אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מ · ו
ויש לי מקום ספק בזה דאפשר דפסול היסה"ד א"א במקום שיש בזה מצות משמרת תרומותי אבל היכא שהולך לאבוד ואין בזה מצות משמרת תרומותי אין כאן פסול היסה"ד ומקושי' הירושלמי לפי מה דנתפרש תלוי' בא דהא נפסלה בהיסה"ד אין סתירה דהא מקשה למ"ד תלוי' בעי שימור וראיתי בספר בית יצחק חאו"ח שהרגיש מזה (דאין לפרש קושית הירוש' דהא הסיח דעתו בעת שנולד לה הספק טומאה ולא טהרה דע"ז ל"ש תירוץ דעדיין משמרה שלא יגע בטהרות אחרות. והא לא שמרה באופה שפה וע"כ דקושי' הירוש' משום הסר"ד שמסיח דעתו לפי דהוה ספק טמאה) וכן מדהגמ' ול"ד בשתילו תרומה שנטמאו ושתלן דנטהרו מלטמא ואסורין לאוכלו משום היסה"ד י"ל ג"כ דהסיח דעתו בשעה שנטמאה ולא משום דהסיח דפתו אחר הסומאה אולם מדרש"י פסחים שם מבואר דהסיח דפתו שוב אחרי הטומאה יעושה"ט.
וכן מוכח שם מדהתוס' בד"ה לול ועמש"כ בזה בסי' א' אות ח' ולכמש"כ לתרץ ד' המאירי נראה בסברתו דכל היכא דהולך לאיבוד שייך היסה"ד וכפי שמבואר בפרש"י בפסחים שם, ובעיקר ד' הפני יהושע בפסחים דל"ח בפירוש רש"י שם דהואיל אי בעי מיטמא ופרוק להו י"ל דס"ל דהא דמצינו בסוכה מפני שמכשירה דאסור לגרום טומאה במע"ש דדמי לקדש ואאמד"ר וכיון דמדאורייתא מותר לטמאותה נאכל בכל מושבות קרינן בי' ולפי זה יש להסתפק אי מעשר סני נפסל בהיסח הדעת.