אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לט · י
ונראה בשיטת הכ"מ על פי המבואר בירוש' בפ"ב ה מה מקיים רע"ק טעמא דר"א דלחם הארץ (דר"א יליף מיני' לחם הארץ ולא לחם חו"ל) בספינה שנכנסה לארץ אם קרמו פניה מחוט ולפנים חייבת מן הבית ולחוץ פטורה על דעתי' דרפ"ק היא ספינתה היא עיסת הגוי היא הכנסתן שהכל הולך אחרי קרימה בתנור מודים חכמים לרע"ק בהכנסתן לארץ שהכל הולך אחרי קרימה בתנור מן מה דרע"ק מותיב לר"א והוא מקבל מיני' עכ"ל מבואר מד' הירושל' דלרע"ק גם אחרי גלגול העיסה כל שקרמו פניה בתנור מן החוט ולפנים חייבת והרי שי' הירושלמי בפ"ג דחלה בהא דאמר רע"ק במשנה דהכל הולך אחרי קרימת פנים בתנור דמודה רע"ק לחכמים בעיסת הדיוט שגילגלה טובלה הרי מבואר דרע"ק מודה דגלגול הוי גמר מלאכה ומשגלגלה טובלת כדין טבל גמור וגם אמר שם דמודה רע"ק שגלגול הקדש פוטר לפי שבשעת חובתה היתה פטורה ורק בנכנסה לארץ ילפינן מלחם הארץ דחייב וכן בעיסת נכרי ילפינן מתרומת נכרי שאין מירוח הקדש פוטר יעוי' במהרי"ט אלגאזי בהל' חלה להרמב"ן בפיסקא דר"ע אומר הכל הולך אחר הקרימה בתנור שהאריך בזה ולבסוף הביא ג"כ ד' תשובת הרשב"א ח"א סי' נ"ד דלרע"ק דבשל ישראל בתבואה שגדילה בחיוב הגלגול טובלה דכתיב ראשית ושל עכו"ם אי נמי תבואת חו"ל הנכנסת לארץ תלוי הכתוב בלחם דכתיב מלחם הארץ והיינו קרימה בתנור יעו"ש הרי דלרע"ק אף דגלגול טובל וגם פוטר בהקדש מ"מ אתרבי מלחם הארץ אף שנתגלגל בחו"ל כיון שקרמו פניה מן החוט ולפנים א"כ להספרי דמשוה תרומות ומעשרות לחלה א"כ כמ"כ בתרו"מ של חו"ל שגדלו בחו"ל ונכנסו לארץ דאף דגדלו בפטור ועונת המעשרות הי' בחו"ל מ"מ הא לא גרע מגלגול חו"ל דחייב ע"י קרימת פנים בארץ ה"ה בגדלו בחו"ל ונתמרחו בארץ יתחייב מה"ת ונהי דלא קיי"ל כרע"ק היינו לפי שקרימת פניה אינה מעלה כיון דמשעת הגלגול טובלת וחייבת מיתה אבל בתרו"מ דהמירוח מעלה דטובל כשנתמרחו בארץ שפיר חייב, גם לפ"מ דמצדד המהרי"ט אלגאזי שם בפי' הספרי בפלוגתא דרע"ק וריב"נ דאיזה גמר מלאכתה קרימתה בתנור דברי רע"ק ר"י בן נורי אומר עד שיתגלגל בחיטים נראה דעיקר פלוגתייהו דלר"ק ל"ה גמר מלאכה כלל ואינה טובלת וכן הכריח מש"ס דילן מנחות דס"ו ואח"כ מצדד בזה בטעמא דרע"ק עפ"י המבואר בירושלמי כתרומת גרן מה תרומת גרן ניטלת מן הגמיר אף זו ניטלת מן הגמיר ופי' דרע"ק ס"ל דהיקש חלה לתרומת גרן לגמרי וכמו דבתרומה איכא ב' עונות הבאת שליש וגמר מלאכה דמירוח כן בחלה מעריסותיכם ילפינן דמשעת גלגול הגיע לעונת חיוב חלה ואסור לאכול ממנו קבע ומקרא דלחם הארץ ילפינן דשעת קרימת פנים הוי גמר מלאכה והוא טבל גמור וע"כ פוטר ג"כ בגלגול הקדש (יעו"ש שמתחלה רצה להסב כן בשו' הירוש' ואח"כ דחה זה) עכ"פ לשי' הספרי והבבלי לדבריו דשעת גלגול הוי כעונת המעשרות דהבאת שליש וקרימת פנים הוי כמירוח אליבא דרפ"ק ומ"מ בגלגול הפיסה מחו"ט ולחוץ וקרימת פנים היתה מן החוט ולפנים חייב משום לחם הארץ אעפ"י שעונת המעשרות דילי' היפה בפטור ה"נ בתרו"מ באם הי' הבאת שליש בחו' ונפטרה בעונת המעשרות מ"מ מכיון שנכנסה לארץ ונתמרח בארץ חייב ונהי דלא קי"ל כרע"ק ושעת גלגול הוי גמר מלאכתה דמירוח מ"מ איכא נפ"מ לדידן גם בחלה דגם בחלה תנן כיון שנותנת את המים מגבהת חלתה ויפוי' במהרי"ט אלגאזי מה שהביא ד' הרשב"א בפסקי חלה בשער ג' דבנתינת המים חלתה חלה כעונת המעשרות ומפריש בשבלים ומ"מ אינו טובל ואינו חייב מיתה קודם הגלגול וכ"כ הר"י קורקוס דנתינת המים בחלה דמי להבאת שליש בתרו"מ.
וכ"כ הרמב"ן בקידושין דמ"ו דחיוב חלה כתרו"מ בתבואה ויש לה שלשה זמנים בעודה קמח דינה כתבואה מחוברת שאם הפריש ממנה אינה חלה כלל כמו שהפריש מפירות מחוברים שאינם חלים ולאחר נתינת המים הוי כתבואה תלושה לפני מרוח שפטורה מתרו"מ ואם תרם ממנה תרומתו תרומה וכמ"כ דין החלה שפטורה ואם הגביה חלתה קדשה ולאחר גלגול הוי כמו אחר מירוח ועי' ברשב"א (וע"ע בגיטין דס"א ובתוד"ה רישא דלא דמי דהכא אם מפריש קודם גלגול אין שמו חל עליה כלל אבל התם חל שם תרומה קודם גמר מלאכתו כו' ומ"מ אסור הכא משתטיל למים אע"ג דלא מיחייבי בחלה עד שתגלגל ותמוה דהא גם בחלה משתטיל למים חל שם חלה כמו בתרומה קודם גמר מלאכה ועי' מהר"ם שיף שם) ולפ"ז בפירות חו"ל שהי' בנתינת המים מחוט ולחוץ ואח"כ הי' הגלגול בחוט מלפנים דמ"מ חשוב לחם הארץ כיון דהגלגול גומר וטובל וה"נ בתרו"מ גם אם גדלו בחו"ל והי' עונת המעשרות בפטור מ"מ כשנתמרחו בארץ חייב ונהי שאין לנו ראי' מפורשת גם בחלה בכה"ג מ"מ מדרע"ק נשמע לרבנן דכמו לרע"ק מהני קרימת פנים לחייבו בנכנסו לארץ לפי שהוא גומר וטובל לשי' הספרי ה"נ לרבנן אחר הטלת מום בחו"ל והגלגול בא"י מחייב אולם י"ל דבחלה אף שהי' נתינת המים בחו"ל וגלגול בארץ גם לשי' הרדב"ז חייב מן התורה דנהי דנתינת המים דמי לעונת המעשרות ותרומה בשבלים דראוי להפרשה אף קודם גלגול מ"מ לענין פטור אם הי' נתינת המים ביד הנכרי או ביד ההקדש פשוט דלא נפטרה בזה דרק גלגול נכרי והקדש תנינן דפוטר וכן הלכה קבועה ברמב"ם ובפוסקים וא"כ ה"נ אף שנתינת המים הי' בחו"ל לא נפטרה בזה ועי' בשו"ת הרדב"ז סי' תרי"ח הועתק בגליון היו"ד ד' ווילנא סי' שכ"ט שכתב מפורש דאין נתינת הקמח בהמים פוטרת אם הי' בפטור יעו"ש ודבריו שם צריכין ביאור וכ"כ במנחת חינוך במצות הפרשת חלה דאין תלוי בנתינת מים לקמח אף שיכול להפריש חלה רק העיקר תלוי בשעת חיוב דהיינו הגלגול משא"כ בתרו"מ דעונת המעשרות ביד ההקדש והנכרי פוטר וגם במחובר שאי"ר להפרשה אז פוטר וא"כ ה"נ כיון שגדלו בחו"ל לא יכלו לבוא לידי חיוב תורה, עכ"פ אם שאין נפ"מ בחלה דתלוי בגלגול לדידן דלא כרע"ק מ"מ מדרע"ק נשמע לדרבנן בתרו"מ דהא לרע"ק גלגול הקדש פוטר לכו"ע ודמי לעונת המעשרות בתרו"מ ואפי"ה מהני קרימת פנים לחייבו משום לחם הארץ בחלה וה"נ בתרו"מ מהני מירוח הארץ לחייבו מן התורה ועי' בתשו' הרמב"ם פאר הדור סי' ט"ז שכ' וז"ל וממה שכתבנו תבין שחיוב המעשר חלוי ג"כ בחילוק המקומות ולזה פירות ארץ ישראל שיצאו לחו"ל מכלום כמו שאמרו אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבים ובחו"ל פטורין ופירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים וכש"כ פירות סוריא ויתברר ל' זה בפ"ב דחלה ופירות א"י שיצאו לסוריא חייבים במעשרות מדבריהם השוה תרו"מ לחלה וסתם הדין דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים והשמיט מדבריהם (ואולי לפי שהוא בזה"ז דכל החיוב דתרו"מ אאמד"ר כמו שביאר בתשובה זו מתחלה) וצ"ל לשי' הכ"מ דהא דפטור בגדל שליש ביד הנכרי מדגנך הוא פטור בפ"ע וכן בהבאת שליש ביד ההקדש שנפטר הוא גם כן מגזירת הכתוב משא"כ בפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ שנתרבו מהארץ אשר אני מביא אתכם שמה חייבים מן התורה ולשיסת הרדב"ז י"ל דדוקא לרע"ק דס"ל דמלחם הארץ נתרבה קרימת פנים הרי דגזיה"כ הוא דאף דבשעת חובתה דגלגול היתה בחו"ל ופטורה מ"מ מקרימת פנים נתחייבו וע"כ כיון דילפינן בספרי להקיש תרו"מ לחלה ממילא גם בתרו"מ חייב בכה"ג מן התורה אבל לרבנן דקרימת פנים אינה מעלה כלל וע"כ רק באופן דהגלגול הי' בארץ חייב שלא נפטרה מתחלה מה שגדלה בחו"ל ובודאי אם הגלגול הי' ג"כ בחו"ל פטור (ועי' ביראים סי' קמ"ח בדין חלה שכ' אבל מצות חלה שחובת עיסה זאת יכולה להיות בארץ כאשר פירשנו למעלה פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה אין חילוק בין קרוב לרחוק אחרי שהפירות הללו שעשה מהן יכול להוליכן לארץ עכ"ל והמפרש בתועפות ראם הגיה בס"ק ל"ח שעשה עיסה מהן עי"ש ובאמת ז"א דאם עשה עיסה כבר נפטרה בגלגול חו"ל ואי אפשר עוד לביא לידי חיוב חלה כאמור ומדמחלק היראים לענין מקומות הרחוקים בחו"ל לענין תרו"מ ולא לחלה משום דבחלה אפשר לבוא לידי חיוב תורה מבואר דס"ל דבתרו"מ אא"פ לבוא לידי חיוב תורה כשי' הרדב"ז ועי' מקנה בדהתוס' בקידושין דל"ז דחלה הוי חובת הגוף משום דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים) משא"כ בתרו"מ וא"כ אין להשוות תרו"מ לחלה דהא בחלה העיקר תלוי בשעת הגלגול כמו בנכרי והקדש דאם נתגלגלה ביד ישראל חייב וה"נ מה שגדלה בחו"ל משא"כ תרומות ומעשרות דנפטרה בעונת המעשרות ואף דהקישן הכתוב פ"כ רק בדין דיצאו לחו"ל הקישן אבל לא בנכנסו כמו שאין להקיש בדינים דנכרי והקדש דפטירי מהבאת שליש והדמיון לחלה הוא רק דכמו בחלה אם הי' הגלגול בחו"ל פטור ה"נ בתרו"מ נפטר בעונת המעשרות,
ולפ"ז לשי' הרדב"ז רק לדידן פירות חו"ל שנכנסו לארץ א"א מדבריהם בתרו"מ אבל לרע"ק חייב מה"ת כיון דמשוה לחלה ובחלה גם אם הגלגול הי' בחו"ל חייב מה"ת אם הי' הקרימת פנים בארץ, ובזה יתיישב מאי דקשה לכאורה לשי' הרדב"ז מד' הירושלמי תרומות פ"ו ה"ג ר' אבין בשם רבנן דתמן זאת אומרת שאין משלמין מפירות חו"ל אפילו תימא משלמין מתניתין עד שלא התיר רבי להביא ירק מחו"ל כו' וקשה דמאי מספק"ל להירושלמי אי משלמין מפירות חו"ל והרי תשלומי תרומה צריכים להיות ראוים להיות קודש וא"כ פירות חו"ל אף שנכנסו לארץ שא"ח אלא מדבריהם א"א שיהיו תרומה מן התורה ומוכח מזה כשי' הכ"מ דאפשר שיבואו לידי חיוב תורה ע"י מירוח בארץ אבל לשי' הרדב"ז בדעת הרמב"ם דא"א מדרבנן תמוה איך איפשר שישתלמו מפירות חו"ל דלא דמי ללקט שכחה ופיאה דפליגי שם ר"י ור"ל וקי"ל כריו"ח משום דעכ"פ בקמח הי' ראוי להיות תרומה יש בו זיקת תרומה וגם יש בו עונת המעשרות משגדל שליש בחיוב וגם בשביעית גם כן ס"ל דשביעית פטור מצד הפקר יעוי' ברש"י ותוספת ר"ה דף ט"ו אבל בפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ דמן התורה אין שום חיוב ואיך אפשר שישלמו בהם שאינם ראוים להיות קודש אבל למש"כ דלרע"ק דס"ל הכל הולך אחר הקרימה בתנור דמלחם הארץ נתרבה לדידי' גם פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייב א"ש דהא מתניתין דתרומות שם אליבא דרע"ק קאי דאמר אין משלמין אלא ממין על מינו לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי שביעית וע"ז אמר זאת אומרת שאין משלמין מפירות חו"ל דהא לרע"ק דס"ל פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייב אפשר לשלם בפירות שביעית חו"ל שנכנסו לארץ בפירות ובזה מיושב מה שתמהו על השמטת הרמב"ם דין זה יעוין בהגהות ציון ירושלים שם משום דלשי' הרמב"ם דפירות חו"ל שנכנסו לארץ אי"ח אלא מדבריהם ואינם ראוים להיות תרומה מן התורה הרי הדבר פשוט שא"א לשלם בפירות חו"ל שנכנסו לארץ וא"ש (ובזה י"ל דמאי דמשוה הירוש' לחייב בחדש מדין פירות חו"ל שנכנסו לארץ כשנ"ת באות ג' היינו לרע"ק דוקא דקרימת פנים דלחם בחדש מהני כמו קרימת פנים בחלה אבל לדידן גם לשי' הראשונים דס"ל שאין חדש נוהג בחו"ל גם אם נכנסו לארץ ואפאו בארץ אי"ח משום לחם דכבר נפטר בגדולו בחו"ל כמו שנפטר בתרו"מ משום עונת המעשרות מה שגדל השליש בפטור).