אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מ · ז
ומה שתמה מעכת"ר בבאור דהתו"ס בתמורה דל"ב בד"ה מקדישין ונראה למורי דטעמא משום דבקדשי מזבח יש להבעלים לפדותן כשהוממו אבל בקדה"ב שהקדישן אין לבעלים עליהם יותר משאר בני אדם לפיכך אין בידו להתפיס עכ"ל ותמה דאיזה הפרש יש בין בעלים לאחר בקדשי מזבח ומעכ"ת רצה לפרש דבריהם כפשוטן דבקדשי מזבח אין ביד אחר לפדותן ותמה ע"ז מתמורה ד"י דמיבע"ל אי מקדיש מוסיף חומש או מתכפר דמשמע דדין פדיון יש לשניהם ואם שיש לחלק דמ"מ לגבי דין פדיון יש להם שם בעלים בין המקדיש שהקדיש בין המתכפר שמתכפר בו אבל מצד עצמו לא ניתן להאמר חילוק זה בין בעלים ובין אחר וכן מתבאר מדהתוס' בב"ק דף ע"ו בד"ה והוא שכתבו ומיהו לפר"ת דמיירי בהקדישו קודם למומן כו' סתמא דמילתא לא נודע לגנב שהוא של קדשים עד אחר זמן יעו"ש מבואר בדבריהם דביד הגנב לפדותו אע"פ שאינו הבעלים וח"א העירני מקידושין דנ"ה בבהמה שנמצאת בין מגדל עדר דמבואר דנפדית ע"י אחר ואולי שם נפדית ע"י זכות להבעלים מדין זכין לאדם שלא בפניו כיון שלא נודעו הבעלים שוב ראיתי בס' נאות יעקב בסי' ד' למהרי"ט אלגזי שתמה מדהתוס' דתמורה הנ"ל דהא מילתא דפשיטא דאין שום הפרש בין קדשי מזבח לקדשי בה"ב דיד הבעלים ושאר בני אדם שוים אלא שהבעלים מוסיף חומש ויש לו דין קדימה כמבואר בבכורות דכ"ג ובערכין כ"ז וברמב"ם פ"ח מה' ערכין ובסוף סי' ד' שם תי' האלגזי דבקדשי בה"ב יכולים לפדות שלא ברשות הבעלים כדמוכח ביבמות פ"ח ובתוס' ב"ק דס"ח משא"כ בקדשי מזבח שהוממו דאפילו אחר פדיונן עומדין בקדושתן ופטורין מן המתנות ומן הבכורה ויש ריוח לבעלים וכיון שכן אין אחר יכול לפדותן בלי רשות בעלים דהא הפסידו לבעלים ובכה"ג מן הראוי לומר שיהי' פדיונו פדוי לבעלים דומיא דפט"ח בבכורות די"א אפילו לר"י משום דטוה"נ דביני ביני הוא ושווי זה שייך לבעלים משא"כ בהקדש דרשות הקדש עליו ושייך להקדש (וגם מה דיש לבעלים בכח לפדות בש"פ ולא לאחר ל"ה ביני וביני כמש"כ התוס' רי"ד הובא במהרי"ט אלגזי לבכורות יעוי"ש).
ונראה בהבנת דהתו"ס מש"כ דבקדשי מזבח יש שם הבעלים לפדותן כשהוממו אין כונתם לשלול אחר מפדיון דזה לא ניתן להאמר וגם באופן זה היו מפרשים דבקדשי מזבח רק הבעלים יכולים לפדותן ולא אחר ולא כתבו רק דיש שם בעלים היינו כשפודין יש עליהם שם בעלים. ובפשוטו נראה דהא דמי הפדיון קדשי מוכח לכשהוממו צריכים לקנות קרבן להקריבו לשם בעלים כמבואר ברמב"ם בה' ערכין פ"ה הי"א. וכמבואר במשנה דר"ש פ' התערובות בזבחים דע"א דפודה כיפה שבו והבעלים מפסידים את השאר, ולא מבעי בקדשים שחייב באחריותן באומר הרי עלי דהבעלים מחויבים להביא אחר ומחויב להשלים אם יחסר מדמי הפדיון.
אולם גם בהרי זו שנקנית הקרבן לשם הבעלים הרי דמי הפדיון נוגע להבעלים וע"כ שם הבעלים על הפדיון. ויעוי' ב"מ דף נ"ו קדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה ופירש"י אמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה ומכרה אלמא דלכשהוממה בר מכירה היא א"כ הרי יש על המקדיש שם בעלים למכור עולתו לכשהוממה משום דדמי הפדיון שלו הוא וקרבנו קרב מהפדיון, ולהכי חשיב בעלים בקדשי מזבח להקדיש הקדש עלוי, משא"כ בקדשי בה"ב אין לבעלים על הפדיון יותר משאר בנ"א. והקצוה"ח בסי' שפ"ו תמה על דברי הפנ"י שכתב בקדשים שחייב באחריותן לר"ש בר מכירה הוא והביא דרש"י בב"מ דנ"ו דלכשהוממה בר מכירה היא משום דליתא בעיני', משא"כ באיתא בעינא דל"א דהגל"מ כממון דמיו ובאמת מדברי רש"י בב"מ בד"ה וההקדשות או המוכר עולתו שנפל בו מום מבואר, דגם לרבנן דר"ש בר מכירה היא אף לרבנן דס"ל דהגל"מ לאו כממון דמי אף דליתא בעינא וגם סברא אפילו בליתא בעינא שיהי' לר"ש בר מכירה, הקצוה"ח בעצמו אח"כ דאיך ימכור הנפקד מה שאינו שלו וה"נ בקדשים שחייב באחריותן, אולם מה שפרשתי דקדושים שהוממו בר מכירה הוא כונת רש"י דהקדש מתחלל בי דרך חילול בין דרך מקח וכמבואר בסוכה ד"מ וע"י חלות המכירה לחולין ובמכירה בעי מוכר ולוקח וכמבואר בקדושין דכ"ט פדאו במנה ולא הספיק לפדות עד שעמד במאתים ופרש"י שלא נתן ליד הגזבר ולענין זה חשוב המקדיש בעלים למכור עולתו שנפל בו מום כמו הגזבר מצד ההקדש, דהא דמי הפדיון שייכים לו לקנות קרבן להקריב לשמו וע"י מכירת הבעלים תצא לחולין וכל זה בבע"מ אבל בתמימה אף בקדשים שחייב באחריותן גם לר"ש לאו בר מכירה היא כמבואר בב"ק דפ"ז דליתא במכירה, וגם הפנ"י מודה דליתא במכירה ותצא לחולין ורק דס"ל דאיתא במכירה להקריב לשם קרבן ובבעל מום איתא במכירה גם לרבנן משום דע"י מכירה זו תצא לחולין ויש על דין זה שם בעלים של המקדיש כמו שפרש"י וכיון דלכשהוממה יש לו דין בעלים למכור להכי חשוב בעלים להתפיס לקדשי בה"ב הקדש עילוי וא"ש