אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לה · ב
ובעיקר ד' התוס' בכורות ל"ח בד"ה וסימנך ברקא שכ' ועוד י"ל דהיכי דאינו מתרפא מאליו חשיב מום קבוע נראה דכ"ז אי נימא דהא דאין שוחטין את הבכור משום דילפינן מפסוהמ"ק וכדק' הגמ' בדל"ז השתא מיפרק לא פרקינן עילוי' משחט שחטינן ובפסוהמ"ק ילפינן מאשר לא יקריבו מי שאינה קריבה כל עיקר יצתה זו שקריבה למחר וה"נ י"ל במום שאינו עובר מאיליו שאינה קריבה כל עיקר בלא רפואה גם אי ילפינן מפסח ועור בכלל ופרט דחי לה הש"ס מתחלה דק' ואימא מה הפרט כו' ובטל ממלאכתו כו' ורק מכל מום רע דרבויא הוא ילפינן מום שאינו בטל ממלאכתו ומפסח ועור ממעטינן מום עובר וכיון דבדרך מיעוט הוא שפיר אפשר לומר דנתמעט דוקא מום העובר מאליו אבל מום העובר ע"י רפואה לא נתמעט אבל אם היינו למדים מום עובר מדרשא דפסח ועור בדרך כלל ופרט כדהוי בעי הש"ס למימר דילפינן מכלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מום שבגלוי ואינו חוזר כו' א"כ בעינן שיהי' דמי לפרט ומה פסח ועור שאינו חוזר בשום אופן גם ע"י רפואה (דאאפ"ל דמשכח"ל שיהי' חוזר ע"י רפואה יקשה על אינך תי' התוספת דס"ל דגם זה הוי מום עובר מנ"ל) אף כל שאינו חוזר יצא מום עובר ע"י רפואה.
והנה המהרש"א בר"פ על אלו מומין תמה עדרש"י בחומש דהביא דרשת כלל ופרט כדבעי למימר הש"ס מעיקרא למה הניח תלמוד ערוך דלא קאי הכא במסקנא ונדחק ליישב דלמאי דמסיק נמי כל רבויא הוא קאי נמי הכלל ופרט הדומה לפרט יעו"ש ובאמת לא כן מבואר ברש"י שכתב רבויא הוא דכתיב כל ולא דרשינן בכלל ופרט וכן מפו' בדברי התוס' חיצוניות מובא באלגאזי דלפי המסקנא פסח ועור ב' מיעוטין הן ולא כלל ופרט, אולם באמת אין כאן תימה כלל עדרש"י בחומש דהא התוס' בערובין דכ"ח בד"ה אהני כתבו בתוך הדבור ובריש אלו מומין גבי פסח או עור ואתי כולה כמאן דאמר כללא קמא דוקא ובחולין דס"ז נסתפקו התוס' בזה עכ"פ לחד תי' בתוס' אתי דווקא כמ"ד כללא קמא דוקא דלמ"ד דכללא בתרא דוקא מרבינן כל דדמי להו משני צדדין אבל למאן דאית לי' כללא קמא דוקא לא מרבינן לי' עד דדמי להו משר צדדין וע"כ במאי דמקשה הש"ס בבכורות אי מה הפרט דפסח ועור מום שבגלוי ואינו חוזר וביטל ממלאכתו הוא דאית לי' כללא קמא דוקא ולמאן דאית לי' כללא בתרא דוקא סגי במאי דדמי בשני צדדים מום שבגלוי ואינו חוזר ולא הוי מקשי הש"ס מידי, ובזה מיושב מה שתמה האלגזי דמסוגין דב"ק דס"ג ובשבועות ד"ד מוכח דאפילו היכי דכתוב כל כללא הוי רק היכי דאיכא הוכחה דריבויא הוי והכא מוכח בשמעתין דכל ריבויא הוי ואח"כ מסיק דפליגי בזה רע"ק ורי"ש בשבופות שם וסוגין דשמעתין כרע"ק אך לפי דבריו יקשה דא"כ לר' ישמעאל דדריש היכי דכתיב כל בכלל ופרט נדרוש פסח או עור בכלל ופרט ונצטרך מום שיהי' בטל ממלאכתו ולא אישתמיט תנא למימר הכי וכמשה"ק המהרי"ט אלגאזי בתוך דבריו שם כן יקשה על סוף דבריו לרי"ש, ולפמש"כ אין מדין זה הכרע כלל דלמאן דס"ל כללא בתרא דוקא וסגי במאי דדמי לב' צדדין שפיר ילפינן מפסח ועור ולרי"ש ס"ל ג"כ דכללא בתרא דוקא ועי' בחולין שם דקאמר הש"ס אליבא דרי"ש דכללא בתרא דוקא וע"כ גם לסוגין דב"ק דהלכה כהאיבע"א כמש"א האלגאזי דכל כללא הוי ולא רבויא וע"כ הוי פסח ועור כלל ופרט רק דצ"ל עפ"י סוגיא דב"ק דכללא בתרא דוקא וכ"מ מלשון התוספתא בפ"ד דבכורות נשתברו רוב צלעותיו או שהי' בו מום בפנים אינו מום שנאמר עור או פסח מה עור ופסח המיוחדים מום שבגלוי ואינו חוזר כו' משמע בתורת כעין הפרט ממעט לה ואתי התוספתא כמ"ד כללא בתרא דוקא וא"כ אין תימא פרש"י בחומש שפי' כסוגין דעלמא דכל כללא הוי ויליף מכלל ופרט כמ"ד כללא בתרא דוקא וא"ש בפשיטות ולפמש"כ למאן דדריש מכלל ופרט גם מום העובר ע"י רפואה לא דמי כען הפרט א"כ לדידי' לכל השיטות הוי מום עובר והתוס' שכ' בתירוצם הא' דהא מום קבוע הוא רק א"נ דפסח או עור הוי מיעוט כסוגין דבכורות שם אבל להתוספתא דדריש לה בכלל ופרט מודה ולפ"ז י"ל גם הקושי' מחולין דמ"ו דאתי כסוגין דב"ק דכל כללא הוי וע"כ דכללא בתרא דוקא וממילא דמום עובר ע"י רפואה הוי מום עובר, וע"כ דיבשה אין לו רפואה.