנים מותר ושייך מיגו אבל בלחה"פ דאי נימא דאין זריקה מועלת ליוצא כל החלות אסורות הא ל"ש מיגו כלל דהא אי נימא דאין זריקה מועלת ליוצא גם מה שבפנים אסורות ורבא הא ס"ל דבנפרסה דהוי בגואי גם לרע"ק אסורות ואין יתרון מאי דהוי בגואי לפ"מ דהדר בי' רבא וכיון דבכה"ג ל"ש מיגו ודמי ליצא כולו ונצטרך לומר דרבא ס"ל דביצא כולו מהני ג"כ זריקה דלא כהלכתא ועו"ק להרמב"ם דס"ל דחלק משירי מנחה שנטמא ויצאו אסורים השיריים לריו"ח דס"ל דמודה רע"ק ביוצא כולו מהתוספתא דפ"ד דמנחות דס"ל לרע"ק גם בשירי מנחה שיצאו דמהני הקטרה להוציא מידי מעילה והא שירי מנחה שיצאו מקצתו הוי כיצא כולו דאפילו אם נימא כמשכ"ל דלגבי דין מעילה כיון דזריקה מועלת ליוצא ל"ה כחסר כלל מ"מ כיון דהא דמהני ביצא מקצתו משום מיגו דמהני להתיר מה שבפנים וכיון דסוף סוף השיריים אסורים הרי אין כאן מיגו כלל וע"כ הכריח הרמב"ם דלא כהתוס' אלא דל"ש בשירי מנחה שחסרו הדין דיצא כולו וטעמו של דבר דכיון דשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטירין הקומץ עליהם ואעפ"י דהשיריים אסורים באכילה מ"מ דמי לנשתייר כזית דהרי מקטירים הקומץ עליהם ולא הוי כיוצא כולו ואעפ"י דביצא כל הבשר אף שנשתייר החלב הוי כיוצא כולו לשי' הרמב"ם כמש"כ הכ"מ היינו משום דלגבי הבשר שיצא כולו דיינינן כאילו היתה זריקה פסולה ומה שנזרק לכתחילה הי' משום האימורין אבל בשיריים שיצאו בין קמיצה להקטרה אאפ"ל דלגבי השיריים דיינינן כאילו הוי זריקה פסולה דהא אם נטמאו או אבדו לא יקטיר ואילו בחסרו שיריים אעפ"י שאסורים השיריים מקטיר הקומץ לכתחילה ועי' במנחות ד"ט בד"ה אותן וע"כ דפסול חסר קלישא ולגבי שיריים שחסרו הוי הקטרה כשרה ומועלת אעפ"י שאסורים באכילה ודוקא לר"א דס"ל דגם ביצא מקצתו לא מהני זריקה ליוצא וע"כ משום דס"ל דבעינן שיהי' הבשר ניתר בפועל ואז יצא ידי מעילה אבל כל שלא הי' לו היתר בפועל לא יצא ידי מעילה (דהא ר"א ס"ל דם אעפ"י שאין בשר אפילו בנטמאו או אבדו הוי הזריקה כשירה לכתחילה אלא דלהוציא מידי מעילה גרע דבעינן שיהי' ניתר לאכילה ע"י זריקה בפועל) ומה"ט בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה שאין עליהם היתר בפועל לא יצא ידי מעילה אבל לרע"ק דס"ל דביצא מקצת מהני הזריקה אע"פ שאין הבשר ניתר בפועל דהא מיגו דמתיר בפנים לא מהני להתיר מה שבחוץ אלא דהמיגו פועל דהוי זריקה כשרה גם לגבי הבשר היוצא משא"כ ביצא כולו לגבי הבשר הוי זריקה פסולה אבל בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אעפ"י דהשיריים אסורים באכילה מ"מ כיון דמתיר הקומץ לכתחילה וחשיב קרב המתיר כמצותו גם לגבי השיריים והוי הקטרה כשרה גם לגבי השיריים ומה"ט גם לגבי לחה"פ שיצא מקצתו דמהני לרבא כיצא מקצתו אעפ"י דל"ש מיגו משום כיון דמקטיר את הבזיכין לכתחילה כדין שירי מנחה שחסרו דמקטירין את הקומץ עליהם וא"ש גם התוספתא דביצא מקצתו בשירי מנחה מהני הקטרה ליוצא אעפ"י דהשיריים אסורים והוי כיצא כולו משום דכיון דמקטיר הקומץ לכתחילה והוי כשיריים שחסרו ולא דמי ליצא כולו, ולמש"כ דבשיריים שחסרו לא הוי יוצא כולו אין הכרח דלרע"ק מהני היכי דנפסל בכולו אף בגואי ולהכי בנטמא כולו דאף דהוי בגואי לא מהני וכמש"כ הר"י קורקוס דביוצא ובנטמא כולו לא מהני לאפקינהו מידי מעילה ועוד דבנטמא כל השיריים הא אין מקטירין את הקומץ לכתחילה ובאמת ק"ל אליבא דרבא דס"ל במנחות שם דאפילו ר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא מ"מ בחסרון דאיתא בגואי מהני להו הקטרה ולמש"כ הרשב"א דגם בנטמא הוי בגואי א"כ יקשה בפסחים דע"ח דמקשה לר"א דס"ל דאע"פ שאין בשר יש דם ציץ דמרצה על אכילות למאי ומשני למיקבעינהו בפיגול ולהוציאו מידי מעילה.
והא כיון דר"א מודה דעל פסול פנים מהני הקטרה גם לגבי פיגול ומעילה אם כן ציץ למאי אתי והא לסברת התוס' במנחות מאן דס"ל דהקטרה מועלת בחסרון ס"ל דגם ביוצא כולו מהני הקטרה, א"כ לרבא ציץ דמרצה על אכילות לר"א למאי, גם למש"כ לתרץ דלהכי בחסרון לא הוי יוצא כלו משום דמקטירין עליה את הקומץ ול"ש בנטמא אינו מספיק לר"א דס"ל אע"פ שאין בשר יש דם א"כ גם ביצא ונטמא כולו זורק את הדם ויקשה מאי שנא נטמא מחסרון לר"א כיון דהוי בגואי ולרבא דר"א מודה בגואי ציץ דמרצה על אכילות למאי וצ"ע, עכ"פ הרי מוכרח מדהג"מ בפסחים דע"ח דבנטמא כולו לולא ריצוי ציץ לא מהני לר"א וגרע מחסרון, ונסתר בזה משכ"ל לתרץ ד' הרמב"ם בפ"ב מהל' לה דבנפסלו השיריים או חסרו הוי ספק דאם נטמא במקצת מהני להוציא מידי מעילה כמש"פ בפ"ב מהל' מעילה ובכולו לא מהני כמש"כ הר"י קורקוס וכמו שתמה הכ"מ ואפשר לישב דהרמב"ם לפי מה שנתבאר דלר"א דס"ל דאין מועלת ליוצא להוציא מידי מעילה נראה דבשירי מנחות שיצא חלק מהם אף מה שבפנים לא יצא ידי מעילה דכיון דאין זריקה מועלת ליוצא הו"ל כחסר דלא מהני לר"א בחסרון וכן צ"ל גם לשי' התוס' דס"ל דהשיריים מותרים דז"א רק למ"ד דזריקה מועלת ליוצא אבל לר"א הא מבואר שם דגם הנך דגואי אסורות ממילא דאין הקטרה מועלת לחסרון לר"א ולא יצא ידי מעילה וה"ה לרע"ק בגווני דאין הקטרה מועלת לחלק הפסול השאר נפסל משום חסרון, והנה בהא דרע"ק זריקה מועלת לבשר שיצא לפני זריקה הי' נ"ל לחדש מדקדוק לשון הרמב"ם בפ"ג מה' מעילה שכתב יצא לפני זריקת דמים אבל לא לפני קבלה מרום דלמ"ד היתר אכילה שנינו מיירי שיצא אחר קבלה לפני זריקה שהי' נראה כל הבשר להוציא ונתקדש ע"י קבלת הדם בכה"ג אמרינן מיגו ביצא מקצתו אבל ביצא לפני קבלה לא מהני ולמ"ד היתר שחיטה שנינו פירשו בתוס' דמיירי שיצא לפני גמר שחיטה אבל למ"ד היתר אכילה י"ל דדוקא שיצא לפני זריקה אחר קבלה אבל לפני קבלה לא מהני מיגו דמה שמבפנים על מה שמבחוץ דבפנים הא נתקדש ע"י קבלת הדם ובשר שיצא בחוץ לפני קבלה הא חסר לי' קדוש קבלה וכה"ג נסתפקו התוס' בזבחים דפ"ד בד"ה הניתנין דנשפך הדם לפני קבלה גם לר"ש תרד, וגדולה מזו חדש הריטב"א בריש חולין דשחיטה מקדש לי' ואינו מקדש לו עד קבלה ולפני קבלה אינו נפסל ביוצא וד' הריטב"א תמוהים דהא מפורש להדיא בזבחים דכ"ו דנפסל ביוצא קודם קבלה וכבר תמה בזה בטה"ק בזבחים מ"ז אבל בזה שפיר י"ל דכיון דנפסל ביוצא לפני קבלה ל"ש מיגו מזריקה מה שמתיר בפנים אחר קבלה על הבשר שיצא קודם קבלה, ובמש"כ דלפני קבלה לא מהני זריקה ליוצא י"ל לרש"י בפסחים דט"ז על הדם שכתבו דלר"י איצטריך דאמר אם אין בשר אין דם וקאמר הכא הני מילי כשיצא חוץ למחיצתו דאין הציץ מרצה על היוצא או שאבד הבשר אבל אם נטמא בשר קודם זריקת הדם הציץ מרצה עליו להתיר דם לזריקה ותמה על זה השעה"מ בפ"ד מהל' ביאת מקדש דהא לכתחילה לא יזרוק גם היכי דאיכא ריצוי אין ובדיעבד הא ס"ל לר' יהושע גם ביוצא דאם ולמש"כ י"ל דנפ"מ בנטמא קודם קבלה דבכה"ג ליוצא ואם יצא קודם קבלה גם בדיעבד בלא הורצה אבל בנטמא הציץ מרצה ואם זרק הורצה.
ואם כקבלת הדם בזבחים בזה איני מוציא השיריים שיצאו מידי מעילה וא"כ הוא הדבר נראה דגם מה שבפנים לא יצא ידי מעילה כיון דעל מה שיצא לא מהני זריקה, וא"ש דברי הרמב"ם בפ"ב מה' מעילה דאם נפסלו השיריים או חסרו דמיירי שנפסלו מקצת קודם מתן כלי דבכה"ג הו"ל כחסר והוי ספק אם יצא ידי מעילה ובפ"ג מה' מעילה מיירי ביצא או נטמא אחר מתן כלי דבזה יצא ידי מעילה אולם הדברים מחודשים ולא מצאתי גילוי לחידוש דין זה ביצא לפני קבלה דלא מהני זריקה לרע"ק וצ"ע, ואפ"ל דמש"כ הרמב"ם בפ"ד מה' מעילה דאם נפסלו השיריים או חסרו הוי ספק כונתו בנפסל ע"י היסה"ד דלמ"ד פסול הגוף חשוב פסולו בגופו ביותר ולא מהני זריקה והקטרה להוציא מידי מעילה וכמשמעות הסוגי' בפסחים דל"ד ואיפשר דהיסה"ד למ"ד פסול הגוף הוי כחסרון דפסולו בגופו ולא דמי לטמא שמקבל טומאה מאחר וגם אם חלק מזה נפסל בהיסה"ד הוי כחסרון.
אולם מד' המל"מ בפי"ט מה' פסוהמ"ק נראה בשי' הרמב"ם דהוי פסול טומאה ועי' צל"ח פסחים דל"ד ובתוס' חגיגה דכ"א ובפשיטות טפי י"ל דמה שכתב נפסלו מיירי שנתערבו השיריים בקומץ אחר דלא יקטיר את הקומץ והשיריים אסורים וי"ל כיון דהשיריים מעורבים בהקומץ הו"ל כאבוד ושרוף ודמי לחסרון דהוי ספק ומה שסתם הרמב"ם וכתב אם נפסלו דמשמע אף יוצא וטמא סמך על מה שכתב בפ"ג מפורש דביוצא וטמא אין בו מעילה ואולי נפסלו היינו שנפסלו מאכילת אדם ודמי לחסרון אבל אין זה במשמע ועי' בבה"ז במעילה ד"ז מש"כ דכונת הרמב"ם בפסול הגוף לבד יוצא וטמא ואינו מובן כונתו באיזה פסול הגוף.