אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מא · ב
עכ"פ שיטת הרמב"ם מפורש בפ"ג מה' מעילה הל' ב) דהקטרה מועלת לטמא כמו ליוצא וזה נראה ג"כ שי' הרמב"ם פי"ב מה' פסוהמ"ק הל' י"ד שמפרש הרמב"ם הא דנפרסה חלה אחת כולן פסולות בתודה ופסק שם יצאה החלה או נטמאת שארי החלות כשירות הרי דמשוה טמא ליוצא ואעפ"י שאין הציץ מרצה על אכילות מ"מ כיון דזריקה מועלת לטמא כמו ליוצא שאר החלות כשרות. והראב"ד משיג שם פ"ז דע"כ מירי הרמב"ם בין שחיטה לזריקה והא בפרק התכלת כולהו בחד גווני תני להו בין נפרם ובין יצא ובין נטמא הכל פסול ולא תני בהו תורם מן השלם על הפרום כו' דלית להו תקנתא והכ"מ מיישב דהא מבואר בדי"ד דיצאו אנך דגואי כשרות כו' ואע"ג דברייתא דהתכלת תני להו בחד גוונא איכא למימר מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא ופשט ד' הרמב"ם לפי דברי הכסף משנה במה שכתב אחר כך נפרס לחמה או נטמא או יצא מיירי שנפרס ונטמא ויצא כל הלחם כדמדויק לשונו דמתחילה כתב תולה שנפרסה חלה אחת כו' ואח"כ נפרס לחמה כו' ואח"כ כתב נזרק הדם ואח"כ נפרס מקצת הלחם כו' דבנפסל כל הלחם.
גם אחר זריקה ל"ש תורם מן השלם על הפרום ומכש"כ לפני זריקה דהא אין כאן לחם כלל (ומש"ש הרמב"ם יצא עד שלא נשחטה התודה מביא לחם אחר ושוחט צ"ע דהא עד שלא נשחט התודה לא נתקדש הלחם ואין לו רק קדושת דמים וכמבואר בפסחים די"ג ונפריקינהו דלא נפסל ביוצא כלל ובאמת במנחות מ"ו מבואר עד שלא שחטה יצא לחמה מכניסה ושוחט וצ"פ) ויעוין בתוספתא פי"א דמנחות הל' י' נטמא לחמה כו' ובהמפרש שם ועוד דהא שי' הרמב"ם דביוצא כל הבשר לא מהני זריקה וה"ה ביצא הלחם ובאמת השגת הראב"ד מהברייתא דתכלת י"ל דגם הרמב"ם מפרש הברייתא בחד גוני כמו הראב"ד אף במקצת ורק דס"ל דהברייתא אתי כר"א דאין זריקה מועלת ליוצא וכמש"כ התוס' שם מ"ו בד"ה וששחטה אבל שי' הראב"ד קשה דהא קיי"ל כרע"ק דזריקה מועלת ליוצא וכמבואר בדי"ב דהנך דגואי כשרות לרע"ק ומש"כ הכ"מ לישב ד' הראב"ד דלמאי דמד"ק רבא בדי"ב לא שמיע להו הברייתא דתכלת צ"ע דהא הברייתא אפשר לאוקמי כר"א דאין זריקה.
מועלת ליוצא ואן סתירה לזה לדיוקא דרבא וכן ונטמא אתי כמ"ד דאין ציץ מרצה על אכילות וכמ"ש התוס' שם, ונראה בד' הראב"ד דס"ל כמ"ש השימ"ק במנחות דמ"ו אות י"ח דבתודה גם לרע"ק אין זריקה מועלת ליוצא דע"כ ל"א רפ"ק זריקה מועלת ליוצא ה"מ באמורים אבל בלחמי תודה דלאו גופא דזיבחא מודה דאין זריקה מועלת ליוצא והכי משמע בזבחים ד"צ כו' דה"מ גבי שתה"ל דלאו גופא דזבחא דבאבראי לא פליג וגם לרע"ק לא מהני זריקה ומפרש הראב"ד הא דמנחות די"ד דבנפרסה חלה אחת כולן פסולות דוקא נפרסה אבל יצא הנך דגואי כשרות בלחה"פ כפירש"י דמהני הקטרת הבזיכין במקום זריקת דם ודוקא בלחה"פ אבל בתודה דל"מ זריקה ליוצא באבראי לרע"ק להכי אף ביצא ונטמא מקצת כל הלחם פסול כמבואר בברייתא דתכלת והרמב"ם לשי' שפסק בפ"ז מה' פסוהמ"ק הל' י"ט שתה"ל שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דם הכבשים במחשבת הזמן נתפגלו שתי הלחם אעפ"י שהן בחוץ שהזריקה מועלת ליוצא אעפ"י שעדיין הם בחוץ עכ"ל ויעוי' בד' הכ"מ שם דמה שאמר ר"פ ממאי דכי איתנייהו אבראי פליגי כו' בדרך דחי' בעלמא ועי' בלח"מ בפ"א מה' פסוהמ"ק הל' ל"ג יעוישה"ט ולשי' הרמב"ם דזריקה מועלת בתודה על הלחם ע"כ צ"ל דהברייתא דתכלת אתי כר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא כמ"ש התוס' אבל לפ"מ שפסק כר"פ גם היכא דאיתנייהו אבראי ומפרש להכי הא דמנחות די"ב גם בתודה וע"כ פסק כן להלכה ביצא ונטמא מקצת דמה שבפנים והטהור כשרות כמו דמדייק רבא במנחות די"ב.
ולמשנ"ת שי' הרמב"ם בתודה בפי"ב מה' פסוהמ"ק ובפ"ג מה' תפילה הל' ט' דמשוה טמא ליוצא א"ש בפשיטות מש"פ הרחב"ם נטמא אחד מן הסדרים כו' הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו כמו שמבואר במנחות י"ב דלרע"ק הנך דגואי כשרות וה"ה בטמא והא דקאמר אם נטמאת אחת הני כשרות מ"ט דמרצה ציץ הוא לר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא ואיצטריך אליבי' לריצוי ציץ אבל לרע"ק דס"ל דזריקה מועלת ליוצא גם בלא ריצוי ציץ מהני הקטרה והנך דגואי כשרות ולהכי פסק כרבנן דר"י דהטהור בטהרתו והא דמוקים רב פפא במנחות שם דר"י ורבנן פליגי, אי ציץ מרצה על אכילות ולא מוקים דפליגי בפלוגתא דרע"ק ור"י אי זריקה מועלת ליוצא דרב פפא לטעמי' דאמר במנחות דמ"ו ממאי דכי איתניהו אבראי פליגי דילמא דכי איתניהו אבראי דכולי עלמא לא פליגי דאין זריקה מועלת ליוצא ואע"פ דבבשר מהני זריקה ליוצא אפילו כי איתניהו אבראי משום דהוי גופא דזיבחא משא"כ בלחם דלא הוי גופא דזיבחא כמו שפירש"י במנחות מ"ו וחזינן חזה דשאני היכי דלא הוי גופא דיבחא דלא מהני ביוצא וה"ה בטמא.