אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לז
לרב אחד
אי יקרתו הגיעני ועל דבר שאלתו אודות הקונים מצות אפויות מן האופים שלא הורמה חלתן שיש לחוש לדברי המקור חיים סימן תנ"ז סק"ב שמא נפטרה העיסה על ידי הפרשת אחר שבא בחלקו מצה מעיסה זו ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב, ובאמת לכתחלה לפני הפסח יש לתקן בקל להפריש פ"י שילוש עיסה אחרת או מן החלה שמפריש על החמץ קודם הפסח דקודם הפסח אין זה מקפיד על תערובות, הנה הגאון מוהר"ל צונץ משיג ע"ד המקו"ח בספרו מגן האלף מסברא. גם שמעתי זה כמה בשם הרה"ג ר' איסר ז"ל מו"צ דעירנו ראי' ממשנה מפורשת פ"ד דחלה נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך חלת דמאי עד שתסרח מבואר דמפריש כמה פעמים מעיסה זו שמניחה על הפרשת חלה, ואם איתא כדברי המקו"ח, כיון שהפריש פעם אחת מעיסה זו, אף שנתכוין שלא לפטור העיסה ממילא נפטרה העיסה,, וא"כ אם מפריש אח"כ הא מפריש מן הפטור על החיוב.
אעכצ"ל כיון שמפריש מעיסה זו חלה הרי הוא כמו שנתכוין שלא לפטור העיסה העיסה נפטרת בכה"ג ולכאורה י"ל דכמו שיכול להפריש כל העיסה חלה בבת אחת על עיסות האחרות ה"נ יכול לקרוא שם להעיסה שתהי' חלה שאני עתיד להפריש אח"כ, דחלת דמאי דהוי דרבנן יש ברירה (ויעוין במהי"ו וטו"ז סי' שכ"ד ס"ק ט"ו שכ' שם כיון דאח"כ הפריש אמרינן ברירה בדרבנן, ועוד דחלת חו"ל קי"ל כשמואל שקורא לה שם לכל העיסה חלה, וכמו שיכול לקרוא ולהפריש עיסה זו חלה על כל העיסות, כמ"כ יש לקרוא לה שם חלה שיהי' כל חלק וחלק שבה חלה עיסה אחרת ודוקא להפריש חלה ולהניח העיסה טבל שמכוין שלא לפוטרה לא מהני לד' המקו"ח, אבל להפריש עיסה לחלה שיהי' כל חלק וחלק שבה חלה לעיסה אחרת בזה מהני דמאי נפ"מ בין אם עושה כל העיסה חלה על עיסה אחרת בב"א או שקורא לה שם חלה מה שיהי' עתיד להפריש ממנו על שארי העיסות,, ואף אם שארי העיסות אינן מגולגלות מהני קריאת שם משום דבידו ללוש ולגלגל כמש"כ התוס' בנזיר די"ב, אולם לפי פי' הר"ש והרא"ש דלעשותה בטהרה שנילושה בעריבה שהיא טבולת יום. ולאחר שהפריש החלה אפילו חזר ונגע אינו חוזר לטבול יום. ולפ"ז אאפ"ל שקורא שם להעיסה על מה שיפריש אח"כ דממנפ"ש אם חל הקריאת שם למפרע הרי פוסל בטבו"י ואם הקריאת שם יחול רק משעת הפרשה, וא"ב אם נפטרה בהפרשה ראשונה שוב הפרשה שני' הוי מפריש מן על החיוב. אלא דבאמת לד' הר"ש לא פירש כלל והולך להפריש מהעיסה חלה. ולד' הרמב"ם שמפרש מפריש והולך כמבואר בפיה"מ וברמב"ם פ"ז מהל' אינו מפריש בטבו"י. ויעוי' במראה הפנים בירושלמי פ"ד מחלה בד"ה נוטל מ"מ פשטות הדברים מבואר דיכול להפריש מעיסה אחת חלה על כמה עיסות בכל גווני אף שלא יתנה שאני עתיד להפריש וע"כ כיון דמכוין שלא לפטור
ב
אבל עדיין יש לחוש דניהו דמתכוין שלא לפטור מהני אין העיסה מתוקנת בע"כ של המפריש אבל מ"מ בסתמא י"ל דממילא נפטרה כיון דלא בעי מן המוקף וא"כ גם בנ"ד דמי שהפריש בראשונה הפרש סתם ולא נתכוין בפירוש שלא לפטור העיסה ממילא נפטרה ונראה דבכה"ג כיון דבעי דין הפרשה ויש בזה כח בעלים בכונתו שלא לפטור ממילא דאין בידו להפריש על של חבירו מדין תורם על שאינו שלו ומה שאינו מועיל אף במחשבה ורצון שלו בתרומה משום חסרון שלו, ה"ה בחלה ורק מדין תורם משלו על של חבירו דהוא רק מצד זכות דזכין לאדם שלא בפניו אבל בזה דאצל חבירו יקולקל העיסה ע"י הפרשה זו שלא יהי' בידו להפריש מצד ס' מפריש פטור על החיוב בודאי דהוי חוב גמור וגדולה מזה נ"ל לדין דאף לס' המקו"ח דהעיסה ממילא נפטרה דכיון דבב' עיסות בעי מן המוקף ועיסה אחת לא בעינן מן המוקף העיסה ממילא נפטרת ולא מהני מחשבתו שלא לפוטרה מ"מ י"ל דזה דוקא בשלו דכיון דחל קריאת שם חלה על חלק מן העיסה הפיסה נפטרת ולא בעי מחשבתו, אבל בתורם משלו על של חבירו דהתורה מיעטה בתרומה דבעינן שיהי' הבעלים של הכרי על התרומה והחולין המתוקנים א"כ גם במפריש חלה משלו על אותו עיסה של חבירו לא מהני דכיון דאיננו הבעלים של כל העיסה גם על חלק שלו א"י לחול קריאת שם חלה משום דהוי תורם משלו על של חבירו וגם באופן שחל הקריאת שם על שלו משום צירוף סל וכיו"ב מ"מ עדיין י"ל דניהו דלא בפי מחשבתו ורצונו, אבל דין שלו בעינן וצ"ע.
ג
ולכאורה יש לסתור ס' זו ולעשות סמוכין לסברת המקור חיים דלא בעינן באותה עיסה מחשבה ואף בנתכוין שלא לפוטרה יועיל ממילא לא בעינן ג"כ דין בעלים מהא דב"ק דצ"ד דמוכיח דשינוי במקומו עומד דתניא ראב"י אומר הרי שגזל סאה חטים טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ כו', לכאורה תמוה לפ"מ דס"ל דשינוי במקומו עומד. א"כ העיסה אינה שלו ואיך הפריש ממנה חלה הא אינה שלו ונמצא אוכל טבלים והא קאמר אין זה מברך אלא מנאץ דמשמע דהפרשתו מהני רק שהוא מנאץ והרא"ש דברכות פ"ז מדייק דמברך רק שהוא מנאץ והא ההפרשה אינה חלה כלל והוי ברכה לבטלה וכבר הרגישו בזה המחברים גדולים חקרי לב, ובס' עונג יו"ט חאו"ח סי' ל"ט כתב לתרץ דההפרשה חיילא משום דקיי"ל דגנב וגזלן שתרמו תרומתן תרומה וכדאמרינן התם משום דהוי יאוש ושינוי השם מעיקרא טבלא והשתא תרומה וקנה לה לכו"ע רק דאביי סבר דלענין ברכה לא מהני אא"כ קנה בשינוי מקודם דכיון דנשתנה מילתא אחריתא ולא זהו שגזל כמו גבי אתנן דאם שינוי קונה לא מאיסי לגבוה יעוי"ש ויש להוסיף עוד דלהכי קרי לה בוצע ברך לפי שבא הקנין וההפרשה כאחד והוי בוצע ברך כמש"כ התוס' בדס"ו בד"ה ש"מ גבי קרבנו ולא הגזול דהיכי דההקדש והקנין באים כאחד הוי מצוה הבאה בעבירה ורבא דפי לה דאפילו אי שינוי קונה קודם ההפרשה מ"מ לא מהני לענין ברכה, והנה במה מה שנעשה הכרי חולין מתוקנים אין זה שינוי השם מטבל לחולין דהוי רק מאיסור היתר וכ"נ מפשטות ל' הגמ' שדייק רק דמעיקרא טבלא והשתא תרומה וא"כ נהי דהתרומה קנה משום יאוש ושה"ש.
אבל הכרי לו קנה והוי מפריש משלו על של חבירו וגם א"נ דהתורם משלו על של חבירו א"צ דעת בעלים משום דהוי זכות וזכין לאדם שלא בפניו מ"מ הא לא עדיף משלימות וכיון דהנגזל א"י להפריש לפי שאינו ברשותו ממילא גם הגזלן א"י להפריש וכה"ג כתב התוס' בקדושין דנ"ו לגבי חלול בשם הר"ר מאיר דאין הגזלן יכול לחלל לפי שאין הנגזל יכול לחלל יעו"ש. וצ"ל דהגנב והגזלן שתרמו מיירי שתרמו משל הגזלן על שלהם ועל תרומה הוי יאוש ושה"ש והכרי משלהם, ועל כן שפיר חל התרומה, אבל בחלה דקתני והפריש ממינה חלה מבואר דמפריש מגוף עיסה הגזולה על אותה עיסה והדר קשה כנ"ל דנהי דקנה החלה כדין גנב וגזלן שתרמו, אבל הא גוף העיסה לא קנה דבעיסה ליכא שינוי השם והוי כמפריש משלו על של חבירו ובכה"ג לא מהני מטעם זכות כיון דהנגזל ג"כ א"י להפריש.
אבל אי נימא כס' המקור חיים דבאותו עיסה העיסה ממילא נפטרת ולא מהני מחשבתו שלא לפוטרה ממילא דלא בעינן ג"כ דעת בעלים א'ש דלא בעינן כלל בעלים והעיסה מאליו מתוקנת כיון דהחלה שלו ולא גרע מנתכוין שלא לפוטרה, ולכאורה י"ל עפ"ז בפשיטות דכיון דטתנה ולשה ואפאה יש להגזלן שבח גזילה דשבח גזילה דגזלן כמבואר בב"ק דצ"ה והא הפרשת חלה א לה שיעור מן התורה, והשיעור מדבריהם הוא רק על מצות נתינה אבל איסור טבל נפקע במשהו וכמש"כ התוס' רי"ד בקידושין דנ"ח והנוב"י וכיון דיש בו חלק בשבח גזילה נפטר ממילא כל העיסה של הנגזל הנילוש ביחד כמש"כ לשי' המקו"ח, אבל באמת זה אינו דא"כ אמאי קרי לי' מנאץ כיון דקנה בשבח גזילה קודם שהפריש ועכצ"ל דס"ל דאין לו בשבת קנין כדמיבע"ל בב"ק דצ"ה לר"ש ועי' בש"מ שם דגם לר' יהודא דכולא שבחא דגזלן מ"מ אין לגזלן בגוף הגזילה דלא כמש"כ התוס' שם, ד' אבל אין לבנות דיק על ראי' זו שהיא ע"ד הפלפול ואפ"ל עוד עפמש"כ הרשב"א בנדרים דל"ו על הא דאיבע"ל בתורם משלו על של חבירו דמבואר דסגי בניחותא דבעלים ואלו בב"מ אמרינן בדשוי' שליח דבעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ותי' הרשב"א דשאני בתורם משלו על של חבירו מתורם בשל חבירו והסבר ד' הרשב"א מבואר באחרונים לפ"מ דאיבע"ל בירוש' תרומות בתורם על שאינו שלו בתורם על של הפקר מהו והוא דהא בתרומה בעינן שיהי' התרומה שלו וגם הכרי שלו אבל חלוק חלק התרומה מחלק הכרי דהתרומה בעינן שיהי' שלו וברשותו דאיש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא וכל מה שאינו ברשותו א"י להקדיש ולהקנות וכמו כן לתרום וכמו שא"י להקנות ולהקדיש דבר של הפקר (רק היכי שהוא בתוך ד"א או שבידו לזכות כמבואר בנדרים דל"ד בר"ן ורא"ש) וכמבואר בחולין דקל"ט ה"נ בודאי שאינו יכול לקרות שם תרומה אבל לתקן הכרי דבזה אין ענין הקנאה והקדש בזה אף דגלי רחמנא פרט לתורם על שאינו שלו היינו דוקא היכי דאיכא רשות אחר שהוא של אחרים אבל של הפקר שאינו ברשות אחר וגם אינו שלו כיון דאין כאן דעת מעכב בזה יכול להפריש וזהו ס' הרשב"א דאף דנפשטה האיבעי בירוש' בתורם משל הפקר שא"י להפריש היינו רק בחלק התרומה אבל על הכרי של הפקר יכול להפריש ולפיכך הא דבב"מ בעינן שליחות מה אתם לדעתכם היינו בחלק התרומה אבל על הכרי כיון דאין הבעלים מעכבים די וסגי ניחותא דבעלים, ועפי"ז נראה בגנב וגזלן שתרמו וכמ"כ בחלה כיון דהנגזל יכול להפריש דמה שאינו ברשותו אינו מונע להכרי כיון שאינו קנוי לגזלן וממילא דגם הגזלן יכול להפריש כיון דקנה לתרומה משום יאוש ושה"ש וכמ"כ בחלה והוי כתורם משלו על של חבירו דמהני מצד זכות ויותר נראה בגנב וגזלן שתרמו אף באופן דל"ה זכות לנגזל מ"מ י"ל דאפ"ל דגם למ"ד יאוש לא קני לתרום לפי שאינו שלו וע"כ רק משום יאוש ושה"ש חל התרופה של הגזלן אבל לתקן הכלי שכבר יצתה מרשות הנגזל ע"י נהי שלא קנה הגזלן אבל גם מרשות הנגזל יצא ודמי לתורם משלו על של הפקר דבזה לא בעינן שליחות וכל זמן שא רשות מעכב די לפיכך מהני תרומת הנגזל, ובגוף הדין חיים הנה בסידור דרך האיים שלו פסק דמהני אם מתנה שלא לפטור והובא בפתחי תשובה יו"ד סי' שכ"ו וכמבואר בד' הטו"ז והש"ך שם ובנ"ד אף בסתמא דמי למפרש כמש"כ באות ב' וכן מבואר בדברי תשובות הרא"ש כלל ב' סי' ב' ע"ד יהודית אחת עורכה עיסתה לתקן ככרות בבית עכו"ם והאמת שהא"י גלגל ועד שתקנה שש ככרות אמרה אוי ששכחתי שלא הפרשתי חלה והפרישה חלה מן העיסה הנשארת בפריסה וכשנאפה נתערבו יחד החיוב עם הפטור הרי מבואר שם שלא נפטרה העיסה בהפרשת הנשאר וכן ראיתי באיזה מספרי האחרונים שהורו כן להלכה למעשה בפרט לפ"מ שצידדתי להסתפק גם לד' המקו"ח דמ"מ בעינן דין בעלים על כל העיסה ובכה"ג אינה נפטרת העיסה ועל כן בודאי יש לסמוך גם לכתחילה ולהפריש חלה ממצות אפויות
ה
וע"ד הוראת החת"ס בתרומה והק"ש ע"י שליח שיכולים שניהם לישאל עלי' וכת"ר פקפק בדבר שאין ראי' לזה מד' הגמ' הנה באמת סוגיא מפורשת בפסחים דמ"ו מהא דאמר התם ר"א דעובר על ב"י וב"י משום דהואיל ואי בעי מיתשיל עלי' ואם איתא הא יש לו תקנה להפריש ע"י שליח וכן יש להביא ראי' מנדרים דנ"ט דלא מוקים שהפריש התרומה פ"י שליח ואין לה מתירים וכבר הרגיש בדבר זה האחרונים יעוי' בתשו' באר יצחק חיו"ד סי' כ"ח שהאריך בזה ומהא דפסחים מוכרח שהמשלח יכול לשאל על ההקדש דאל"כ אין ביד המשלח לישאל עלי' ואינו בדין שיעבור בב"י, ומש"כ עוד לחדש שהפרשת תרומה שניטלת ע"י מחשבה שאין בזה דין מילי ומחשבה נמסרת לשליח זה אינו דהרי המהרי"ט עיקר חידוש דינו בהקדש דאינו יכול להקדיש ע"י שליח אף דאיתנייהו במחשבה ועוד מצד הסברא הוא להיפך דעל מחשבה לא שייך שליח דכבר כתבו בזה לדון בכה"ג דאין ביטול חמץ מועיל ע"י שליח לפי שהוא בלב ב"ה מוצש"ק כ"ה ניסן תרס"א ווילנא.
ע"י מחשבת השליח אינו מועיל ואף להחולקים על המהרי"ט דאפשר להקדיש ע"י שליח דבשליח ראשון מילי ממסרו וכדקיי"ל אבל מ"מ ע"י מחשבה אפשר דלא מהני ובעיקר הדבר מה שחשב מעכ"ת הפרשת תרומה לענין מילי וכ"כ הבאר יצחק הדבר דעיקר תרומה היא ע"י הפרשה ואין זה בגדר מילי ואף דמועיל ע"י מחשבה מ"מ הדבור אינו אלא ליחד הפרשת תרומה אבל עיקר התרומה היא בהפרשה ואין זה בגדר מילי מלבד מש"כ התוס' בקדושין שם דזה חשיב מעשה כמש"כ המהרי"ט א"כ בדין שיהא עושה שלית, (וכן נראה מהסוגיא דקדושין דמ"א דאין חלוק בין גירושין קדשים לתרומה דבכולהו שליח עושה שליח ועי' במקנה שם שהק' במאי דקאמר אתם גם אתם למה לי נימא דלשליח עושה שליח הוא דאתי ויעוין שם מה שתירץ) א"כ אין ראי' מהא דהאשה נותנת רשות לתרום שהיא בתורת בעה"ב אולם באמת דברי הגמרא צריכים ביאור דמאי איצטריך קרא ולביתכם שהאשה נותנת רשות לתרום דמטעם שהיא בעצמה יכולה להפריש שלא בידיעת בעלה מהאי טעמא יכולה ליתן רשות לאחר להפריש וקרא דלביתכם למ"ל אולם נראה עפ"י שנסתפק המהרי"ט ח"א ס' ק"נ באורח שהוזמן לאכול שאין לו רשות לעשות בזה דבר אחר ומירושלמי דדמאי פ"ז ה"א מבואר דהאורח יכול להפריש ועי' בעמודי אור סי' ל' שהאריך בזה והוכיח שכל שיש לו זכות אכילה אף שאינו בעליו בידו להפריש ולתקן ונראה עפ"י המבואר בירושלמי פ' התקבל שאין אדם עושה שליח פ"ד שאינו שלו וכמש"כ התוס' באיזהו נשך דבעינן שלוחו של בעל הממון וכיון שבעלים של הכרי איננה האשה רק שבידה להפריש ולתקן לפי שיש לה זכות אכילה אבל מ"מ לפשות שליח כיון שאינה הבעלים אין לה לעשות שליח ולהכי איצטריך קרא דיכולה לתת רשות לתרום דדין בעלים להאשה, ובעיקר הדין כבר הכריעו האחרונים שביד המשלח לשאול ובחלה גם האשה תוכל לשאול אלא דבנידון דידן יש להעיר דאין נשאלין אלא מדוחק