אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן לה › ד

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן לה · ד

ג

והנה המהרי"ט אלגזי תמה עוד בזה מהספרי בפ' ראה על פסוק רק בכל אות נפשך הא אינו מדבר אלא בפסוהמ"ק שיפדו כו' ומניין שאין נשחטין חלת על מום קבוע אמרת קו"ח ומה בכור שאינו נוהג בכל הולדות ויוצאין לחולין שלא בפדיון אינו נשחט אלא על מום קבוע קדשים שהם נוהגים בכל הולדות כו' אינו דין שלא יהיו נשחטין אלא על מום קבוע כו' ת"ל שעריך לגזי"ש מה שעריך האמורים להלן אינן נשחטין אלא על מום קבוע אף שעריך האמור כאן אין נשחטין אלא על מום קבוע עכ"ל הרי דילפינן פסוהמ"ק מבכור ואמאי איצטריך קרא דואם בהמה טמאה אשר לא יקריבו מי שאינה קריבה כל עיקר יצתה מום עובר שיקריבה למחר ותרי קראי למ"ל ומזה תמה ג"כ מדהתוס' בזבחים דע"ז דהרי קדשים ילפינן מבכור וע"ז לא יספוק מש"כ לתרץ מקרא דאשר לא יקריבו דמיירי בי"ל רפואה או בדיחוי מעיקרא דכיון דילפינן מבכור ממעטינן פסת ועור דמום עובר אינו נשחט ונראה דיש לדקדק עוד בד' הספרי דק' ומניין שאין נשחטין אלא על מום קבוע ול"ק אין פודין אלא על מום קבוע כדק' הברייתא דיליף מבהמה טמאה אשר לא יקריבו דהעיקר בפסולי המוקדשין הוא הפדיון, פ"כ נראה דהספרי כיון בזה ענין אחר דהתוס' בב"ק דע"ו נתקשו בשחוטי חוץ דהא הוי שחיטה ראוי' דשחיטה גופי' הוי מום כדקאמר בחולין ד"ל ובסו"ד תירצו דמום שע"י מיתה לא תשוב מום והנה התוס' בתוך דבריהם כ' ודוחק לומר דמדרבנן הוא דאין נפדין לפי שעשה מום זה בידים כשאר מטיל מום בקדשים שאין נשחט וניתר ע"י אותו מום עכ"ל וזהו לשי' התוס' דהא דאין שוחטין על מום שהוטל בידים אין זה אלא מדרבנן דוחק לומר כן אבל למש"פ הרמב"ם בפי"ח מהל' פסוהמ"ק דקדשים שהוטל בו מום בידים הר"ז אסור משום ל"ת כל תועבה והוא מן הספרי א"כ שחוטי חוץ לא עדיף מהוטל בו מום ואסור מה"ת ועי' מקנה קדושין דנ"ז וכ"ז בשוחט תמימים בחוץ אבל בשוחט בע"מ עובר בחוץ לרבנן דר"ש זבחים דקי"ג דאין בבע"מ עובר משום שחוטי חוץ דהשתא אינו ראוי לפתח אוהל מועד ולשי' התוס' והרא"ש בבכורות דל"ד דלמאן דשרי להטיל מום בבעל מום מותר להטיל מום קבוע במום עובר דהשתא מיהו לא קרינן בי' תמים יהי' לרצון ומה"ט מותר להטיל מום ולהקיז באחוזת דם דהוי מום עובר מדאין שוחטין על ידו וכ"פ בטוש"ע סי' שי"ג ד"ת בכור שנפל בו מום עובר מותר להטיל בו מום קבוע וא"כ מאיזה טעם יאסור שחיטת בע"מ עובר כיון דאיסור שחוטי חוץ ואיסור מטיל מום אין כאן כיון דאי"ר לפתח אה"מ ולא קרינן בי' השתא תמים יהי' לרצון וכיון דאין כאן מעשה תיעוב א"א שיאסר משום ל"ת כל תועבה וראוי שיועיל בו פדיון בשעה שהיא מפרכסת או בתחילת השחיטה דהוי מום ג"כ, ולשי' הרמב"ם דמטיל מום קבוע במום עובר לוקה א"ש דגם במום עובר אסור להטיל מום קבוע אבל לשי' התוס' והרא"ש והטור קשה וגם לשי' הרמב"ם יקשה לרבנן דר"ש באחוזת דם דס"ל דמותר להטיל מום קבוע במום עובר כמש"כ האלגזי וגם ס"ל לרבנן דר"ש דאינו עובר משום שחו"ח בבע"מ עובר יקשה כנ"ל, והנה בבכור דילפינן מקרא דכי יהי' בו מום פסח או עור וגו' לא תזבחנו לד' אלקיך בשעריך תאכלנו מבואר בתורה דעל מום קבוע שוחטין הבכור ובשעריך תאכלנו אבל מום עובר דנתמעט מפסח או עור אין היתר בשעריך תאכלנו הרי דבפירוש אמרה תורה דעל מום עובר א"א להיות היתר שחיטה ויהי' מאיזה טעם שיהי' אי משום דגם תחלת השחיטה צריך להיות אחרי שנפקע קדושת הגוף ממנו עכ"פ לא נפקע קדושתו לגמרי ואסור בהנאה מצד איסור קדש שבו (דקדשים שמתו שיצאו ידי מעילה אבל איסור קדש לא נפקע יעוי' מהר"מ בתוס' קדושין דנ"ז מה שלו בשלך) וכ"ז בבכור דמפורש בקרא דאין היתר אכילה ע"י זביחה רק במום קבוע אבל בפסולי המוקדשין היינו שנפל בו מום עובר דילפינן מקרא דואם בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לד' דילפינן מיני' דין פדיון דאין דין פדיון רק בבע"מ קבוע שאינה קריבה כל עיקר יצתה בע"מ עובר שקריבה למחר ולא ידעינן מזה רק שלא נפקע קדושת הגוף דאית בי' בפדיון מום עובר וגם הפדיון לא נתפס אבל כיון דמותר להטיל מום קבוע במום עובר ומותר לשחוט בחוץ ג"כ שאינו ראוי השתא לפתח אהל מועד ומנ"ל שאין שוחטין עליו דהא השחיטה הוי מום קבוע ונפדה ג"כ בשעה ההיא למדס"ל דבעי העמדה והערכה ולמאן דס"ל דקד"מ לא בעי העו"ה יפדה אח"כ ג"כ א"כ שפיר יש היתר זביחה ואכילה ע"ז בא הספרי על פי רק בכל אות נפשך היינו בדין היתר אכילה מפסוהמ"ק ע"י פדיון ומנין שאין נשחטין אלא על מום קבוע דהא דאינן נפדין אלא על מום קבוע כבר ידעינן מקרא דואם בהמה טמאה אבל מניין שאין נשחטין דהא כיון דמותר לשחוט מדין שחוטי חוץ ומטיל מום ממילא י"ל היתר ע"י גוף השחיטה ע"ז יליף מגזי"ש מהיתר אכילה דבכור דמה שעריך האמור בבכור אין נשחטין אלא על מום קבוע דבפירוש מיעטי' קרא מדין היתר זביחה ואכילה במום עובר ה"ה בהיתר אכילה דפסוהמ"ק הוא דוקא באם שקדם המום לפני זביחה אבל במום עובר דלא נתפס ה לפני זביחה אין השחיטה מתיר באכילה כמו בכור וצ"ל משום דמום שע"י מיתה לא חשוב מום כמש"כ התוס',

דלכאורה סברת התוס' נ"ע דמנ"ל דמום שע"י מיתה לא חשיב מום דהא אין לך מום גדול מזה ולמש"כ זהו דילפינן מדרשת הספרי דאין נשחטין אלא על מום קבוע ועל מום עובר אין נשחטין ולא מהני פדיון אחר שחיטה ועכצ"ל משום דמום שע"י שחיטה לא הוי מום, והגאון רעק"א בתשו' הנספחות לדו"ח תמה דהא תחלת השחיטה הוי מום כמבואר בחולין ד"ל לדמי פסח מי אידחי ודהתוס' כתבתי לישב במקום אחר דלהכי לא הוי מום משום דאיפשר לגומרו בפנים לר"ל אבל בד' הספרי יקשה מ"ט אין שוחטין על מום עובר דהא תחלת השחיטה הוי מום קבוע ואי איפשר לגומרו בפנים דהא יש לו מום עובר וצ"ל דס"ל להספרי כמ"ד בבכורות דמ"א דחריץ במקום בשר לא הוי מום דחרוץ דומיא דשבור במקום עצם וס"ל דנקובת הושט לא הוי מום ולפיכך תחלת השחיטה לא הוי מום ובגמר שחיטה הוי מום דלאחר מיתה ולא חשיב מום ודהגמ' בחולין ד"ל קאי אי נימא דחרוץ במום בשר הוי מום (ועי' בתשו' חסל"א מהדו"ת חיו"ד) והיראים בסי' רפ"א הקשה לר"ל דס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דשחט חצי סימן הו"ל מום קבוע ואינו ראוי לפתח אוהל מועד כי מטי לבסוף היכי מיחייב וכ' ויש לתרץ כיון דדרך הכשר אינו נקרא מום דכל מומי קדשים מפסח ועור גמרינן שאינו דרך הכשר הילכך כל מאי דמיתבעי לשחיטה (כגירסת המגיה שם) לא מיקרי מום להדחות מפתח אוהל מועד וצ"ע דהא בחולין מבואר דתחלת השחיטה הוי מום ובס' ברוך טעם מפרש ד' היראים משום דלר"ל איפשר לגמור בפנים להכי לא הוי מום אלא דלפ"ז אם ישחוט בחוץ רחוק מעזרה שא"א להכניסו בפנים דא יתחייב לר"ל משום שחוטי חוץ ואיפשר דכונת היראים הוא רק לגבי שחוטי חוץ דלא מיקרי מום להדחות מפתח אוהל מועד כיון דבפנים כשר בכה"ג ומאי דלא תירץ כפשוטו דבהכי חייבה רחמנא משום דהא משכח"ל שחוטי חוץ כששחט סמוך לעזרה ובכה"ג בודאי לא הוי מום דהא ראוי הוא פתח אוהל מועד לגומרו בפנים אבל ברחוק מעזרה מנין וע"כ הסביר היראים דבכה"ג דהוא דרך הכשר ובפנים הי' כשר בכה"ג אינו נקרא מום להדחות מפתח אוהל מועד ורק במום דפסח ועור שנדחה שלא מחמת שחיטה אבל בשחוטי חוץ הוי דרך הכשר ולא נדחה מפתח אוהל מועד מחמת שחיטה אילם בחולין ד"ל לענין שארי דברים היכי שנפסל בתחלת השחיטה לא נדחה מדמי פסח וראוי לפדיון

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה