אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לט · ד
והנה כדברי המבנה למלך דכיון דנתמרח בארץ ונתחייב לא פקע ביציאתו לחו"ל מבואר כן בהשגת הראב"ד שם שכ' דרע"ק אזיל בתר קביעות למעשר דהיינו מירוח יעו"ש ויש להסתפק לדבריהם בפירות חו"ל שנכנסו לארץ ונתמרחו בארץ דל"ד הכ"מ שם הל' כ"ב לתי' ב' דמי לחלה דכמו שאם הי' הגלגול בארץ חייב מן התורה כמ"כ באם נתמרח בארץ מחויב בתרו"מ מן התורה אם יצא אח"כ לחו"ל אי חייב ג"כ מה"ת דאפשר דדוקא בנתגדלו בארץ ונתמרחו שם אין יציאתן לחו"ל פוטרתן אבל כיון שנתגדלו בחו"ל דנהי דמהני המירוח דא"י לחייב שם וקורא אני הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לחייבו בא"י אבל ביצאו לחו"ל חזרו לפטור או דילמא כיון דסוף סוף נתחייבו ע"י המירוח א"כ חיובו בכדי לא פקע ביציאתו לחו"ל ולכאורה י"ל בזה מה שתמה בס' מנחת חינוך לד' המל"מ מד' הרמב"ם בפי"ג מהל' מעשר ה"ד פירות שידוע שהם מא"י ישראל שהוחזקה בו עולי בבל כו' מתפשרין דמאי בכל א"י ובסוריא וכ' הכ"מ דזהו פי' בכל מקום המבוחר במשנה אבל בחו"ל לא כמבואר בפ"א מהל' תרומות בפירות א"י שיצאו לחו"ל פטורין ויפוי' ברע"ב ור"ש שפי' במתניתין דבכ"מ היינו בחו"ל והתוי"ט תמה ע"ז ואם ד' הרמב"ם כהראב"ד והמ"ל א"כ למה לא כתב בפשוטו דמתעשרין בכ"מ היינו אפילו בחו"ל משום דנגמרו בא"י וחיובו לא פקע אע"כ דד' הרמב"ם דבכל ענין פטור אף שנתמרחו בארץ ונתחייבו כמו לקוח דפטור אחר המירוח לשי' הרמב"ם יעו"ש.
ולפמש"כ י"ל דמדקתני שידוע שהם מא"י וע"כ דלפני גמר מלאכתן בא"י מיירי דאם איתא שגמרו מלאכתן בא"י מה לי אם פירות אלו נתגדלו בא"י או בחו"ל דכיון שנגמר מלאכתן בא"י חרב מה"ת וממילא אף שיצא לחו"ל חייבין ואף דפירות חו"ל שנכנסו לארץ מבואר ברמב"ם פי"ג מהל' מעשר הל' י' כשגזרו על הדמאי לא גזרו על פירות חו"ל שנכנסו לארץ ותוספתא דדמאי היינו דוקא היכא שנתמרחו בחו"ל שאי"ח אלא מדבריהם ובזה לא גזרו על דמאי אבל אם נתמרחו בארץ (לפי תי' ב' של הכ"מ) דחייב מן התורה והוי כפירות הארץ א"כ בודאי גזרו בכה"ג גם על דמאי וא"כ מאי איריא שידוע שהם מפירות הארץ דאפילו פירות חו"ל שנתמרחו בארץ אם יצאו אח"כ לתו"ל חייב אע"כ דמיירי לפני גמר מלאכה ושנתמרחו בודאי בחו"ל וע"כ אא"פ לפרש בכל מקום בחו"ל דפירות א"י שיצאו לחו"ל פטורין ולפיכך פי' בכל מקום בא"י ובסוריא (ואעפ"י דגם בסוריא אאמד"ר וגם יצא לסוריא אי"ח אלא מדבריהם מ"מ צריך לחלק בין פירות חו"ל שנכנסו לארץ שג"כ חייב מדבריהם משום דשאני ביצא לסוריא דכבר יש בזה משום דמאי כשהוא בארץ והי' שייך בו חיוב דאורייתא לא פקע גם לכשיצא לסוריא משא"כ בנכנסו לארץ שלא בא לידי חיוב דאורייתא ושא"א עוד שיחול עליו חיוב תורה כיון שנתמרחו בחו"ל לא גזרו עליו משום דמאי וז"פ) וכל זה א"נ דפירות חו"ל שנכנסו לארץ ונתמרחו בארץ דינו כפירות א"י וגם אם יצא אח"כ לחו"ל חייבין אבל א"נ דבכה"ג שיצאו לחו"ל פטורין א"כ אפ"ל כל מקום שהם בשיצאו לחו"ל לאחר גמר מלאכתן דבכה"ג בשל חו"ל פטורין (וגם זה אינו מספיק לפי תי' הא' בכ"מ דפירות חו"ל שנכנסו ונתמרחו בארץ אאמד"ר גם בחלה וא"כ בכה"ג לא גזרו משום דמאי אף בנתמרחו בארץ וא"כ הו"ל להרמב"ם לפרש בכ"מ בחו"ל כנ"ל) ומ"מ אין לבנות דיק על ראי' זו דבל"ז י"ל דלהכי לא מפרש הרמב"ם בכ"מ בחו"ל מטעם דמדפסיקי לי' למחשב הפירות שהן ודאי של א"י משום דנתגדלו בא"י ולהכי יש בהו דמאי משמע דהגידול לבד מחייב דהא הגמר מלאכה איננו ניכר על הפרי באיזה מקום נגמר מלאכתו וצריך ידיעה מחדש לידע מקום גמר מלאכת וע"כ מפרש הרמב"ם בכל מקום בא"י ובסוריא ואפילו אם נגמר מלאכתן בסוריא חייב מדרבנן ויש בו משום דמאי.
ולכאורה ילה"ר להיפוך דפירות חו"ל שנתמרחו בארץ ויצאו לחו"ל פטורין דהא לשי' הכ"מ דאם נקבע למעשר בא"י חייב מן התורה קשה הדין המבואר בש"ס גיטין דכ"ב והרמב"ם קבעו להלכה בפ"א מהלכות תרומות הלכה כ"ג עפר חו"ל שבא בספינה לארץ בזמן שהספינה גוששת לארץ הרי הצומח בו חייב בתרומות ומעשרות כו' וכן בהלכה כ"ד אילן שעומד בחו"ל ונופו נוטה לארץ הכל הולך אחר העיקר ובהל' כ"ה עציץ נקוב שהי' בו זרע שלא השריש והי' עיקרו בארץ ונופו בחו"ל הולך אחר הנוף עכ"ל וא"כ א"נ כשי' הכ"מ דאם נגמר בא"י חייב מה"ת א"כ העיקר תלוי במקום המירוח והגמר מלאכה ואם נתמרח בארץ חייב אף שנתגדל בחו"ל ואם נתמרח בחו"ל פטור אף אם נתגדל בארץ א"כ במאי נפ"מ אם ניזול בתר העיקר או בתר הנוף ניחזי מקום שנגמרה מלאכתו אם בארץ או מחו"ל ודוח"ל דכל עיקר ההלכות נאמרו על איסור אכילת קבע מדרבנן קודם שנגמרו מלאכתן וכבר הרגיש בקו' זו רבינו הגר"א בסי' של"א ס"ק כ"ט והמנח"ח והגר"א כתב דהברייתא י"ל בפירות שא"צ גורן למעשרות (ובס', מלבושי יו"ט ח"ב תמה על דברי הגר"א דמ"מ גם פירות אלו חייכין ע"י תלישתן וא"כ ניחזי מקום התלישה היכי הי' אם בא"י או בחו"ל ויל"פ בזה).
ולמש"כ י"ל דנפ"מ אם נתמרחו בא"י ויצאו לחו"ל דאי גדילתן בא"י ונתמרחו בא נפסלו ביציאתן משא"כ אם גדילתן בחו"ל אף שנתמרחו בארץ כיון שחזרו לחו"ל פטורין.