אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לה · ג
ומה שתי' כת"ר דרבא ס"ל כריו"ח דבע"ח נדחין ולדידי' עכצ"ל דמדגלי רחמנא דמום עובר מרצה אפי' בעובר ע"י רפואה כמש"כ התו' ביומא דס"ד ומוכרח מזה דלדידי' גם מום עובר ע"י רפואה חשוב מום עובר עכ"ד וזה אינו דניהו דגלי רחמנא דעבר מומין מרצה, ואף בעבר ע"י רפואה מ"מ כל זמן שלא עבר הוי מום קבוע לפדות ולשחוט עליו אלא דגלי רחמנא שאינו נדחה ואי עבר מרצה וכמש"כ התו' בזבחים דע"ז ויעוי' במהרי"ט אלגאזי בבכורות שם דמתחלה הוי מצדד למימר דמום שעבר ע"י רפואה הואיל ונדחה נדחה (ומדהתוס' בד"ה ברקא שהוכיחו מיבלת ר"פ אלו דברים אין ראי' דהתם מיירי הקדישו אחרי חתיכת היבלת דהא הש"ס מוקי לה דמקדישו בשבת וע"כ אין זה נדחה) ואח"כ מסיק ג"כ לדבר פשוט דעיקר קרא דמום בם דעבר מומם מרצה היינו בעבר ע"י רפואה יעו"ש, והנה המהרי"ט אלגאזי תמה שם בדהתו"ס בזבחים דפ"ז בד"ה הא שכתבו אע"ג דדרשינן בבכורות דל"ז בכלל ופרט דמום עובר מרצה מום עובר דמוקדשין איצטריך דהו"א כיון דנדחה שוב אינו נראה וכונת קו' התוס' הוא דמדילפינן בכלל ופרט דאין שוחטין בכור על מום עובר.
ע"כ דמרצה אח"כ דאל"כ דאחרינן שאינו מרצה גם אח"כ לא גרע ממום קבוע וא"כ מאי תירצו דאיצטריך למוקדשין דהא גם במוקדשין ילפינן בבכורות דל"ז מקרא דואם בהמה סמאה יצתה זו שאינה קריבה עכשיו וקריבה לאחר זמן שאינן נפדין על מום עובר הרי דמום עובר שעבר מומו מרצה וקרינן בי' קריבה לאחר זמן ותי' המהרי"ט דעיקר קרא דמום בם היינו בעבר ע"י רפואה דהי מום קבוע לפדות ולשחוט והו"א דנדחה קדושתו וע"כ איצטריך קרא דמרצה ומלבד שאין תי' זה מספיק רק לתי' הא' שבתוס' דמום העובר פ"י רפואה חשוב מום קבוע אבל לתי' הב' דהוי מום עובר קשה דלמ"ל קרא דעבר מזמן מרצה לבד זה עכ"פ התוס' דזבחים לא כיונו לזה דאל"כ הו"ל לשטי' דאיצטריך קרא למום עובר ע"י רפואה בבכור גופא דניהו דהוי מום קבוע מ"מ עבר המום מרצה ע"כ נראה בכונת דהתוס' דקיימי בשיטתייהו שכ' באחוזת דם דמום עובר ע"י רפואה חשוב ג"כ מום עובר נאמר בפירוש מום עובר רק דדרשינן לה יצתה זו שאינה קריבה היום וקריבה למחר וע"כ לפי ההו"א דאמרינן הואיל ונדחה נדחה א"כ באמת אינה קריבה למחר ג"כ וע"כ הו"א דפודין ושוחטין ואיצטריך קרא דמרצה וממילא קריבה למחר וע"כ אין פודין, ואילה"ק דאם כן אשר לא יקריבו למ"ל על מום עובר לפי ההו"א דאמרינן דנדחה ע"ז י"ל דהו"א דכיון דהא דאינו מרצה הוא משום דנדחה וע"כ דוקא במום העובר אח"כ מאליו נדחה דעכ"פ באותה שעה אין בידו להקריבו אבל במום העובר ע"י רפואה דסמי' בידו לרפאותו ולהקריבו וכל שבידו לא הוי דיחוי כדקאמר בזבחים דל"ד רב אשי אמר כל שבידו לא הוי דיחוי כו' וא"א ללמוד מזה היכי שאינו בידו כלל והמום עובר מאליו אחר זמן ובאותה שעה אינו עובר ונדחה וע"כ קרא דבהמה טמאה אשר יקריבו כל עיקר ממעט מום עובר ע"י רפואה אין פודין עליו אבל מום שאינו עובר ע"י רפואה דנדחה פודין עליו ג"כ ולהכי איצטריך קרא דמום בם דמרצה ג"כ לכשעבר המום מאליו וממילא דאין פודין עליו דהא קריבה למחר ולפ"ז מוכרח דמום העובר ע"י רפואה הוי ג"כ מום עובר דאם הוי מום קבוע יקשה קו' התוס' דקרא למ"ל על מום עובר דמרצה דמדאין פודין בע"כ מרצה, ועפ"ז יש מקום לתירוצו של כת"ר ולא מטעמו דלמ"ד דב"ח נדחין ואיצטריך קרא דמום בם דעבר מומם מרצה כמבואר ביומא ס"ד והטעם כמש"כ התוס' בזבחים דע"ז דהו"א דנדחה הרי מוכרח מזה דמום עובר ע"י רפואה חשיב ג"כ מום עובר ותי' התום דהוי מום קבוע מום שעובר ע"י רפואה קאי לרב דלא דרשי מום בם ע"ז אך אין הדברים מוכרחים ודהתו"ס בזבחים דע"ז יש לפרש דקרא אשר לא יקריבו מי שאינה קריבה כל עיקר איצטריך למום עובר שנולד ומום עובר עמו דזה הוה דיחוי מעיקרא ול"ה דיחוי וקריבה לאחרי כן משא"כ בנראה ונדחה הו"א דכיון דנדחה נדחה וממילא דפודין ג"כ על אותו מום ולהכי איצטריך קרא דעבר מומן מרצה וילה"ע עוד בזה מדהתו"ס דזבחים י"ב בד"ה וש"מ דיחויי