אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לח · ב
ומש"כ כת"ר לה"ר מפ"א דחלה דעיסת הכלבים בזמן שאין הרועים אוכלים אותה דאינה חייבת בחלה והביא הר"ש מספרי דכתיב ראשית עריסותיכם שלכם חייבת ולא של כלב ולמ"ל קרא תיפ"ל דהא אין שיריה נכרים דהא לא חזי לאכילת אדם ואי"ל דנהי דלא ראוי התרומה אבל מ"מ הו"א דטבל מיהא הוי דהא מדהתוס' די"ב מוכח דהיכי דאי"ר להפרשה אי"ח עלה שם טבל והעיסה פטורה אעכצ"ל דשיריה נכרים לענין הנאה זהו תו"ד, לא אדע מניין לי דמה שאי"ר לאכילת אדם חשיב זה אין שיריה נכרים ולא מצינו בגמ' רק היכי דאסור באכילה ולא עוד דהא אפשר לתקן ע"י תבלין וכיו"ב ע"י אפי' אחרת שיהי' ראוי לאכילה ורק כיון דילפינן מעריסותיכם דעיסת כלבים פטורה כיון שאי"ר לאכילת אדם אף שיש לעיסה זו תקן מ"מ לפי ששה אין זו עריסותיכם אבל מצד שיריה נכרים חשוב זה שיריה נכרים מה שבידו לתקן שיהי' ראוי לאכילה ובעכצ"ל דזהו חשוב שיריה נכרים מה שבידו לתקן במפריש תרומה גדולה אף שלא הפריש המעשר ותרומת מעשר ואין שיריה נכרים אלא לפי שבידו להתיר את האיסור וגם מאי דמדמה כת"ר לדהתוס' דבכורות די"ב שכ' דבמפריש על עיסת שביעית כיון דא"י להפריש מיני' ובי' הוי כמפריש מחויב על הפטור נראה דלא דמי דהא באמת מבואר בפסחים דל"ג דמפריש תרומת חמץ אינה קדושה מבואר דאין קדושת תרומה חלה עלי' אבל טיבלא מיהו הוי וכ"כ השאג"א בסי' צ"ו ובחדשות סי' י"ב ונראה להכריח דבודאי למ"ד דאין שיריה.
נכרים ואין נפ"מ בין הי' לו שעת הכושר או לא הי' לו שעה"כ ורק כל היכי שאין שיריה נכרים נפקע חלות התרומה וא"כ אי נימא דטבלא ג"כ נפקע איך נפרנס לפי"ז דהגמ' דפסחים דל"ה דלר"ש אומ יוצא ידי"ח מצה בטבל לפי דכל שאינו בב"ת חמץ כו' דס"ל אין איסור חמץ חל על איסור סבל אעפ"י דאין איסור חע"א היינו איסור אכילה אבל איסור הנאה שנוסף באיסור חמץ בודאי חל וא"כ כיון דנאסר בהנאה ממילא פקע לאיסור טבל דאין שיריה נכרים וממילא דבדין שיחול גם איסור אכילה דל"ת חמץ גם לחייב כרת וכן מבואר בירושלמי פסחים בפ' כל שעה ארבעת רבעים בפ"ע וארבעת רבעים בפ"ע ועירבן אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום אוכל חמץ בפסח לוקה כו' עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אכלו כו' ומפורש בירושלמי דאעפ"י דאסור בהנאה משום חמץ בפסח או משום ע"ז מ"מ איסור טבל שבו לא פקע אלא דא"א להפריש התרומה ג' ולכאורה הי' נראה לחלק דדוקא היכי דלא הי' אפשרות להפריש ולא באה לידי זיקת תרומה כלל כמו עיסת שביעית משא"כ היכי שהיתה לה שעת הכשר והיתה ראוי לתרומה.
גם קודם מירוח דראוי' לחלות התרומה וחשוב הי' לה שפת הכושר וכיון שבא לה זיקת תרומה לא נפטרה עוד ע"י מה שא"א להפריש התרומה וזיקת תרומה בכדי לא פקע, ולפ"ז יחולק דבאחמיץ במחובר של"ה לא שעת הכשר גם טיבלא לא הוי אבל באחמיץ בתלוש אף דאין שיריה נכרים ואי"ר להפרשה מ"מ טבל מיהא הוי והאוכלה לוקה משום אכילת טבל וא"ש מנה של טבל שא"י ידי"ח וכן עשה כרי והשתחוה לו ואח"כ מירחו ואכלו דכבר הי' לו שעת הכשר וחלה עליו זיקת תרומה. אבל מהא דארבעת רבעים בפ"ע וחימצן כו' קשה דהא בחלה עיקר שעת הכשר דחלה הוא גלגול העיסה דהמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום וא"כ בגלגול עיסה של ד' רבעים ולא באה לכלל חיוב ואלו הפריש חלה ממנה לא עשה ולא כלום וא"כ בד' רבעים דלא באה לידי זיקת חלה ודמי ללפני גלגול שלא הי' לו שעת הכשר ואפי"ה אם חימצן הי' חייב משום טבל רק משום אין איסור חל על איסור אתי עלה והא בכה"ג שאי"ר להפרשה תפקע הטבל שבה כמש"כ התוס' בבכורות די"ב בעיסת שביעית, ולכאורה יש לחלק ולומר דשאני ארבעת כמו שהיא לא הי' מועיל לה הי' לה שעת הכשר מקרי ועכצ"ל דגם בלא הי"ל שעה"כ טבלא לא פקע אף שלא הי' ראוי להפרשת חלה וכן מוכח מהא דתנן אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה, וכ' הראשונים דבטמא שלא הי' לו שעת הכושר כגון שתלש אדם טמא ועדיין משקה טופח עליה דחל עליה ההכשר והטומאה בבת אחת אין תרומתו תרומה, יעוי' בר"ש בפ"ב דתרומות ובפיה"מ שם ובמשנה הקודמת דאין תורמין מן הטהור על הטמא ואם תרם בדיעבד תרומתו תרומה, לא כתבו הראשונים דאם תרם מן הטהור על הטמא שלא הי' לי שפת הכושר גם בדיעבד אין תרומתו תרומה.
וכן יש להוכיח מדהתוס' מנחות דס"ו בד"ה אומר שכתבו הומ"ל היכי אתי משאינו מעושר הא בעינן ממשקה ישראל והא כיון דאסור מצד ההקדש והא מקדישו בעודו מחובר והוי לו ולא לאורו דלא הי' לו שעת הכשר וממילא דפקע טבלי', ועכצ"ל דס"ל להתוס' דלא פקע טיבלי' בכה"ג ולהכי הקשו שפיר דהא אין זה מן המותר לישראל וצ"ל דלהכי לא פקע טבל ולא דמי לעיסת שביעית בבכורות די"ב דמקשה שתפטור מן החלה ולא יתחייב משום טבל שהוא מין הפטור כיון דבמין שביעית לא יצויר הפרשת חלה משא"כ בדבר התלוי במקרר כמו תרומת חמץ או שנטמא הן אמת דבירושלמי פ"ב דפסחים הלכה ג' מבואר מתניתא כשהפרישה מצה ונתחמצה, אבל אם הפרישה חמץ לא בדא הפריש מצה על חמץ א"ר זעירה כל תרומה שאינה מתרת את השיריים לאכילה אינה תרומה אפילו הפריש חמץ על מצה א"ר זעירה מאחר שאילו מתנה עליה אינה תרומה אפילו הימנה למקום אחר אינה תרומה ועי' בצל"ח פסחים ל"ג ובגה"ש והגרעק"א שהקשו קושיית הירושלמי ויעוי' בהגהות הרש"ש שם שהרגיש מד' הירוש' ומפרש ד' הירושלמי משום דהוי כמפטור על החיוב כמש"כ התוס' בבכורות די"ב וכן ראיתי לכמה מחברים שמפרשים כן ד' הירוש' ומבואר מד' הירוש' דאף בדין שאין שיריה ניכרים שזהו נוגע בדין הפרשה ואף שהי"ל שעת הכושר מ"מ כיון שאינו ראוי להפרשה הוי כפטור נפקע טיבלא מיני' א"כ מכש"כ בדין לו ולא לאורו שלא הי' לו שעת הכשר ולא הי' לו זיקת תרומה כלל דפקע טבלו, ותמיהני לפ"ז דברי הירוש' שסותר א"ע שאח"כ מבואר שם דארבעת רבעים בפ"ע וחמצן כו' דאם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה כו' משום אין איסור חל על איסור עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אכלו אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה כו' מבואר דרק משום אין איסור חע"א אינו לוקה משום טבל בין בחלה ובין בתרומה, אבל איסור טבל איכא כמשכ"ל, והא לפני מרוח לא חל עליו איסור טבל ואינו ראוי להפרשה ויפטור, וכמ"כ בחלה לפני גלגול דלא היו לו שעת הכושר כלל כמשה"ק לעיל, והא בארבעת רבעים וחימצן אין שיריה ניכרים וכן בעשה כרי והשתחוה, ומ"מ לא פקע הטבל, א"כ הירוש' סותר א"ע תוכ"ד ובאמת להס' דאין שיריה ניכרים, א"כ אפילו נתחמצה אחר המירוח שחל עליו איסור טבל אינו ראוי להפרשה ולד' הירוש' גם במפריש מחמץ על מצה אינו אף דשיריה ניכרים מאחר שאילו מתנה עליה אינה תרומה והא כיון שחל איסור טבל מהכ"ת שיפקע על ידי איסור חמץ, על כן נראה בכונת הירושלמי דאין כונתו משום דכיון דאילו מתנה עליה אינה תרומה הוי כפטור וכמבואר בבכורות די"ב בעיסת שביעית וכמש"כ התוס' שם, וכפי מה שמפרשים המחברים דברי הירוש' דבודאי דין טבל איכא בזה, אלא דהירושלמי ס"ל דכיון דבעינן שתהי' שיריה ניכרים בעינן שיהי' כל חסה ראוי' להיות שיריה ניכרים וגם זהו דין מדיני הפרשה.
דכיון דאינה ראוי' להפריש מינה ובה, בה כח הפרשת תרומה וחלה מה"ט אינה ראוי' ג"כ להפריש על מקום אחר אף דשיריה ניכרים. ד' והנה מדי עיוני בענין זה דלא הי' לו שעת הכושר שמתי לב בנידון זה בישוב קושיית שאגת אריה החדשות דלפי המבואר בגמ' ובתרומת חמץ דלא הי' לו שעת הכשר דאין תרומתו תרומה משום לו ולא לאורו א"כ איך אפשר להפריש עיסת חלה בטומאה והא לא הי' לו שעת הכושר ובכמה משניות מבואר בחלה פ"ב דמפרישין חלה מעיסה טמאה שנטמאה בשפת הגלגול או לפני הגלגול ורצה לחדש מזה דלו ולא לאורו הוא דוקא בתרומה ולא בחלה יעו"ש וצריך טעם דהא לכל הדינים נקרא חלה תרומה ואין חלוק ביניהם, ונראה לפמשנ"ת דהא דקאמר דמפריש תרומת חמץ אינה קדושה אבל טיבלא מיהא הוה כמו שדייק כן השאג"א והטעם נראה דמדתלי בדין דלא הי' לו שעת הכושר כגון דאחמיץ במחובר ולא באחמיץ לפני מירוח אלמא לאו מדין טבל הוא והמירוח מחייבו משום טבל דאם זה דין פטור במירוח הי' די אם לא הי' ראוי להפרשה ונתחמץ לפני המירוח ואם הי' ניתר איסור שבו כגון שעבר עליו הפסח הי' צריך מירוח מחדש או שלא הי' מועיל מירוח חדש כמו מירוח הקדש ונכרי דהוי פטור בפועל לפיכך נראה דגם בשבולת שמירחה ושתלה דאיבע"ל במנחות ד"ע דטיבלא מיהו הוי דגידולי סבל טבל כמש"כ השימק"ו שם אלא דהפרשה לא מהני במחובר דאי איפשר שיחול קריאת שם ואחמיץ במחובר גם בכה"ג חשוב לא הי' לו שעת הכושר דמה שמחויב משום טבל לא מהני ומה שהי' ראוי מקודם לתרומה לפני השתילה לא מהני דכיון דשתלה פקעה) כיון דלא הי' ראוי להפרשת תרומה בעודו במחובר ודין דלא הי' לו שעת הכושר לא הוה בשעת הכושר דחיוב הפרשה דהא לפני מירוח ג"כ אינו מחויב בהפרשה אלא ביכולת הפרשה וכל שלא נראה לו שעת הכושר לכח הפרשה ואינו ראוי כי אם לאורו לא זכתה לו תורה כח זה.
ואף שנתחייב אח"כ משום טבל מ"מ לא ניתן לו כח הפרשה ולפיכך נראה דזהו רק בתרומות ומעשרות אשר בעודם במחובר אין להם כח הפרשה ותלישתן מכשירתן (וע' בד' הר"י קורקוס ברמב"ם הל' תרומות פ' שכ' בפירש"י לחלק בין קודם מירוח ובין מחובר משום דמחוסרין תלישה עישה"ט) וכל זה בכל מקום אבל באחמיץ במחובר או שתלשן אדם טמא אין תלישתן מכשירתן לכח הפרשה ודמי לשבולת שמרחה דאעפ"י שנתחייב משום סבל מ"מ פקען וניטל כח הפרשה דאין תלישת לו ולא לאורו מביא לידי כח הפרשה אע"ג דטבלי, אבל בחלה דהא דהמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום אין זה מגזיה"כ בכח הפרשה אלא שלא נתחייב משום סבל, ואילו הי' יציר חיוב סבל בחלה בקמח הי' מועיל ג"כ הפרשה ורק לפי שלא הגיע לכלל חיוב, וא"כ כיון דלו ולא לאורו אינו פועל רק על כח ההפרשה ומשום טבל מיהו חייב מהיכי תיתי לא יהי' בכחו להפריש והיכן מצינו פירוד בין הדבקים בחלה דלא הי' לו שעת הכושר הוא רק בדין מחובר דאין תלישה כזו מביאו לידי כח שלא הי' לו בתחלה בעודו במחובר וכיון דע"כ צ"ל דכח טבל יש לו.
א"כ בחלה שפיר הוי מחויב וראוי להפרשה, אבל בתרו"מ נהי דמחויב משום טבל מ"מ עדיין אין לו כח הפרשה כמו מחובר, הכלל רק בתרומת ומפשרות מצינו הפרדה זו דסבלי בעודו מחובר ואינו בהפרשה, וע"כ הא דלא ה' לו שעת הכושר פועל על מניעת כחו זה ונשאר כמו בתחלה בעודו מחובר ואע"ג דטבילי אין בידו להפריש לא כן בחלה דרק משום שלא נתחייב בחלה בעודו קמח אין בידו להפריש ואלו הי' מחויב וטבילי הי' בידו ג"כ להפריש וכיון דגזה"כ בתרו"מ דטבילי ונתחייב בהפרשה וה"ה בחלה ממילא דבחלה בידו להפריש, ואע"ג דגם בחלה מצינו בירוש' פ"ב דפסחים ד' רבעים וחימצן כו' וקאי אדלעיל מיני' מבואר דאין בידו להפריש שאני התם דמשום שיריר נכרים.
קא אתי עלה והא גם אם נתחמץ אחר הגלגול גם כן אין בידו להפריש והא זהו דין בדין מעשה הפרשה היכי שאין שיריה נכרים לא הפריש חלק התרומה והחלה מהשירים ומכש"כ באם קודם הגלגול משא"כ בדין דלו ולא לאורו דגזרה תורה דבעינן שלא הי' לו שעת הכושר כגון דאחמיץ במחובר, א"כ אין זה דין הנוגע למעשה הפרשה בפועל רק על כח הפרשה וע"כ בחלה לא נשלל מאתו כח הפרשה מעולם ורק לפי שלא נטבל, אבל כיון שנטבל ממילא ראוי להפרשה והבן.