אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לח
בענין טבל הטבול לחלה ובלא היה לו שעת הכשר בחלה
א
ע"ד מה שנסתפק אם בטבל הטבול לחלה אסור הנאה של כילוי אין אני רואה מקום ספק בזה דהא טבל לחלה חייב מיתה כמבואר בפ"ג דחלה ובבכורות די"ב וחלה נקראת תרומה וכ"כ השאג"א החדשות בסי' י"ב דאסור בהנאה של כילוי בטבל חלה (ומה"ט כתב דבחדש הוי שיריה נכרים לענין הנאה של כילוי) ולא עוד דהא דילפינן דטבל אסור בהנאה של כילוי הוא מצד משמרת תרומותי והא חלה דין תרומה על שימור דאסור לטמא בידים כמבואר בנדה ד"ז ובכמה דוכתי וזה נכלל במשמרת תרומותי ובזה ילה"ע ג"כ על מה שנסתפק המנ"ח בטבל הטבול למע"ש ומפשר עני אי אסור בהנאה של כילוי והנתיבות בס' כ' דטבל הטבול למעשר עני מותר בהנאה של כילוי וכ"כ הצל"ח בברכות דמ"ז דהא גם מע"ש נכלל במשמרת תרומות כמבואר בסוכה דף ל"ה מפני שמכשירה) ובודאי אי הנאה של כילוי איסור תורה הוא לשי' התוס' פסחים דל"ג אסור גם בטבל דחלה דמשמרת תרומותי סתם כתיב וגם חלה תרומה וחדא תרומה היא ולא דמי לדהתוס' דפסחים שכ' דהכתוב מיירי בב' תרומות דבטבל של חמץ מדליקין דע"כ לפי שיש טעם לחלק מאיזה טעם שיהי' אבל בחלה דנכלל בתרומה אין מקום לחלק וכן מבואר בסי' שכ"ד דלחלה עושה לה היסק בפ"ע דאסור ליהנות לזר הנאה של כילוי וכמו דבדין תרומה שוה חלה לתרומה ה"ה בדין טבל וכמ"כ אי נימא דהנאת של כילוי אאמד"ר אין מקום לחלק בגזירתם בין טבל לחלה מטבל לתרומה.
ב
ומש"כ כת"ר לה"ר מפ"א דחלה דעיסת הכלבים בזמן שאין הרועים אוכלים אותה דאינה חייבת בחלה והביא הר"ש מספרי דכתיב ראשית עריסותיכם שלכם חייבת ולא של כלב ולמ"ל קרא תיפ"ל דהא אין שיריה נכרים דהא לא חזי לאכילת אדם ואי"ל דנהי דלא ראוי התרומה אבל מ"מ הו"א דטבל מיהא הוי דהא מדהתוס' די"ב מוכח דהיכי דאי"ר להפרשה אי"ח עלה שם טבל והעיסה פטורה אעכצ"ל דשיריה נכרים לענין הנאה זהו תו"ד, לא אדע מניין לי דמה שאי"ר לאכילת אדם חשיב זה אין שיריה נכרים ולא מצינו בגמ' רק היכי דאסור באכילה ולא עוד דהא אפשר לתקן ע"י תבלין וכיו"ב ע"י אפי' אחרת שיהי' ראוי לאכילה ורק כיון דילפינן מעריסותיכם דעיסת כלבים פטורה כיון שאי"ר לאכילת אדם אף שיש לעיסה זו תקן מ"מ לפי ששה אין זו עריסותיכם אבל מצד שיריה נכרים חשוב זה שיריה נכרים מה שבידו לתקן שיהי' ראוי לאכילה ובעכצ"ל דזהו חשוב שיריה נכרים מה שבידו לתקן במפריש תרומה גדולה אף שלא הפריש המעשר ותרומת מעשר ואין שיריה נכרים אלא לפי שבידו להתיר את האיסור וגם מאי דמדמה כת"ר לדהתוס' דבכורות די"ב שכ' דבמפריש על עיסת שביעית כיון דא"י להפריש מיני' ובי' הוי כמפריש מחויב על הפטור נראה דלא דמי דהא באמת מבואר בפסחים דל"ג דמפריש תרומת חמץ אינה קדושה מבואר דאין קדושת תרומה חלה עלי' אבל טיבלא מיהו הוי וכ"כ השאג"א בסי' צ"ו ובחדשות סי' י"ב ונראה להכריח דבודאי למ"ד דאין שיריה.
נכרים ואין נפ"מ בין הי' לו שעת הכושר או לא הי' לו שעה"כ ורק כל היכי שאין שיריה נכרים נפקע חלות התרומה וא"כ אי נימא דטבלא ג"כ נפקע איך נפרנס לפי"ז דהגמ' דפסחים דל"ה דלר"ש אומ יוצא ידי"ח מצה בטבל לפי דכל שאינו בב"ת חמץ כו' דס"ל אין איסור חמץ חל על איסור סבל אעפ"י דאין איסור חע"א היינו איסור אכילה אבל איסור הנאה שנוסף באיסור חמץ בודאי חל וא"כ כיון דנאסר בהנאה ממילא פקע לאיסור טבל דאין שיריה נכרים וממילא דבדין שיחול גם איסור אכילה דל"ת חמץ גם לחייב כרת וכן מבואר בירושלמי פסחים בפ' כל שעה ארבעת רבעים בפ"ע וארבעת רבעים בפ"ע ועירבן אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום אוכל חמץ בפסח לוקה כו' עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אכלו כו' ומפורש בירושלמי דאעפ"י דאסור בהנאה משום חמץ בפסח או משום ע"ז מ"מ איסור טבל שבו לא פקע אלא דא"א להפריש התרומה ג' ולכאורה הי' נראה לחלק דדוקא היכי דלא הי' אפשרות להפריש ולא באה לידי זיקת תרומה כלל כמו עיסת שביעית משא"כ היכי שהיתה לה שעת הכשר והיתה ראוי לתרומה.
גם קודם מירוח דראוי' לחלות התרומה וחשוב הי' לה שפת הכושר וכיון שבא לה זיקת תרומה לא נפטרה עוד ע"י מה שא"א להפריש התרומה וזיקת תרומה בכדי לא פקע, ולפ"ז יחולק דבאחמיץ במחובר של"ה לא שעת הכשר גם טיבלא לא הוי אבל באחמיץ בתלוש אף דאין שיריה נכרים ואי"ר להפרשה מ"מ טבל מיהא הוי והאוכלה לוקה משום אכילת טבל וא"ש מנה של טבל שא"י ידי"ח וכן עשה כרי והשתחוה לו ואח"כ מירחו ואכלו דכבר הי' לו שעת הכשר וחלה עליו זיקת תרומה. אבל מהא דארבעת רבעים בפ"ע וחימצן כו' קשה דהא בחלה עיקר שעת הכשר דחלה הוא גלגול העיסה דהמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום וא"כ בגלגול עיסה של ד' רבעים ולא באה לכלל חיוב ואלו הפריש חלה ממנה לא עשה ולא כלום וא"כ בד' רבעים דלא באה לידי זיקת חלה ודמי ללפני גלגול שלא הי' לו שעת הכשר ואפי"ה אם חימצן הי' חייב משום טבל רק משום אין איסור חל על איסור אתי עלה והא בכה"ג שאי"ר להפרשה תפקע הטבל שבה כמש"כ התוס' בבכורות די"ב בעיסת שביעית, ולכאורה יש לחלק ולומר דשאני ארבעת כמו שהיא לא הי' מועיל לה הי' לה שעת הכשר מקרי ועכצ"ל דגם בלא הי"ל שעה"כ טבלא לא פקע אף שלא הי' ראוי להפרשת חלה וכן מוכח מהא דתנן אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה, וכ' הראשונים דבטמא שלא הי' לו שעת הכושר כגון שתלש אדם טמא ועדיין משקה טופח עליה דחל עליה ההכשר והטומאה בבת אחת אין תרומתו תרומה, יעוי' בר"ש בפ"ב דתרומות ובפיה"מ שם ובמשנה הקודמת דאין תורמין מן הטהור על הטמא ואם תרם בדיעבד תרומתו תרומה, לא כתבו הראשונים דאם תרם מן הטהור על הטמא שלא הי' לי שפת הכושר גם בדיעבד אין תרומתו תרומה.
וכן יש להוכיח מדהתוס' מנחות דס"ו בד"ה אומר שכתבו הומ"ל היכי אתי משאינו מעושר הא בעינן ממשקה ישראל והא כיון דאסור מצד ההקדש והא מקדישו בעודו מחובר והוי לו ולא לאורו דלא הי' לו שעת הכשר וממילא דפקע טבלי', ועכצ"ל דס"ל להתוס' דלא פקע טיבלי' בכה"ג ולהכי הקשו שפיר דהא אין זה מן המותר לישראל וצ"ל דלהכי לא פקע טבל ולא דמי לעיסת שביעית בבכורות די"ב דמקשה שתפטור מן החלה ולא יתחייב משום טבל שהוא מין הפטור כיון דבמין שביעית לא יצויר הפרשת חלה משא"כ בדבר התלוי במקרר כמו תרומת חמץ או שנטמא הן אמת דבירושלמי פ"ב דפסחים הלכה ג' מבואר מתניתא כשהפרישה מצה ונתחמצה, אבל אם הפרישה חמץ לא בדא הפריש מצה על חמץ א"ר זעירה כל תרומה שאינה מתרת את השיריים לאכילה אינה תרומה אפילו הפריש חמץ על מצה א"ר זעירה מאחר שאילו מתנה עליה אינה תרומה אפילו הימנה למקום אחר אינה תרומה ועי' בצל"ח פסחים ל"ג ובגה"ש והגרעק"א שהקשו קושיית הירושלמי ויעוי' בהגהות הרש"ש שם שהרגיש מד' הירוש' ומפרש ד' הירושלמי משום דהוי כמפטור על החיוב כמש"כ התוס' בבכורות די"ב וכן ראיתי לכמה מחברים שמפרשים כן ד' הירוש' ומבואר מד' הירוש' דאף בדין שאין שיריה ניכרים שזהו נוגע בדין הפרשה ואף שהי"ל שעת הכושר מ"מ כיון שאינו ראוי להפרשה הוי כפטור נפקע טיבלא מיני' א"כ מכש"כ בדין לו ולא לאורו שלא הי' לו שעת הכשר ולא הי' לו זיקת תרומה כלל דפקע טבלו, ותמיהני לפ"ז דברי הירוש' שסותר א"ע שאח"כ מבואר שם דארבעת רבעים בפ"ע וחמצן כו' דאם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה כו' משום אין איסור חל על איסור עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אכלו אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה כו' מבואר דרק משום אין איסור חע"א אינו לוקה משום טבל בין בחלה ובין בתרומה, אבל איסור טבל איכא כמשכ"ל, והא לפני מרוח לא חל עליו איסור טבל ואינו ראוי להפרשה ויפטור, וכמ"כ בחלה לפני גלגול דלא היו לו שעת הכושר כלל כמשה"ק לעיל, והא בארבעת רבעים וחימצן אין שיריה ניכרים וכן בעשה כרי והשתחוה, ומ"מ לא פקע הטבל, א"כ הירוש' סותר א"ע תוכ"ד ובאמת להס' דאין שיריה ניכרים, א"כ אפילו נתחמצה אחר המירוח שחל עליו איסור טבל אינו ראוי להפרשה ולד' הירוש' גם במפריש מחמץ על מצה אינו אף דשיריה ניכרים מאחר שאילו מתנה עליה אינה תרומה והא כיון שחל איסור טבל מהכ"ת שיפקע על ידי איסור חמץ, על כן נראה בכונת הירושלמי דאין כונתו משום דכיון דאילו מתנה עליה אינה תרומה הוי כפטור וכמבואר בבכורות די"ב בעיסת שביעית וכמש"כ התוס' שם, וכפי מה שמפרשים המחברים דברי הירוש' דבודאי דין טבל איכא בזה, אלא דהירושלמי ס"ל דכיון דבעינן שתהי' שיריה ניכרים בעינן שיהי' כל חסה ראוי' להיות שיריה ניכרים וגם זהו דין מדיני הפרשה.
דכיון דאינה ראוי' להפריש מינה ובה, בה כח הפרשת תרומה וחלה מה"ט אינה ראוי' ג"כ להפריש על מקום אחר אף דשיריה ניכרים. ד' והנה מדי עיוני בענין זה דלא הי' לו שעת הכושר שמתי לב בנידון זה בישוב קושיית שאגת אריה החדשות דלפי המבואר בגמ' ובתרומת חמץ דלא הי' לו שעת הכשר דאין תרומתו תרומה משום לו ולא לאורו א"כ איך אפשר להפריש עיסת חלה בטומאה והא לא הי' לו שעת הכושר ובכמה משניות מבואר בחלה פ"ב דמפרישין חלה מעיסה טמאה שנטמאה בשפת הגלגול או לפני הגלגול ורצה לחדש מזה דלו ולא לאורו הוא דוקא בתרומה ולא בחלה יעו"ש וצריך טעם דהא לכל הדינים נקרא חלה תרומה ואין חלוק ביניהם, ונראה לפמשנ"ת דהא דקאמר דמפריש תרומת חמץ אינה קדושה אבל טיבלא מיהא הוה כמו שדייק כן השאג"א והטעם נראה דמדתלי בדין דלא הי' לו שעת הכושר כגון דאחמיץ במחובר ולא באחמיץ לפני מירוח אלמא לאו מדין טבל הוא והמירוח מחייבו משום טבל דאם זה דין פטור במירוח הי' די אם לא הי' ראוי להפרשה ונתחמץ לפני המירוח ואם הי' ניתר איסור שבו כגון שעבר עליו הפסח הי' צריך מירוח מחדש או שלא הי' מועיל מירוח חדש כמו מירוח הקדש ונכרי דהוי פטור בפועל לפיכך נראה דגם בשבולת שמירחה ושתלה דאיבע"ל במנחות ד"ע דטיבלא מיהו הוי דגידולי סבל טבל כמש"כ השימק"ו שם אלא דהפרשה לא מהני במחובר דאי איפשר שיחול קריאת שם ואחמיץ במחובר גם בכה"ג חשוב לא הי' לו שעת הכושר דמה שמחויב משום טבל לא מהני ומה שהי' ראוי מקודם לתרומה לפני השתילה לא מהני דכיון דשתלה פקעה) כיון דלא הי' ראוי להפרשת תרומה בעודו במחובר ודין דלא הי' לו שעת הכושר לא הוה בשעת הכושר דחיוב הפרשה דהא לפני מירוח ג"כ אינו מחויב בהפרשה אלא ביכולת הפרשה וכל שלא נראה לו שעת הכושר לכח הפרשה ואינו ראוי כי אם לאורו לא זכתה לו תורה כח זה.
ואף שנתחייב אח"כ משום טבל מ"מ לא ניתן לו כח הפרשה ולפיכך נראה דזהו רק בתרומות ומעשרות אשר בעודם במחובר אין להם כח הפרשה ותלישתן מכשירתן (וע' בד' הר"י קורקוס ברמב"ם הל' תרומות פ' שכ' בפירש"י לחלק בין קודם מירוח ובין מחובר משום דמחוסרין תלישה עישה"ט) וכל זה בכל מקום אבל באחמיץ במחובר או שתלשן אדם טמא אין תלישתן מכשירתן לכח הפרשה ודמי לשבולת שמרחה דאעפ"י שנתחייב משום סבל מ"מ פקען וניטל כח הפרשה דאין תלישת לו ולא לאורו מביא לידי כח הפרשה אע"ג דטבלי, אבל בחלה דהא דהמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום אין זה מגזיה"כ בכח הפרשה אלא שלא נתחייב משום סבל, ואילו הי' יציר חיוב סבל בחלה בקמח הי' מועיל ג"כ הפרשה ורק לפי שלא הגיע לכלל חיוב, וא"כ כיון דלו ולא לאורו אינו פועל רק על כח ההפרשה ומשום טבל מיהו חייב מהיכי תיתי לא יהי' בכחו להפריש והיכן מצינו פירוד בין הדבקים בחלה דלא הי' לו שעת הכושר הוא רק בדין מחובר דאין תלישה כזו מביאו לידי כח שלא הי' לו בתחלה בעודו במחובר וכיון דע"כ צ"ל דכח טבל יש לו.
א"כ בחלה שפיר הוי מחויב וראוי להפרשה, אבל בתרו"מ נהי דמחויב משום טבל מ"מ עדיין אין לו כח הפרשה כמו מחובר, הכלל רק בתרומת ומפשרות מצינו הפרדה זו דסבלי בעודו מחובר ואינו בהפרשה, וע"כ הא דלא ה' לו שעת הכושר פועל על מניעת כחו זה ונשאר כמו בתחלה בעודו מחובר ואע"ג דטבילי אין בידו להפריש לא כן בחלה דרק משום שלא נתחייב בחלה בעודו קמח אין בידו להפריש ואלו הי' מחויב וטבילי הי' בידו ג"כ להפריש וכיון דגזה"כ בתרו"מ דטבילי ונתחייב בהפרשה וה"ה בחלה ממילא דבחלה בידו להפריש, ואע"ג דגם בחלה מצינו בירוש' פ"ב דפסחים ד' רבעים וחימצן כו' וקאי אדלעיל מיני' מבואר דאין בידו להפריש שאני התם דמשום שיריר נכרים.
קא אתי עלה והא גם אם נתחמץ אחר הגלגול גם כן אין בידו להפריש והא זהו דין בדין מעשה הפרשה היכי שאין שיריה נכרים לא הפריש חלק התרומה והחלה מהשירים ומכש"כ באם קודם הגלגול משא"כ בדין דלו ולא לאורו דגזרה תורה דבעינן שלא הי' לו שעת הכושר כגון דאחמיץ במחובר, א"כ אין זה דין הנוגע למעשה הפרשה בפועל רק על כח הפרשה וע"כ בחלה לא נשלל מאתו כח הפרשה מעולם ורק לפי שלא נטבל, אבל כיון שנטבל ממילא ראוי להפרשה והבן.
ה
ולפמשנ"ת דבחלה אין פירוד בין הדבקים וכל דאיטביל יש לו כח הפרשה ממילא יובן דברי הש"ס דבכורות די"ב דהאוכל מעיסת שביעות עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה ומקשה הש"ס והא אלו איטמא לאו בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ולא טבילי כלל ומקשים מהא דלו ולא לאורו דמפריש תרומת חמץ אינה קדושה אבל טבילי ולפמש"כ א"ש דרק בתרו"מ כן הוא דטבילי ואין בו כה הפרשה, אבל בחלה ליתא פירוד זה וע"כ לפי הו"א דלאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ולא נתנה לו התורה כח הפרשה שיהי' לשריפה ממילא דבחלה לא טבילי כלל, ובזה יתורץ קו' הטורי אבן בר"ה דט"ו שהקשה דלמ"ל קרא דלדורותיכם לחייב עיסת שביעית בחלה תיפ"ל דאי נימא דפטורה מחלה מה"ט.
תפטור ג"כ מתרומות ומעשרות ולמ"ל קרא דויתרם תאכל חית השדה לפטור שביעית ממעשר יעו"ש, ותירוצו תמוה להמעיין ולמש"כ א"ש דלתרומות ומעשרות שפיר י"ל דאף דאין לו כח הפרשה כמו אחמיץ במחובר מ"מ טבילי וע"כ אף שלא הי' אפשר להפריש אין זה הכרח שאין בו איסור טבל וע"כ איצטריך קרא שפטור מתרו"מ ואין בו איסור טבל כלל.
ו
כל זה העירותי מה שיש לצדד לפי הך צד באיבעי דמנחות ד"ע דשבולת שמירחה כיון ששתלה פקעה וצ"ל דסוגיא דפסחים למ"ד דלא הי' לו שעת הכושר ולו ולא לאורו ס"ל כן אבל לפי הך צד דכיון דמרחה איטבלה וחלה קריאת שם תרומה א"כ הפטור דתרומה במחובר לפי שלא נטבל ודמי לחלה ויקשה קו' השאג"א מחלה (ובאמת הרמב"ם השמיט רל הסוגי' דלא הי' לו שעה"כ ויעוי' במה"פ בירוש' פ"ב דתרומות ואפשר דהשוה תרו"מ לחלה ונראה די"ל דשאני עיסה שאין לפני הגלגול בעודו קמח שום זיקה כלל לסבל תשא"כ בתרו"מ שיש בו עונת המעשרות לחיובא ולפטורא ופ"י גידול שליש ביד הנכרי או ביד ההקדש נפטר מתרו"מ וע"כ שיש בגידול גורם וזיקה לדין טבל וכיון שחלה אותה זיקה וגורם לא פקע לפיכך בתרומת חמץ אינה קדושה אבל משום טבל יש בו, ולפי זה יש מקום בסברא לחלק דגם בלא הי"ל שפת הכשר דאחמיץ במחובר הוא רק בתרומות ומעשרות דכיון דזיקת טבל יש בו ונולד בו סבה שלא יהי' ראוי לתת לכהן לו ולא לאורו כבר נתפקע זיקת תרומ' משום לו ולא לאורז ואינו בלאו להפריש תרומה אבל בחלב אם נטמא בעודו קמח אשר אין עליו זיקת טבל כלל א"א להתפקע התרומה כמו באם הי' קמח ביד הנכרי או ביד ההקדש הלא אינו קובע בו שום פטור לפי שדין היא רק מראשית עריסותיכם כן אין בדין לו ולא לאורו להפקיע החלה כל זמן שהוא קמח דלאו עיסה הוא כלל ואין בו משום זיקת טבל דלפני גלגולבחלה אין שום קביעות דינים הפוטרים מחלה והא דמבואר בבכורות די"ב בעיסת שביעית לפי הו"א דלאכלה ולא לשריפה נפטרה מחלה ואין בו משום טבל ג"כ שאני התם דפטור דלאכלה ולא לשריפה איתנייהו ג"כ בשעת גלגול ולפני גלגול ובשעת גלגול אינו עומד להפרשה ועוד דכמו דאמרינן לאכלה ולא לשרי על הפרשת חלה שאינה ראוי' לאכילה מה"ט י"ל דאי אפשר שתשאר טבל ולא תהי' ראוי' לאכילה משום טבל אבל בלו ולא לאורו דבעינן שלא הי"ל שעת הכושר בזה בעי' קביעות הדין דלו ולא לאורו בעוד שלא הי"ל שעת הכשר ובחלה ל"ש זה דאז אינה עיסה כלל וכשנ"ת ועין.
ז
ומה שהעירני בשם המחברים האחרונים שתירצו קושית השאג"א החדשות בחלה דאעפ"י דלא הי' לו שעת הכשר בחלה כיון דנטמא לפני גלגול מ"מ כיון דלגבי תרומה הי"ל שעת הכושר סגי ולא בעי שעה"כ לאותו הנידון רק שעת הכושר דחיוב תרומה סגי ולפי"ז באם נטמא ע"י תלישת המחובר בזה באמת אין כאן הפרשת חלה ג"כ זהו תו"ד, אינו נראה דא"כ דסגי במה שהי"ל שעה"כ לתרומה גם בתרומה גופי' בהחמיץ במחובר הא לגבי בכורים גם במחובר הוי הפרשה כמבואר בבכורים בפ"ב משנה ד' יש בבכורים מה שאין בתרומה ובמעשר שהבכורים נקנין במחובר לקרקע ובפ"ג מבכורים כיצד מפרישין בכורים יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה כו' ואומר הרי אלו בכורים, ור"ש אומר אעפ"כ חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע הרי דלרבנן דקיי"ל כותייהו ח"צ קריאת שם מחדש בשעת תלישה וקדשי במחובר א"כ הרי אכתי ראוי' במחובר להפרשת בכורים (ואולי הי' אפ"ל דסוגיין דפסחים במפריש תרומת חמץ במחובר אזיל לר"ש דס"ל דחוזר וקורא שם מאחר שיתלשו וכמבואר בירושלמי דלר"ש לא קרא שם בתלוש לא קדשי וא"ש דבהחמיץ במחובר גם לבכורים לא קדש ועל כן השמיט הרמב"ם דין החמיץ במחובר לפי"מ דקיי"ל כרבנן אבל זה דחוק דהא קאמר החמיץ במחובר לדברי הכל לא קדשי) ולכאורה י"ל דהא בבכורים בקריאת שם לבד אינה קדושה לחייב את הזר האוכלה וכמבואר במכות די"ט בכורים מאימתי חייבין עליהן משיראו פני הבית מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ כו' זה שבחוץ הרי הוא כחולין וכן פ' הרמב"ם בפ"ג מהל' בכורים הל' א' ב' וכ"כ בפ"ב מבכורים משנה א' לפרש ד' התוספתא דלהכי אי"ח מיתה וחומש בבכורים דמיירי בקריאת שם לבד לפני הבאתן בעזרה ועל כן לא מהני בהחמיץ במחובר מה שהי' לו שעת הכשר לקריאת שם דבכורים דלא דמי דבכורים קריאת שם דהפרשה אינו מועיל לקדשה ובעי עוד הבאה לחומה ולעזרה (כפי השיטות אם חימת ירושלים או חומת העזרה) וע"כ חשוב לגבי תרומה דבקריאת שם בעלמא מתקדשת לחייב את הזר האוכלה ל"ה לו שעת הכשר שוב ראיתי בס' ראשי בשמים לידידי הגאון מו"ה משה יואל גוריין זצ"ל שכ' בזה דבר מחודד בב"ב דפ"א דע"כ א"א להקדישה אחר התלישה לפני מרוח לפטור מתרו"מ משום דלא יהי' לו שעת הכשר לגבי בכורים כיון שאי"ר לכהן ובבכורים דאינו קדוש קודם הנחה חשוב ל"ה לו שעת הכושר יעוש"ה, אבל התבוננתי שהדברים מתמיהים דלפי"ז יחודש דין חדש בנטמא בתלוש קודם הפרשת בכורים דאם לא קרא שם במחובר קורא שם בתלוש יהי' חשוב ל"ה לו שעת הכשר לפי סוגיין דפסחים ויעוי' בפיה"מ להרמב"ם בפ"ב דבכורים משנה ה' תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים וז"ל הר"מ כי מאחר שהוא מפריש הבכורים ממקצת אילנות מספיק לו על שאר האילנות וזהו ענין שלא מן המוקף כמו שביארנו במה שקדם ואפשר בבכורים להפריש מן הטהור על הטמא לאחר לקיטתן לפי שהפירות אינם מקבלות טומאה בעודם מחוברים לקרקע עכ"ל ודברי הרמב"ם צריכים ביאור דהא במפריש לאחר לקיטתן מן הטהור על הטמא הרי כבר ראוין הן לקבלת טומאה ונראה בכונת דברי רבינו דעיקר טעמא דאין מפרישין מטהור על הטמא מבואר משום דבעי מוקף וגזרינן דילמא תרם שלא מן המוקף משום מסתפי דילמא נגע טהור בטמא כמבואר בר"ש בפ"ב דתרומות ועל כן בתרומת מעשר דלא בעי מוקף מפרישין מטהור על הטמא וכ"כ הרא"ש בפירושו בפ"ב דתרומות שם משום דניטלת שלא מן המוקף ניטלת נמי מן הטהור על הטמא כביכורים אלא דא"כ במאי תלה לה בבכורים ונראה לפימש"כ התוס' ביבמות דפ"ט בד"ה אין תורמין א"נ היכי שאי"ל שעה"כ גזרי דלכתחלה לא יתרום אטו היכי דל"ה לו שעת הכשר וא"כ לכאורה גם במפריש מטהור על הטמא שייך גזירה זו דשמא יפריש מטהור על טמא שלא הי"ל שעת הכשר (דבכה"ג הוי כמפריש מחיוב על הפטור לכאורה כמבואר בירוש' דפסחים דמה שאינו יכול להפריש מיני' ובי' חשוב כפטור) ונפ"מ לפ"ז בבכורים ותרומת מעשר דלא בעי מן המוקף מ"מ אינו בדין שיפריש מן הטהור על הטמא משום טמא שלא הי' לו שעת הכושר ועל כן כתב הרמב"ם דבבכורים אפשר להפריש מן הטהור על הטמא אף בניטמא בתלישתו (וכמש"כ הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ב דתרומות משנה ב' בתנאי שיהי' זה הטמא שהי"ל שעת הכשר) אבל בבכורים בכל גווני מפריש אף בנטמא בתלישתו לפי שבעודן במחובר אינן מקבלות טומאה ובכורים דמהני קריאת שם במחובר לא משכח"ל לא הי"ל שעת הכשר ולפי"ז בתרומת מעשר אם נטמא בשעת התלישה ולא הי"ל שעת הכשר בודאי דאין להפריש מטהור על הטמא כיון דמטמא גופא אא"פ להפריש דבודאי בתרומת מעשר ג"כ בלא הי"ל שעת הכושר אין התרומה קדושה ומעשר שייך שפיר הפרשה דמעשר ראשון הרי הוא כחולין ומותר לזר ובטומאה
כמבואר ביבמות דפ"ו וברמב"ם פ"א מהל' מעשר וביו"ד סי' של"א וממילא דחזי לאכילה אף בטומאתו (ולהכי לא נקיט דין דאין מפרישין מטמא על הטהור במעשר דאף דכלל. הרמב"ם. כלל דכל מקום שאין תורמין זע"ז בתרומה גם שמעשר אין תורמין מ"מ בדין טומאה דמעשר מותר באכילה ואין כאן הפסד כהן ולוי וגם ל"ש גזירה משום לא הי"ל שעת הכשר א"כ בדין שמפרישין גם מטמא על הטהור ורק בתרומת מעשר דאסור לזר ובטומאה כתרומה אין מפרישין מטמא על הטהור וזה פשוט) ומה"ט אין מפרישין גם בתרומת מעשר מטהור על הטמא שלא הי"ל שעת הכשר אלא דמשנתנו מיירי בגוונא דהי"ל שעה"כ ולהכי במפריש מטמא על הטהור בשוגג תרומתו תרומה כמש"כ הרמב"ם והר"ש ולהכי נקיט ג"כ שוה לבכורים דבהי"ל שעה"כ מיירי והחידוש בזה דלא גזרינן במפריש מן הטהור על הטמא שלא יפריש בהי"ל שעה"כ משום שמא יפריש גם בל"ה לו שעה"כ ולא גזרינן משום הך טעמא לחוד ורק בטמא על הטהור משום דאיכא ג"כ הפסד כהן אבל בטהור על הטמא הוא רק משום דבעי מוקף ולפיכך חלה בביכורים דבביכורים ל"ש כלל שלא הי"ל שעה"כ ובודאי דמפרישין מטהור על הטמא וה"נ בתרומת מפשר.
אילם באמת זה אינו למשכ"ל להוכיח דמש"כ הירוש' לפי שאינו יכול להפריש מיני' ובי' בחמץ של מנה לאו משום דהוי פטור אלא שאינו ראוי להפרשה ובלא הי' לו שעת הכשר טבל מיהו הוי ואינו חשוב פטור לפיכך גם במפריש מטהור על הטמא שלא הי' לו שעת הכשר באמת בדיעבד תרומתו תרומה, ועל כל פנים איך שהי' בכונת ד' הרמב"ם בפיה"מ הלא דבריו ברור מללו לפי שהפירות אינן מקבלות טומאה במחובר לקרקע דבודאי בא להשמיענו דבבכורים ל"ש ענין שלא הי"ל שעת הכשר ובטמא גופא אם הפריש קדוש הרי מפורש בדבריו דבכורים כיון דמהני קריאת שם במחובר ולא בעי קריאת שם מחדש לכשיתלוש אף דאינו קדוש לאסור לזרים עד הבאה לחומה מ"מ חשוב הי"ל שעת הכשר כיון דחלה קריאת שם בכורים וכיון דכבר הי' לו זיקה זו בעודו במחובר לחלות הבכורים חשוב הי"ל שעה"כ גם במחובר וכן מוכח מד' הירוש' פ"ב דבכורים הלכה ג' זאת אומרת שהפירות הטמאים חייבים בבכורים ואע"ג דלגבי קדושת הגוף לאסור לזרים לא הי"ל שעת הכשר דבודאי מיירי אף שהפירות היו חוץ לחומה מ"מ חייבים בבכורים ומפרישים מטהור על הטמא (ומש"כ הרמב"ם בפ"ב מבכורים הלכה כ' יראה לי שאין מפריש בטומאה אם אין לו פירות אחרות שאין מפרישין לאיבוד היינו שאינו מחויב להפריש שילך לאיבוד אבל אם הפריש נראה דקדשי) עכ"פ כיון דמחויבין בהפרשה עכצ"ל דחשוב הי"ל שעת הכשר מצד דמהני קריאת שם גס חון לחומה ומה"ט גם במחובר הא מהני קריאת שם וכמש"כ הרמב"ם דלא משכח"ל בבכורים ל"ה לו שעה"כ כאמור וכיון שכן אם איתא דחשוב הי"ל שעה"כ מא דמהני במתנות כהונה אחרת א"כ גם באחמיץ במחובר יהי' חשוב הי"ל שעת הכשר מאי דהי' לו שעת הכשר לענין בכורים ועכצ"ל דבעינן שעת הכשר דאותו הסוג שוב ראיתי בס' שי למורא בחי' לבכורות בקונטרס רסיסי לילה שהרגיש קצת מזה.
ח
ומשה"ק כת"ר בהא דקאמר דה"ד לא הי' לו שעת הכושר כגון דאחמיץ במחובר הא גם באחמיץ במחובר הי"ל שעת הכושר דהא מבואר בקידושין דס"ב האומר פירות ערוגה זו מחוברין יהי' תרומה על פירות תלושין או פירות תלושין על מחוברין הר"ז תרומה משום דבידו לתלוש וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ויעוי' בגליון הש"ס שם דה"ה מחוברים על מחוברים וא"כ הא בידו להפריש תרומה במחוברים לכשיתלוש מעכשיו וראיתי בשו"ת ראשי בשמים שהתעורר בזה, ולכאורה י"ל כיון דאחמיץ במחובר בפסח א"כ א"א להפריש לכשיתלוש דגם לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס אין בידו להקנות כמבואר בב"ב דקכ"ז וא"כ ה"נ כיין דאחמיץ במחובר ואי"ר להפרשה אח"כ ממילא אינו מועיל בידו דלכשיתלוש שוב לא יהי' בידו להפריש אלא דהדבר יתהפך כחומר חותם דהא דאין בידו להפריש כשנתחמץ ואף לדיוה"ג דמותר בהנאה משום דגזיה"כ לו ולא לאורו כשלא הי' לו שעת הכושר, א"כ להיפוך נאמר כיון דראוי הי' להפריש קודם דאחמיץ במחובר משהביא שליש לכשיתלוש והי' חל התרומה מעכשיו לכשיתלוש וכיון דחשוב הי' לו שעת הכושר ממילא גם לכשנתלש ראוי להפרשה, אולם בפשוטו נראה דאף על פי דבידו להפריש במחובר לכשיתלוש מ"מ אין התרומה חלה רק לאחר התלישה וכמבואר בתוספתא בפ"ב דתרומות הובא בר"ש פ"א שם דהר"ז אוכל מהם ארעי ועושה אותן תרומות ומעשר למקום אחר עד שיתלשו נתלשו דבריו קיימים מבואר דלא חלה התרומה למפרע, אולם י"ל דבמעכשיו דא"י לחזור ואפילו נקרע השטר קיים בכה"ג חל למפרע וא"י לחזור, וכ"כ המהרי"ט אלגזי בהלכות חלה להרמב"ן דבאומר מעכשיו לכשיתלשו אינו יכול לחזור וגם אי נאבדו ונגנבו הפירות התלושין הוי תרומה למפרע משעה ראשונה וכן נראה מהמשך לשון התוספתא שם וכן אם הי' בדרך ואמר לכשיגיע לעיר יהי' פירות אלו תרומה הר"ז אוכל ארעי והא התם לא הוי דשלב"ל כלל רק שתלה שיחול התרומה לכשיגיע צעיר ועי' בקצוה"ח סי' ר"ט סק"ח ובשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ע"ד מה שהשיב שם הקצוה"ח דהקנין הוא מעכשיו ממש.
וא"כ הא בידו להפריש תרומה לכשיתלשו מעכשיו ואפ"ל עפ"י המבואר במנחות ד"ע באיבעי דר' אבוה שבולת שמרחה בכרי ושתלה וקרא עליה שם במחובר מהו כיון דמרחה טבלה כי קרא לה שם קדשה או דילמא כיון דשתלה פקע ליה טבלה ומספק"ל במחובר דלא הוי מידי דמידגן כמו שפירש"י בקידושין דס"ב דלפני מרוח בהקדים בשיבלין חל דגזיה"כ הוא אבל במחובר דלא גלי רחמנא לא חל, ולהכי בשבולת שמרחה שכבר נתחייב כי קרא לה שם קדשה או דלמא כיון דשתלה פקע לי' טבלא וכמש"כ השימק"ו שם דלא להתירה באכילה קאמר דגדולי טבל טבל אלא דקרינן בי' ממנו ולא מן המחובר דגזיה"כ הוא א"כ אאפ"ל שתחול קריאת שם למפרע דהא גם היכי שנתחייב משום טבל פקע וכש"כ שאין בידו לתלוש מועיל שתחול עליה קריאת שם וכ"ז בתרומה אבל בחלה דהא דמפריש חלתו לא עשה ולא כלום אין זה מצד גזיה"כ ורק לפי שלא נתחייב לא מהני הפרשה אבל באומר לכשילוש העיסה תחול החלה למפרע דכל שבידו הוי כמו לר"מ בדשלב"ל וכמש"כ הא"מ בסי' ל"ה, ולהכי י"ל דבחלה גם בעודו קמח חשוב הי' לו שעת הכושר מטעם בידו ומיושב קו' השאג"א דבחלה בטומאה חשיב הי' לו שעת הכושר גם קודם גלגול ועי' בפיה"מ להרמב"ם בפ"ד מהל' חלה משנה ה' שני קבים שנטלה חלתו של זה כו' רע"ק פיטר וחכמים מחייבים דנמצא חומרו קולו שכ' דלרע"ק בחנה שהוציא מקב אחד קדש ואסורה לזרים אף דלפי מסקנת הירושלמי רע"ק מדמה לה לאומר הר"ז תרומה על פירות הללו לכשיתלשו.
ועי' מהרי"ט אלגזי סוף הל' חלה מש"כ כיון דאומר מעכשיו וחל למפרע ופוטר את העיסה בשעת השלמה אף דאינו בעין אסורה לזרים, ולמש"כ י"ל דבחלה כל שבידו ללוש הוי כמחויב בחלה יחל למפרע וה"נ כיון שישלים אח"כ השיעור חל למפרע ולא כן בתרומה כיון דאף היכי דאיכא חיוב טבל כמו שבולת שמרחה לא מהני במחובר אא"פ שתחול עליו קדושת תרומה וגם במפריש מתלוש על שבולת שמרחה ושתלה נראה דלא מהני דהא ילפינן בספרי והרמות ממנו ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש וילפינן שיהיו התרומה והשיריים בענין אחד, (והר"ן בקידושין כתב משום דהוי כמו מחיוב על הפטור) וגזיה"כ הוא שאיני ניתר במחובר ולהכי ח"ש ד' התוספתא בפ"ב דתרומות אבל פירות תלושין אלו עשוים תרו"מ על פירות מחוברים כי' הר"ז אוכל ארעי דאפילו במעכשיו כיון שהוא מחובר גזיה"כ היא שאינו חל עליו שם תרומה ואינו ניתר משום טבל, ואם הנחה זו לחלק בין חלה ותרומה צודקת י"ל בזה קושית הגרעק"א ביבמות דצ"ג דמייתי דר' ינאי ס"ל דאדם מקנה דשלב"ל מדתרם מפירותיי על של ארים.
והא אי נימא דתורם משלי על של חבירו א"צ דעת בעלים כדהיבע"ל בנדרים דל"י משום דזכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו, וא"כ אף אי אין אדם מקנה דבשלב"ל מצי להפריש משום דזכית הוא ויכול להפריש מפירות שלו על של חבירי שלא מדעתי ותיפשוט מזה האיבעי נדרים יעו"ש. ולפמש"כ י"ל דבאמת כבר תמהי התי' בנזיר די"ב דאיך אני עושים שליח על הפרשת חלה בעוד שהיא קמח דהא כל מידי דלח מצי למישווי השתא שליח לא מצי להפריש ותירצו דבידו להביא עיסה מגולגל ולהפריש לכשילוש העיסה דבידי לח הוי דבשלב"ל ומטעם בידו גרידא לא מני לעשית שליח וה"ר מיבמות דנ"ב דאיבע"ל ביבמתו מהי אף דבידו לבוא עליה מ"מ מספק"ל יעו"ש ובגה"ש תמה דהא גם ביבמתו בידו לגרשה בעצמו מטעם שבידו לבוא עליה כמו בחלה ומאיזה טעם לא מצי למשוי שליח ונראה לישב דבודאי כיון דבידו אינו מועיל למשוי שליח מה"ט אינו מועיל מה שבידו להפריש חלה ולקרוא שם לכשיתלוש או לגרשה על אח"כ ולהכי ביבמתו בודאי אאפ"ל שחל הגט קודם שבא עליה דאכתי לאו אשתו היא ואם יצויר ענין גט קודם שכנסה ורק מטעם בידו חל כשיכנסנה ולהכי אינו מועיל למשוי שליח כיון דעכ"פ מעכשיו קודם שכנסה אין לגרשה אבל בהפרשת חלה שפיר חל קריאת שם למפרע כיון דהא דהמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום היינו לפי שלא הגיע לכלל חיוב אבל בזה שהגיע לכלל חיוב ע"י בידו בידו ללוש שפיר חל למפרע וכ"ז בחלה למפרע אבל בתרומה לפ"מ שנתבאר א"א לחול קריאת שם על מחובר לא בתורת תרומה ולא בתורת חולין מתוקנים וא"כ גם לעשות שליח על מחובר להפריש תרומה עליו מן התלוש מטעם בידו דלא מצי למישוי כיון דאין בידו לפשות תרומה מעכשיו רק לכשיתלוש ודמי ליבמתו לאיבעי דגמ', ולפ"ז למש"כ התוס' ביבמות דצ"ג שם דאיפשר דהי' הפירות מחוברים אלא משום דבידו לתלוש ל"ה דשלב"ל וא"כ אאפ"ל דהי' מפריש משלו על של חבירו בתורת זכות דזכין לאדם שלא בפניו דזכי' מטעם שליחות וכיון דלא מצי למשוי שליח מהשתא כיון שאין ביד האריס לעשותו תרומה או לתקנם מעכשיו לפני התלישה וא"כ גם בתורת זכי' לא מצי להפריש ולא מצי למיפשט הש"ס האיבעי דנדרים דל"ו כיון דלפי האיבעי דמנחות בכה"ג אינו מועיל זכי' וזיל הכא קא מדחי לה וא"ש.
פ' כל זה כתבתי לפלפולא אבל באמת נראה בפשיטות דלהכי לא הי"ל שעה"כ משום דאי אפשר שיחול קריאת שם תרומה וגם בחלה לפני גלגול לא מיבעי לשי' הרמב"ן דבנקרע השטר לא מהני בדשלב"ל אלא גם לשי' התו' והרשב"א דחל בדשלב"ל אין זה רק לענין דין חזרה ונקרע השטר אבל במציאות חלות הדבר אי אפשר שתחול הפרשת החלה בקמח והאמת בזה כמש"כ הבית אפרים חיו"ד סי' ע"ב להקצוה"ח דא"א שיחול במציאות מעכשיו הקנין וההפרשה יעוי"ש מה שהתוכח בזה עם הקצוה"ח ולהכי לק"מ משה"ק כת"ר דהא יש לו שעת הכושר לפרוש במחובר לכשיתלוש כיון דלא חל התרומה והחלה באותו שעה אולם היכי שמפריש חלה מעיסה מגולגלת על קמח לכשילוש או במפריש מתלושין על מחוברים מעכשיו י"ל דבכה"ג כיון דאיכא מקום לקריאת שם לחול על העיסה המגולגלת בזה יש מקום לומר דחל למפרע ויובן בזה דהתוס' דנזיר די"ב שכ' דבידו להביא עיסה מגולגלת ותמוה דגם אותו קמח בידו להפריש מטעם שבידו ללוש והרגיש מזה בשו"ת חת"ס חאה"ע סי' י"א ומה שחידש דמחובר על מחובר לכשיתלוש אין בידו מועיל וה"ה מקמח על קמח לכשילוש תמוה ועי' בביאור הגר"א ליו"ד סי' שכ"ו ס"ק א' שכ' בדהתוס' דלאו דוקא עיסה מגולגלת דה"ה מפירות מחובר על מחובר לכשיתלוש מהני יעו"ש ועי' ביראים סי' קמ"ח ובד' המבאר שם ולמש"כ כונת התוס' דעל קמח אא"פ שיחול קריאת שם מעכשיו למפרע וע"כ כ' התוס' דבידו להביא עיסה מגולגלת דקריאת שם חלה מצי לחול על העיסה אלא רק שהוא מפריש מחיוב על הפטור ועל זה מועיל שפיר הא דבידו ללוש ולהביא לידי חיוב ונפטר הקמח ג"כ ולהכי מצי משוי שליח כיון דבידו לקרוא שם מעכשיו ומיושב בזה קושיות גה"ש דביבמתו אע"פ דבידו לגרשה בעצמו מטעם שבידו לבוא עליה מ"מ כיון דאאפ"ל שיחול הגט מיד קודם שכנסה דלאו אשתו היא ולהכי אינו מועיל למישוי שליח אבל בהפרשת חלה על עיסה מגולגלת שפיר י"ל דחל קריאת שם מיד ומצי למישוי שליח.
אולם מד' השו"ע בסי' שכ"ז סעיף ב' ואם מתנה שתחול החלה אף על הקמח שיתערב אח"כ בשעת עריבה וטוב ללמד לנשים להתנות כן וצריך ליזהר לשרוף החלה עד אחר כל העריבה והו מד' הרא"ש והר"ש והא התם מיירי שמפריש החלה כשיערב הקמח במים שראוי להפרשת חלה ומקדישה מעכשיו וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ד' מ"מ אם נשרפה החלה אינה מועיל הרי דגם בעיסה מגולגלת לא מהני למפרע ההפרשה על הקמח משום בידו ואולי שיטתם כשי' הרמב"ן ושארי ראשונים דבדבר שלא בעולם אף במעכשיו לא מהני רק שא"י לחזור אבל אם נקרע השטר לא מהני ולהכי לא מהני גם בדבר שבידו כיון שנשרפה החלה ויעוי' מהרי"ט אלגזי סוף הל' חלה והפוס' לשיטתם בקידושין דס"ג דבאומר מעכשיו לא בעינן שיהי' השטר קיים ולהכי כיון שיש קריאת שם על עיסה מגולגלת מהני מעכשיו על הקמח למפרע מ"מ על קמח ופירות מחוברים לא מהני מעכשיו כיון דאין מקום לקריאת שם שיחול וצ"ע
י
ומש"כ רומעכ"ת ידידי שי' לתרץ קושית השאגת ארי' בחלה שנטמאה לפני גלגול דל"ה לה שעת הכשר משום דבחלה יש לרבות מקרא דוהי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה דאתי לרבות כל שהשירים ראוי לאכילה כמו בעיסה טמאה. הנה אין בכחנו לבדות דברים אשר לא נמצא בגמ' אך עיקר קרא דלחם הארץ דרשינן ליה בירושלמי בפ"ב דחלה על פירות חי"ל שנכנסו לארץ בפלוגתא דר"א ורע"ק וכן ביצאו משם יעו"ש ולד' ר' עקיבא הכל הולך אחר קריאת פנים וכן דרשינן בירוש' מלחם ולא כל לחם למעוטי אורז ודוחן ובפשוטו הא יש לדרוש כמו דדריש בבכורות די"ב מעריסותיכם עיסת שביעית דכל עריסות במשמע כמו שפרש"י וא"כ י"ל דגם עיסה טמאה בכלל אך אין לנו לבדות דרשות מעצמנו.
וע"ד מה שפלפל מעכ"ת בישוב קושית הגאון רעק"א ע"ד התוס' פסחים דל"ג שם דתיפ"ל כיון דאסור בהנאה א"י לקרות שס תרומה דשני דברים אינם ברשותו של אדם לא ידעתי מנ"ל זה היסוד בהפרשת תרומה והא בירוש' פ"א דתרומות מספק"ל בתורם משל הפקר אי חל התרומה וספיקו דהירוש' נראה דהוא בדין תורם על שאינו שלו אם הוא מצד עכוב הבעלים או לפי שאינו שלו ולפי הך צד דעל של הפקר יכול להפריש מה"ט גם באיסוה"נ יכול להפריש ולא דמי להקדש והקנאה והפקר שא"י לפי שאינו ברשותו להקנות ולהוציא מרשותו אבל הפרשת תרומה אין זה אלא תיקון איסור הטבל וחלק הכהן פתיך בו מתחילה וכמש"כ התוס' בפסחים דל"ח והר"ן בנדרים דפ"ד ובסוכה דל"ה ותוס' יבמות דפ"ו ואין זה אלא חלוקת השותפים והשבט ממילא זכה בחלקו איפשר דגם באיסוה"נ יכול לקרות שם (וביותר לשי' הריטב"א בסוכה דאתרוג של איסוה"נ הוי לכם וכמו שהאריך בזה הקוצה"ח דהוי שלו ואינו ברשותו ואיפשר דגם נגזל שתרם תרומתו תרומה ויעוי' בתוס' קדושין דנ"ו ויש לחלק מחלול) וכיון דלפי הך צד דעל הפקר יכול להפריש מהני הפרשתו נקטי התוס' טעם המספיק לכו"ע, עוד נראה בישוב קו' הגרעק"א לפמש"כ המחברים דגם בלו ולא לאורו אין איסור טבל כמש"כ התוס' בבכורות די"ב גבי שביעית י"ל דבמפריש ממצה על חמץ דאחמיץ במחובר הוי כמו מחיוב על הפטור כיון שאינו יכול להפריש בחמץ מינה ובה ובזה י"ל דדוקא אם מגזיה"כ הוא דלו ולא לאורו הוי כפטור אבל אם נימא דהא דאינו מפריש משום דא"י לקרות שם באיסוה"נ לפי שאינו שלו וא"כ אין זה פטור בדין הפרשה אלא שאינו שלו וע"כ הי' יכול להפריש ממצה עליו וביותר למש"כ הרשב"א בנדרים דל"ו בתורם משלו עש"ח דא"צ דעת בעלים דלא בעינן מה אתם לדעתכם רק בתורם משל חבירו והסבר הדברים דבשל חבירו דבעי קריאת שם להקדיש התרומה א"י בשל הפקר כפי פשיטות הירושלמי אבל בתורם משלו על של חבירו לתקן הכרי כיון שאין הבעלים מעכב סגי ולא בעינן בזה שלו וע"ז סגי ניחותא ויכול להפריש משלו על של הפקר א"כ מהאי טעמא יכול להפריש ממצה על חמץ ולהכי איצטריך התוס' לטעם דתתן דהוי גזיה"כ אולם למשכ"ל להוכיח דגם בלו ולא לאורו טיבלא מיהו הוי וגם מדלא גזרו במפריש מטהור על הטמא במזיד דאינו תרומה כמו במפריש מטמא על הטהור במזיד דלא עשה ולא כלום כמש"כ התוס' ביבמות דפ"ט שמא יפריש משלא הי' לו שעת הכושר ומוכח דטבלא מיהו הוי נדחה כל זה