אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן לט › ג

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן לט · ג

ב

ובזה נראה לי לבאר ד' הירושלמי בפ"ב דחלה בפלוגתא דר"א ור"ע כך משיב רע"ק לר"א אין אתה מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן חייבין בחלה ולא גדולי פטור הן (פי' אעכצ"ל משום דכיון שנכנסו לארץ אעפ"י שגדל בפטור חייב משום פירות חו"ל שנכנסו לארץ) אמר ר' יוסי כו'. תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו את הארץ כו' ר' יונה בעי קומי דר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש א"ל למה לא עד כדון לחה אפילו יבשה, א"ל אפילו יבשה אפילו קצורה מעתה אפילו חטה בעלי' כך אני אומר לא יאכלו ישראל מצה בלילי פסח כו' שניא היא שמ"ע דוחה כו' מה שהיו תגרי נכרים מוכרים להם וכרי"ש דרי"ש אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו וכבר תמהו בד' הירושלמי דלפי"מ דמשני כרי"ש וס"ל דחדש אינו נוהג בחו"ל א"כ אף בשל ישראל אינו נוהג ולמ"ל למימר דתגרי נכרים מוכרים להם ועי' בש"ך ובב"ח בסי' שצ"ג גם קישור ד' הירושלמי והשייכות לפלוגתא דר"א ורע"ק בפירות חו"ל שנכנסו לארץ צריך ביאור ובתשו' משכנות יעקב הרגיש מזה.

ולפי המתבאר מדמי הירוש' בפשיטות דכמו בחלה פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה ועל כן בשעה שנכנסו לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן חייבין בחלה כמו שהשיב רע"ק לר"א כמו כן בחדש אפילו חטים בעלי' שא"צ לקרקע כלל מ"מ משהגיע לקרימת פנים בא"י יהי' חייב וע"כ אמר כך אני אומר לא יאכלו ישראל מצה בלילי פסח דהא אסור משום חדש ע"י אפיה שניא היא שמ"ע דוחה (ובזה י"ל קו' המקנה שהק' דאיך יוצא במצה של חדש לר"ש דס"ל דבטבל א"י ידי"ח לפי שכל שאינו בבל תאכל חמץ דאין איסור חמץ חל על איסור טבל, וה"נ אין איסור חמץ על איסור חדש ולפמש"כ א"ש דהא בעת לישת העיסה אם הי' מתחמץ הי' שפיר חל איסור חמץ דאיסור חדש ליכא דהא הוי גדולי פטור רק מעת קרימת פנים דנתחייב משום לחם כמו בגלגול דחלה ומירוח דתרומה ושפיר חל חמץ קודם חדש אם הי' מתחמץ לפני אפי' דלאחר קרימת פנים בל"ה ליכא משום חמץ וא"ש) ומשני אח"כ מה שתגרי נכרים הי' מוכרים להם דאעפ"י דרי"ש ס"ל דחדש אינו נוהג בחו"ל וביאה לאחר י"ד שנים נאמרה מ"מ עדיין אסור בחדש משום פירות חו"ל שנכנסו לארץ כיון דבעת קרימת פנים הי' בא"י אלא דמה שתגרי נכרים היו מוכרים להם ואין בשל נכרים חדש ומשום זה לחוד אינו מספיק דאם הי' נוהג בחו"ל גם בשל נכרי חייב כאשר יבואר להלן.

ולפמש"כ בשי' הירוש' דיש בחדש משום פירות חו"ל שנכנסו לארץ נראה דזהו רק לשי' הירוש' אבל הבבלי דמוקי מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה ולא משני בינא לחו"ל י"ל דלא איצטריך קרא להכי משום דלא דמי חייב לחם בחדש לגלגול ומרוח בחלה ותרומה וה"ה בחו"ל שנכנסו לארץ לא נתחייב על ידי זה משום חדש ולפי"ז מאי דאמרינן במנחות דפ"ד דר"י בר יהודא ס"ל דחדש נוהג בחי"ל לפיכך ס"ל דעומר בא מחי"ל זהו רק לשי' הבבלי אבל לשי' הירושלמי אאפ"ל כן דהא גם למ"ד דחדש בחו"ל לאי דאורייתא מ"מ יבוא העומר מפירות חו"ל דהא בעת אפיית המנחה הוי פירות חו"ל שנכנסו לארץ וע"כ מתניתין דקתני דאין מביאים מנחת העומר אלא מא"י לאו משום דבפירות חו"ל אין איסור חדש דהא לכו"ע איכא כיון שנכנסו לארץ נתקדשו בקדושת הארץ בעת קרימת פנים וע"כ דגזיה"כ הוא דבעינן שיהי' ראשית קצירכם בא"י א"כ גם למ"ד חדש נוהג בחו"ל ג"כ אין מביאין העומר אלא מא"י דלא תלוי זה בזה כלל, ועפ"ז אמרתי ליישב שי' הרמב"ם בפ"ז מהל' תמידין ומוספין הל' ה' שפסק דאין מביאין מנחת העומר אלא מא"י ופ' ג"כ בהל' מאכלות אסורות דחדש בחו"ל דאורייתח וזהו נגד סוגיית הגמ' דמנחות דפ"ד וכבר התעורר בזה הלח"מ והפנ"י בקו"א להל' חדש יעו"ש ולפמש"כ בחר בזה הרמב"ם שי' הירוש' בפ"ב דחלה דבחדש איכא ג"כ דין פירות חו"ל שנכנסו לארץ וע"כ דלח תלי זה בזה כאמור

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה