אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן מא › ג

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן מא · ג

ב

אולם גם אי נימא דבטמא כיון דהוי בגואי זריקה מועלת לרב פפא כחו ביוצא היכי דעיילינהו מ"מ י"ל דלהכי לא מהני זריקה בשתי הלחם משום דהא דאמרינן זריקה מועלת ליוצא ולסמא הטעם דאף אי נימא דאין זריקה מועלת הוי זריקה כשירה לגבי הפנים והטהור ורק שאנו דנין לגבי חלק היוצא והטמא אי כשירה מועלת להו משא"כ בתי הלחם דאי נימא דאין זריקה מועלת לטמא אבדו לחם ואבדו כבשים והכבשים פסולים לגמרי וממילא דאין כאן זריקה כלל ומהכ"א דזריקה כזו מועלת להכשיר הזריקה דהא אי נימא דאין זריקה מועלת ל"ה זריקה כלל ואעפ"י דמצינו ר' יהושע דס"ל לגבי דמן אם אין בשר אין דם דמהני זריקה ליוצא כלו והא התם אי ניחא דאין זריקה מועלת ואין בשר אין דם ולא הוי זריקה כלל שאני בהרצאה דקל היא שהקילו חכמים בדרשא דאם אין בשר אין דם וכמבואר דק"ד וכפרש"י שם דבעור דאיתא בעינא ומרצה והתוס' במנחות די"ב דלגבי הרצאה מהני אפילו ביוצא כלו וכל זה בדין הרצאה לבד אבל לשארי ענינים מהכ"ת דזריקה מועלת ליוצא וטמא שיוכשר עי"ז הזריקה עצמה והא דין דרפ"ק דזריקה מועלת ליוצא לא מצינו רק לגבי יוצא ואינו מגע לגוף הקרבן גם אם לא תהי' הזריקה מועלת, אולם במנחות דמ"ז שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דמן של כבשים חוץ לזמנם ר"א אומר אין בלחם משום פיגול ורע"ק אומר יש בלחם משום פיגול ואמר רב ששת כו' דר"א לטעמי' דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ורע"ק לטעמי' דאמר זריקה מועלת ליוצא והא התם כיון דשתי הלחם יצאו ונפסלו ביוצא וכל שאבדו לחם אבדו כבשים ולא קרב המתיר כמצותו ואיך אמר רפ"ק יש בלחם משום פיגול והא לא הוי קרב המתיר כמצותו ואין בו משום פיגול ועכצ"ל דלרע"ק דזריקה מועלת ליוצא לא הוי אבדו לחם כלל כיון דהזריקה הועילה לגבי לחם וע"כ לא אבדו כבשים וקרב המתיר כמצותו קרינן בי' ואע"פ דאם נימא דאין זריקה מועלת אין כאן זריקה כלל והקרבן פסול מ"מ אמרינן גם בכה"ג זריקה מועלת.

והנה השימק"ו שם הרגיש בזה בדברי ר"א דאין בלחם משום פיגול דמשמע דבכבשים יש בו משום פיגול והא לר"א אבדו לחם ואבדו כבשים ותירץ דלצדדים קתני דבכבשים יש בו באופן דזרק שלא לשמה קאי יעו"ש ועוד תירץ דלפ"מ דאיבעי לי' בדי"ב בחסרון ולרבא שם דמהני הקטרה לגבי חסרון, וביאור ד' השימק"ו בקושייתם שהקשו לר"א מדיוקא ולא לרע"ק דמפורש בו דיש בלחם משום פיגול משום דלרע"ק דזריקה מועלת ליוצא לא הוי אבדו לחם כלל אבל לר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא והוי אבדו לחם ואבדו כבשים אולם מה שתירצו דאי נימא דחסרון מהני הקטרה א"ש גם לר"א תמוה דהא עד כאן לא איבע"ל שם בחסרון דלר"א מהני הקטרה אלא לרבא כיון דהוי דגואי כמבואר שם, אבל ביוצא דמפורש דלר"א לא מהני זריקה ואבדו לחם, ממילא דאבדו כבשים וצ"ע וצ"ל בדעת השי' מקובצת דס"ל דשתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה לא דיצאו כל שתי הלחם רק חלק מזה וס"ל דאי נימא דהקטרה מהני בחסרון לא אמרינן בכה"ג אבדו לחם ואבדו כבשים ואף דהלחם בודאי פסול מצד חסרון כמו בשירי מנחה שחסרו מ"מ כיון דהקטרה מועילה לגבי חסרון חשוב לא אבדו לחם וכבשים כשרים, עכ"פ הרי מבואר דלרע"ק דיש בלחם משום פיגול דכיון דזריקה מועלת ליוצא לא אבדו לחם וקרב המתיר כמצותו וכל זה לאוקימתא דרב ששת שם דמוקים לה דפליגי ואזלי לטעמייהו אי זריקה מועלת ליוצא, אבל לרב פפא דמוקים לה דפליגי אי שחיטה מקדשא, א"כ אין ראי' כלל דלרע"ק מהני זריקה מועלת ליוצא בכה"ג היכי שאנו דנין אם הוי זריקה כלל ויובן מזה הא דמתקיף לה לרב פפא וממאי דכי איתניהו אבראי פליגי דילמא בדאיתניהו אבראי דכו"ע לא פליגי דאין זריקה מועלת ליוצא ובהדר עיילינהו פליגי דר"א סבר לה כרבי כו' ולכאורה תמוה למה דחקו לרב פפא לאוקמי בפלוגתא אחרת כיון דמוקים לה בדהדר עיילינהו, א"כ י"ל דפליגי בזה לטעמייהו דרע"ק סבר דזריקה מופלת ליוצא ויש בלחם משום פיגול דהא בדעיילינהו מהני לרע"ק גם לרב פפא.

ולפמש"כ א"ש דבאמת ס"ל פפא דגם בדעיילינהו לא מהני זריקה לרע"ק משום דנין על עצם הזריקה אם הוי זריקה הוגנת דא"נ זריקה מועלת ליוצא אבדו לחם ואבדו הכבשים ופסול הקרבן בכה"ג לכך מוקי לה דפליגי אי שחיטה מקדשא ושיעור דברי רב פפא דכיון דכי איתניהו אבראי לא פליגי וע"כ בדעיילינהו לגואי א"כ מנ"ל לחדש לרע"ק דזריקה שאינה הוגנת שאנו דנין על עצם הזריקה מועלת ליוצא י"ל דפליגי אי שחיטה מקדשא ולפ"ז לרב פפא לא מצינו בכה"ג זריקה מועלת להכי לא מוקים לה בשתי הלחם שנסמא אחד מן הסדרים דפליגי אי זריקה מועלת ליוצא ומוקים לה דפליגי אי ציץ מרצה על אכילות אבל למש"פ הרמב"ם בפי"ז מהל' פסוהמ"ק הל' י"ט שה"ל שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דם הכבשים במחשבת הזמן שנתפגלו שתי הלחם שהזריקה מועלת ליוצא אעפ"י שעדיין הן בחוץ כאוקימתא דרב ששת וס"ל דגם בכה"ג זריקה מועלת ליוצא ומשום טמא ליוצא א"ש מש"פ נטמא אחד מן הסדרים כו' הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו, עוד נראה לישב באופן אחר אפילו אם נימא דלרב פפא מהני בשה"ל זריקה לטמא דהוי בגואי גם בכה"ג היכי שאנו דנין על עצם הזריקה והא דלא אוקמי דפליגי בפלוגתא דזריקה מועלת ליוצא משום דס"ל לרב פפא דאעפ"י דזריקה מופלת ליוצא, מ"מ כיון דהיוצא אסור באכילה וכמו שאמרו במעילה ד"ז הוי כשירי מנחה שחסרו וכמו שנראה מדקדוק לשון הרמב"ם מפי"א מהל' פסוהמ"ק הל' כ' דמה שנשאר בכשרותן אסורים באכילה (ומבואר להלן מקור דברי הרמב"ם) ולהכי גם בשה"ל בנטמא אחד מן הסדרים כיון דחלק הפסול אסור באכילה גם הנשאר אסור באכילה כשירי מנחה שנפסלו מקצתו דהשירים אסורים באכילה ומדס"ל.

דהטמא בטומאתו והטהור בטהרתו להכי מוקים לה בציץ מרצה על אכילה דמשוי לה כטהור גמור ובודאי דהשירים ם מותרים והטהור בטהרתו ובזה מיושב משה"ק השיטה מקובצת שם בהא דר"י ס"ל אין הציץ מרצה על אכילות ושניהם יצאו לבית השרפה א"כ אבדו לחם ואבדו כבשים ג"כ, וא"כ נפסלו גם הכבשים ועו"ש והשימק"ו תמה בתחלה לפי הו"א דפליגי אי צין מרצה על אכילות אבל לפי המסקנא דטעמא דר"י דאין ק"צ חלוק ואף בעולין אמרינן כן ובודאי דהוי זריקה הוגנת אלא שאין ק"צ חלוק ולא חשוב אבדו לחם לגבי הקרבן כיון דהציץ מרצה אלא דלמוד ערוך הוא שאין ק"צ חלוק ורק לפי הו"א דס"ל לר"י דאין הציץ מרצה על אכילות, א"כ אבדו לחם דהוי כחסר ואבדו כבשים, וזהו קושי' גדולה ולמשנ"ת י"ל דבאמת כו"ע בין רבנן ובין ר"י ס"ל כרע"ק דזריקה מועלת ליוצא וה"ה לטמא ולהכי לא הוי כאבדו לחם כיון דזריקה מועלת וכמבואר בשה"ל שיצאו בין שחיטה לזריקה דחשוב קרב המתיר כמצותו, ובטמא דהוי בגואי גם לר"פ ס"ל דאף דלאו גופא דזיבחא הוא זריקה מועלת ולהכי הכבשים כשרים אלא דפליגי אם ציץ מרצה על אכילות דנהי דזריקה מופלת ליוצא מ"מ הוי כשירי מנחה שנפסלו דהשיריים אסורים ורבנן דס"ל דהציץ מרצה על אכילות הו"ל כטהור גמור והטהור בטהרתו, אבל ר"י דס"ל דאין הציץ מרצה על אכילות נהי דזריקה מועלת לטמא ולא הוי אבדו לחם מ"מ שניהם יצאו לבית השריפה דהוי כשירי מנחה שחסרו ונפסלו באכילה, וזהו דדחקו לרב פפא לאוקמי בציץ מרצה על אכילות ולא בפלוגתא דזריקה מועלת ליוצא דאם איתא דר"י ס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא א"כ הוי אבדו לחם ואבדו כבשים, אעכצ"ל דכו"ע ס"ל דזריקה מופלת וגם ר"י ס"ל כן אלא דס"ל דכיון דאין הציץ מרצה על אכילות השיריים אסורים, וגם הטהור יצא לבית השריפה, ואף עפ"י דמדייק בדי"ב הא יצאו הנך דגואי כשירות נראה לפ"מ שמפרש הרמב"ם הא דאם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות בתודה, ולר"פ דס"ל דכל היכי דלאו גופא דזיבחא לא מהני זריקה לגבי הלחם ליוצא ורב פפא מישב הברייתא כאביי הא נטמאה כשירה דציץ מרצה על אכילות ובזה הו"ל כטהור אבל ביוצא גם הנך דגואי אסורות באכילה, וכל זה לפ"מ דמוקים לה דר"י ס"ל דאין הציץ מרצה על אכילות ומוכרח דאעפ"י דזריקה מועלת לטמא מ"מ השיריים אסורים כדין שירי מנחה אבל לפי המסקנא דר"י ס"ל דאין הציבור חלק ולהכי שניהם יוצאים לבית השריפה.

אעפ"י דזריקה פועלת ליוצא וממילא דלרבנן דלא ס"ל אין ק"צ חלוק כיון דזריקה מועלת ליוצא הטהור בטהרתו וכיון דפשטות הסוגי' בדי"ב דהנך דגואי כשרות וכמ"ש כן הרמב"ם בפי"ב מהל' פסוהמ"ק הל' י"ד דחלות חלוקת לא דמי לשירי מנחה שחסרו כמו שיבואר להלן ולהכי דזריקה מועלת לטמא כמו ליוצא כמו שהשוה הרמב"ם להכי גם בטמא פסק הרמב"ם דנטמא אחד מן הסדרים הטהור בטהרתו. ולפמשנ"ת בטעם דר"י דס"ל דאין הציץ מרצה על אכילות דאעפ"י דאין הציץ מרצה מ"מ כיון דזריקה מופלת לטמא כמו ליוצא להכי לא אבדו הכבשים דלא אבדו לחם כיון זריקה מועלת הרי מדהכבשים כשרים מוכח כשי' הרמב"ם דמשוה טמא ליוצא וזריקה מועלת בו

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה