אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מא
כסלו תרע"ד ווילנא
א
משה"ק כבוד גיסי הרב הגאון מו"ה יצחק קאסאווסקי נ"י אבד"ק איוויע בדברי הרמב"ם שפסק בפה מה' תו"מ ובה' פסוהמ"ק נטמא אחד מן הסדרים בין לפני הקטרה ובין לאחר הקטרה או שנטמא אחד מן הבזיכין הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו, וכתב ע"ז הכ"מ משנה פ' הקומץ ופסק כחכמים ותמה ע"ז הלא מבואר בגמ' שם בטעמא דרבנן דס"ל הציץ מרצה על אכילות והו"ל כטהור, וכן במנחות י"ב הא נטמאת אחת הני כשרות מ"ט דמרצה צין, ומאחר שהרמב"ם בפ"ד מה' ביאת המקדש פסק שאין הציץ מרצה על אכילות והו"ל האי טמא כאבוד ושרוף ולמה יועיל הקטרה ליתר החלות הטהורות עכ"ד יפה תמה ופלא אשר נו"כ של הרמב"ם במקומם לא הרגישו בזה, ומצאתי בס' טהרת הקדש בחדושיו למנחות ט"ו שהרגיש בזה ונראה בישוב הדבר עפ"י המבואר במנחות י"ב לרבא הא יצאו הנך דגואי כשרות, מאן שמעת לי' דאמר זריקה מועלת ליוצא רע"ק היא כו', מבואר שם דלכו"ע בין לאביי ובין לרבא לרע"ק דזריקה מועלת ליוצא הנך דגואי כשרות ורק בחסרון אליבא דר"ע פליגי לפי המסקנא דלרבא מוכח מברייתא דבנפרסה מודה רע"ק דלא מהני ולאביי אליבא דר"ע גם חסרון מהני הקטרה, אבל ביוצא מהני גם לרבא והנך דגואי כשרות, והנה בטמא יש לעיין אי דמי ליוצא או לחסרון, ולפ"מ שפירש"י שם בדברי ר"ה דאפילו לרע"ק דאמר דזריקה מועלת ליוצא ה"מ יוצא דאיתא בעינא ופסול מחמת ד"א הוא אבל חסרון דפסולא בגופא הוא לא מהני לי' הקטרה ופרש"י דבר אחר אויר ירושלים פוסלו שיצא חוץ לקלפים, וכן בדי"ג בפירוש הר' מאיר שם מחמת ד"א שיצאו דבאימורין גופא ליכא פסול, ונראה לפי"ז דנטמא דהוי פסול בגופו ולא דמי ליוצא דאוירא קא גרים.
וכן נראה מל' התוס' במעילה ד"ז דהא דרע"ק דזריקה מופלת ליוצא הוא דוקא ליוצא ולא בשארי פסולין מדברי הרמב"ם בפ"ג ה' מעילה הלכה ט' מבואר דמשוה טמא ליוצא וז"ל יצאו השיריים או נטמאו ואח"כ הקטיר הקומץ אעפ"י שהן אסורין באכילה אין מועלין בהן. שהרי קרב המתיר כמצותו עכ"ל, ויעוי' בכ"מ בשם הר"י קורקוס דע"כ מיירי ביצאו או נטמאו מקצת שיריים מיירי דבכה"ג זריקה מועלת ליוצא ומקטיר את הקומץ לכתחילה יעוי"ש, הרי דמשוה הרמב"ם טמא ליוצא ומקור דברי הרמב"ם מתוספתא פ"ד דמנחות נטמאו השיריים והקטיר את הקומץ הכל מודים (אפילו ר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא) שאין מועלין בה מבואר מלשון התוספתא דלרע"ק דס"ל דזריקה מועלת ליוצא לטמא א"צ לטעם דריצוי ציץ משום דטמא דמי ליוצא, ולפי שי' הרמב"ם דמשוה טמא ליוצא דזריקה מועלת בהו צ"ל שפי' הא דאמר ר"ה ה"מ יוצא דאיתא בעיני' ומיפסל מחמת ד"א דגם טמא חשוב פסול מחמת ד"א ולא כמו שפירש"י דרק יוצא דמשום אויר ירושלים שפוסלו חשוב ד"א ורק דגם טמא ל"ה פסולו מגופו אבל חסרון הוי פסולו בגופו כדאמר בד"ט דחסרון כבע"מ דמי וכה"ג מחלק בקדושין דס"ו בעל מום פסולו בגופו, וכן מקוה חסרה פסולו בגופו ובן גרושה וב"ח קרי לי' פסולו מאחרים מחמת אמו ומשו"ה טמא דמי ליוצא דאיתא בעיני' ופסול מחמת טומאה דהוי כבע"מ הוי כפסולא דגופו ולא מהני הקטרה ויותר הי' נ"ל בביאור דברי הש"ס דמחלק מפסול יוצא דהוי פסול מחמת ד"א בין פסול חסרון דהוי פסולו מגופו וצ"ב מאי נפ"מ סוף סוף נפסלו השיריים מצד יוצא, ונראה דכונת הגמ' דבאמת הא דזריקה מועלת ליוצא לרע"ק, משום דעצם הזריקה עשה פעולתו להוציא מידי פעולה ולהפקיע הבשר מידי קדושתו ורק שנתהוה על הבשר פסול אחר פסול יוצא ופסול יוצא הא איתניהו גם לאחר זריקת דם ואין פסול יוצא נוגע לעצם הזריקה.
ולהכי מועלת הזריקה להפקיע מידי מעילה ולקובעו בפיגול דהא בהזריקה עצמה אין שום פסול ודי להתיר ולהפקיע המעילה ורק הבשר הנפסל מחמת ד"א מפסול יוצא שאפשר שתפסל גם אחר הזריקה וכיון שהזריקה עשתה את פעולתה והבשר נפסל מצד פסול ואיסור חדש ודמי כנפסל אחר זריקה וע"כ מועלת זריקה ליוצא לר"ע להפקיע מידי מעילה משא"כ בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה דפסול זה ל"ש אחר הקטרה והא אין על השיריים פסול מיוחד רק דגזרה תורה שאין השיריים שחסרו ניתרים פ"י הקטרת הקומץ בד"ט ואין הקטרת הקומץ מועלת להתיר השיריים שחסרו וא"כ זהו פסולו בגופו חסרון בעצם המתיר, וזהו שאמר ר"ה אפילו לרע"ק דאמר זריקה מועלת ליוצא ה"מ יוצא שהוא פסול מחמת ד"א מחמת פסול מיוחד דאיתנייהו גם לאחר זריקה ולא מצד חסרון הזריקה, ולפיכך מועלת הזריקה להוציאה מידי מפילה, משא"כ בחסרון דהוי פסולו בגופו מצד עצם חסרון הקטרה דלא הועילה להתיר השיריים וממילא דבקדושתם עומדים ולא יצאו מידי מעילה.
וזהו דאיבע"ל להש"ס בדין איסור השיריים, אם שהוא מצד חסרון המתיר של הקטרה ולא יצאו ידי מעילה או שהקטרה מועלת גם לחסרון להפקיע מקדושתם ורק שהוא איסור מיוחד שנתחדש על השיריים ע"י החסרון, ולפמש"כ בס' רב הונא והאיבעי א"כ גס טמא דמי ליוצא דאיתנייהו ג"כ לאחר זריקה ופסול מחמת ד"א מחמת טומאת הבשר ולא מצד חסרון הזריקה
ב
עכ"פ שיטת הרמב"ם מפורש בפ"ג מה' מעילה הל' ב) דהקטרה מועלת לטמא כמו ליוצא וזה נראה ג"כ שי' הרמב"ם פי"ב מה' פסוהמ"ק הל' י"ד שמפרש הרמב"ם הא דנפרסה חלה אחת כולן פסולות בתודה ופסק שם יצאה החלה או נטמאת שארי החלות כשירות הרי דמשוה טמא ליוצא ואעפ"י שאין הציץ מרצה על אכילות מ"מ כיון דזריקה מועלת לטמא כמו ליוצא שאר החלות כשרות. והראב"ד משיג שם פ"ז דע"כ מירי הרמב"ם בין שחיטה לזריקה והא בפרק התכלת כולהו בחד גווני תני להו בין נפרם ובין יצא ובין נטמא הכל פסול ולא תני בהו תורם מן השלם על הפרום כו' דלית להו תקנתא והכ"מ מיישב דהא מבואר בדי"ד דיצאו אנך דגואי כשרות כו' ואע"ג דברייתא דהתכלת תני להו בחד גוונא איכא למימר מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא ופשט ד' הרמב"ם לפי דברי הכסף משנה במה שכתב אחר כך נפרס לחמה או נטמא או יצא מיירי שנפרס ונטמא ויצא כל הלחם כדמדויק לשונו דמתחילה כתב תולה שנפרסה חלה אחת כו' ואח"כ נפרס לחמה כו' ואח"כ כתב נזרק הדם ואח"כ נפרס מקצת הלחם כו' דבנפסל כל הלחם.
גם אחר זריקה ל"ש תורם מן השלם על הפרום ומכש"כ לפני זריקה דהא אין כאן לחם כלל (ומש"ש הרמב"ם יצא עד שלא נשחטה התודה מביא לחם אחר ושוחט צ"ע דהא עד שלא נשחט התודה לא נתקדש הלחם ואין לו רק קדושת דמים וכמבואר בפסחים די"ג ונפריקינהו דלא נפסל ביוצא כלל ובאמת במנחות מ"ו מבואר עד שלא שחטה יצא לחמה מכניסה ושוחט וצ"פ) ויעוין בתוספתא פי"א דמנחות הל' י' נטמא לחמה כו' ובהמפרש שם ועוד דהא שי' הרמב"ם דביוצא כל הבשר לא מהני זריקה וה"ה ביצא הלחם ובאמת השגת הראב"ד מהברייתא דתכלת י"ל דגם הרמב"ם מפרש הברייתא בחד גוני כמו הראב"ד אף במקצת ורק דס"ל דהברייתא אתי כר"א דאין זריקה מועלת ליוצא וכמש"כ התוס' שם מ"ו בד"ה וששחטה אבל שי' הראב"ד קשה דהא קיי"ל כרע"ק דזריקה מועלת ליוצא וכמבואר בדי"ב דהנך דגואי כשרות לרע"ק ומש"כ הכ"מ לישב ד' הראב"ד דלמאי דמד"ק רבא בדי"ב לא שמיע להו הברייתא דתכלת צ"ע דהא הברייתא אפשר לאוקמי כר"א דאין זריקה.
מועלת ליוצא ואן סתירה לזה לדיוקא דרבא וכן ונטמא אתי כמ"ד דאין ציץ מרצה על אכילות וכמ"ש התוס' שם, ונראה בד' הראב"ד דס"ל כמ"ש השימ"ק במנחות דמ"ו אות י"ח דבתודה גם לרע"ק אין זריקה מועלת ליוצא דע"כ ל"א רפ"ק זריקה מועלת ליוצא ה"מ באמורים אבל בלחמי תודה דלאו גופא דזיבחא מודה דאין זריקה מועלת ליוצא והכי משמע בזבחים ד"צ כו' דה"מ גבי שתה"ל דלאו גופא דזבחא דבאבראי לא פליג וגם לרע"ק לא מהני זריקה ומפרש הראב"ד הא דמנחות די"ד דבנפרסה חלה אחת כולן פסולות דוקא נפרסה אבל יצא הנך דגואי כשרות בלחה"פ כפירש"י דמהני הקטרת הבזיכין במקום זריקת דם ודוקא בלחה"פ אבל בתודה דל"מ זריקה ליוצא באבראי לרע"ק להכי אף ביצא ונטמא מקצת כל הלחם פסול כמבואר בברייתא דתכלת והרמב"ם לשי' שפסק בפ"ז מה' פסוהמ"ק הל' י"ט שתה"ל שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דם הכבשים במחשבת הזמן נתפגלו שתי הלחם אעפ"י שהן בחוץ שהזריקה מועלת ליוצא אעפ"י שעדיין הם בחוץ עכ"ל ויעוי' בד' הכ"מ שם דמה שאמר ר"פ ממאי דכי איתנייהו אבראי פליגי כו' בדרך דחי' בעלמא ועי' בלח"מ בפ"א מה' פסוהמ"ק הל' ל"ג יעוישה"ט ולשי' הרמב"ם דזריקה מועלת בתודה על הלחם ע"כ צ"ל דהברייתא דתכלת אתי כר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא כמ"ש התוס' אבל לפ"מ שפסק כר"פ גם היכא דאיתנייהו אבראי ומפרש להכי הא דמנחות די"ב גם בתודה וע"כ פסק כן להלכה ביצא ונטמא מקצת דמה שבפנים והטהור כשרות כמו דמדייק רבא במנחות די"ב.
ולמשנ"ת שי' הרמב"ם בתודה בפי"ב מה' פסוהמ"ק ובפ"ג מה' תפילה הל' ט' דמשוה טמא ליוצא א"ש בפשיטות מש"פ הרחב"ם נטמא אחד מן הסדרים כו' הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו כמו שמבואר במנחות י"ב דלרע"ק הנך דגואי כשרות וה"ה בטמא והא דקאמר אם נטמאת אחת הני כשרות מ"ט דמרצה ציץ הוא לר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא ואיצטריך אליבי' לריצוי ציץ אבל לרע"ק דס"ל דזריקה מועלת ליוצא גם בלא ריצוי ציץ מהני הקטרה והנך דגואי כשרות ולהכי פסק כרבנן דר"י דהטהור בטהרתו והא דמוקים רב פפא במנחות שם דר"י ורבנן פליגי, אי ציץ מרצה על אכילות ולא מוקים דפליגי בפלוגתא דרע"ק ור"י אי זריקה מועלת ליוצא דרב פפא לטעמי' דאמר במנחות דמ"ו ממאי דכי איתניהו אבראי פליגי דילמא דכי איתניהו אבראי דכולי עלמא לא פליגי דאין זריקה מועלת ליוצא ואע"פ דבבשר מהני זריקה ליוצא אפילו כי איתניהו אבראי משום דהוי גופא דזיבחא משא"כ בלחם דלא הוי גופא דזיבחא כמו שפירש"י במנחות מ"ו וחזינן חזה דשאני היכי דלא הוי גופא דיבחא דלא מהני ביוצא וה"ה בטמא.
ג
אולם גם אי נימא דבטמא כיון דהוי בגואי זריקה מועלת לרב פפא כחו ביוצא היכי דעיילינהו מ"מ י"ל דלהכי לא מהני זריקה בשתי הלחם משום דהא דאמרינן זריקה מועלת ליוצא ולסמא הטעם דאף אי נימא דאין זריקה מועלת הוי זריקה כשירה לגבי הפנים והטהור ורק שאנו דנין לגבי חלק היוצא והטמא אי כשירה מועלת להו משא"כ בתי הלחם דאי נימא דאין זריקה מועלת לטמא אבדו לחם ואבדו כבשים והכבשים פסולים לגמרי וממילא דאין כאן זריקה כלל ומהכ"א דזריקה כזו מועלת להכשיר הזריקה דהא אי נימא דאין זריקה מועלת ל"ה זריקה כלל ואעפ"י דמצינו ר' יהושע דס"ל לגבי דמן אם אין בשר אין דם דמהני זריקה ליוצא כלו והא התם אי ניחא דאין זריקה מועלת ואין בשר אין דם ולא הוי זריקה כלל שאני בהרצאה דקל היא שהקילו חכמים בדרשא דאם אין בשר אין דם וכמבואר דק"ד וכפרש"י שם דבעור דאיתא בעינא ומרצה והתוס' במנחות די"ב דלגבי הרצאה מהני אפילו ביוצא כלו וכל זה בדין הרצאה לבד אבל לשארי ענינים מהכ"ת דזריקה מועלת ליוצא וטמא שיוכשר עי"ז הזריקה עצמה והא דין דרפ"ק דזריקה מועלת ליוצא לא מצינו רק לגבי יוצא ואינו מגע לגוף הקרבן גם אם לא תהי' הזריקה מועלת, אולם במנחות דמ"ז שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דמן של כבשים חוץ לזמנם ר"א אומר אין בלחם משום פיגול ורע"ק אומר יש בלחם משום פיגול ואמר רב ששת כו' דר"א לטעמי' דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ורע"ק לטעמי' דאמר זריקה מועלת ליוצא והא התם כיון דשתי הלחם יצאו ונפסלו ביוצא וכל שאבדו לחם אבדו כבשים ולא קרב המתיר כמצותו ואיך אמר רפ"ק יש בלחם משום פיגול והא לא הוי קרב המתיר כמצותו ואין בו משום פיגול ועכצ"ל דלרע"ק דזריקה מועלת ליוצא לא הוי אבדו לחם כלל כיון דהזריקה הועילה לגבי לחם וע"כ לא אבדו כבשים וקרב המתיר כמצותו קרינן בי' ואע"פ דאם נימא דאין זריקה מועלת אין כאן זריקה כלל והקרבן פסול מ"מ אמרינן גם בכה"ג זריקה מועלת.
והנה השימק"ו שם הרגיש בזה בדברי ר"א דאין בלחם משום פיגול דמשמע דבכבשים יש בו משום פיגול והא לר"א אבדו לחם ואבדו כבשים ותירץ דלצדדים קתני דבכבשים יש בו באופן דזרק שלא לשמה קאי יעו"ש ועוד תירץ דלפ"מ דאיבעי לי' בדי"ב בחסרון ולרבא שם דמהני הקטרה לגבי חסרון, וביאור ד' השימק"ו בקושייתם שהקשו לר"א מדיוקא ולא לרע"ק דמפורש בו דיש בלחם משום פיגול משום דלרע"ק דזריקה מועלת ליוצא לא הוי אבדו לחם כלל אבל לר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא והוי אבדו לחם ואבדו כבשים אולם מה שתירצו דאי נימא דחסרון מהני הקטרה א"ש גם לר"א תמוה דהא עד כאן לא איבע"ל שם בחסרון דלר"א מהני הקטרה אלא לרבא כיון דהוי דגואי כמבואר שם, אבל ביוצא דמפורש דלר"א לא מהני זריקה ואבדו לחם, ממילא דאבדו כבשים וצ"ע וצ"ל בדעת השי' מקובצת דס"ל דשתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה לא דיצאו כל שתי הלחם רק חלק מזה וס"ל דאי נימא דהקטרה מהני בחסרון לא אמרינן בכה"ג אבדו לחם ואבדו כבשים ואף דהלחם בודאי פסול מצד חסרון כמו בשירי מנחה שחסרו מ"מ כיון דהקטרה מועילה לגבי חסרון חשוב לא אבדו לחם וכבשים כשרים, עכ"פ הרי מבואר דלרע"ק דיש בלחם משום פיגול דכיון דזריקה מועלת ליוצא לא אבדו לחם וקרב המתיר כמצותו וכל זה לאוקימתא דרב ששת שם דמוקים לה דפליגי ואזלי לטעמייהו אי זריקה מועלת ליוצא, אבל לרב פפא דמוקים לה דפליגי אי שחיטה מקדשא, א"כ אין ראי' כלל דלרע"ק מהני זריקה מועלת ליוצא בכה"ג היכי שאנו דנין אם הוי זריקה כלל ויובן מזה הא דמתקיף לה לרב פפא וממאי דכי איתניהו אבראי פליגי דילמא בדאיתניהו אבראי דכו"ע לא פליגי דאין זריקה מועלת ליוצא ובהדר עיילינהו פליגי דר"א סבר לה כרבי כו' ולכאורה תמוה למה דחקו לרב פפא לאוקמי בפלוגתא אחרת כיון דמוקים לה בדהדר עיילינהו, א"כ י"ל דפליגי בזה לטעמייהו דרע"ק סבר דזריקה מופלת ליוצא ויש בלחם משום פיגול דהא בדעיילינהו מהני לרע"ק גם לרב פפא.
ולפמש"כ א"ש דבאמת ס"ל פפא דגם בדעיילינהו לא מהני זריקה לרע"ק משום דנין על עצם הזריקה אם הוי זריקה הוגנת דא"נ זריקה מועלת ליוצא אבדו לחם ואבדו הכבשים ופסול הקרבן בכה"ג לכך מוקי לה דפליגי אי שחיטה מקדשא ושיעור דברי רב פפא דכיון דכי איתניהו אבראי לא פליגי וע"כ בדעיילינהו לגואי א"כ מנ"ל לחדש לרע"ק דזריקה שאינה הוגנת שאנו דנין על עצם הזריקה מועלת ליוצא י"ל דפליגי אי שחיטה מקדשא ולפ"ז לרב פפא לא מצינו בכה"ג זריקה מועלת להכי לא מוקים לה בשתי הלחם שנסמא אחד מן הסדרים דפליגי אי זריקה מועלת ליוצא ומוקים לה דפליגי אי ציץ מרצה על אכילות אבל למש"פ הרמב"ם בפי"ז מהל' פסוהמ"ק הל' י"ט שה"ל שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דם הכבשים במחשבת הזמן שנתפגלו שתי הלחם שהזריקה מועלת ליוצא אעפ"י שעדיין הן בחוץ כאוקימתא דרב ששת וס"ל דגם בכה"ג זריקה מועלת ליוצא ומשום טמא ליוצא א"ש מש"פ נטמא אחד מן הסדרים כו' הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו, עוד נראה לישב באופן אחר אפילו אם נימא דלרב פפא מהני בשה"ל זריקה לטמא דהוי בגואי גם בכה"ג היכי שאנו דנין על עצם הזריקה והא דלא אוקמי דפליגי בפלוגתא דזריקה מועלת ליוצא משום דס"ל לרב פפא דאעפ"י דזריקה מופלת ליוצא, מ"מ כיון דהיוצא אסור באכילה וכמו שאמרו במעילה ד"ז הוי כשירי מנחה שחסרו וכמו שנראה מדקדוק לשון הרמב"ם מפי"א מהל' פסוהמ"ק הל' כ' דמה שנשאר בכשרותן אסורים באכילה (ומבואר להלן מקור דברי הרמב"ם) ולהכי גם בשה"ל בנטמא אחד מן הסדרים כיון דחלק הפסול אסור באכילה גם הנשאר אסור באכילה כשירי מנחה שנפסלו מקצתו דהשירים אסורים באכילה ומדס"ל.
דהטמא בטומאתו והטהור בטהרתו להכי מוקים לה בציץ מרצה על אכילה דמשוי לה כטהור גמור ובודאי דהשירים ם מותרים והטהור בטהרתו ובזה מיושב משה"ק השיטה מקובצת שם בהא דר"י ס"ל אין הציץ מרצה על אכילות ושניהם יצאו לבית השרפה א"כ אבדו לחם ואבדו כבשים ג"כ, וא"כ נפסלו גם הכבשים ועו"ש והשימק"ו תמה בתחלה לפי הו"א דפליגי אי צין מרצה על אכילות אבל לפי המסקנא דטעמא דר"י דאין ק"צ חלוק ואף בעולין אמרינן כן ובודאי דהוי זריקה הוגנת אלא שאין ק"צ חלוק ולא חשוב אבדו לחם לגבי הקרבן כיון דהציץ מרצה אלא דלמוד ערוך הוא שאין ק"צ חלוק ורק לפי הו"א דס"ל לר"י דאין הציץ מרצה על אכילות, א"כ אבדו לחם דהוי כחסר ואבדו כבשים, וזהו קושי' גדולה ולמשנ"ת י"ל דבאמת כו"ע בין רבנן ובין ר"י ס"ל כרע"ק דזריקה מועלת ליוצא וה"ה לטמא ולהכי לא הוי כאבדו לחם כיון דזריקה מועלת וכמבואר בשה"ל שיצאו בין שחיטה לזריקה דחשוב קרב המתיר כמצותו, ובטמא דהוי בגואי גם לר"פ ס"ל דאף דלאו גופא דזיבחא הוא זריקה מועלת ולהכי הכבשים כשרים אלא דפליגי אם ציץ מרצה על אכילות דנהי דזריקה מופלת ליוצא מ"מ הוי כשירי מנחה שנפסלו דהשיריים אסורים ורבנן דס"ל דהציץ מרצה על אכילות הו"ל כטהור גמור והטהור בטהרתו, אבל ר"י דס"ל דאין הציץ מרצה על אכילות נהי דזריקה מועלת לטמא ולא הוי אבדו לחם מ"מ שניהם יצאו לבית השריפה דהוי כשירי מנחה שחסרו ונפסלו באכילה, וזהו דדחקו לרב פפא לאוקמי בציץ מרצה על אכילות ולא בפלוגתא דזריקה מועלת ליוצא דאם איתא דר"י ס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא א"כ הוי אבדו לחם ואבדו כבשים, אעכצ"ל דכו"ע ס"ל דזריקה מופלת וגם ר"י ס"ל כן אלא דס"ל דכיון דאין הציץ מרצה על אכילות השיריים אסורים, וגם הטהור יצא לבית השריפה, ואף עפ"י דמדייק בדי"ב הא יצאו הנך דגואי כשירות נראה לפ"מ שמפרש הרמב"ם הא דאם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות בתודה, ולר"פ דס"ל דכל היכי דלאו גופא דזיבחא לא מהני זריקה לגבי הלחם ליוצא ורב פפא מישב הברייתא כאביי הא נטמאה כשירה דציץ מרצה על אכילות ובזה הו"ל כטהור אבל ביוצא גם הנך דגואי אסורות באכילה, וכל זה לפ"מ דמוקים לה דר"י ס"ל דאין הציץ מרצה על אכילות ומוכרח דאעפ"י דזריקה מועלת לטמא מ"מ השיריים אסורים כדין שירי מנחה אבל לפי המסקנא דר"י ס"ל דאין הציבור חלק ולהכי שניהם יוצאים לבית השריפה.
אעפ"י דזריקה פועלת ליוצא וממילא דלרבנן דלא ס"ל אין ק"צ חלוק כיון דזריקה מועלת ליוצא הטהור בטהרתו וכיון דפשטות הסוגי' בדי"ב דהנך דגואי כשרות וכמ"ש כן הרמב"ם בפי"ב מהל' פסוהמ"ק הל' י"ד דחלות חלוקת לא דמי לשירי מנחה שחסרו כמו שיבואר להלן ולהכי דזריקה מועלת לטמא כמו ליוצא כמו שהשוה הרמב"ם להכי גם בטמא פסק הרמב"ם דנטמא אחד מן הסדרים הטהור בטהרתו. ולפמשנ"ת בטעם דר"י דס"ל דאין הציץ מרצה על אכילות דאעפ"י דאין הציץ מרצה מ"מ כיון דזריקה מופלת לטמא כמו ליוצא להכי לא אבדו הכבשים דלא אבדו לחם כיון זריקה מועלת הרי מדהכבשים כשרים מוכח כשי' הרמב"ם דמשוה טמא ליוצא וזריקה מועלת בו
ד
והנה מד' הרמב"ם שפסק דנטמא אחד מן הסדרים הטהור בטהרתו וכן בתודה דיצא החלה או נטמאת שאר החלות כשרות מבואר דמותרים באכילה וכמשנ"ת לפי דזריקה מועלת ליוצא ולטמא וכן הדין בלחה"פ ותודה ולא דמי לנפרסה דכל החלות אסורות ואילו בשירי מנחה פסק הרמב"ם בפי"א מה' פסוהמ"ק הל' כ' קמץ את המנחה ואח"כ נטמא שיריה כולן או נשרפו או יצאו כו' לא יקטיר הקומץ ואם הקטיר הורצה נשאר מעט מן השירים בכשרותן מקטיר הקומץ ואותן השיריים שנשארו אסורין באכילה עכ"ל ומעכ"ת דקדק מלשון הרמב"ם ואותן השירים דאפילו כל השיריים ישנן במציאות רק שחלק מהן נפסלו שנטמאו או שיצאו חלק מהם הרי השיריים אסורין דכיון שנפסל הרי הוא כחסר הרי דבזה משוה הרמב"ם נפסל לאבוד ושרוף וכת"ר תמה ע"ז דהא בהדיא מבואר במנחות די"ב דלרע"ק דזריקה מועלת ליוצא הנך דגואי כשרות וחשיב כאיתנייהו בעינא וא"כ ביוצא חלק משירי המנחה כיון דהקטרה מועלת ביוצא הוי כאיתנייהו ולמה יאסרו השריים.
ונראה בבאור דברי הש"ס במנחות י"ב דמדייק רבא מברייתא דנפרסה כל החלות פסולות דאין הקטרה מועלת בחסרון תמהו בתוס' שם בד"ה היא היכי דייק מהכא דלא מהני הקטרה למקבעי בפיגול ולאפוקי מידי מעילה ופירשו בשני אופנים בתי' הראשין דייק מלשון פסולות דלא קתני אין נאכלות ולפי' תי' זה פשט דהג"מ דמשוה נפרסה חלה אחת מחלות לחה"פ כדין שירי מנחה שחסרה ודין אחד להם דכל השיריים אסורים ומדנקט פסולות ולא קתני אינן נאכלות ע"כ דלהורות בא דלא מהני הקטרה למיקבעי בפיגול ודוקא נפרסה אבל יצאה לרע"ק דזריקה מועלת ליוצא הנך דגואי כשרות הן וע"כ דכשרות לגמרי ומותרות באכילה דאי כשרות שנקבעת בפיגול גם היוצא נקבעת בפיגול וע"כ הנך דגואי מותרות באכילה לפי דלרע"ק זריקה מועלת ליוצא ל"ה כחסר כלל ואין בזה דין שירי מנחה שחסרו ולמאי דמסיק אביי דר"א היא דאמר אין זריקה מועלת ליוצא אבל לרע"ק אפילו חסרון נמי מהני לי' הקטרה יפורש לפי"ז דמהני הקטרה למיקבע בפיגול אבל לא להתיר השיריים באכילה כדין שיריים שחסרו דאסורים באכילה וגם שארי החלות אסורות לרע"ק ולא דמי ליוצא דכיון דזריקה מועלת בהו ל"ה חסר כלל אבל בנפרסה וחסרון דהוי חסרון בפועל ושירי מנחה שחסרו השיריים אסורים ולפי פירוש זה הרי מוכרח מדהג"מ דלרבא דזריקה מועלת ליוצא גם בשירי מנחה שיצא חלק מהם השיריים מותרים דל"ה חסר כלל וכ"ז לתירוץ הראשון אבל בתי' השני כתבו לפרש, א"נ דדייק מדאחמיר כולי האי דכי נפרסה האחת כולן פסולות ש"מ דלא מהני לי' הקטרה לפיגול ולמעילה עכ"ל ולפ"ז דייק רבא מעיקר הדין דאילו הי' הקטרה מועלת לחסרון הי' שארי החלות כשרות כמו ביוצא אחת מהן ולכאורה צ"ע דאפילו תימא דהקטרה מועלת לחסרון לא דמי ליוצא דהא ביוצא אי הקטרה מופלת ביוצא ל"ה חסרון כלל משא"כ בחסרון במציאות נהי דהקטרה מועלת בהו מ"מ הא יש חסרון בפועל ודמי לשירי מנחה שחסרו ונראה באור דבריהם בתי' זה כמש"כ השיטה מקובצת שם וי"ל דשאני התם דגלי קרא נותרת ולא נותרת מן הנותרת ודין הוא דלא מיתאכלי מיהו אפשר דמהני להו הקטרה לענין למקבעינהו בפיגול כו' אבל הכא מצי להעמיד קרא דהיא לפסול הנפרסת לבד וכל אינך דשלמות כשרות אלא דפסלינהו לכולהו כו' משתמע לי' דפסול חסרון מרובה זהו תו"ד מבואר מדבריהם דבאמת אין לכל החלות דין מנחה אחת שחסרה ומקרא דהיא לא ידעינן רק דחלה הפרוסה פסולה מדין חסרון והא דכל החלות פסולות לפי דבעינן שיהי' הקטרת הבזיכין על י"ב חלות וכיון דחלה אחת פסולה מדין חסרון אין כאן י"ב חלות וביוצא לרע"ק הנך דגואי כשרות לפי דזריקה מועלת ליוצא הו"ל הקטרת הבזיכין על י"ב חלות וה"נ בחסרון אי נימא דהקטרה מועלת לחסרון חשוב גם חלה הפרוסה בתוך י"ב חלות דמה לי פסול חסרון ומה לי פסול יוצא וע"כ מדייק מזה דאין הקטרה מועלת לחסרון ואביי דדחי לי' דברייתא אתי' כר"א דאין הקטרה מועלת לחסרון אבל לרע"ק הקטרה מופלת לחסרון וממילא לרע"ק גם שארי החלות כשרות וכמש"כ התוס' בד"ה שאם (ויפה כיון כת"ר לפרש כן דהתוס' דלרע"ק חלות האחרות כולן כשרות היינו לתי' הב' שבדבור הקודם אבל באמת לתי' הראשון גם שארי החלות אסורות אלא דמהני לקבוע בהו פיגול) משום דגם החלה הפרוסה חשובה בתוך י"ב החלות לפי דהקטרה מועלת בהו (ורק היכא שנאבדה החלה לגמרי בזה ל"ש הקטרה מועלת בהו וממילא דשארי החלות אסורות) ולפי פי' זה אין ללחה"פ דין שירי מנחה שחסרו רק לגבי החלה הפרוסה דילפינן מהיא וממילא דאין ראי' מהא דאמרינן לרבא דביוצא לרע"ק הנך דגואי כשרות לשירי מנחה שיצא חלק מהם דהשיריים מותרין דהא חזינן לאביי דגם בנפרסה לרע"ק שארי החלות כשרות אעפ"י דשירי מנחה שחסרו בודאי אסורים וגם לרבא הרי מוכרח מזה דאין הקטרה מועלת לחסרון אבל אי הי' הקטרה מועלת לחסרון היו מותרים שארי החלות אף על פי דשירי מנחה שחסרו אסורים גם למאן דאמר דהקטרה מועלת בהו וע"כ דזהו ענין אחר ולהכי אעפ"י דבלחה"פ הנך דגואי כשרות משום דזריקה מועלת ליוצא אין ראי' מזה לשירי מנחה שיצאו חלק מהם דמותרים השיריים דנהי דזריקה מועלת ליוצא הא אמרו במעילה ד"ז לשריפה ולא לאכילה וכיון דחלק השירים אסור הו"ל נותרת מן הנותרת ולחה"פ חלוק משירי מנחה שהרי למ"ד הקטרה מועלת לחסרון גם בחסרון החלות האחרות מותרות
ה
והנה הרמב"ם שפסק בפי"ד מה' פסוהמ"ק הל' י"ד דנפרסה חלה אחת כולן פסולות לכאורה הי' נראה דמפרש דהג"מ דמנחות די"ב כתי' הראשון שבתוס' דדייק מלשון פסולות ולפ"ז גם אליבא דאביי דס"ל דלרע"ק הקטרה מועלת לחסרון היינו לקובעו בפיגול אבל לא להתיר באכילה ולכאורה צ"ע דברי הכ"מ שם שכתב דאביי דחי' בעלמא הוא ועוד דכרבא נקטינן דהא בפשוטו י"ל דס"ל להרמב"ם דגם לאביי הקטרה מועלת בחסרון רק לקובעו בפיגול ולא להתיר האחרות וכמ"ש לפי' תי' הראשון שבתוס' אולם אפשר לומר בשי' הכסף משנה דהרמב"ם דמפרש הא דנפרסה חלה אחת בתודה אי אפשר לומר כתי' הראשון דדייק מלשון פסולות דהא י"ל בתודה כיון דהחלות אסורות באכילה וידי נדרו לא יצא וזורק הדם לשם שלמים כמבואר במנחות דף מ"ו ברש"י שם, א"כ אין כאן זריקת תודה כלל לקבוע את הלחם בפיגול דהא הזרירה היתה לשם שלמים ולהכי פסולות לגמרי ואינן קובען בפיגול משא"כ בשיריים שחסרו כין קמיצה להקטרה דמקטיר קומץ עליהן שפיר קבעו בפיגול ואין ראיה מתודה על שירי מנחה וע"כ צ"ל לשי' הרמב"ם דפרש הגמ' בתודה דראית הגמ' כתירוץ שני שבתוס' דמדאמרינן דכל החלות פסולות וע"כ דאין הקטרה מועלת לחסרון דאי הקטרה מועלת לחסרון ודמי ליוצא שארי החלות מותרות ואז הלא זורק הדם לשם פודה וע"כ מדכל החלות פסולות לפי דאין הקטרה מועלת על החלה הפרוסה והתודה חסר לחם ולפי"ז הא אביי דס"ל דהקטרה מופלת לחסרון שארי החלות מותרות וע"כ הכריח לשם חובה וגם מש"כ הכ"מ דכרבא נקטינן תמוה דהא הרמב"ם פסק בפ"ב מה' מעילה בחסרון דהדבר ספק אם יצא ידי מעילה ומעכת"ר התעורר בזה וראיתי בס' לקוטי הלכות להרב בעל החפץ חיים שתמה ג"כ על סתירת דהר"מ והו"ל להרמב"ם לפרש דכולן פסולות מספק אי חסרון גרע מיוצא או דמי ליוצא ונראה בישוב שיטת הרמב"ם דכיון דלפי"מ דקיימא לן אי הקטרה מועלת לחסרון הוי ספיקא דדינא והחלות אסורות מספק ממילא אין כאן לחמי תודה כלל ודמי ליצא ונטמאו כל החלות דהא בחסרון דמספק"ל שמא אין הקטרה מועלת ואין כאן לחם ומספק אסור לזרוק לשם תודה דאין תודה בלא לחם ומספק זורק לשם שלמים וממילא דאין כאן זריקת תודה כלל להתיר את החסרון ושוב החלות אסורות בודאי דהא אין כאן זריקת תודה כלל להתיר את החסרון וע"כ סתם הרמב"ם דהחלות אסורו בודאי לפי הלכה דהוי ספיקא דדינא אי הקטרה מועלת לחסרון וא"ש ועפ"ז רק בתודה בנפרסה פסולות בודאי לפי שהתודה נקרבת לשם שלמים אבל באמת נראה מלשון הרמב"ם דגם בלחם הפנים נפרסה חלה אחת גם שאר החלות פסולות בודאי והנה מלשון הברייתא דתני אם משפירקה נפרס לחמה הלחם פסול לפי הנראה מדהתוס' בדי"ב ד"ה היא אין הכרח כ"כ דבנפרס חלה אחת כל הלחם פסול וגם י"ל כמש"כ התוס' שם דאתי כר"א דס"ל אין זריקה מועלת ליוצא יעוי"ש אבל מלשון הרמב"ם פ"ה מה' התו"ס הל' ט"ו נפרסה חלה אחת מן הלחם אם עד שלא הכיר כו' ואם אחר שהסיר הלחם נפרס הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין עכ"ל ומשמע דבנפרס חלה אחת דעלה קאי כל הלחם פסול כמו ברישא דאינו מקטיר עליו את הבזיכין דבודאי כל הלחם פסול ומדתני הלחם פסול סתמא משמע דודאי פסול כמו בתודה ובהל' ב' שם כתב נטמא אחד מן הסדרים כו' דהטהור בטהרתו דזהו החילוק בין נפרסה שהוא חסרון בפועל בין טומאה דזריקה מופלת ליוצא וכן קבע הרמב"ם בר פ י"ב מה' פסוהמ"ק הל' ב' ג' ד' דין חסרון בכלל דשתי הלחם ולחם הפנים וחלת תודה ורקיקי נזיר דבכולם חסר עד שלא נזרק דם הזבח פסולין ומבואר דפסולין בודאי ומכל זה נראה דהרמב"ם מפרש כתי' הראשון דאעפ"י דהקטרה מועלת לחסרון היינו רק לגבי פיגול ומעילה, אבל הלחם פסול אולם לפי"ז דהרמב"ם מפרש כתי' הראשון שבתוס' דדייק מלשון פסולות ולפ"ז דין חסר בלחה"פ ושירי מנחה שחסרו אחד הוא הרי מוכרח לפ"ז דשירי מנחה שיצאו או נטמאו מקצת השיריים מותרים כמו בלחה"פ דהנך דגואי כשרות אי זריקה מועלת ליוצא בשנת"ל ונצטרך לפרש דהר"מ בפי"א מה' פסוהמ"ק הל' כ' דאותן השיריים אסורים קאי על נשרפו או אבדו ולא על יוצא וטמא אולם סגנון לשון הרמב"ם נראה דאכולה קאי ואותן השיריים אסורים ואולי זה שדחקו להכ"מ לפרש שי' הרמב"ם כתי' השני שבתוס' ואביי דחי' הרמב"ם פסק בפיגול ובמעילה דהוי ספק אי הקטרה מועלת לחסרון ונראה דס"ל להרמב"ם דאף לפי פי' הראשון שבתוס' ג"כ חלוק שירי מנחה מלחה"פ בדין זה ביוצא בלחה"פ הנך הנותרת מן הנותרת דהוי מכחה חדא אף דזריקה מועלת ליוצא מ"מ כיון דהיוצא אסור באכילה הו"ל נותרת מן הנותרת.
ו
אמנם ראוי להתבונן מקור ד' הרמב"ם מה שחידש דמה שפסול עפ"י דין הו"ל כחסר ולכאורה לפי המבואר במנחות ד"ט דחסרון כבע"מ דמי נראה דוקא בחסרון במציאות הוי מום לא מצד הדין (ועי' בר"ן ר"פ לולב הגזול דאתרוג של דמאי כיון דחלק הכהן מעורב בו הו"ל כחסר ועי' בכורות ד"ג לימא לי' שקול אזנך וזיל ופירש"י שם דהו"ל כבע"מ ועי' במהרי"ט בתשובה סי' ה' דל"ש ביטול בקרבן דהו"ל כבע"מ אולם באמת אין הענינים דומים זל"ז ומפורש בזבחים דכ"ו דרגלי' בחוץ כו' יעוי"ש דכשר אעפ"י דהרגל נפסל משום יוצא ל"ה כבע"מ) אולם ממה שאמרו בדי"ב דלר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא כל החלות פסולות וכן בדפ"ו שם לפי הו"א לטעמא דר"י דס"ל אין הציץ מרצה על אכילות כל הלחם פסול הרי מפורש דמה שחסר עפ"י פסול דין דמי כחסרון הלחם בפועל וצ"ל בסברת הרמב"ם דמה שאמרו בד"ט חסרון כבע"מ דמי הוא לר"ל דס"ל דאין מקטירין עליו את הקומץ אבל לריו"ח דקיי"ל כוותי' דמקטירים עליו את הקומץ ולא נפסל משום זה להקטיר גם לכתחילה אין זה כבע"מ וביותר י"ל דלפי המסקנא דמסיק דאיסור שיריים שחסרו הוא מקרא דוהנותרת ולא הנותרת מן המחתרת כל שהוא נותרת מן הנותרת בין מצד חסרון במציאות או מצד איסור חשוב נותרת מן הנותרת ולפי המסקנא אין זה מצד בע"מ אמנם עדיין ראוי לבקש מקור לחדוש דין זה דאעפ"י דזריקה מועלת ליוצא מ"מ הו"ל כחסר ואם שאין סתירה מלחה"פ ותודה ממנחות י"ב אבל גם הא ראי' אינו ומנ"ל להרמב"ם לחדש ולחלק שירי מנחה מלחה"פ ותודה
ז
ונראה מקור ד' הרמב"ם טהור ממנחות דכ"ו אמר רב והוא שנטמא כל שיריה אבל מקצת שיריה לא קס"ד נטמא אין אבוד ושרוף לא מאי קסבר אי קסבר שיורא מילתא היא אפילו אבוד ושרוף נמי כו' ומאי מקשה דילמא באבוד ושרוף אפילו מקצת שיריה לא יקטיר את הקומץ הואיל ושיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אסורים ואם אין שיריים אין קומץ וס"ל כר"ל דשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין עליו את הקומץ אם מקרא או מסברא כקושי' התוס' במנחות ד"ט דכיון דאסירי הו"ל כאילו לא נשתייר כלום וכ"ז בחסר במציאות כגון אבוד ושרוף אבל בנטמא מקצת דלא הוי כחסר כיון דזריקה מועלת לטמא כמו ליוצא לשי' הרמב"ם דמשוה להדדי והשיריים מותרים שפיר מקטירין את הקומץ ושיורא מילתא ורק באבוד ושרוף שיורא לאו מילתא (ובאמת מדקדוק לשון רש"י בדכ"ו בד"ה קס"ד בתוך הדבור אבל אבדו קצת שיריה או נשרפו אמר ר"י דפסולה הואיל וכולה בעינן קיים י"ל דכונת רש"י דכיון שאין כולה קיים הרי השיריים אסורים ולהכי גם באבדו קצת ס"ל לר"י דפסולה ולחנם הגיה השמ"ק בדברי רש"י שם יעושה"ט) אלא ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דגם שנטמא מקצת השיריים אסורים דהו"ל כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואין חילוק בין שיריים שחסרו או נטמאו קצת והנה מד' התוס' במנחות די"ב בד"ה ה"מ מוכח דס"ל בשיריים שיצאו ונטמאו מקצת השירים מותרים דלמש"כ התוס' שם דהכא כיוצא כולו דמי ומיהו פלוגתא היא במעילה ואתיא כמדס"ל דזריקה מועלת ביצא כלו יעוי"ש וקשה לריו"ח דס"ל במעילה שם דביוצא כלו לא מהני זריקה ליוצא איך יפרנס התוספתא דפ"ד דמנחות הל' ח' קמץ בשתיקה ויצאו השיריים חוץ לקלעים והקטיר הקומץ בשתיקה ר"א אומר הרי הוא כמו שהי' כו' רע"ק אומר הורצה ואין מועלין בשיריים (כצ"ל) ומבואר דפליגי ר"א ורע"ק בפלוגתתם במעילה ד"ז אי זריקה תועלת ליוצא ולרע"ק ס"ל דזריקה מועלת על שירי מנחה שיצאו ומפורש דגם בשירי מנחה שיצאו לרע"ק מהני והא אי נימא דגם ביצא ונטמא מקצת השיריים אסורים הו"ל כיצא כולו ומזה מוכרח דהתוס' ס"ל דלמ"ד זריקה מועלת ביוצא גם השיריים מותרים והא דמקשה בדכ"ו אי קסבר שיורא מילתא אבוד ושרוף נמי ומבואר דבטמא דמי לאבוד ושרוף אין מזה ראי' ליוצא דהתוס' לשיטתייהו במעילה ד"ז דהא דאמר רע"ק זריקה מועלת ליוצא יצא דוקא ולא שארי פסולים וי"ל דס"ל כשי' רש"י דדוקא יוצא דהוי פסול מחמת אויר אבל טמא הוי פסול בגופו ולהכי טמא דמי לאבוד ושרוף ואעפ"י דלאביי לפי המסקנא מהני גם בחסרון הקטרה וה"ה לטמא יש לומר דלא ניח"ל להש"ס לאוקמי מימרא דרב דלא כרב הונא (וכדמקשה הש"ם בפ' מפנין מרב לרב הונא) דסבירא ליה דבחסרון לא מהני הקטרה ולפי"ז דוקא טמא דלא מהני בו זריקה דמי לאבוד ושרוף אבל ביוצא דזריקה מועלת בהו גם שירי מנחה שיצא מקצת השיריים מותרים (ומאי דמבואר בתוספתא בשירי מנחה שנטמא דהכל מודים דהציץ מרצה על אכילות שאני התם כיון דהציץ מרצה הו"ל כטהור גמור והשיריים מותרים) וכ"ז לשי' התוס' דמחלק בין טמא ליוצא אבל הרמב"ם דמשוה טמא ליוצא לשיטתו לכאורה מוכרח מקושית הש"ם בדכ"ו דאעפ"י דזריקה מועלת בהו מ"מ דמי לאבוד ושרוף והשיריים אסורים.
ח
אולם ק"ל אם נימא דשירי מנחה שיצאו ונטמאו חלק מהם השיריים אסורים דהא איבע"ל במנחות די"ב אי הקטרה מועלת לחסרון ולרב הונא לא מהני והא מהתוספתא דפ"ד דמנחות בשירי מנחה שיצא מבואר דלרע"ק הורצה ואין מועלים בשיריים והא שירי מנחה שיצאו גם מקצת השיריים שנשארו אסורים והו"ל כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ומפורש דמהני הקטרה לחסרון להוציא מידי מעילה ומטמא דמבואר ג"כ בתוספתא דהכל מודים שהציץ מרצה ואין מועלין אעפ"י דלא מהני הציץ להתיר באכילה מ"מ י"ל דכה"ג השיריים מותרים דמשוה לי' כטהור גמור כדאמר בפסחים דע"ח אבל מיוצא קשה לרב הונא מהתוספתא הנ"ל ולמש"כ לפרש בשי' הרמב"ם בהא דחשוב חסרון פסולו בגופו לפי דהוי כבע"מ י"ל דנהי דגם חלק האיסור חשוב חסרון מ"מ בע"מ הא לא הוי ע"י פסול הדין ולא חשוב פסולו בגופו וע"כ מהני בחסרון כזה הקטרה אבל לפי מה שכתב לפרש ולהסביר משום דפסול חסרון אין זה איסור מיוחד רק דהקטרה לא מהני על חסרון וחשוב להכי פסולו בגופו א"כ מאי שנא חסר ומאי שנא נטמא, ונראה בשי' הרמב"ם דאעפ"י דביצא או נטמא מקצת.
השיריים אסורים מ"מ יצא ידי מעילה ולא הוי כחסר משום דלגבי דין מעילה דמהני הקטרה ליוצא ולטמא לא הוי חסר כלל רק לגבי היתר אכילה הו"ל כחסר ולהכי בשירי מנחה שיצאו יצא ידי מעילה דלגבי דין מעילה לא חשוב חסרון כלל (ולפ"ז צ"ל דלר"א דס"ל דאין זריקה והקטרה מועלת ליוצא להוציא ידי מעילה נראה דבשירי מנחה אף מה שבפנים לא יצא ידי מעילה דהא הו"ל כחסר דהא לר"א מבואר דגם בלחה"פ הנך דגואי פסולות וגם לשי' התוס' בכה"ג השיריים הו"ל כחסר) וא"א שתהי' הנאסר חמור מן האוסר היוצא דלגבי יוצא גופא מהני זריקה להוציא ידי מעילה א גם השיריים יצאו ידי מעילה אבל לגבי היתר אכילה דסו"ל בחסר שאין מועלין בו (ובאמת מסתימת לשון הרמב"ם דאם נפסלו השיריים נראה דבכל גווני דנפסלו בין ביוצא ובין בטמא הואיל והקטרה זו אינה מתרת השיריים באכילה הרי הדבר ספק ותמוה דהא ביוצא בודאי מהני לרע"ק דאמר זריקה מועלת ליוצא ואם נאמר דכונת הרמב"ם דשאני פסול דיוצא דשירי מנחה דהוי כחסר לפי שנאסר באכילה וכמש"פ הרמב"ם בפי"א מה' פסוהמ"ק א"כ קשה מהתוספתא דמפורש שם גם בשירי מנחה שיצאו חוץ לקלעים דמהני הקטרה לרע"ק ויצא ידי מפילה וכמש"פ הרמב"ם כן בפ"ג הל' ט"ו וכמשנת"ל בסברא דלגבי דין מפילה לא הוי כחסר כיון דזריקה מועלת ליוצא וצ"ל דהרמב"ם סמך עמש"כ בפ"ג מהל' מעילה דביוצא יצא ידי מעילה) ונראה בזה דלכאורה תמוהים דהרמב"ם בפ"ב הל' ז' עפמש"כ התוס' במנחות די"ב בד"ה ה"מ דהכא כיוצא כולו דמי כיון דאסורה באכילה ומיהו פלוגתא היא במעילה יעוי"ש ולפ"ז לפמש"פ הרמב"ם דאין זריקה מועלת ביוצא כל הבשר כמבואר בפ"ג מה' מעילה ה"א א"כ כיון דחסר בין קמיצה להקטרה דמי ליצא כולו ולמה פסק דהדבר ספק אם יצא ידי מעילה הא ביצא כולו לא מהני גם לרע"ק ולא עדיף חסר מיוצא, וסבור הייתי לומר בשי' הרמב"ם דס"ל דשאני מנחה דהקטרת הקומץ הוי חלק מגוף המנחה ולא דמי לזריקת דם דהוי רק לכפרה ואינו חלק מן הקרבן משא"כ הקטרת הקומץ דהוי חלק מן המנחה שעולה לגבוה ושיריה נאכלין ולא דמי ליצא כולו בבשר וזה נראה שיטת הרמב"ם שגבי קרבנות פסק בפ"א מה' פסוהמ"ק הל' ל"א נשאר פחות מכזית לא יזרוק ואם זרק לא הורצה ורק גבי טומאה בהל' ל"ד אם זרק הורצה ואילו במנחה פסק בפי"א מה' פסוהמ"ק הל' כ' דבין נטמאו שיריה או אבדו ונשרפו או יצאו אם זרק הורצה והוא מהתוספתא והלח"מ תמה על זה משום דשאני מנחה דהקטרת הקומץ הוי כחלק מן הקרבן ולא הוי כאבוד ושרוף כולו כיון דנשאר הקומץ ולא דמי לקרבן שנאבד הבשר והאימורין וזהו כפי ההו"א בפסחים דף ע"ח לחלק בין זבח למנחה, מ"מ אין זה מספיק לתרץ שי' הרמב"ם ביוצא כלו לפמשנ"ת מד' הרמב"ם בפ"ב מה' מעילה שם דביצא הבשר כלו אף שנשארו האימורין לא מהני זריקה ושי' הרמב"ם דרק ביצא מקצת משום מיגו קא אתי עלה מיגו דמועיל להתיר הבשר שבפנים לאכילה מהני על הבשר היוצא מידי מעילה ולפ"ז במנחה נהי דהקטרת הקומץ הוי חלק מן הקרבן מ"מ לא עדיף מאימורין דלא מהני מה שנשארו להקטרה ביצא כל הבשר והרי עדיפא אימורין מקומץ דאילו נאבד הבשר והלחם קיים זורק את הדם לכתחילה ואילו במנחה אם אבדו או נטמאו שירי מנחה לא יקטיר לכתחילה וכיון דמה שנשארו אימורין בפנים לא מהני להוציא שירי מנחה שיצא כלו ידי מעילה וכן מפורש בד' הכ"מ בפ"ג מה' מעילה הל' ט' בשם הר"י קורקוס דלא מהני במנחה ביצא כלו כמו בזבחים וא"כ בחסר שיריים בין קמיצה והקטרה דנאסרים באכילה והוי כיצאו שיריים ולמה פסק הרמב"ם דהוי ספק, ומצאתי בס' קרן אורה בחדשיו למעילה שהרגיש בתמי' זו על דברי הרמב"ם וישב שי' הרמב"ם דע"ל דדוקא ביצא כלו דנעשה מעשה פסול בכל הבשר לא מהני זריקה להוציא מידי מעילה אבל בחסר בין קמיצה להקטרה שלא נעשה מעשה פסול דהשיריים שנשארו בכשרותן ונאסרו רק ע"י חסרון דזריקה מועלת לרע"ק גם ביצא כלו עכ"ד והדברים מחוסרים באור והסבר דסוף סוף כיון שאינו ניתר באכילה לא דמי ליצא מקצתו דיש בזה מיגו דמהני לפנים מהני לחוץ
י
ונראה בשי' הרמב"ם דרב הונא ורבא במנחות שם פליגי בחסרון דלר"ה חסרון גרע מיוצא כולו אפילו למאן דס"ל לרע"ק דזריקה מועלת ליוצא כלו ורבא ס"ל דחסרון עדיפא מיוצא אפילו לר"א משום דהוי בגואי ומכש"כ לרע"ק למאן דס"ל דלא מהני זריקה ליוצא כולו ולפי המסקנא דרבא הדר בי' ואביי מיישב אליבא דרבא וכתב שם השימק"ו דאין זה ממש כמו דפריש רבא מעיקרא שהרי הוי ס"ד דרבא דבחסרון גם לר"א מהני לי' הקטרה וי"ל דאליבא דרפ"ק לא נדחה הסברא דחסרון עדיפא מיוצא דאיתא בגואי רק דלר"א דס"ל דביצא מקצתו לא מהני הסברא דמיגו דמהני לגואי מהני נמי ליוצא גם בחסרון הרי מוכרח אליבי' מברייתא דלא מהני אבל אליבא דרע"ק דאמר זריקה מועלת ביצא מקצתו משום מיגו דגואי אפילו חסרון נמי מהני לי' הקטרה אעפ"י דהוי כיצא כולו משום דאיתא בפנים מהני לי' הקטרה (וכן יש לדקדק מד' התוס' בד"ה ה"מ יוצא שכתבו דהומ"ל יוצא מקצתו כו' ולכאורה הי' להם להקשות ביותר לפי המסקנא לאביי דמהני הקטרה בחסרון לרע"ק דהא הוי יוצא כולו ולמש"כ א"ש די"ל דלאביי ס"ל דלרע"ק חסרון דהוי דגואי עדיפא מיצא כולו) ולהכי פסק הרמב"ם בחסרון בין קמיצה להקטרה וכן בנפסל דהיינו נטמא כולו דדמי לחסרון דהוי גואי (וכ"כ בחי' המיוחסים להרשב"א למנחות דנטמא הוי כחסרון משום דהוי בגואי) דהוי ספק דאעפ"י דביצא כולו לא מהני זריקה אבל בחסרון ונטמא דהוי בגואי אליבא דרע"ק אפשר דעדיפא מיוצא והספק לפי"ז אם חסרון ונטמא דמי ליוצא אליבא דרע"ק דלא מהני ביצא כולו או דעדיפא משום דהוי בפנים כמו רבא אליבא דאביי (ויתפרשו דברי הרמב"ם בפ"ב בנפסלו השיריים היינו נטמא כלו דביצא כלו דהוי מאבראי בודאי לא מהני הקטרה) ומש"כ הרמב"ם בפ"ג מה' מעילה הל' ט' דביצאו או נטמא אין מועלין בו שהרי קרב המתיר כמצותו היינו ביצא או נטמא מקצת כמ"ש הכ"מ בשם הר"י קורקוס וביצא או נטמא מקצת דמהני זריקה ליוצא וטמא בכה"ג יצא ידי מעילה אלא דלד' המהר"י קורקוס בנטמא כולו אין מועלין בו ולמש"כ בשיטת הרמב"ם מועלין מספק דכיון דהוי כגואי דמי לחסרון אבל למשנת"ל שי' הרמב"ם בפי"א מה' פסוהמ"ק הל' כ' דיצא ונטמא מקצת מה שנשאר בכשרותן אסורים באכילה הד"ק דגם במקצת הוי כיצא כולו אם לא דנימא דמה שכתב הרמב"ם בפי"א מה' פסוהמ"ק הל' כ' ואותן השיריים אסורים באכילה קאי על אבוד ושרוף אבל ביצא ונטמא מקצת הנשאר מותר אולם ממנחות דכ"ז הרי מוכח לשי' הרמב"ם דמשוה טמא ליוצא דחלק שיצא או שנטמא השיריים אסורים בודאי כמשנת"ל והרי נסתר לפי"ז מש"כ ליישב בסתירת דהר"מ דגם ביצא ונטמא מקצת הוי כיצא כולו כיון דשיריים אסורים (ולמש"כ הקרן אורה כיון דלא נעשה מעשה פסול בהשיריים רק שאסור מצד אחר לא הוי כולו א"ש וכונת הרמב"ם דנפסל היינו דנטמא כולו מ"מ הוי ספק כמו בחסרון דאיפשר דבגואי מהני אף בנטמא כולו כמשכ"ל)
יא
על כן נראה לישב שי' הרמב"ם דס"ל דאין סברא כמ"ש התוס' דהך סוגיא אתי כמ"ד דמהני ביוצא כלו וכל הסוגיא דמנחות דלא כהלכתא דגם אי נימא דמאי דמסיק אביי דלרע"ק מהני הקטרה בחסרון משום דבגואי עדיפא ומהני ביצא כולו עדיין יקשה לרבא שם דאמר הא יצאת לא דהנך דגואי כשרות לרע"ק דזריקה מועלת ליוצא וקשה דהא דמהני ביצא מקצתו לרע"ק משום מיגו דמהני להתיר הבשר שבפנים מהני להתיר הבשר שמבחין זה שייך דוקא בבשר דאפילו אי נימא דאין זריקה מועלת ליוצא מ"מ מה שבפנים מותר ושייך מיגו אבל בלחה"פ דאי נימא דאין זריקה מועלת ליוצא כל החלות אסורות הא ל"ש מיגו כלל דהא אי נימא דאין זריקה מועלת ליוצא גם מה שבפנים אסורות ורבא הא ס"ל דבנפרסה דהוי בגואי גם לרע"ק אסורות ואין יתרון מאי דהוי בגואי לפ"מ דהדר בי' רבא וכיון דבכה"ג ל"ש מיגו ודמי ליצא כולו ונצטרך לומר דרבא ס"ל דביצא כולו מהני ג"כ זריקה דלא כהלכתא ועו"ק להרמב"ם דס"ל דחלק משירי מנחה שנטמא ויצאו אסורים השיריים לריו"ח דס"ל דמודה רע"ק ביוצא כולו מהתוספתא דפ"ד דמנחות דס"ל לרע"ק גם בשירי מנחה שיצאו דמהני הקטרה להוציא מידי מעילה והא שירי מנחה שיצאו מקצתו הוי כיצא כולו דאפילו אם נימא כמשכ"ל דלגבי דין מעילה כיון דזריקה מועלת ליוצא ל"ה כחסר כלל מ"מ כיון דהא דמהני ביצא מקצתו משום מיגו דמהני להתיר מה שבפנים וכיון דסוף סוף השיריים אסורים הרי אין כאן מיגו כלל וע"כ הכריח הרמב"ם דלא כהתוס' אלא דל"ש בשירי מנחה שחסרו הדין דיצא כולו וטעמו של דבר דכיון דשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטירין הקומץ עליהם ואעפ"י דהשיריים אסורים באכילה מ"מ דמי לנשתייר כזית דהרי מקטירים הקומץ עליהם ולא הוי כיוצא כולו ואעפ"י דביצא כל הבשר אף שנשתייר החלב הוי כיוצא כולו לשי' הרמב"ם כמש"כ הכ"מ היינו משום דלגבי הבשר שיצא כולו דיינינן כאילו היתה זריקה פסולה ומה שנזרק לכתחילה הי' משום האימורין אבל בשיריים שיצאו בין קמיצה להקטרה אאפ"ל דלגבי השיריים דיינינן כאילו הוי זריקה פסולה דהא אם נטמאו או אבדו לא יקטיר ואילו בחסרו שיריים אעפ"י שאסורים השיריים מקטיר הקומץ לכתחילה ועי' במנחות ד"ט בד"ה אותן וע"כ דפסול חסר קלישא ולגבי שיריים שחסרו הוי הקטרה כשרה ומועלת אעפ"י שאסורים באכילה ודוקא לר"א דס"ל דגם ביצא מקצתו לא מהני זריקה ליוצא וע"כ משום דס"ל דבעינן שיהי' הבשר ניתר בפועל ואז יצא ידי מעילה אבל כל שלא הי' לו היתר בפועל לא יצא ידי מעילה (דהא ר"א ס"ל דם אעפ"י שאין בשר אפילו בנטמאו או אבדו הוי הזריקה כשירה לכתחילה אלא דלהוציא מידי מעילה גרע דבעינן שיהי' ניתר לאכילה ע"י זריקה בפועל) ומה"ט בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה שאין עליהם היתר בפועל לא יצא ידי מעילה אבל לרע"ק דס"ל דביצא מקצת מהני הזריקה אע"פ שאין הבשר ניתר בפועל דהא מיגו דמתיר בפנים לא מהני להתיר מה שבחוץ אלא דהמיגו פועל דהוי זריקה כשרה גם לגבי הבשר היוצא משא"כ ביצא כולו לגבי הבשר הוי זריקה פסולה אבל בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אעפ"י דהשיריים אסורים באכילה מ"מ כיון דמתיר הקומץ לכתחילה וחשיב קרב המתיר כמצותו גם לגבי השיריים והוי הקטרה כשרה גם לגבי השיריים ומה"ט גם לגבי לחה"פ שיצא מקצתו דמהני לרבא כיצא מקצתו אעפ"י דל"ש מיגו משום כיון דמקטיר את הבזיכין לכתחילה כדין שירי מנחה שחסרו דמקטירין את הקומץ עליהם וא"ש גם התוספתא דביצא מקצתו בשירי מנחה מהני הקטרה ליוצא אעפ"י דהשיריים אסורים והוי כיצא כולו משום דכיון דמקטיר הקומץ לכתחילה והוי כשיריים שחסרו ולא דמי ליצא כולו, ולמש"כ דבשיריים שחסרו לא הוי יוצא כולו אין הכרח דלרע"ק מהני היכי דנפסל בכולו אף בגואי ולהכי בנטמא כולו דאף דהוי בגואי לא מהני וכמש"כ הר"י קורקוס דביוצא ובנטמא כולו לא מהני לאפקינהו מידי מעילה ועוד דבנטמא כל השיריים הא אין מקטירין את הקומץ לכתחילה ובאמת ק"ל אליבא דרבא דס"ל במנחות שם דאפילו ר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא מ"מ בחסרון דאיתא בגואי מהני להו הקטרה ולמש"כ הרשב"א דגם בנטמא הוי בגואי א"כ יקשה בפסחים דע"ח דמקשה לר"א דס"ל דאע"פ שאין בשר יש דם ציץ דמרצה על אכילות למאי ומשני למיקבעינהו בפיגול ולהוציאו מידי מעילה.
והא כיון דר"א מודה דעל פסול פנים מהני הקטרה גם לגבי פיגול ומעילה אם כן ציץ למאי אתי והא לסברת התוס' במנחות מאן דס"ל דהקטרה מועלת בחסרון ס"ל דגם ביוצא כולו מהני הקטרה, א"כ לרבא ציץ דמרצה על אכילות לר"א למאי, גם למש"כ לתרץ דלהכי בחסרון לא הוי יוצא כלו משום דמקטירין עליה את הקומץ ול"ש בנטמא אינו מספיק לר"א דס"ל אע"פ שאין בשר יש דם א"כ גם ביצא ונטמא כולו זורק את הדם ויקשה מאי שנא נטמא מחסרון לר"א כיון דהוי בגואי ולרבא דר"א מודה בגואי ציץ דמרצה על אכילות למאי וצ"ע, עכ"פ הרי מוכרח מדהג"מ בפסחים דע"ח דבנטמא כולו לולא ריצוי ציץ לא מהני לר"א וגרע מחסרון, ונסתר בזה משכ"ל לתרץ ד' הרמב"ם בפ"ב מהל' לה דבנפסלו השיריים או חסרו הוי ספק דאם נטמא במקצת מהני להוציא מידי מעילה כמש"פ בפ"ב מהל' מעילה ובכולו לא מהני כמש"כ הר"י קורקוס וכמו שתמה הכ"מ ואפשר לישב דהרמב"ם לפי מה שנתבאר דלר"א דס"ל דאין מועלת ליוצא להוציא מידי מעילה נראה דבשירי מנחות שיצא חלק מהם אף מה שבפנים לא יצא ידי מעילה דכיון דאין זריקה מועלת ליוצא הו"ל כחסר דלא מהני לר"א בחסרון וכן צ"ל גם לשי' התוס' דס"ל דהשיריים מותרים דז"א רק למ"ד דזריקה מועלת ליוצא אבל לר"א הא מבואר שם דגם הנך דגואי אסורות ממילא דאין הקטרה מועלת לחסרון לר"א ולא יצא ידי מעילה וה"ה לרע"ק בגווני דאין הקטרה מועלת לחלק הפסול השאר נפסל משום חסרון, והנה בהא דרע"ק זריקה מועלת לבשר שיצא לפני זריקה הי' נ"ל לחדש מדקדוק לשון הרמב"ם בפ"ג מה' מעילה שכתב יצא לפני זריקת דמים אבל לא לפני קבלה מרום דלמ"ד היתר אכילה שנינו מיירי שיצא אחר קבלה לפני זריקה שהי' נראה כל הבשר להוציא ונתקדש ע"י קבלת הדם בכה"ג אמרינן מיגו ביצא מקצתו אבל ביצא לפני קבלה לא מהני ולמ"ד היתר שחיטה שנינו פירשו בתוס' דמיירי שיצא לפני גמר שחיטה אבל למ"ד היתר אכילה י"ל דדוקא שיצא לפני זריקה אחר קבלה אבל לפני קבלה לא מהני מיגו דמה שמבפנים על מה שמבחוץ דבפנים הא נתקדש ע"י קבלת הדם ובשר שיצא בחוץ לפני קבלה הא חסר לי' קדוש קבלה וכה"ג נסתפקו התוס' בזבחים דפ"ד בד"ה הניתנין דנשפך הדם לפני קבלה גם לר"ש תרד, וגדולה מזו חדש הריטב"א בריש חולין דשחיטה מקדש לי' ואינו מקדש לו עד קבלה ולפני קבלה אינו נפסל ביוצא וד' הריטב"א תמוהים דהא מפורש להדיא בזבחים דכ"ו דנפסל ביוצא קודם קבלה וכבר תמה בזה בטה"ק בזבחים מ"ז אבל בזה שפיר י"ל דכיון דנפסל ביוצא לפני קבלה ל"ש מיגו מזריקה מה שמתיר בפנים אחר קבלה על הבשר שיצא קודם קבלה, ובמש"כ דלפני קבלה לא מהני זריקה ליוצא י"ל לרש"י בפסחים דט"ז על הדם שכתבו דלר"י איצטריך דאמר אם אין בשר אין דם וקאמר הכא הני מילי כשיצא חוץ למחיצתו דאין הציץ מרצה על היוצא או שאבד הבשר אבל אם נטמא בשר קודם זריקת הדם הציץ מרצה עליו להתיר דם לזריקה ותמה על זה השעה"מ בפ"ד מהל' ביאת מקדש דהא לכתחילה לא יזרוק גם היכי דאיכא ריצוי אין ובדיעבד הא ס"ל לר' יהושע גם ביוצא דאם ולמש"כ י"ל דנפ"מ בנטמא קודם קבלה דבכה"ג ליוצא ואם יצא קודם קבלה גם בדיעבד בלא הורצה אבל בנטמא הציץ מרצה ואם זרק הורצה.
ואם כקבלת הדם בזבחים בזה איני מוציא השיריים שיצאו מידי מעילה וא"כ הוא הדבר נראה דגם מה שבפנים לא יצא ידי מעילה כיון דעל מה שיצא לא מהני זריקה, וא"ש דברי הרמב"ם בפ"ב מה' מעילה דאם נפסלו השיריים או חסרו דמיירי שנפסלו מקצת קודם מתן כלי דבכה"ג הו"ל כחסר והוי ספק אם יצא ידי מעילה ובפ"ג מה' מעילה מיירי ביצא או נטמא אחר מתן כלי דבזה יצא ידי מעילה אולם הדברים מחודשים ולא מצאתי גילוי לחידוש דין זה ביצא לפני קבלה דלא מהני זריקה לרע"ק וצ"ע, ואפ"ל דמש"כ הרמב"ם בפ"ד מה' מעילה דאם נפסלו השיריים או חסרו הוי ספק כונתו בנפסל ע"י היסה"ד דלמ"ד פסול הגוף חשוב פסולו בגופו ביותר ולא מהני זריקה והקטרה להוציא מידי מעילה וכמשמעות הסוגי' בפסחים דל"ד ואיפשר דהיסה"ד למ"ד פסול הגוף הוי כחסרון דפסולו בגופו ולא דמי לטמא שמקבל טומאה מאחר וגם אם חלק מזה נפסל בהיסה"ד הוי כחסרון.
אולם מד' המל"מ בפי"ט מה' פסוהמ"ק נראה בשי' הרמב"ם דהוי פסול טומאה ועי' צל"ח פסחים דל"ד ובתוס' חגיגה דכ"א ובפשיטות טפי י"ל דמה שכתב נפסלו מיירי שנתערבו השיריים בקומץ אחר דלא יקטיר את הקומץ והשיריים אסורים וי"ל כיון דהשיריים מעורבים בהקומץ הו"ל כאבוד ושרוף ודמי לחסרון דהוי ספק ומה שסתם הרמב"ם וכתב אם נפסלו דמשמע אף יוצא וטמא סמך על מה שכתב בפ"ג מפורש דביוצא וטמא אין בו מעילה ואולי נפסלו היינו שנפסלו מאכילת אדם ודמי לחסרון אבל אין זה במשמע ועי' בבה"ז במעילה ד"ז מש"כ דכונת הרמב"ם בפסול הגוף לבד יוצא וטמא ואינו מובן כונתו באיזה פסול הגוף.
יב
והנה התוס' במנחות ד"ט בד"ה אותן נתקשו בשירי מנחה שחסרו בין קמיצה להקטרה, דמקטיר הקומץ עליהן, מאי שנא מנטמא לר"י כיון דלא נשתייר כזית אין מקטיר עליהן וכחבו וצריך לחלק בין זה לנטמא דכיון דאין זבח נפסל ע"י חסרון. אע"ג דשיריים נפסלים עבדינן לי' כזבת להקטיר הקומץ עליהן עכ"ד, ולפי תי' התוס' חידש בס' טהרת הקדש דלפי"ז בשיריים שחסרו אחר קמיצה קודם קביעותן בכלי דדמי לחסרון קודם קבלה דמתן בכלי דמי לקבלה דבכה"ג גם בזבחים פסול דהא בבכורות דל"ט מדייק הש"ס מהא דאם נשתייר כזית זורק את הדם דצורם אוזן אחר קבלה לא מפסיל ומיני' דקודם קבלה דמיפסל בבע"מ בין שחיטה לקבלה.
ואיתנהו פסול דחסרון גם בזבחים ה"ה בשירים שחסרו אחר קמיצה קודם מתן כלי ואינו מקטיר עליהן את הקומץ ודקדק בזה בלשון הש"ס דתני שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ולא קתני שיריים שחסרו אחר קמיצה כמו דנקיט מתחילה קודם קמיצה. דשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה היינו אחר הקמיצה ומתן כלי היינו שאינה חסרה רק הקטרה, בחסרו אחר קמיצה לפני מתן כלי אינו מקטיר עליהן את הקומץ, וכן דקדק שם מלשון רש"י זהו תו"ד, ותמיהני שלא שם עין לגמ' מפורשת במנחות די"ב אמר רבא מנא אמינא לה דתנן כו' וכיון דבמתן כלי והילוך ובהקטרה כו' ויעו' בפירש"י ותוס' שם דבמחשבת מתן כלי והילוך והקטרה הואיל ואפילו חסרו מותר להקטיר עליהן הקומץ דמוקי לה בשחסרו לאחר קמיצה ואפי"ה הוי פיגול יעו"ש הרי מפורש בדהג"מ דגם בחסר קודם מתן כלי חייב משום פיגול מוכח דמקטיר עליו את הקומץ לכתחילה דאי נימא דאין מקטיר עליו את הקומץ לכתחילה חשוב שלא קרב המתיר כמצותו דאיבע"ל שם רק לדברי האומר דמקטיר קומץ עליהן לכתחילה, ומפורש בדהג"מ דגם בחסר קודם כלי מקטיר עליהן את הקומץ והסיריים אסורים באכילה, ולפי"ז מוקשים דהתוס' דהא לפני מתן כלי גם בזבחים איתנייהו פסול דחסרון דבפ"מ קודם קבלה הוי כנטמא, ודוח"ל דלפ"מ דמדייק רבא מוקי לה משנתנו כר"א דס"ל אעפ"י שאין בשר יש דם ולדידי' גם בחסרון לפני מתן כלי מקריבין את הקומץ לכתחילה כבכל הזבחים דהא בתר הכי מסיק הא מני ר"א דלר"א אינו חייב עד שיקטיר את כולו, ואם איתא הא מוכרח לומר דמשנתנו לר"א אם שי"ל דסבר לי' כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא.
וסבור הייתי לומר דאפשר דאע"פ שאינו מקטיר את הקומץ לכתחלה, מ"מ כיון דאם הוקטר הורצה חשיב לקובעו בפיגול ומאי דאיבע"ל שם לדברי האומר דמקטיר קומץ עליהם לרבותא דאעפ"י דמקטיר קומץ עליהם מ"מ כיון דהשיריים אסורים לא נקבע בפיגול ולא יצא ידי מעילה אבל גם למ"ד דאין מקטיר קומץ עליהם אפ"ל לפי הך צד דקובעו בפיגול דחשיב קרב המתיר כמצותו ובזה יתיישב ג"כ אליבא דרבא דמשנתנו מיירי בחסר אחר קמיצה, דא"כ יקשה לר"ל דס"ל דאין מקטירין את הקומץ לכתחלה וחשיב לא קרב המתיר כמצותו משום דבאמת חשיב קרב המתיר כמצותו כיון דאם הקטיר הורצה, אולם למשנ"ת דהא דלא הוי כיצא כלו בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה משום דמהני להקטיר את הקומץ לכתחלה, א"כ לר"ל דס"ל דאין מקטירין את הקומץ וכן לפני מתן כלי דאין מקטירין את הקומץ שוב הוי כיצא כלו.
וגם עיקר הדבר אינו נראה דבודאי כיון דאינו מקטיר את הקומץ לכתחילה אינו חשוב לקובעו בפיגול ולהוציא מידי מעילה והאיבעי דגמ' רק לריו"ח דמקטיר את הקומץ. אמנם חידוש דין הטה"ק דלפני מתן כלי אין מקטירין את הקומץ לכתחלה, ובנה יסוד ע"ד התוס' שכתבו דפסול חסר לא מצינו בכל הזבחים ופירש בדבריהם דאחר קבלה לא מצינו פסול חסר אבל לפני קבלה הא פסול כמבואר בבכורות דל"ט לדעתי זה יסוד רעוע ואין דבריו מוכרחים, ופשט ד' התוס' נראה דכיון דאין זבח נפסל ע"י חסרון היינו דלא מצינו שיפסל הבשר ע"י חסרון חלק הבשר כמו במנחה דשיריים שחסרו אסור הנשאר ומה שמצינו שנפסל הקרבן לפני קבלה ע"י חסרון דכל הקרבן נפסל באופן שהחסרון גרם מום בקרבן ואילו חסר קצת בשר ולא הי' מום לא הי' נפסל הקרבן הרי דבאופן שהקרבן כשר לא יפסל הבשר והאימורין ע"י חסרון חלק מהם ופסול דחסרון בשירי מנחה שהקומץ לא נפסל ואם הקטיר הורצה חידוש הוא במנחה שלא מצינו בכל הזבחים ולא דמי לנטמא זהו כונת דהתוס' ולפי"ז גם בחסר קודם מתן כלי כשר להקטרה כמפורש בדי"ב פשטות דברי הגמרא דגם לפני מתן כלי מקטיר הקומץ לכתחלה.