אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן לה › ה

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן לה · ה

ד

והא דאיצטריך קרא דואם בהמה טמאה ולא נפיק מהך גזי"ש מבכור כמשה"ק המהרי"ט אלגזי נראה דבא להורות דהטעם דאין פודין על מום עובר הוא לפי שקריבה לאחר זמן ונפ"מ במום גלוי עובר ואח"כ יהי' מום שבסתר או מחוסר אבר בפנים (דמום שבסתר אף דמבואר במשנה בבכורות דמ"א ואלו שאין שוחטין עליהם לא במקדש ולא במדינה וחוטין הפנימיות שנפגמו אבל לא שנעקרו אפשר. דאינו אלא מדרבנן והרמב"ם כ' לפי' שאינו מן המובחר נראה דס"ל דהוא מה"ת אך חידש שם ואם הקריבן יראה לי שהורצו יעו"ש ובבכורות דל"ט מיבע"ל יש מחוסר אבר בפנים או אין מחוסר אבר בפנים וקאמר לאישחוטו ולאיפרוקי לא איבע"ל כי קא מיבע"ל לאפסולי מאי תמים יהי' לרצון אמר רחמנא תמים אין חסרון לא כו' וכ"פ הרמב"ם בפ"א מהלי איסורי מזבח דנמצא א' מאברים הפנימיים חסר אע"פ שאינו טריפה כגון שניטל הטחול הר"ז אסורה למזבח ותשרף) אפשר דבכה"ג פודין כיון דהטעם דאין פודין במום עובר הוא לפי שראוי להקרבה לאחר זמן משא"כ בזה שאין המום עובר לגמרי אלא שאח"כ יתרפא העור וישאר מום בסתר או מחוסר אבר כגון בחתך הטחול והכליות (לפ"מ דמשני בחולין דנ"ה דניקב לחוד ונחתך לחוד וכשר בכה"ג) דבשעה שחתך הוי מום שבגלוי דגם הפרדת העור חשיב מום כמש"כ התוס' בחולין כ"ח אלא דהוי מום עובר דהא העור יתרפא וכן צ"ל שלא יסתרו דבריהם למש"כ בב"ק דע"ו דמום שע"י השחיטה לא חשיב מום והא חתיכת עור הוי מום שלפני שחיטה וכן מוכח מחולין ד"ל דקאמר אא"ב ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף איפסל לה מתחילת שחיטה והא גם לדידי' יקשה דהא נפסל מחתיכת העור דהוי מום וכבר הרגישו בזה אם לא דנחלק בין הפרדת העור בין חתיכת העור בדרך שחיטה ודוחק אך באמת הפרדת העור הוי מום עובר דהדר בריא וכונת התוס' בחולין דכ"ח דא"א להפריד העיר דגם מום עובר אסור להטיל דהא פוסלי לשעה כמשכ"ל באות א' (אולם תמיהני דהא אפשר להפריד העור קודם שיקדישנו ואחר שיראה שאין בו נקב הלא יוכשר אח"כ מצד חזקה וסבור הייתי לומר דכיון שלא נתבררה החזקה בשעתה שהיא כשירה אף שנתברר שאין בה נקב בושט מ"מ לא נתברר משארי טריפות לא הוי חזקה מ"מ נראה דזה אינו דדוקא לגבי חזקת היתר שייך סברא זו דלא נתברר שהוא כשירה אבל לגבי חזקת הגוף שלא נעשה השתנות ולא ניקב הושט מ"ט לא יועיל החזקה אחרי הבדיקה מהפרדת העור שאין כאן נקב ודהתו"ס צ"ע) וכ"מ בשיטה מקובצת בזבחים דכ"ו דהא דקאמר חותך באבר עד שמגיע לעצם והק' א"כ אמאי הדר בי' מהא דקאמר חתך ואח"כ שחט וי"ל דמום עובר מ"מ הוי ולא מצי להקריב עד שיעבור המום אבל בקבלה לא הוי פסול מום עובר כו' יעו"ש, וע"כ אף דאין פודין על מום עובר מ"מ כיון דגם אחרי שיעבור המום פסול להקרבה מצד מום שבסתר או מחוסר אבר ולא קרינן בי' קריבה לאחר זמן וע"כ על מום זה פודין ולהכי אדיא לנו רחמנא הטעם דדוקא מי שאינה קריבה כל עיקר יצתה זו שקריבה למחר, וכן יש להוכיח מדהתו"ס זבחים דע"ז דמבואר בדבריהם דלפי הו"א דאם עבר מומן אינו מרצה הוי כמום קבוע הא מה שאינו מרצה אח"כ הוא משום פסול דיחוי א"כ מה בכך שאינו מרצה מ"מ הא מום עובר ואינו נשחט על מום עובר זה אעכצ"ל בכונת דבריהם דכיון דאינו מרצה אח"כ גם מום עובר הוי כמום קבוע, וקצת ראי' לזה מחולין ד"ל דקאמר דניהו דאידחי מפסח מדמי פסח מי אידחי היינו דאין לך מום גדול מזה מנקובת הושט והא לפמש"כ דהפרדת העור הוי מום עובר והדר בריא ואפשר שתתרפא וה"נ דניקב הושט דהוי טריפה או נבילה מ"מ הא נקובת הסימנים הוי מום שבסתר ואפשר דיתרפא העור ול"ה מום שבגלוי וניהו דיהי' פסיל להקרבה הוי נבילה אבל מ"מ איך אפשר לפדות ע"ז דהא מצד המום שבו הוי מום עובר אלא עכצ"ל דדוקא במי שקריבה לאחר זמן אין פודין אבל בזה דניהו דיתרפא המום לא יהי' קריבה גם אח"כ מצד נקובת הושט שבו קרינן בי' אינה קריבה כל עיקר ואף דמבואר בתמורה די"ז דהמקדיש את הטריפה צריך מום קבוע לפדות עליו ומבואר דמום עובר לא מהני בטריפה ואף שאינה קריבה לאחר זמן מצד איסור טריפה שבו יש לחלק דכיון דמחמת מום שבו קריבה לאחר זמן ומה שאינה קריבה הוא מצד איסור אחר שבו אבל באם הטיל מום שעי"ז המום נעשה טריפה ג"כ אלא שהמום שבגלוי יחרפא ומה שבפנים ישאר בפסולו אין זה קריבה לאחר זמן ואולי יש לחלק דשאני נקובת הושט דהוי נבילה ודמי לאחוזת דם דהוי מום שימות בודאי מ"מ צ"ע דאיפשר באחוזת דם יגבר לי' החולי והוי מום שבגלוי משא"כ בנקובת הושט שנתרפא העור מבחוץ ל"ה מום שבגלוי כלל ומסוגי' דחולין ומפירש"י שם מבואר דמכי שחט פורתא הוי מום ובנקובת הושט גרידא הוי מום ואמאי הא הוי מום עובר ואע"פ דקרום שעלה מחמת מכה לא הוי קרום היינו לגבי טריפות דלא הוי הגנה וסופו לסתור אבל לענין מום שבגלוי כל זמן שהעלה קרום הרי לא הוי מום שבגלוי ואולי בנקובת הושט על ידי שחיטה טרם שחיטת הרוב בכה"ג לא יעלה קרום כלל,

ומדהתו"ס והרא"ש בבכורות דל"ג גבי אחוזת דם שכתבו דלהכי אין שוחטין עליו משום דכיון דאחוזת דם יש לו רפואה הוי מום עובר ואע"פ דהרפואה יהי על ידי הקזה ויהי' בו מום קבוע כמבואר בתוס' ורא"ש וטור דמ"מ כיון דלאחוזת דם יש לו רפואה חשוב מום עובר הרי דאע"פ שלא יהי' קריבה לאחר זמן מצד מום של הקזה מ"מ חשוב לאחוזת דם מום עובר אם לא דנחלק בין בכור ושארי פסוהמ"ק דבכור ילפינן מפסח ועור ואע"פ שאינו ראוי לאחר זמן מ"מ כיון דמום זה עובר חשוב מום עובר אבל בפסוהמ"ק הא ילפינן דואם בהמה טמאה כל שאינה קריבה כל עיקר יצאה זו שקריבה לאחר זמן כל שאינו ראוי לאחר זמן הוי מום קבוע אולם מדהתו"ס בזבחים דע"ז מבואר דגם בבכור מפסח ועור היינו יודעים שאם שאינו מרצה אח"כ הוי מום קבוע ועוד דהא בספרי ילפינן פסוהמ"ק ד' אייר תרנ"ה מבכור דאין נשחטין אלא על פום קבוע ומשמע דחד דינא בין בבכור ובין בפסוהמ"ק (ובאמת תמיהני בדהתוס' והרא"ש שהוכיחו דמותר להטיל מום קבוע במום עובר כיון דבאותו שעה אינו ראוי ול"ש בו תמים יהי' לרצון דהא שאני אחוזת דם אע"פ שיש לו רפואה ודינו כמום עובר מ"מ הא גם אח"כ לא יקוים בו תמים יהי' לרצון כיון שיעשה בו מום קבוע על ידי הקזה אבל מום עובר שיעבור אחרי כן ויהי' אחר זמן תמים לרצון מנ"ל דמותר להטיל בו מום קבוע) ואולי יש לחלק דשאני אחוזת דם שיש לו רפואה ורק על ידי הזקה יולד מום אחר להכי חשוב מום עובר משא"כ בדהתו"ס בזבחים דע"ז דאי נמי דיופסל משום דיחוי גם אחרי שיעבור המום הרי נפסל משום אותו מום וכן אם על ידי אותו מום שבגלוי הי' אח"כ מום שבכתר ולא יהי' תמים לרצון תשוב מום קבוע ולהכי איצטריך דאם בהמה טמאה דכל שאינו קרב לאחר זמן מחמת אותו המום אע"פ שלא יהי' מום שבגלוי חשוב מום קבוע.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה