אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מא · א
משה"ק כבוד גיסי הרב הגאון מו"ה יצחק קאסאווסקי נ"י אבד"ק איוויע בדברי הרמב"ם שפסק בפה מה' תו"מ ובה' פסוהמ"ק נטמא אחד מן הסדרים בין לפני הקטרה ובין לאחר הקטרה או שנטמא אחד מן הבזיכין הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו, וכתב ע"ז הכ"מ משנה פ' הקומץ ופסק כחכמים ותמה ע"ז הלא מבואר בגמ' שם בטעמא דרבנן דס"ל הציץ מרצה על אכילות והו"ל כטהור, וכן במנחות י"ב הא נטמאת אחת הני כשרות מ"ט דמרצה צין, ומאחר שהרמב"ם בפ"ד מה' ביאת המקדש פסק שאין הציץ מרצה על אכילות והו"ל האי טמא כאבוד ושרוף ולמה יועיל הקטרה ליתר החלות הטהורות עכ"ד יפה תמה ופלא אשר נו"כ של הרמב"ם במקומם לא הרגישו בזה, ומצאתי בס' טהרת הקדש בחדושיו למנחות ט"ו שהרגיש בזה ונראה בישוב הדבר עפ"י המבואר במנחות י"ב לרבא הא יצאו הנך דגואי כשרות, מאן שמעת לי' דאמר זריקה מועלת ליוצא רע"ק היא כו', מבואר שם דלכו"ע בין לאביי ובין לרבא לרע"ק דזריקה מועלת ליוצא הנך דגואי כשרות ורק בחסרון אליבא דר"ע פליגי לפי המסקנא דלרבא מוכח מברייתא דבנפרסה מודה רע"ק דלא מהני ולאביי אליבא דר"ע גם חסרון מהני הקטרה, אבל ביוצא מהני גם לרבא והנך דגואי כשרות, והנה בטמא יש לעיין אי דמי ליוצא או לחסרון, ולפ"מ שפירש"י שם בדברי ר"ה דאפילו לרע"ק דאמר דזריקה מועלת ליוצא ה"מ יוצא דאיתא בעינא ופסול מחמת ד"א הוא אבל חסרון דפסולא בגופא הוא לא מהני לי' הקטרה ופרש"י דבר אחר אויר ירושלים פוסלו שיצא חוץ לקלפים, וכן בדי"ג בפירוש הר' מאיר שם מחמת ד"א שיצאו דבאימורין גופא ליכא פסול, ונראה לפי"ז דנטמא דהוי פסול בגופו ולא דמי ליוצא דאוירא קא גרים.
וכן נראה מל' התוס' במעילה ד"ז דהא דרע"ק דזריקה מופלת ליוצא הוא דוקא ליוצא ולא בשארי פסולין מדברי הרמב"ם בפ"ג ה' מעילה הלכה ט' מבואר דמשוה טמא ליוצא וז"ל יצאו השיריים או נטמאו ואח"כ הקטיר הקומץ אעפ"י שהן אסורין באכילה אין מועלין בהן. שהרי קרב המתיר כמצותו עכ"ל, ויעוי' בכ"מ בשם הר"י קורקוס דע"כ מיירי ביצאו או נטמאו מקצת שיריים מיירי דבכה"ג זריקה מועלת ליוצא ומקטיר את הקומץ לכתחילה יעוי"ש, הרי דמשוה הרמב"ם טמא ליוצא ומקור דברי הרמב"ם מתוספתא פ"ד דמנחות נטמאו השיריים והקטיר את הקומץ הכל מודים (אפילו ר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא) שאין מועלין בה מבואר מלשון התוספתא דלרע"ק דס"ל דזריקה מועלת ליוצא לטמא א"צ לטעם דריצוי ציץ משום דטמא דמי ליוצא, ולפי שי' הרמב"ם דמשוה טמא ליוצא דזריקה מועלת בהו צ"ל שפי' הא דאמר ר"ה ה"מ יוצא דאיתא בעיני' ומיפסל מחמת ד"א דגם טמא חשוב פסול מחמת ד"א ולא כמו שפירש"י דרק יוצא דמשום אויר ירושלים שפוסלו חשוב ד"א ורק דגם טמא ל"ה פסולו מגופו אבל חסרון הוי פסולו בגופו כדאמר בד"ט דחסרון כבע"מ דמי וכה"ג מחלק בקדושין דס"ו בעל מום פסולו בגופו, וכן מקוה חסרה פסולו בגופו ובן גרושה וב"ח קרי לי' פסולו מאחרים מחמת אמו ומשו"ה טמא דמי ליוצא דאיתא בעיני' ופסול מחמת טומאה דהוי כבע"מ הוי כפסולא דגופו ולא מהני הקטרה ויותר הי' נ"ל בביאור דברי הש"ס דמחלק מפסול יוצא דהוי פסול מחמת ד"א בין פסול חסרון דהוי פסולו מגופו וצ"ב מאי נפ"מ סוף סוף נפסלו השיריים מצד יוצא, ונראה דכונת הגמ' דבאמת הא דזריקה מועלת ליוצא לרע"ק, משום דעצם הזריקה עשה פעולתו להוציא מידי פעולה ולהפקיע הבשר מידי קדושתו ורק שנתהוה על הבשר פסול אחר פסול יוצא ופסול יוצא הא איתניהו גם לאחר זריקת דם ואין פסול יוצא נוגע לעצם הזריקה.
ולהכי מועלת הזריקה להפקיע מידי מעילה ולקובעו בפיגול דהא בהזריקה עצמה אין שום פסול ודי להתיר ולהפקיע המעילה ורק הבשר הנפסל מחמת ד"א מפסול יוצא שאפשר שתפסל גם אחר הזריקה וכיון שהזריקה עשתה את פעולתה והבשר נפסל מצד פסול ואיסור חדש ודמי כנפסל אחר זריקה וע"כ מועלת זריקה ליוצא לר"ע להפקיע מידי מעילה משא"כ בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה דפסול זה ל"ש אחר הקטרה והא אין על השיריים פסול מיוחד רק דגזרה תורה שאין השיריים שחסרו ניתרים פ"י הקטרת הקומץ בד"ט ואין הקטרת הקומץ מועלת להתיר השיריים שחסרו וא"כ זהו פסולו בגופו חסרון בעצם המתיר, וזהו שאמר ר"ה אפילו לרע"ק דאמר זריקה מועלת ליוצא ה"מ יוצא שהוא פסול מחמת ד"א מחמת פסול מיוחד דאיתנייהו גם לאחר זריקה ולא מצד חסרון הזריקה, ולפיכך מועלת הזריקה להוציאה מידי מפילה, משא"כ בחסרון דהוי פסולו בגופו מצד עצם חסרון הקטרה דלא הועילה להתיר השיריים וממילא דבקדושתם עומדים ולא יצאו מידי מעילה.
וזהו דאיבע"ל להש"ס בדין איסור השיריים, אם שהוא מצד חסרון המתיר של הקטרה ולא יצאו ידי מעילה או שהקטרה מועלת גם לחסרון להפקיע מקדושתם ורק שהוא איסור מיוחד שנתחדש על השיריים ע"י החסרון, ולפמש"כ בס' רב הונא והאיבעי א"כ גס טמא דמי ליוצא דאיתנייהו ג"כ לאחר זריקה ופסול מחמת ד"א מחמת טומאת הבשר ולא מצד חסרון הזריקה