אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן לט

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן לט

סימן לח

קיץ תרס"ו. בדין פירות חו"ל שנכנסו לארץ בחלה ותרו"מ

א

משה"ק בשם גדול אחד ע"ד הרמב"ם בפ"א מהל' תרומות הל' כ"ב פירות א"י שיצאו לחו"ל פטורין מן החלה ומן התרומות ומן המעשרות שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבין בחו"ל פטורין, וביאר המשנה למלך דדין זה דפליגי בזה ר"א ור' עקיבא ברפ"ב דחלה הוא דוקא כשהחיוב הי' בחו"ל כגון שגלגל העיסה ומירח הכרי בחו"ל בזה הוא דפוטר ר' עקיבא משום דאזלינן בתר קביעות למעשר, אבל אם גלגל העיסה ומירח הכרי בא"י בזה פשיטא דאליבא דרפ"ק אף שיצא לחו"ל חייבין מן התורה דחיוב שנתחייבו בהיותם בארץ לא פקע מינייהו, וע"ז תמה.

מד' הירושלמי בפ"ג דערלה הל' ז' (הובא במג"א סי' תפ"ט) ר"א אומר אף החדש מ"ט דר"א בכל מושבותיכם בכ"מ בין בארץ בין בחו"ל מה מקיימין רבנן טעמא דר"א בכל מושבותיכם שכן יצא בחוץ פירש דקרא אתי לרבות על חדש של א"י שיצא לחוץ והא חיוב חדש הוי מיד וא"צ לקביעות דמעשר וגלגול דחלה, א"כ למ"ל קרא להכי מהכ"ת דישתרו בחו"ל דהא גם בתרו"מ אף למאן דפוטר ביצא לחו"ל בגונא שנתחייב לא פקע עכ"ד. והנה פשטות דברי הירושלמי מאי דפליגי ר"א ורבנן דכל מושבותיכם דלר"א לא איצטריך למושבותיכם לרבות לפירות א"י שיצאו לחו"ל נראה דר"א לטעמו דס"ל בפ"ב דחלה דפירות א"י שיצאו לחו"ל חייבין בחלה ותרו"מ ואף שהגלגול הי' בחו"ל א"כ מכש"כ בחדש ולהכי לא איצטריך קרא לר"א ורבנן ס"ל כרע"ק ושוב ראיתי שהרגיש מזה בשו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' ס"ד) ויפה תמה ע"ד המל"מ דהא בכה"ג גם לרע"ק חייב ולמ"ל קרא.

אלא דלכאורה דברי הירושלמי בל"ז צריכים ביאור דגם א"נ דלא כהמל"מ ובתרו"מ פטירי עכצ"ל דהוא מגזיה"כ דהארץ אשר אני מביא אתכם שמה דכתיב גבי' חלה וילפינן מיני' לענין תרומות ומעשרות, אבל בודאי בשארי דברים התלוים בארץ כמו ערלה וכה"כ שנתגדלו בא"י פשיטא שחיובן לא פקע ליציאתן לחו"ל א"כ מהכ"ת נאמר גבי חדש שהותרו ביציאתן לחו"ל, ולכאורה י"ל דשאני חדש מערלה וכה"כ דכיון שנתגדלו ונתקדשו בא"י קדושתן לא פקעה בכדי ביציאתן לחו"ל משא"כ באיסור חדש י"ל דתלוי במצות העומר ולהכי אף דנתגדלו ונתקדשו בא"י מ"מ כיון שיצא לחו"ל במקום שאין שם עומר נפקע חיוב שבו אבל גם זה אינו דהא מבואר במנחות דפ"ד דלמ"ד חדש נוהג בחו"ל מביאים העומר מחו"ל ולמ"ד שאין מביאים לפי דס"ל דאין חדש נוהג בשל חו"ל אלמא דמצות העומר תלוי באיסור חדש ולא דאיסור חדש תלוי בעומר.

(ועוד דלשיטת הרמב"ם בפ"ו מהל' תמידין ומוספין שפ' דאין מביאים מנחת העומר אלא מא"י אעפ"י שפ' בהל' מאכ"א דחדש בחו"ל דאורייתא אלמא דלא תלוי כלל זב"ז ואעפ"י שאין עומר בחו"ל נוהג איסור חדש בחו"ל).

ב

ונראה בד' הירושלמי עפ"י המבואר בכריתות ד"ה האוכל לחם וקלוי וכרמל לוקה משום ג' שמות או פ' הרמב"ם בפ"י מהל' מאכ"א הל' ג' ובודאי דחיוב או דלחם חייב רק משהגיע לקרימת פנים והוי לחם ובשעה שהוא לחם נפקע חיוב דקלוי וכרמל דאל"כ הי' לוקה על לחם גרידא שלש ולהכי לכשיצא החדש בחו"ל ואפאן שם הו"א דאין עוד חיוב לחם כמו שאין חיוב חלה לכשנתגלגל בחו"ל ועל כן לא דמי לערלה וכה"כ שכבר נתקדשו ולא יתחייבו עוד משום חיוב חדש משא"כ בחדש דבחו"ל יבוא חיוב חדש דלחם והו"א דפטירי ולהכי איצטריך קרא דמושבותיכם ליצאו לחו"ל, ולפמש"כ בשי' הירוש' דאיצטריך קרא דמושבותיכם ליצאו לחו"ל דהו"א דדמי לחלה משום חיוב לחם לפ"ז יש לעורר בחדש למ"ד שאינו נוהג בחו"ל דאם נכנס לא"י ואפאה בא"י דחייב בחדש כמו בחלה ותרו"מ דמשוה הרמב"ם להדדי כמבואר בספרי דהא ביצאו לחו"ל מבואר בירוש' דאיצטריך קרא דמושבותיכם ובלא קרא הו"א דדמי לחלה ותרו"מ א"כ בנכנסו לא"י דליכא קרא לפטור שוב דמי לחלה ותרו"מ דחייבים וביחוד לשי' הכ"מ בהלכה כ"ב ובתי' ב' דפירות חו"ל שנכנסו לארץ ונתמרחו בא"י חייב מה"ת בתרו"מ כמו חלה והא אין המירוח פועל כח חדש בהפרשת התרומה דהא גם במפריש שבלים חייל התרומה ומ"מ מועיל מירוח א"י לחייבו בתרומה א"כ ה"ה דקרימת פנים דלחם יביא לידי חיוב חדש אם הי' בא"י ודמי ליצאו לחו"ל דאי"ק דמושבותיכם כנ"ל.

ג

ובזה נראה לי לבאר ד' הירושלמי בפ"ב דחלה בפלוגתא דר"א ור"ע כך משיב רע"ק לר"א אין אתה מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן חייבין בחלה ולא גדולי פטור הן (פי' אעכצ"ל משום דכיון שנכנסו לארץ אעפ"י שגדל בפטור חייב משום פירות חו"ל שנכנסו לארץ) אמר ר' יוסי כו'. תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו את הארץ כו' ר' יונה בעי קומי דר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש א"ל למה לא עד כדון לחה אפילו יבשה, א"ל אפילו יבשה אפילו קצורה מעתה אפילו חטה בעלי' כך אני אומר לא יאכלו ישראל מצה בלילי פסח כו' שניא היא שמ"ע דוחה כו' מה שהיו תגרי נכרים מוכרים להם וכרי"ש דרי"ש אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו וכבר תמהו בד' הירושלמי דלפי"מ דמשני כרי"ש וס"ל דחדש אינו נוהג בחו"ל א"כ אף בשל ישראל אינו נוהג ולמ"ל למימר דתגרי נכרים מוכרים להם ועי' בש"ך ובב"ח בסי' שצ"ג גם קישור ד' הירושלמי והשייכות לפלוגתא דר"א ורע"ק בפירות חו"ל שנכנסו לארץ צריך ביאור ובתשו' משכנות יעקב הרגיש מזה.

ולפי המתבאר מדמי הירוש' בפשיטות דכמו בחלה פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה ועל כן בשעה שנכנסו לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן חייבין בחלה כמו שהשיב רע"ק לר"א כמו כן בחדש אפילו חטים בעלי' שא"צ לקרקע כלל מ"מ משהגיע לקרימת פנים בא"י יהי' חייב וע"כ אמר כך אני אומר לא יאכלו ישראל מצה בלילי פסח דהא אסור משום חדש ע"י אפיה שניא היא שמ"ע דוחה (ובזה י"ל קו' המקנה שהק' דאיך יוצא במצה של חדש לר"ש דס"ל דבטבל א"י ידי"ח לפי שכל שאינו בבל תאכל חמץ דאין איסור חמץ חל על איסור טבל, וה"נ אין איסור חמץ על איסור חדש ולפמש"כ א"ש דהא בעת לישת העיסה אם הי' מתחמץ הי' שפיר חל איסור חמץ דאיסור חדש ליכא דהא הוי גדולי פטור רק מעת קרימת פנים דנתחייב משום לחם כמו בגלגול דחלה ומירוח דתרומה ושפיר חל חמץ קודם חדש אם הי' מתחמץ לפני אפי' דלאחר קרימת פנים בל"ה ליכא משום חמץ וא"ש) ומשני אח"כ מה שתגרי נכרים הי' מוכרים להם דאעפ"י דרי"ש ס"ל דחדש אינו נוהג בחו"ל וביאה לאחר י"ד שנים נאמרה מ"מ עדיין אסור בחדש משום פירות חו"ל שנכנסו לארץ כיון דבעת קרימת פנים הי' בא"י אלא דמה שתגרי נכרים היו מוכרים להם ואין בשל נכרים חדש ומשום זה לחוד אינו מספיק דאם הי' נוהג בחו"ל גם בשל נכרי חייב כאשר יבואר להלן.

ולפמש"כ בשי' הירוש' דיש בחדש משום פירות חו"ל שנכנסו לארץ נראה דזהו רק לשי' הירוש' אבל הבבלי דמוקי מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה ולא משני בינא לחו"ל י"ל דלא איצטריך קרא להכי משום דלא דמי חייב לחם בחדש לגלגול ומרוח בחלה ותרומה וה"ה בחו"ל שנכנסו לארץ לא נתחייב על ידי זה משום חדש ולפי"ז מאי דאמרינן במנחות דפ"ד דר"י בר יהודא ס"ל דחדש נוהג בחי"ל לפיכך ס"ל דעומר בא מחי"ל זהו רק לשי' הבבלי אבל לשי' הירושלמי אאפ"ל כן דהא גם למ"ד דחדש בחו"ל לאי דאורייתא מ"מ יבוא העומר מפירות חו"ל דהא בעת אפיית המנחה הוי פירות חו"ל שנכנסו לארץ וע"כ מתניתין דקתני דאין מביאים מנחת העומר אלא מא"י לאו משום דבפירות חו"ל אין איסור חדש דהא לכו"ע איכא כיון שנכנסו לארץ נתקדשו בקדושת הארץ בעת קרימת פנים וע"כ דגזיה"כ הוא דבעינן שיהי' ראשית קצירכם בא"י א"כ גם למ"ד חדש נוהג בחו"ל ג"כ אין מביאין העומר אלא מא"י דלא תלוי זה בזה כלל, ועפ"ז אמרתי ליישב שי' הרמב"ם בפ"ז מהל' תמידין ומוספין הל' ה' שפסק דאין מביאין מנחת העומר אלא מא"י ופ' ג"כ בהל' מאכלות אסורות דחדש בחו"ל דאורייתח וזהו נגד סוגיית הגמ' דמנחות דפ"ד וכבר התעורר בזה הלח"מ והפנ"י בקו"א להל' חדש יעו"ש ולפמש"כ בחר בזה הרמב"ם שי' הירוש' בפ"ב דחלה דבחדש איכא ג"כ דין פירות חו"ל שנכנסו לארץ וע"כ דלח תלי זה בזה כאמור

ד

והנה כדברי המבנה למלך דכיון דנתמרח בארץ ונתחייב לא פקע ביציאתו לחו"ל מבואר כן בהשגת הראב"ד שם שכ' דרע"ק אזיל בתר קביעות למעשר דהיינו מירוח יעו"ש ויש להסתפק לדבריהם בפירות חו"ל שנכנסו לארץ ונתמרחו בארץ דל"ד הכ"מ שם הל' כ"ב לתי' ב' דמי לחלה דכמו שאם הי' הגלגול בארץ חייב מן התורה כמ"כ באם נתמרח בארץ מחויב בתרו"מ מן התורה אם יצא אח"כ לחו"ל אי חייב ג"כ מה"ת דאפשר דדוקא בנתגדלו בארץ ונתמרחו שם אין יציאתן לחו"ל פוטרתן אבל כיון שנתגדלו בחו"ל דנהי דמהני המירוח דא"י לחייב שם וקורא אני הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לחייבו בא"י אבל ביצאו לחו"ל חזרו לפטור או דילמא כיון דסוף סוף נתחייבו ע"י המירוח א"כ חיובו בכדי לא פקע ביציאתו לחו"ל ולכאורה י"ל בזה מה שתמה בס' מנחת חינוך לד' המל"מ מד' הרמב"ם בפי"ג מהל' מעשר ה"ד פירות שידוע שהם מא"י ישראל שהוחזקה בו עולי בבל כו' מתפשרין דמאי בכל א"י ובסוריא וכ' הכ"מ דזהו פי' בכל מקום המבוחר במשנה אבל בחו"ל לא כמבואר בפ"א מהל' תרומות בפירות א"י שיצאו לחו"ל פטורין ויפוי' ברע"ב ור"ש שפי' במתניתין דבכ"מ היינו בחו"ל והתוי"ט תמה ע"ז ואם ד' הרמב"ם כהראב"ד והמ"ל א"כ למה לא כתב בפשוטו דמתעשרין בכ"מ היינו אפילו בחו"ל משום דנגמרו בא"י וחיובו לא פקע אע"כ דד' הרמב"ם דבכל ענין פטור אף שנתמרחו בארץ ונתחייבו כמו לקוח דפטור אחר המירוח לשי' הרמב"ם יעו"ש.

ולפמש"כ י"ל דמדקתני שידוע שהם מא"י וע"כ דלפני גמר מלאכתן בא"י מיירי דאם איתא שגמרו מלאכתן בא"י מה לי אם פירות אלו נתגדלו בא"י או בחו"ל דכיון שנגמר מלאכתן בא"י חרב מה"ת וממילא אף שיצא לחו"ל חייבין ואף דפירות חו"ל שנכנסו לארץ מבואר ברמב"ם פי"ג מהל' מעשר הל' י' כשגזרו על הדמאי לא גזרו על פירות חו"ל שנכנסו לארץ ותוספתא דדמאי היינו דוקא היכא שנתמרחו בחו"ל שאי"ח אלא מדבריהם ובזה לא גזרו על דמאי אבל אם נתמרחו בארץ (לפי תי' ב' של הכ"מ) דחייב מן התורה והוי כפירות הארץ א"כ בודאי גזרו בכה"ג גם על דמאי וא"כ מאי איריא שידוע שהם מפירות הארץ דאפילו פירות חו"ל שנתמרחו בארץ אם יצאו אח"כ לתו"ל חייב אע"כ דמיירי לפני גמר מלאכה ושנתמרחו בודאי בחו"ל וע"כ אא"פ לפרש בכל מקום בחו"ל דפירות א"י שיצאו לחו"ל פטורין ולפיכך פי' בכל מקום בא"י ובסוריא (ואעפ"י דגם בסוריא אאמד"ר וגם יצא לסוריא אי"ח אלא מדבריהם מ"מ צריך לחלק בין פירות חו"ל שנכנסו לארץ שג"כ חייב מדבריהם משום דשאני ביצא לסוריא דכבר יש בזה משום דמאי כשהוא בארץ והי' שייך בו חיוב דאורייתא לא פקע גם לכשיצא לסוריא משא"כ בנכנסו לארץ שלא בא לידי חיוב דאורייתא ושא"א עוד שיחול עליו חיוב תורה כיון שנתמרחו בחו"ל לא גזרו עליו משום דמאי וז"פ) וכל זה א"נ דפירות חו"ל שנכנסו לארץ ונתמרחו בארץ דינו כפירות א"י וגם אם יצא אח"כ לחו"ל חייבין אבל א"נ דבכה"ג שיצאו לחו"ל פטורין א"כ אפ"ל כל מקום שהם בשיצאו לחו"ל לאחר גמר מלאכתן דבכה"ג בשל חו"ל פטורין (וגם זה אינו מספיק לפי תי' הא' בכ"מ דפירות חו"ל שנכנסו ונתמרחו בארץ אאמד"ר גם בחלה וא"כ בכה"ג לא גזרו משום דמאי אף בנתמרחו בארץ וא"כ הו"ל להרמב"ם לפרש בכ"מ בחו"ל כנ"ל) ומ"מ אין לבנות דיק על ראי' זו דבל"ז י"ל דלהכי לא מפרש הרמב"ם בכ"מ בחו"ל מטעם דמדפסיקי לי' למחשב הפירות שהן ודאי של א"י משום דנתגדלו בא"י ולהכי יש בהו דמאי משמע דהגידול לבד מחייב דהא הגמר מלאכה איננו ניכר על הפרי באיזה מקום נגמר מלאכתו וצריך ידיעה מחדש לידע מקום גמר מלאכת וע"כ מפרש הרמב"ם בכל מקום בא"י ובסוריא ואפילו אם נגמר מלאכתן בסוריא חייב מדרבנן ויש בו משום דמאי.

ולכאורה ילה"ר להיפוך דפירות חו"ל שנתמרחו בארץ ויצאו לחו"ל פטורין דהא לשי' הכ"מ דאם נקבע למעשר בא"י חייב מן התורה קשה הדין המבואר בש"ס גיטין דכ"ב והרמב"ם קבעו להלכה בפ"א מהלכות תרומות הלכה כ"ג עפר חו"ל שבא בספינה לארץ בזמן שהספינה גוששת לארץ הרי הצומח בו חייב בתרומות ומעשרות כו' וכן בהלכה כ"ד אילן שעומד בחו"ל ונופו נוטה לארץ הכל הולך אחר העיקר ובהל' כ"ה עציץ נקוב שהי' בו זרע שלא השריש והי' עיקרו בארץ ונופו בחו"ל הולך אחר הנוף עכ"ל וא"כ א"נ כשי' הכ"מ דאם נגמר בא"י חייב מה"ת א"כ העיקר תלוי במקום המירוח והגמר מלאכה ואם נתמרח בארץ חייב אף שנתגדל בחו"ל ואם נתמרח בחו"ל פטור אף אם נתגדל בארץ א"כ במאי נפ"מ אם ניזול בתר העיקר או בתר הנוף ניחזי מקום שנגמרה מלאכתו אם בארץ או מחו"ל ודוח"ל דכל עיקר ההלכות נאמרו על איסור אכילת קבע מדרבנן קודם שנגמרו מלאכתן וכבר הרגיש בקו' זו רבינו הגר"א בסי' של"א ס"ק כ"ט והמנח"ח והגר"א כתב דהברייתא י"ל בפירות שא"צ גורן למעשרות (ובס', מלבושי יו"ט ח"ב תמה על דברי הגר"א דמ"מ גם פירות אלו חייכין ע"י תלישתן וא"כ ניחזי מקום התלישה היכי הי' אם בא"י או בחו"ל ויל"פ בזה).

ולמש"כ י"ל דנפ"מ אם נתמרחו בא"י ויצאו לחו"ל דאי גדילתן בא"י ונתמרחו בא נפסלו ביציאתן משא"כ אם גדילתן בחו"ל אף שנתמרחו בארץ כיון שחזרו לחו"ל פטורין.

ה

אולם מצד הסברא נראה לדברי המשנה למלך והראב"ד דסברתם כיון דנתחייבו במירוחן בתרו"מ שוב לא נפקע חיובן א"כ מה"ט ה"ה בפירות חו"ל שנתמרחו בארץ ונתחייבו בתרו"מ מן התורה שוב לא יפקעו ביציאתן לחו"ל. ומשה"ק הגר"א והמנח"ח בדברי הרמב"ם דא"כ איזה נפ"מ אם נתגדלו בארץ או בחו"ל הא העיקר תלוי בהמירוח אמרתי לתרץ באופן אחר ולהמציא נפ"מ עפ"מ שנ"ל בישוב קוהתו"ס במנחות דל"א בד"ה קסבר דהא מיפטר משעת מירוח ואי"ל דקסבר דאינו פוטר דלא אשכחן תנא דאי"ל תרתי מירוח עכו"ם אינו פוטר ואין קנין דא"כ דגנך במאי מוקים לי' כו' יעוי"ש, ובאמת מדס"ל במנחות דס"ז דתורמין משל כל על של ישראל ס"ל דאין קנין לנכרי ואין מירוח עכו"ם פוטר, ועי' בתוס' שם ובכורות די"א, ונראה דאפ"ל דגם למ"ד אין קנין דריש קרא דדגנך למעט דגן נכרי, דהנה למ"ד יש קנין לנכרי נראה בטעמי מדתלה הא דיש קנין לנכרי שנאמר דגנך ולא דגן נכרי דהיינו טעמא לפי דלמדנו מזה דיש קנין לנכרי להפקיע קדושת הארץ והוי כחוץ לארץ דאל"כ אינו צריך לטעם דיש קנין לנכרי רק דגזיה"כ הוא לפטור בשל נכרי וכ"נ מלשון הרמב"ם בפ"א מהל' תרומות הל' י' נכרי שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינו ככיבוש יחיד אלא מפריש תרו"מ ומביא בכורים והכל מה"ת כאלו לא נמכרה ויש קנין לנכרי בסוריא להפקיע מן המעשרות והשביעית עכ"ל מבואר מדברי הרמב"ם דאלו הי' הדין דיש קנין לנכרי אם חזר הישראל ולקחה הי' ככיבוש יחיד לפני שהופקעה כבר מקדושתה, הרי הדברים מפורשים דדעתו דלמ"ד יש קנין לנכרי הרי הוא כחו"ל, וכן יש להכריח מדין סוריא דיש קנין לנכרי גם למ"ד דאין קנין לנכרי באיי, והא לדידי' ע"כ דגנך לא אתי למעוטי לדגן נכרי רק לדיגון נכרי, וא"כ אם איתא דיש קנין לנכרי הוי גזיה"כ א"כ למ"ד אין קנין דליכא קרא למעוטי דגן נכרי, א"כ בסוריא מ"ט פטר נהי דיש קנין לנכרי והוי של הנכרי, אבל דשל נכרי מ"ט פטירי דהא אליבי' ליכא קרא למעוטי דגן נכרי דס"ל דאין קנין א"כ לו יהא דבסוריא יש קנין והוי של הנכרי, אבל מנ"ל דדגן נכרי הוה פטור אעכצ"ל דדגן נכרי הוי כחו"ל ממש בסוריא כיון דיש קנין שם, וכן יש ללמוד מד' הרא"ש בתשובה שצידד מתחלה לומר כן הובא ביתר ביאור בשו"ת החדשות מהשאגת ארי' סי' ג' בתוך הדיבור ואפילו למ"ד יש קנין לנכרי לענין מעשרות להפקיע מקדושתו וקרקע של נכרי בא"י כחו"ל דמי דפקע קדושת הארץ מקרקע זו של נכרי (ולבסוף מסיק בענין אחר) וכן מבואר מל' התוס' רי"ד הנדפס בגליון הש"ס דווילנא בגיטין דמ"ז במשנה, דכיון שחנטו הפירות ברשות עכו"ם כאלו חנטו בחו"ל דיש קנין לנכרי בא"י להפקיע מיד מעשר, וכן יש להכריח מדהתו"ס דב"ב דפ"א בד"ה ההוא שכ' תימא לרשב"א אמאי איצטריך קרא למעוטי אדמת נכרי הא לר"מ יש קנין להפקיע מתרו"מ וקושיתם אינה מובנת דמאי שייכי פטור דתרו"מ לבכורים, דהא תרו"מ נתמעט מדגנך לא דגן נכרי אבל בכורים דלא נתמעט מהכ"ת לפטור. ובע"כ דס"ל דמדיש קנין לנכרי להפקיע קדושת הארץ לענין תרו"מ ע"כ דין חו"ל והא כבר נתמעט מאדמתך אדמת חו"ל לבכורים.

אולם גם מה שתי' התוס' שם דדילמא מהכא גמר לה דיש קנין לנכרי תמוה דהא בפירוש אמר בגיטין דמ"ז אעפ"י שאמרו יש קנין לנכרי שנאמר דגנך ולא דגן נכרי, ויקשה דגנך לעיל כיון דכבר ידעינן מבכורים דאדמת נכרי הוי כאדמת חו"ל ופירות חו"ל הא פטורין מתרו"מ ולמ"ל קרא לפטור דגן נכרי, אמנם נ"ל לפי"ד הכ"מ דפירות חו"ל שנכנסו לארץ ונתמרחו בארץ דחייבין מה"ת א"כ אם קנה הישראל מהנכרי ונתמרחו ביד ישראל יהי' חיב מה"ת דהא פירות הנכרי לא גרע מפירות חו"ל ממש שנכנסו לארץ דחייב ובאמת למ"ד דיש קנין לנכרי אף בכה"ג שנתמרח ביד ישראל פטור, וזה רבות בשנים בהיותי בוולאזין שמעתי הערה זו מהגאון ר' חיים נ"י ואמר בשם מר חותני הנאון מו"ה אלי' אליעזר נ"י שישב בזה לשון הש"ס בבכורות די"א דמרחינהו ברשות עכו"ם דאל"כ גם אי יש קנין לנכרי הי' מתחייב מצד פירות חו"ל שנכנסו לארץ (אלא די"ל דבכה"ג דהחיוב בא מחמת מירוח ישראל מחויב לתת לכהן ואינו יכול לומר דאתינא מכח גברא דלא מצי לאשתעי דינא בהדי') ואח"כ מצאתי שכבר העיר בזה הקרן אורה ליבמות בדפ"ב ובתודשים ומקורים להרמב"ם להג' מוהר"ש שטראשון בהל' תרומות תי' בזה ג"כ לשון הש"ם דבכורות, אבל סותר הדין הנ"ל מכמה רקומות בש"ס וזהו דיליף דגנך ולא דגן נכרי, כיון דהי' דגן נכרי לא מהני מירוח הישראל לחייבו ובלא קרא דדגנך הו"א דרק כל זמן שהוא ביד נכרי פטור ונפ"מ גם קודם מירוח אי חל עליו הפרשת תרומה, אבל כשנכנסה ונתמרחה ברשות ישראל הו"א וחייב כדין פירות חו"ל ממש משנכנסו לארץ.

ועל כן איצטריך קרא דדגנך לפטור דגן נכרי וה"ה מאי דילפינן מיעוטא בהקדש, (ובזה י"ל קוהת"ס במנחות דס"ו דהא ר"מ ס"ל דיש קנין לנכרי בעו"ז ד"כ ומ"מ ס"ל דתורמין משל כל על של ישראל דהא דאין משכירין ואין מוכרין שדות לנכרי דמפקיע קדושתה מתרו"מ היינו בעת שהוא ת"י הנכרי דאז נפקע קדושתה, אבל לכשקנה ישראל הפירות אח"כ חייבין בתרו"מ בפירות חו"ל שנכנסו לארץ ודרשא דדגנך לא ס"ל ולהכי תורמין משל כל על של ישראל וגם מירוח נכרי אינו פוטר. אך לפי"ז נצטרך לומר דס"ל דפירות חו"ל אף לאחר שנתמרחו בחו"ל ונכנסו לארץ חייבין מה"ת דאל"כ כיון דנתמרחו אצל הנכרי נהי דמירוח נכרי אינו פוטר מ"מ הא נתמרחו בחו"ל וזר לא שמענו).

ו

ולהמתבאר י"ל דגם למ"ד דאין קנין לנכרי בא"י ואף דגן נכרי חייב היינו משום דס"ל דנכרי שקנה שדה בא"י דאין בכחו להפקיע קדושתה עדיין דגנך קרי' לי' דאין לו קנין בעצמיות קדושת הארץ וחשוב הכל כשל ישראל וכמש"כ רש"י בגיטין דמ"ז גבי בכורים דאי אין קנין לנכרי להפקיע מקדושתה ברשות ישראל כאלו משכנה (דאעפ"י שאמרו בירוש' דיש לו קנין נכסים אבל מ"מ בכל הדברים הנוגעים לקדושת הארץ חשוב דגנך אבל לו יצוייר שיהי' קנין לנכרי ויהי' דגן נכרי ממש הי' פטור גם אליבי' ולפי"ז נכרי שקנה שדה בחו"ל דלכו"ע יש קנין לנכרי בחו"ל ושם יש לו קנין גמור ודגן נכרי חשוב א"כ אף שבא אח"כ לא"י ונתמרח בא"י ג"כ פטור מצד דגן נכרי דדוקא פירות חו"ל של ישראל שנכנסו לארץ חייבים לכשנתמרחו בארץ משום קרא דהארץ אשר אני מביא אתכם שמה אבל דגן נכרי דנתמעט מדגנך כל שהוא דגן נכרי בפועל לא מהני אח"כ מירוח נכרי לחייבו ורק בא"י לפי שאין קנין לנכרי חייב. אבל בחו"ל דיש קנין לנכרי הוא פטור מצד דגן נכרי ולא מהני אח"כ מירוח הישראל לחייבו וכמו למ"ד יש קנין לנכרי בא"י ל"מ מירוח הישראל ה"נ למ"ד אין קנין לנכרי בא"י אבל בחו"ל דיש לו קנין לא יועיל עוד קניית הישראל והמירוח בא"י, ועפ"ז יתישב יפה קוהתו"ס במנחות דל"א דלמ"ד אין קנין לנכרי בא"י ומירוח נכרי אינו פוטר ואפי"ה איצטריך קרא דדגנך למעוטי דגן נכרי שקנה שדה בחו"ל דאילמלא המיעוט הי' מחויב בתרו"מ משקנה הישראל ומירתה בא"י וקמ"ל קרא דדגן נכרי פוטר אלא דלמ"ד אין קנין לנכרי בא"י לא משכת"ל לדגן נכרי בא"י ומשכח"ל בדגן נכרי בחו"ל כאמור.

ז

ועפי"ז מיושב שפיר ג"כ דהגמ' במנחות דס"ז חלת עכו"ם בארץ ותרומתו בחו"ל מודיעין אותו שהוא פטור חלפו נאכלת לזרים ותרומתו אינה מדמעת, ועי' בתוד"ה גזירה משה"ק מדר"ש אדר"ש מבכורות דף י"א ותירצו דהני מדאורייתא משמע להו, ובגה"ש תמה דהא מדאורייתא אף תרומת ישראל בחו"ל פטירי, ולפמש"כ בישראל שיש לו פירות בחו"ל שנכנסו ונתמרחו בארץ חייב מה"ת, משא"כ בשל נכרי אף דקאי למ"ד אין קנין ובארץ תרומת נכרי מדמעת ואפי"ה תרומתו בחו"ל לכו"ע אינה מדמעת דשם יש קנין לנכרי ואף כשנכנסו לארץ ג"כ פטור. ובזה יש לישב ג"כ מה שדקדקו התוס' במנחות שם עדרש"י בכורות דכ"ז דתרומת חו"ל מבטלה ושרי אף לזר מהכא דמבואר דדוקא תרומת נכרי אינה מדמעת אבל של ישראל מדמעת ולמש"כ א"ש דאילו תרומת ישראל בכה"ג פירות חו"ל שנכנסו ונתמרחו בארץ חייב בתרו"מ מה"ת ומדמעת ג"כ משא"כ פירות נכרי של חו"ל שנכנסו לארץ פטור מתרו"מ אף למ"ד אין קנין ומירוח אינו פוטר ג"כ אינה מדמעת כמשנ"ת, ולפ"ז משכח"ל שפיר הא דעפר חו"ל וכן אילן ועציץ גם לפמש"פ הרמב"ם דאין קנין לנכרי באופן שקנה אח"כ הישראל ונתמרח בארץ, דאם הזריעה הי' במקום ת"ל א"כ אף דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייב מ"מ בכה"ג כיון דיש קנין לנכרי בחו"ל פטור מטעם דגנך ולא דגן נכרי משא"כ אם מקום הזריעה א"י הלא אין קנין לנכרי ולכשנתמרח ביד ישראל חייב (ובפשוטו י"ל דנ"מ אם חלה התרומה לפני המירוח דאם א"י הוא חל משא"כ אם הוא חו"ל וכ"כ המנח"ח).

ח

ובמש"כ דחילוק גדול יש בין פירות חו"ל של ישראל לשל נכרי דבשל ישראל מהני בנכנסו לארץ לחייבו מה"ת ובשל נכרי גם למ"ד אין קנין בא"י בכה"ג ל"מ מה שנכנסו לארץ יבואר יפה ד' הירוש' בפ"ב דחלה הובא לעיל אות ג' דמשני שהי' תגרי נכרים מוכרים להם וכרי"ש דס"ל דכל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו דלשי' הירוש' דגם בחדש איכא דין פירות חו"ל שנכנסו לארץ בשל ישראל רק בשל נכרי א"א דבכה"ג נתמעט מקצורכם (עי' מקנה קדושין דל"ז ובתשו' כנסת יחזקאל) אילם בארץ דאין קנין לנכרי ל"מ לפטור וחשוב קצירכם וגם למ"ד דחדש נוהג בחו"ל ל"ש למיפטר בשל נכרי כיון דא"צ לקדושת הארץ וכמש"כ הרא"ש בתשובה וכמו שהסביר השאג"א דכיון דלא תלה איסור חדש בקדושת הארץ שהרי איסורו נוהג אפילו בחו"ל, א"כ ל"ש לומר יש קנין להפקיע מיד איסורו ואפילו למ"ד יש קנין לנכרי לענין מעשרות להפקיע מידי קדושתו כו' (וזהו דלא כשי' הב"ח דס"ל דחדש אינו נוהג בשל נכרי אף דנוהג בחו"ל) וע"כ מסיק הירוש' דכרי"ש ס"ל דכל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנים וס"ל דאינו נוהג בחו"ל ממילא דבשל נכרי ליכא דין חדש ולא מהני אף שנכנסו לארץ לחייבו וביותר י"ל דמאי דמשני שהי' אוכלים מה שהי' תגרי נכרים מוכרים להם הוא אף משל א"י ואתי כמ"ד דיש קנין לנכרי דכיון דס"ל לרי"ש דאינו נוהג בחו"ל ממילא דמהני הא דיש קנין להפקיע מקדושת הארץ כמו תרו"מ דהוי כחו"ל מסברא כמו בכורים ושארי דברים התלוים בקדושת הארץ אלא דאכתי יש לחייבו מצד פירות חו"ל שנכנסו לארץ בשעה שאפאה הישראל ופ"ז צ"ל דבשל נכרי נתמעט מקצירכם כמו שנתמעט תרו"מ מדגנך.

ט

והנה בגוף ד' הכ"מ בפ"א מהל' תרומות הלכה כ"ב שנדחק בלשון הרמב"ם שהשוה תרו"מ לחלה בדין יצאו לחו"ל ובדין נכנסו לארץ כ' וכן פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה שנאמר שמה שמה אתם חייבים בין בפירות הארץ בין בפירות חו"ל ובתרו"מ כו' ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבים מדבריהם גם מתרו"מ פירות א"י שיצאו לחו"ל ממילא אית לן למילף לחייב מדאורייתא פירות חו"ל שנכנסו לארץ גם לענין תרו"מ וע"כ תי' הכ"מ מתחלה דגם בחלה אי"ח אלא מדבריהם ואח"כ כ' בתי' הב' דגם בתרו"מ חייב מה"ת אם נקבעו למעשר בארץ ושיעור ל' רבינו כך הוא ואם נקבעו למעשר ביד ישראל בעודם בחו"ל חייבין במעשרות מדברים אחר שנכנסו לארץ עכ"ל הכ"מ ובשו"ע סי' של"א סרב סתם הדין דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין אם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ משמע דחייב מה"ת וע' בש"ך שם ס"ק כ"ב והגר"א כ' והשו"ע השמיטו תיבת מדבריהם דאין נפ"מ בזה"ז ולכאורה איכא נפ"מ לגבי הפרשה מזה על פירות אחרות דהוי כמפריש מתרי דרבנן על חד דרבנן ועי' במל"מ בפ"ה מהל' תרומות בשם תשו' מהר"ם דאין מפריכין מתרי דרבנן על חד דרבנן וכן מבואר בב"י סי ש"ל בשם מ"כ ואח"כ תמה הגר"א ג"כ מ"ש בחלה דמחויב מדאורייתא ובמעשרות מדרבנן דהא מחד קרא נפקי לפה"נ שהגר"א מפרש בד' השו"ע דחלוק תרו"מ מחלה.

אולם שמעתי בזה דבר נכון מאלופי ומיודעי הגאון מו"ה חיים נ"י מוולאזין דד' הרמב"ם מאירים ופשוטים דהא בודאי לענין חלה דעיקר תלוי בשעת גלגול וגם עיסת נכרי והקדש אם הגלגול הי' ביד ישראל חייב וע"כ גם פירות חו"ל שנכנסו לארץ והגלגול הי' בארץ חייב מה"ת משא"כ לענין תרו"מ דמבואר בד' הרמב"ם בפ"ב מהל' מעשר הל' ח' המקדיש פירותיו כשהן מחוברין דאם באו לעונת המעשרות והם ביד הגזבר ואח"כ פדאן פטורים, וכן מבואר בפ"ג הל' כ"ה דהמקדיש פירות תלושין ונגמרה מלאכתן ביד ההקדש ואח"כ פדאן פטורים מבואר דעונת המעשרות שהיא בתבואה הבאת שליש שהי' ביד הפטור פטור וכן גמר מלאכה מירוח ביד הפטור פטור ולחיוב תרו"מ תרתי בעי שיהי' עונת המעשרות והגמר מלאכה בחיוב וכן מבואר בירושלמי פיאה פ"ד הל' ולמה תנינן תרי זימני ר' יונה ר' חייא ריב"ל בשם בר פדא אחת למירוח לאחת לשליש ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא אמרי אחת למירוח ואחת לשליש ר' בא מפרש לחלה (מתניתין דחלה) למירוח ובפיאה לשליש (ועי' בפני משה ובגה"ש שם) וכל שהי' הבאת שליש דפטור פטור וכן מבואר בגיטין דמ"ז דלמ"ד יש קנין לנכרי אם הי' הבאת שליש ביד הנכרי פטור מתרו"מ ולפ"ז הא פירות חו"ל שגדלו בחו"ל וכבר הי' עונת המעשרות בפטור לא עדיף לחיובא מאילו גדל ביד ההקדש או ביד הנכרי דפטור, ואא"פ לבוא לידי חיוב תורה ע"י מירוח שבארץ כיון שכבר גדל בפטור ולא דמי לחלה דהעיקר בו הגלגול וע"כ נהי דביציאתן לחו"ל דמי תרו"מ לחלה שנאמר שמה אתם חייבים בחו"ל פטורין אבל בכניסתן לארץ שני ושני דבחלה אין עונת המעשרות ואין זמן אחר לבד הטלת מים והגלגול משא"כ בתרו"מ שנפטרו בגדילתן בחו"ל.

ואח"כ ראיתי שבמקורי הרמב"ם להגרש"ש מתפלא ג"כ ע"ד הר"מ מפ"ד דפיאה דהבאת שליש ביד ההקדש פטורין וכן שדה שהביאה שליש לפני נכרי לקחה ישראל ר"ע פוטר בירוש' וכי גרע מפירות חו"ל שנכנסו לארץ, שוב ראיתי להרדב"ז בחי' הרמב"ם שם שכ' והאי חייבות מן התורה הוא כדמשמע קרא שמה אתם חייבים בין בפירות הארץ בין בפירות חו"ל ואע"ג שהוקבעו למעשר בחי"ל חייבות בחלה שהחיוב החלה בשעת גלגול העיסה הוא אבל פטורה מתרו"מ ואם הוקבעו למעשר אחר שנכנסו לארץ חייבין במעשרות מדבריהם כו' ורישא דמתני' איירי לענין חלה דוקא וסיפא איירי לחלה ולתרומה ולמעשר ומש"כ רבינו וכן פירות חו"ל כו' לא להשוות הדין כ' אלא משום דילפינן לתרווייהו מחד קרא עכ"ל וכן מבואר ד' הרדב"ז בס' יקר תפארת הובא בשו"ת הנספחות אמרי בינה חאו"ח סי' י"א בשמו ומבואר דזהו שי' הרדב"ז דדוקא לענין חלה דחיובו בשעת גלגול העיסה משכח"ל לחיוב תורה משא"כ בתרו"מ ואם שלא ביאר מפורש כן אבל טעמו נראה כן וכן נראה מלשון הרמב"ם דבהל' בכורים פ"ה הל' ו' סתם הדין לענין חלה דפירות שנכנסו לארץ חייבים מבואר שהוא מן התורה ורק בפ"א מהל' תרומות לענין תרו"מ כ' שהוא מדבריהם וד' הרדב"ז פשוטים וברורים עד שנפלאים ד' הכ"מ למה נכנס בפירצה דחוקה להשוות דין פירות חו"ל שנכנסו לארץ בתרומות ומעשרות לחלה

י

ונראה בשיטת הכ"מ על פי המבואר בירוש' בפ"ב ה מה מקיים רע"ק טעמא דר"א דלחם הארץ (דר"א יליף מיני' לחם הארץ ולא לחם חו"ל) בספינה שנכנסה לארץ אם קרמו פניה מחוט ולפנים חייבת מן הבית ולחוץ פטורה על דעתי' דרפ"ק היא ספינתה היא עיסת הגוי היא הכנסתן שהכל הולך אחרי קרימה בתנור מודים חכמים לרע"ק בהכנסתן לארץ שהכל הולך אחרי קרימה בתנור מן מה דרע"ק מותיב לר"א והוא מקבל מיני' עכ"ל מבואר מד' הירושל' דלרע"ק גם אחרי גלגול העיסה כל שקרמו פניה בתנור מן החוט ולפנים חייבת והרי שי' הירושלמי בפ"ג דחלה בהא דאמר רע"ק במשנה דהכל הולך אחרי קרימת פנים בתנור דמודה רע"ק לחכמים בעיסת הדיוט שגילגלה טובלה הרי מבואר דרע"ק מודה דגלגול הוי גמר מלאכה ומשגלגלה טובלת כדין טבל גמור וגם אמר שם דמודה רע"ק שגלגול הקדש פוטר לפי שבשעת חובתה היתה פטורה ורק בנכנסה לארץ ילפינן מלחם הארץ דחייב וכן בעיסת נכרי ילפינן מתרומת נכרי שאין מירוח הקדש פוטר יעוי' במהרי"ט אלגאזי בהל' חלה להרמב"ן בפיסקא דר"ע אומר הכל הולך אחר הקרימה בתנור שהאריך בזה ולבסוף הביא ג"כ ד' תשובת הרשב"א ח"א סי' נ"ד דלרע"ק דבשל ישראל בתבואה שגדילה בחיוב הגלגול טובלה דכתיב ראשית ושל עכו"ם אי נמי תבואת חו"ל הנכנסת לארץ תלוי הכתוב בלחם דכתיב מלחם הארץ והיינו קרימה בתנור יעו"ש הרי דלרע"ק אף דגלגול טובל וגם פוטר בהקדש מ"מ אתרבי מלחם הארץ אף שנתגלגל בחו"ל כיון שקרמו פניה מן החוט ולפנים א"כ להספרי דמשוה תרומות ומעשרות לחלה א"כ כמ"כ בתרו"מ של חו"ל שגדלו בחו"ל ונכנסו לארץ דאף דגדלו בפטור ועונת המעשרות הי' בחו"ל מ"מ הא לא גרע מגלגול חו"ל דחייב ע"י קרימת פנים בארץ ה"ה בגדלו בחו"ל ונתמרחו בארץ יתחייב מה"ת ונהי דלא קיי"ל כרע"ק היינו לפי שקרימת פניה אינה מעלה כיון דמשעת הגלגול טובלת וחייבת מיתה אבל בתרו"מ דהמירוח מעלה דטובל כשנתמרחו בארץ שפיר חייב, גם לפ"מ דמצדד המהרי"ט אלגאזי שם בפי' הספרי בפלוגתא דרע"ק וריב"נ דאיזה גמר מלאכתה קרימתה בתנור דברי רע"ק ר"י בן נורי אומר עד שיתגלגל בחיטים נראה דעיקר פלוגתייהו דלר"ק ל"ה גמר מלאכה כלל ואינה טובלת וכן הכריח מש"ס דילן מנחות דס"ו ואח"כ מצדד בזה בטעמא דרע"ק עפ"י המבואר בירושלמי כתרומת גרן מה תרומת גרן ניטלת מן הגמיר אף זו ניטלת מן הגמיר ופי' דרע"ק ס"ל דהיקש חלה לתרומת גרן לגמרי וכמו דבתרומה איכא ב' עונות הבאת שליש וגמר מלאכה דמירוח כן בחלה מעריסותיכם ילפינן דמשעת גלגול הגיע לעונת חיוב חלה ואסור לאכול ממנו קבע ומקרא דלחם הארץ ילפינן דשעת קרימת פנים הוי גמר מלאכה והוא טבל גמור וע"כ פוטר ג"כ בגלגול הקדש (יעו"ש שמתחלה רצה להסב כן בשו' הירוש' ואח"כ דחה זה) עכ"פ לשי' הספרי והבבלי לדבריו דשעת גלגול הוי כעונת המעשרות דהבאת שליש וקרימת פנים הוי כמירוח אליבא דרפ"ק ומ"מ בגלגול הפיסה מחו"ט ולחוץ וקרימת פנים היתה מן החוט ולפנים חייב משום לחם הארץ אעפ"י שעונת המעשרות דילי' היפה בפטור ה"נ בתרו"מ באם הי' הבאת שליש בחו' ונפטרה בעונת המעשרות מ"מ מכיון שנכנסה לארץ ונתמרח בארץ חייב ונהי דלא קי"ל כרע"ק ושעת גלגול הוי גמר מלאכתה דמירוח מ"מ איכא נפ"מ לדידן גם בחלה דגם בחלה תנן כיון שנותנת את המים מגבהת חלתה ויפוי' במהרי"ט אלגאזי מה שהביא ד' הרשב"א בפסקי חלה בשער ג' דבנתינת המים חלתה חלה כעונת המעשרות ומפריש בשבלים ומ"מ אינו טובל ואינו חייב מיתה קודם הגלגול וכ"כ הר"י קורקוס דנתינת המים בחלה דמי להבאת שליש בתרו"מ.

וכ"כ הרמב"ן בקידושין דמ"ו דחיוב חלה כתרו"מ בתבואה ויש לה שלשה זמנים בעודה קמח דינה כתבואה מחוברת שאם הפריש ממנה אינה חלה כלל כמו שהפריש מפירות מחוברים שאינם חלים ולאחר נתינת המים הוי כתבואה תלושה לפני מרוח שפטורה מתרו"מ ואם תרם ממנה תרומתו תרומה וכמ"כ דין החלה שפטורה ואם הגביה חלתה קדשה ולאחר גלגול הוי כמו אחר מירוח ועי' ברשב"א (וע"ע בגיטין דס"א ובתוד"ה רישא דלא דמי דהכא אם מפריש קודם גלגול אין שמו חל עליה כלל אבל התם חל שם תרומה קודם גמר מלאכתו כו' ומ"מ אסור הכא משתטיל למים אע"ג דלא מיחייבי בחלה עד שתגלגל ותמוה דהא גם בחלה משתטיל למים חל שם חלה כמו בתרומה קודם גמר מלאכה ועי' מהר"ם שיף שם) ולפ"ז בפירות חו"ל שהי' בנתינת המים מחוט ולחוץ ואח"כ הי' הגלגול בחוט מלפנים דמ"מ חשוב לחם הארץ כיון דהגלגול גומר וטובל וה"נ בתרו"מ גם אם גדלו בחו"ל והי' עונת המעשרות בפטור מ"מ כשנתמרחו בארץ חייב ונהי שאין לנו ראי' מפורשת גם בחלה בכה"ג מ"מ מדרע"ק נשמע לרבנן דכמו לרע"ק מהני קרימת פנים לחייבו בנכנסו לארץ לפי שהוא גומר וטובל לשי' הספרי ה"נ לרבנן אחר הטלת מום בחו"ל והגלגול בא"י מחייב אולם י"ל דבחלה אף שהי' נתינת המים בחו"ל וגלגול בארץ גם לשי' הרדב"ז חייב מן התורה דנהי דנתינת המים דמי לעונת המעשרות ותרומה בשבלים דראוי להפרשה אף קודם גלגול מ"מ לענין פטור אם הי' נתינת המים ביד הנכרי או ביד ההקדש פשוט דלא נפטרה בזה דרק גלגול נכרי והקדש תנינן דפוטר וכן הלכה קבועה ברמב"ם ובפוסקים וא"כ ה"נ אף שנתינת המים הי' בחו"ל לא נפטרה בזה ועי' בשו"ת הרדב"ז סי' תרי"ח הועתק בגליון היו"ד ד' ווילנא סי' שכ"ט שכתב מפורש דאין נתינת הקמח בהמים פוטרת אם הי' בפטור יעו"ש ודבריו שם צריכין ביאור וכ"כ במנחת חינוך במצות הפרשת חלה דאין תלוי בנתינת מים לקמח אף שיכול להפריש חלה רק העיקר תלוי בשעת חיוב דהיינו הגלגול משא"כ בתרו"מ דעונת המעשרות ביד ההקדש והנכרי פוטר וגם במחובר שאי"ר להפרשה אז פוטר וא"כ ה"נ כיון שגדלו בחו"ל לא יכלו לבוא לידי חיוב תורה, עכ"פ אם שאין נפ"מ בחלה דתלוי בגלגול לדידן דלא כרע"ק מ"מ מדרע"ק נשמע לדרבנן בתרו"מ דהא לרע"ק גלגול הקדש פוטר לכו"ע ודמי לעונת המעשרות בתרו"מ ואפי"ה מהני קרימת פנים לחייבו משום לחם הארץ בחלה וה"נ בתרו"מ מהני מירוח הארץ לחייבו מן התורה ועי' בתשו' הרמב"ם פאר הדור סי' ט"ז שכ' וז"ל וממה שכתבנו תבין שחיוב המעשר חלוי ג"כ בחילוק המקומות ולזה פירות ארץ ישראל שיצאו לחו"ל מכלום כמו שאמרו אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבים ובחו"ל פטורין ופירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים וכש"כ פירות סוריא ויתברר ל' זה בפ"ב דחלה ופירות א"י שיצאו לסוריא חייבים במעשרות מדבריהם השוה תרו"מ לחלה וסתם הדין דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים והשמיט מדבריהם (ואולי לפי שהוא בזה"ז דכל החיוב דתרו"מ אאמד"ר כמו שביאר בתשובה זו מתחלה) וצ"ל לשי' הכ"מ דהא דפטור בגדל שליש ביד הנכרי מדגנך הוא פטור בפ"ע וכן בהבאת שליש ביד ההקדש שנפטר הוא גם כן מגזירת הכתוב משא"כ בפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ שנתרבו מהארץ אשר אני מביא אתכם שמה חייבים מן התורה ולשיסת הרדב"ז י"ל דדוקא לרע"ק דס"ל דמלחם הארץ נתרבה קרימת פנים הרי דגזיה"כ הוא דאף דבשעת חובתה דגלגול היתה בחו"ל ופטורה מ"מ מקרימת פנים נתחייבו וע"כ כיון דילפינן בספרי להקיש תרו"מ לחלה ממילא גם בתרו"מ חייב בכה"ג מן התורה אבל לרבנן דקרימת פנים אינה מעלה כלל וע"כ רק באופן דהגלגול הי' בארץ חייב שלא נפטרה מתחלה מה שגדלה בחו"ל ובודאי אם הגלגול הי' ג"כ בחו"ל פטור (ועי' ביראים סי' קמ"ח בדין חלה שכ' אבל מצות חלה שחובת עיסה זאת יכולה להיות בארץ כאשר פירשנו למעלה פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה אין חילוק בין קרוב לרחוק אחרי שהפירות הללו שעשה מהן יכול להוליכן לארץ עכ"ל והמפרש בתועפות ראם הגיה בס"ק ל"ח שעשה עיסה מהן עי"ש ובאמת ז"א דאם עשה עיסה כבר נפטרה בגלגול חו"ל ואי אפשר עוד לביא לידי חיוב חלה כאמור ומדמחלק היראים לענין מקומות הרחוקים בחו"ל לענין תרו"מ ולא לחלה משום דבחלה אפשר לבוא לידי חיוב תורה מבואר דס"ל דבתרו"מ אא"פ לבוא לידי חיוב תורה כשי' הרדב"ז ועי' מקנה בדהתוס' בקידושין דל"ז דחלה הוי חובת הגוף משום דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים) משא"כ בתרו"מ וא"כ אין להשוות תרו"מ לחלה דהא בחלה העיקר תלוי בשעת הגלגול כמו בנכרי והקדש דאם נתגלגלה ביד ישראל חייב וה"נ מה שגדלה בחו"ל משא"כ תרומות ומעשרות דנפטרה בעונת המעשרות ואף דהקישן הכתוב פ"כ רק בדין דיצאו לחו"ל הקישן אבל לא בנכנסו כמו שאין להקיש בדינים דנכרי והקדש דפטירי מהבאת שליש והדמיון לחלה הוא רק דכמו בחלה אם הי' הגלגול בחו"ל פטור ה"נ בתרו"מ נפטר בעונת המעשרות,

ולפ"ז לשי' הרדב"ז רק לדידן פירות חו"ל שנכנסו לארץ א"א מדבריהם בתרו"מ אבל לרע"ק חייב מה"ת כיון דמשוה לחלה ובחלה גם אם הגלגול הי' בחו"ל חייב מה"ת אם הי' הקרימת פנים בארץ, ובזה יתיישב מאי דקשה לכאורה לשי' הרדב"ז מד' הירושלמי תרומות פ"ו ה"ג ר' אבין בשם רבנן דתמן זאת אומרת שאין משלמין מפירות חו"ל אפילו תימא משלמין מתניתין עד שלא התיר רבי להביא ירק מחו"ל כו' וקשה דמאי מספק"ל להירושלמי אי משלמין מפירות חו"ל והרי תשלומי תרומה צריכים להיות ראוים להיות קודש וא"כ פירות חו"ל אף שנכנסו לארץ שא"ח אלא מדבריהם א"א שיהיו תרומה מן התורה ומוכח מזה כשי' הכ"מ דאפשר שיבואו לידי חיוב תורה ע"י מירוח בארץ אבל לשי' הרדב"ז בדעת הרמב"ם דא"א מדרבנן תמוה איך איפשר שישתלמו מפירות חו"ל דלא דמי ללקט שכחה ופיאה דפליגי שם ר"י ור"ל וקי"ל כריו"ח משום דעכ"פ בקמח הי' ראוי להיות תרומה יש בו זיקת תרומה וגם יש בו עונת המעשרות משגדל שליש בחיוב וגם בשביעית גם כן ס"ל דשביעית פטור מצד הפקר יעוי' ברש"י ותוספת ר"ה דף ט"ו אבל בפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ דמן התורה אין שום חיוב ואיך אפשר שישלמו בהם שאינם ראוים להיות קודש אבל למש"כ דלרע"ק דס"ל הכל הולך אחר הקרימה בתנור דמלחם הארץ נתרבה לדידי' גם פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייב א"ש דהא מתניתין דתרומות שם אליבא דרע"ק קאי דאמר אין משלמין אלא ממין על מינו לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי שביעית וע"ז אמר זאת אומרת שאין משלמין מפירות חו"ל דהא לרע"ק דס"ל פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייב אפשר לשלם בפירות שביעית חו"ל שנכנסו לארץ בפירות ובזה מיושב מה שתמהו על השמטת הרמב"ם דין זה יעוין בהגהות ציון ירושלים שם משום דלשי' הרמב"ם דפירות חו"ל שנכנסו לארץ אי"ח אלא מדבריהם ואינם ראוים להיות תרומה מן התורה הרי הדבר פשוט שא"א לשלם בפירות חו"ל שנכנסו לארץ וא"ש (ובזה י"ל דמאי דמשוה הירוש' לחייב בחדש מדין פירות חו"ל שנכנסו לארץ כשנ"ת באות ג' היינו לרע"ק דוקא דקרימת פנים דלחם בחדש מהני כמו קרימת פנים בחלה אבל לדידן גם לשי' הראשונים דס"ל שאין חדש נוהג בחו"ל גם אם נכנסו לארץ ואפאו בארץ אי"ח משום לחם דכבר נפטר בגדולו בחו"ל כמו שנפטר בתרו"מ משום עונת המעשרות מה שגדל השליש בפטור).

יא

והנה לפ"מ שנתבאר על פי שיטת הכ"מ דפירות חו"ל שנתמרחו בארץ חייב מה"ת דאיצטריך קרא דדגנך גם למ"ד אין קנין לנכרי בארץ דמ"מ מה שקנה בחו"ל נפטר אף בכניסתן לארץ וע"כ א"ש הא דבסוריא יש קנין לנכרי והוי כחו"ל דמ"מ הא ממרח הישראל אח"כ ויתחייב כדין פירות חו"ל שנכנסו לסוריא מדרבנן משים דגם למ"ד אין קנין נפטר דגן נכרי מקרא דדגנך אלא דבא"י אין קנין לנכרי וחשוב דגן ישראל אבל דנן נכרי של חו"ל נפטר ממעוטא דדגנך ולא מהני כניסתן לארץ, וה"נ בסוריא נפטר של נכרי כיון דשם יש קנין לנכרי וממילא הוי דגן נכרי, חבל לשי' הרדב"ז וכפי פשטות הרמב"ם אי"ח בפירות חו"ל שנכנסו לארץ אלא מדבריהם, וא"כ למ"ד אין קנין לנכרי ומדגנך ילפינן רק על דיגון נכרי, אבל א"א למעט דגן נכרי של חו"ל לכשנכנסו לארץ דגם בשל ישראל אינו חייב מן התורה בפירות חו"ל נכנסו לארץ ולפ"ז הא דבסוריא יש קנין לנכרי מה בכך דהוי של נכרי הא ליכא מיעוט בשל נכרי וצ"ל משום דכיון דיש קנין לנכרי ונפקע הקדושה לגמרי והוי כחו"ל ממש, וא"כ קשה כיון שקנה הישראל ומירחן יתחייב מיהו מדבריהם כדין פירות חו"ל שנכנסו לארץ וה"נ יתחייב בפירות חו"ל שנכנסו לסוריא מתרי דרבנן וצ"ל לפ"ז דכיון דהא דפירות חו"ל שנכנסו לארץ א"א מדבריהם לא גזרו רק בנכנסו לארץ ממש, אבל בנכנסו לסוריא דגם אם דלו בסוריא א"ח אלא מדבריהם לא גזרו בפירות חו"ל שנכנסו לסוריא ובאמת הרמב"ם לא הזכיר הדין דפירות חו"ל שנכנסו לסוריא כמו שהזכיר פירות א"י שיצאו לסוריא משום דבכה"ג שנכנסו לסוריא לא גזרו כלל, כמו דמוכרח מדין ישראל הקונה מן הנכרי בסוריא פירות אחר שהביאו שליש ביד הנכרי דפטור כמשנ"ת (וכה"ג מבואר ברמב"ם בפי"ג מהל' מעשר והוא מן התוספתא דלא גזרו דמאי בפירות חו"ל שנכנסו לארץ).

ועפ"ז הי' מקום לחדש לפי המבואר בספר התרומה דבזה"ז דתרומות ומעשרות א"א מדרבנן גם בא"י יש קנין לנכרי יעוי' בסי' של"א בדברי הגר"א סוס"ק ו' וס"ק כ"ח דדמי לסוריא. ואעפ"י שקנה הישראל ומירחן פטור מתרו"מ אפילו מדבריהם והא פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים מדבריהם, (ויתבאר להלן) וצ"ל דפירות שנכנסו לארץ בזה"ז דמי לסוריא וכמי פירות חו"ל שנכנסו לסוריא פטורין ה"נ פירות חו"ל שנכנסו לארץ בזה"ז. והרמב"ם סתם הדין בזמן דאיכא חיוב תורה בחלה חייב מה"ת ובתרו"מ אאמד"ר, אבל מימות עזרא ואילך שאי"ח אלא מדבריהם פירות חו"ל שנכנסו לארץ פטורין. ועפ"ז יש ליישב מה שנהגו בא"י שמביאים אתרוגים מחו"ל ואין פוצה פה לחייבם במעשר מצד פירות חו"ל שנכנסו לארץ יעוי' בספר אמרי בינה חאו"ח בשו"ת הנספחות סי' י"א.

ולמש"כ גם בנתמרחו בארץ אין חיוב בזה"ז דדמי לפירות חו"ל שנכנסו לסוריא, אולם בשו"ע סי' של"א סעיף י"ב שהעתיק הדין דפירות חו"ל שנכנסו לארץ דחייבים כצורתו ולא הגיה דבזה"ז ל"ש הך דינא כמו שהגיה בסעיף הקודם דבזה"ז גם בא"י חלקו של נכרי פטור מכלום משום דהשו"ע לשי' בהכ"מ דאם נתמרחו בארץ חייבים מן התורה ובאופן זה גם בזה"ז חייבין מדרבנן ובאופן שנתמרחו בחו"ל דאי"ח אלא מדבריהם (כמבואר בש"ך שם ס"ק כ"ב) בזה באמת בזה"ז אין שום חיוב כלל, וע"כ לא הזכיר בשו"ע חילוק הדין דנתמרחו בחו"ל משום דבזה ליכא שום חיוב, ורק אם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ דלשי' הכ"מ חייב מה"ת בזה"ב חייב כדין תרו"מ בזה"ז,, ולפ"ז נפלאים בעיני דברי רבינו הגר"א מש"כ שם בס"ק כ"ט והשו"ע השמיט תיבת מדבריהם דאין נפ"מ בזה"ז כלל, ולפמש"כ נפ"מ גדולה דאם אינו אלא מדבריהם בדין שלא יהי' בזה"ז שום חיוב כלל, ועוד דהגר"א אחז בשי' השו"ע דא"א מדבריהם גם באופן שנתמרחו בארץ, ובאמת נראה דהשו"ע אזיל בתי' הב' שבכ"מ דהיכי שנתמרחו בארץ חייבים מה"ת (וגם לעיל העירותי בד' הגר"א דגם לפי דבריו נפ"מ בזה"ז לתרום משל א"י על פירות חו"ל שנכנסו לארץ דהוי חד דרבנן על תרי דרבנן או להיפוך) ולפ"ז לשי' הרדב"ז דפירות שנכנסו לארץ אי"ח בתרו"מ אלא מדבריהם אין חיוב דפירות חו"ל שנכנסו לארץ בזמן הזה כלל ועוק"ל לשי' הגר"א דס"ל כשי' סה"ת דבזה"ז יש קנין לנכרי וס"ל ג"כ דפירות חו"ל שנכנסו לארץ שאי"ח אלא מדבריהם גם בזה"ז חייבים ותקשה דא"כ מאי מהני דיש קנין לנכרי בזה"ז דמ"מ לחייב מצד פירות חו"ל שנכנסו לארץ כמו שהקשיתי לעיל

יב

ונראה בשי' הגר"א דלכאורה קשה לפ"מ דמסיק בתשובות הרא"ש בסוף התשובה בענין חדש אפילו למ"ד יש קנין לנכרי אי לאו קרא דדגנך ולא דגן נכרי הוי בעי עשורי אלמא דל"ה חו"ל ממש אלא דגזיה"כ הוא דדגן נכרי פטירי ולא מטעם דהופקע קדושת הארץ ולהכי מצות התלויות בארץ שלא נתמעט נכרי חייב בשל נכרי גם למ"ד יש קנין לנכרי, וא"כ יקשה בפשיטות מאי דבסוריא יש קנין לנכרי דהא למ"ד אין קנין לנכרי בא"י וקרא דדגנך איצטריך למעט דיגין נכרי ואין לנו מקרא מפורש למעט דגן נכרי ומהכ"ת דבשל סוריא יפטור וכבר העירותי מזה לעיל באות ה' והוכחתי מזה דמצד דהוי כחו"ל קנין נכרי בסוריא, חבל למאי דמסיק הרא"ש דהוא גזיה"כ יקשה דהא למ"ד אין קנין ליכא גזיה"כ כלל, וצ"ל לפ"ז דגם למ"ד אין קנין דגן נכרי נתמעט ממשמעותא דקרא דדגן נכרי פטור חלא דלא משכח"ל דגן נכרי במציאות דאין קנין לנכרי וגם פירות חו"ל שנכנסו לארץ אי"ח אלא מדבריהם כמשכ"ל אבל בסוריא דיש קנין לנכרי ממילא דדגן נכרי פטירי ממשמעותא דדגנך ולא דגן נכרי וא"ש דלא משכח"ל מקרא דדגנך ליתורא למ"ד אין קנין רק לדיגון נכרי לפטור מירוח נכרי, דעל דגן נכרי אי אפשר למעט משום דבא"י לא משכח"ל דגן נכרי אבל בסוריא דיש קנין לנכרי וחשיב דגן נכרי ממילא נפטרה מדין דגן נכרי וכיון דדגן נכרי הוי פטור מצד עצמו גם למ"ד אין קנין ממילא לא מהני מירוח הישראל לחייבו מצד פירות חו"ל שנכנסו לסוריא מדבריהם או בזה"ז דיש קנין לנכרי הוא ג"כ פטור מצד דגן נכרי אבל פירות חו"ל של ישראל שנכנסו לארץ בזה"ז חייבים מדבריהם, ולפ"ז פירות של נכרי בסוריא אף שנכנסו לארץ ונתמרחו שם על ידי ישראל ג"כ פטור דנהי דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים היינו של ישראל, אבל של נכרי נפטר מדגן נכרי ולא מהני גם בנכנסו לארץ וכ"ז לשי' זו דדגן נכרי הוי פטור גם למ"ד אין קנין לנכרי, אבל למשכ"ל כפי פשטות סוגין דשמעתין דלמ"ד אין קנין אין לנו לימוד על פטור דדגן נכרי והא דבסוריא פטור דיש קנין משום דהוי חו"ל ובטל הקדושה ול"מ מירוח הישראל לחייבו משום דפירות חו"ל שנכנסו לסוריא פטורין לפ"ז בנכנסו לארץ ישראל ונתמרחו שם א"כ בדין שיהי' חייב מצד פירות חו"ל שנכנסו לארץ

יג

והנה נפ"מ בין הטעמים לפ"ז גם לדידן דס"ל אין קנין בשארי מצות התלויות בארץ כמו שביעית בשל נכרי בסוריא דלא נתמעט של נכרי דדרשא דלכם ולא לאחרים האמור בספרא אינו מבורר, והראב"ד מפרש לה בענין אחר דקאי על לאכלה, והב"י בתשובה למד מעצמו כן, ויעוי' בפאת השולחן בהל' שביעית שבנה יסוד על זה, ולדעתו גם למ"ד אין קנין גזיה"כ הוא למעט בשל נכרי) דכיון דלשי' הרא"ש גם במקום שיש קנין לא הופקע הקדושה לגמרי אלא דנפטר מצד מיעוט דדגנך ובשארי מצות התלויות בארץ שלא נתמעט נכרי לכו"ע חייב בשל נכרי.

א"כ לפ"ז בדין שינהוג שביעית בסוריא דנהי דיש קנין לנכרי. אבל מה בכך הא גם של נכרי לא נפטר, אמנם ברמב"ם פ"א מהל' תרומות הל' י' מבואר דיש קנין לנכרי בשביעית. וילה"ק לשי' הרא"ש מירוש' פ"ה דמע"ש הובא בחי' הרשב"א בב"ק דס"ט ובביאורי הגר"א סי' רצ"ד ס"ק כ"ח דאין לנכרי נטע רבעי בסוריא משום דבסוריא לכו"ע יש קנין והרי בנטע רבעי שלא נתמעט נכרי (דהא בערלה נתרבה נכרי) ומ"מ בסוריא אין לנכרי נ"ר משום דיש קנין לנכרי ועכצ"ל דבסוריא הוי כחו"ל, וכן נראה דבכל מצות התלויות בארץ בסוריא בשל נכרי אינו נוהג ואף בערלה דבפירוש ריבתה תורה דנוהג בשל נכרי כמו שפסק הרמב"ם בפ"י מהל' מע"ש ה"י דלא כמש"כ בפיה"מ מ"מ בסוריא אינו נוהג ע"כ נ"ל דגם לרא"ש שכ' דגם למ"ד דיש קנין מגזיה"כ דדגנך ובלא קרא בעי עשורי וע"כ בחדש ובשארי מצות התלויות בארץ שלא נתמעט מגזיה"כ נכרי לפטורא לא אמרינן דיש קנין לנכרי להפקיע קדושת הארץ לגמרי, היינו דוקא בארץ כיון דקיי"ל כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש ולא נתקדש הארץ ע"י כבוש יחיד, מכש"כ שלא הופקע קדושת הארץ לחולין למשוי לחו"ל, ורק דגזיה"כ הוא דלענין זה מהני לפוטרו מתרו"מ דחשוב דגן נכרי והוא מגזיה"כ אבל סוריא דכל עיקר קדושתה מדרבנן הוא ע"י כיבוש יחיד מהני קניית נכרי ככיבוש יחיד להפקיע הקדושה שנתקדשה ע"י כיבוש יחיד ומשוי לחו"ל ממש ולפמש"כ דבע"כ גם לפ"מ דמסיק הרא"ש בתשובה מודה בסוריא דטעמו משום דהוי כחו"ל ממילא דאין ראי' מזה גם בתרו"מ למ"ד אין קנין דדגן נכרי הוי פטור כמש"כ בשי' הגר"א ובסוריא דפטור הוא משום דפירות חו"ל שנכנסו לשוריא פטורין והסה"ת דס"ל דגם בזה"ז יש קנין לנכרי י"ל דס"ל דפירות שנכנסו לארץ בזה"ז פטורין כמשכ"ל,

יד

ובזה הי' נראה להעיר בהא דמבואר בשו"ע סי' של"א ס"ד פירות א"י כו' ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמור מלאכתן וגמרן ישראל חייבין והמחבר דקאי בזה"ז על כן השמיט מן התורה כלשון הרמב"ם דהרמב"ם כתב עיקר הדין מזמן בית ראשון אבל המחבר הא כ' בס"ב כשי' הרמב"ם דאפילו בימי עזרא לא הוי מן התורה. והא הקונה פירות בסוריא מנכרי אפילו מירחן ישראל פטורין כמבואר בסעיף ז' ואם כן לשיטת סה"ת דבזה"ז יש קנין לנכרי ואם כן בא"י אמאי חייבין נימא יש קנין כמו בסוריא כמש"כ באות י"א והנה לפי פשוטן של דברים נראה דדוקא אי תרו"מ מדרבנן דקדושה שני' נמי בטלה כרבנן דר' יוסי וכיון דעיקר קדושת הארץ אינו אלא מדרבנן להכי יש קנין לנכרי אבל לשי' הרמב"ם דקדושה שני' לא בטלה ואין לה הפסק ורק דבתרו"מ בעינן ביאת כולם אבל לגבי שארי דברים דלא בעינן ביאת כולם הוי מן התורה וכן לענין שביעית מה דבזה"ז א"א מדרבנן הוא משום דתלוי ביובל אבל עיקר הקדושה אינה בטלה לא מהני קנין נכרי וכבר הרגישו בדבר זה, אולם מרן הב"י בעצמו בתשו' אבקת רוכל בסי' כ"ד בהשגתו על הכפתור ופרח במה שתמה ע"ד הרמב"ם בפ"ד הל' כ"ט מהל' שמיטה ויובל דאמאי מותרין הפירות הא מה שאסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה לא נפקת בקנין הנכרי וע"ז כתב הב"י דזה אינו שהרי כתב הרמב"ם בהלכות שו"י פ"ד דשמיטת קרקע בזמן שאין יובל נוהג אינו אלא מדבריהם (וכן כתב הכסף משנה בהלכה כ"ט שם אלא דבכ"מ כ' דלא דק משום דשביעית בזה"ז א"א מדבריהם ועל מש"כ מצד אין קנין השיב דדוקא בחזר ולקחה אבל כ"ז שהיא ביד הנכרי הופקעה אבל בתשי' אבקת רוכל כ' שם דלפי שהוא בזה"ז מדבריהם יש ביד הנכרי להפקיע וע"ע בתשו' מהרי"ט סי' מ"ג) וכן ראיתי מוכיחים מד' ספר התרומה במה שמתרץ קוהתו"ס בסנהדרין דכ"ו ד"ה אגיסטון כו' שהקשה מגיטין דס"ב דאין עודרין ומתרץ סה"ת ליישב דהך תנא דאין עודרין ס"ל דקידשה לע"ל ואף על פי שאין יובל נוהג מ"מ שביעית נוהגת עכ"ל ופירושו דלפיכך אין קנין הרי מבואר מדבריו דאלו הי' שביעית תלוי ביובל אע"פ דקידשה לע"ל מ"מ יש קנין לנכרי.

עכ"פ הב"י לשיטתו בתשו' אבקת רוכל דבזה"ז יש קנין וקשה מ"ט פירות נכרי בזה"ז שגמרן ישראל חייבין הא בזה"ז יש קנין לנכרי ודמי לסוריא. ולמש"כ י"ל דבאמת ס"ל להב"י כדעת סה"ת דבזה"ז יש קנין לנכרי לגבי שביעית ולגבי שארי דברים שאינם אלא מדרבנן ומש"כ דפירות הנכרי שמירחן הישראל חייבים הוא משום דס"ל דפירות חו"ל שנכנסו לארץ ונתמרחו בארץ חייבים מה"ת וכמש"כ הכ"מ בתי' ב' ומה"ט ס"ל דפירות חו"ל שנכנסו לארץ בזה"ז חייבים כמש"פ בסי' של"א סי"ב ולפיכך נהי דיש קנין לנכרי בזה"ז מ"מ לכשגמרן הישראל הרי הוא חייב מצד פירות חו"ל שנכנסו לארץ דגם בזה"ז יש חיוב על פירות חו"ל שנכנסו לארץ דתקנו כעין של תורה (וזהו כפשטא דשמעתין דגיטין דלמ"ד אין קנין לא דרשינן למעט דין נכרי) ובסוריא לא נתחייבו פירות חו"ל שנכנסו לשם כיון דמ"מ גדלו בחו"ל אין מירוח סוריא קובע חיוב וכ"ז בתרו"מ אבל בשארי דברים כמו שביעית וכיו"ב שאין כניסתן לארץ מביאים לידי חיוב שפיר י"ל דיש קנין לנכרי בזה"ז כשי' הס"ת והס"ת דס"ל גם לענין תרו"מ דיש קנין לנכרי לפי דס"ל כשי' הרדב"ז דפירות חו"ל שנכנסו לארץ א"א מדבריהם ולפיכך לא גזרו בפירות דחו"ל שנכנסו לארץ בזה"ז

טו

והנה שי' הירושלמי ע"פ דעת רבנו הגר"א בשנות אליהו בדמאי פ"ג ובפ"ו דאף למאן דס"ל דיש קנין לנכרי מ"מ בדרבנן מיהו חייב (וצידד ג"כ בזה בשי' הבבלי ופירש שם פירוש נפלא בהש"ס בבכורות די"א יעושה"ט בפ"ג) ובסוריא דיש קנין שם גם מדרבנן ליכא חיוב שם יעו"ש במשנה ולכאורה צריך טעם כיון דלמ"ד דיש קנין נתמעט מדגנך מאיזה טעם חייבוהו חכמים (דגזירה דבעלי כיסין במנחות דס"ז הוא רק על מירוח נכרי) ולפי המתבאר יש יסוד גדול לשי' הרדב"ז בד' הרמב"ם דפירות חי"ל שנכנסו לארץ דאינו אלא מדבריהם והא דס"ל דיש קנין לנכרי מדגנך היינו דגלי קרא דיש ביד הנכרי להפקיע קדושת הארץ וקנין נכרי כחו"ל אבל מ"מ משקנאה הישראל מחויב מיהו מדרבנן כדין פירות חו"ל שנכנסו לארץ דאאפ"ל דגזיה"כ הוא לפטור של נכרי ושיהי' גרע מחו"ל דהא מה"ת גם פירות חו"ל שנכנסו לארץ פטורין מתרו"מ וא"כ מנ"ל לחדש דדגן נכרי היי פטור מצד עצמו והא טעם דיש קנין לנכרי סגי לפוטרו מה"ת ומזה ילפינן דיש קנין (ושי' התוס' בב"ב דף פ"א שכ' באות י' י"ל עפ"י המתבאר באות י' דלרע"ק חייב מה"ת פירות חו"ל שנכנסו לארץ כמו בחלה ואתיין דברי התוס' אליבא דרע"ק (והוי כחו"ל. אבל מ"מ מדבריהם מיהו חייבים כדין פירות חו"ל שנכנסו לארץ אבל פירות של נכרי בסוריא דפירות חו"ל שנכנסו לסוריא פטורים גם מדבריהם וע"כ גם חיוב דרבנן ליכא והדברים מאירים ומשמחים לפי שי' הרדב"ז.

טז

והנה הכ"מ בתירוץ הראשון פירש שי' הרמב"ם דפירות חו"ל שנכנסו לארץ גם בחלה אינו אלא מדבריהם משום דכתיב מלחם הארץ והאי לאו מלחם הארץ הוא ובין בחלה ובין בתרו"מ אינו אלא מדבריהם ומדבריהם שכ' הרחב"ם בסוף ההלכה קאי גם על חלה ולפ"ז מש"כ הרמב"ם שנקבע למפעשר מיד אחר שנכנסו לארץ דאם נקבע למעשר בחו"ל אינו חייב גם מדבריהם. וכ"כ הב"ח בסי' של"א להלכה כתי' הכ"מ דמדאורייתא בכל ענין פטור גם בחלה כיון שגדלו בחו"ל אלא שמדבריהם חייבים דכיון דנקבעו למעשר בא"י מיחלפי בפירות שגדלו בישראל לאחר מירוח בחו"ל פטורות אפילו מדבריהם, אולם באמת תמוה הדבר דהא ילפינן מקרא מהארץ אשר אני מביא אתכם שמה והיותר תמוה דבירושלמי בפ"ב דחלה אמר כך משיב רע"ק לר"א אי את מודה לי' בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן חייבין בחלה ולאו גדולי פטור נינהו והוא מקבל מיני' כו' ומקשה הירוש' דהוי כפירות חו"ל שנכנסו לארץ וכ"פ הגר"א ומפורש שהוא מן התורה ועי' מה"פ בירושלמי שם ובודאי דפשטות הדברים דבחלה היכי דהגלגול הי' בא"י חייב מן התורה כמו דפשיטא לי' להרדב"ז וד' הב"ח להלכה תמוהים.

וראיתי בס' אמרי בינה שכתב דנפ"מ להלכה אם מפריש מפירות חו"ל שנכנסו לארץ והגלגול הי' בארץ על פירות א"י דלפי תי' הכ"מ הראשון הוי מפטור על החיוב ולפי תירוץ השני כיון דחייב מן התורה הוי מחיוב על חיוב עכ"ד ואין זה מוכרח דהרמב"ם בפיה"מ ספ"ק דתרומות בהא דאין תורמין מפירות חו"ל על פירות הארץ הביא ד' הספרי דכל מעשר הארץ מזרע הארץ והכ"מ בפ"ה מהל' תרומות הביא ג"כ ד' הספרי ועי' מהרי"ט אלגזי דל"ה שכ' דנראה בשי' הרמב"ם דגזיה"כ הוא ולאו משום דהוי מפטור על החיוב ולפיכך אף בפירות חי"ל שנכנסו לארץ והגלגול הי' בארץ דחיוב החלה מן התורה הוא מ"ע י"ל דגזיה"כ הוא שאין מפרישין מפירות חו"ל על פירות הארץ, ובזה יתיישב דברי הגר"א שכ' על הא דפירות חו"ל שנכנסו לארץ בתרו"מ שהשמיט המחבר שאינו חייב אלא מדבריהם משום שאין נפ"מ בזה"ז כלל ותמהתי באות י' דהא איכא נפ"מ דמתרי דרבנן על חד דרבנן הוי מפטור על החיוב.

ולפמש"כ גם אי נימא דחייב מן התורה בזה"ב. מ"מ אין מפרישין מפירות חו"ל שנתמרחו בארץ על פירות הארץ שגדלו בא"י מגזיה"כ דוכל מעשר הארץ ולהכי אין נפ"מ בזה"ז כלל, ולפי המתבאר להלכה נראה דבחלה אם הי' הגלגול בא"י חייב מן התורה ובתרו"מ לפ"ד הרדב"ז כיון דעונת המעשרות שגדלו בחו"ל אף שהמירוח הי' בא"י אינו חייב אלא מדבריהם וממילא דאם נקבעו למעשר בחו"ל אינו חייב מדבריהם ולשי' הכ"מ לפי תירוץ השני דאם המירוח הי' בא"י חייב מן התורה ומש"כ הרמב"ם דאינו אלא מדבריהם קאי אם הקביעות למעשר הי' בחו"ל חייב מדבריהם והש"ך בסי' של"א ס"ק כ"ב הביא ג"כ להלכה תי' הכ"מ השני והגר"א שם פירש ד' הרמב"ם שאי"ח אלא מדבריהם אבל תמה מאי שנא חלה מתרומה דהא מחד קרא נפקי וכבר נתבאר שי' הרדב"ז והכ"מ בטעמם ונראה דהוי ספיקא דדינא אם נתמרח בארץ אי חייב מן התורה בתרו"מ ואי נתמרח בחו"ל ונכנסו לארץ אי חייב מדבריהם וכן אם הגלגול הי' בחו"ל ונכנסו לארץ אי חייב בדבריהם הוי ספיקא דדינא וספק מדבריהם להקל וע"כ האתרוגים המובאים מחו"ל אחר שנתמרחו לארץ אין בהם חיוב ופירות חו"ל שנכנסו לסוריא ונתמרחו בסוריא אין חיוב אפילו מדבריהם שלא הובא הדין רק ביצא לסוריא אבל לא בנכנסו לסוריא (ומוכח מהא דיש קנין לנכרי בסוריא ולא מהני מירוח ישראל בסוריא אלא שאין הכרח לזה כמשכ"ל דאיפשר דנכרי הוי פטור בפ"ע לכו"ע) ומ"מ בנכנסו לארץ בזה"ז דדין סוריא על זה כמש"כ בסה"ת לענין קנין נכרי מוכח דחייב דכל דתקנו בזה"ז כעין דאורייתא תקנו ורק לענין קניין נכרי מהני הקנין כיון דהקדושה מדרבנן וכן לענין ברירה בסעיף י"א דבזה"ז דאאמד"ר יש ברירה אבל בנכנסו לארץ חייב מדבריהם ובפירות חו"ל שנכנסו לארץ לשי' הכ"מ דאם חייב מן התורה אם נכנסו לארץ קודם המירוח והפריש תרומה לפני המרוח נראה דכיון דהמירוח מחייבו א"כ כל זמן שלא נתמרח יש לו פירות חו"ל ואינו מועיל הפרשתו וכן אם הביא פירות חו"ל לארץ והטיל העיסה במים בחו"ל קודם גלגול דאע"פ דלכשהטיל מים מהני הפרשתו מ"מ כיון שלא נתחייב בהפרשה קודם גלגול לא הוי חלה ודינו כפירות חי"ל ואחר הגלגול מחייב בחלה ופירות ח"ל של נכרי שנכנסו לארץ ונתמרחו ביד ישראל כיון דיש קנין לנכרי בחו"ל דמי למ"ד יש קנין לנכרי בא"י דלא מהני מירוח ישראל ולא דמי לפירות חו"ל שנכנסו לארץ משום דנתמעט מדגנך דגן נכרי אבל למ"ד אין קנין לנכרי בארץ דילפינן מדגנך למעוטי דיגון נכרי א"כ אין מיעוט על דגן נכרי וי"ל דנכנסו לארץ חייבים, מ"מ לפמשנ"ת יש מקום לומר דגם למ"ד אין קנין לנכרי לא קרינן דגם נכרי לפי שאין קנין אבל בדגן נכרי היכי שיש קנין ממילא נפטר ומה"ט נראה בפירות נכרי של סוריא דיש קנין לא מהני גם בנכנסו לארץ משום דיש פטור של דגן נכרי עכ"פ בסוריא גופא הא מפורש דיש קנין ולא מהני מרוח ישראל בסוריא משום דפירות חוץ לארץ שנכנסו לסוריא פטורים אבל בזה"ז אע"פ שיש קנין לנכרי מ"מ אם קנה הישראל י"ל דחייב כסתימת השו"ע בסעיף ד' דאם לקחן ישראל וגמרן חייב משום דהוי כפירות חו"ל שנכנסו לארץ (אולם אי נימא דהנכרי הוי פטור י"ל דבזה"ז דלסה"ת יש קנין לנכרי לא מהני מירוח ישראל) ודין דפירות חו"ל שנכנסו לארץ ויצאו לחו"ל אינו אלא בתרו"מ וחלה ולא בשארי מצות התלויות בארץ וגם בחדש נראה לפי שיטת תלמודא דידן למ"ד דאינו נוהג בחו"ל לא מהני מה שנכנסו לארץ ואע"פ דקרימת פנים בתנור ולחם הוי בארץ ובשי' הירושלמי יש לצדד דיש בזה דין פירות חו"ל שנכנסו לארץ אך ביצא לחו"ל איתרבו לכו"ע ממושבותיכם.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה