אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לג · ח
ולכאורה יש להעיר ע"ז דלא דמי ספק כיון להתיר לספק עשה בו מום או מאליו נפל דהא קיי"ל דכהנים חשודים על הבכור ואינו נאמן לומר מום זה נפל מעצמו והישראל נאמן לומר מום זה נפל מעצמו ולפי המבואר בבכורות דף ל"ו אימר אחר ר"מ לחשודי לאחזקינהו מי אמר ולמה צריך לעדות דהא ספק דרבנן להקל דהא לא איתחזיק איסורא דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ואף לשי' רש"י דמחזיקין מאיסור לאיסור ל"ה איתחזיק איסורא עפמש"כ הר"ש בספק מים שאובים דאזלינן להקל ול"א העמד טמא על חזקתו משום דבע"כ יצא הטמא מטומאתו מה"ת אף אי הי' ודאי מים שאובים וה"נ מה"ת הרי יצא מידי איסורו ומה שאינו נאכל על אותו מום אאמד"ר הוא איסור אחר וקנס מדרבנן ולא דמי לספק טבילה ע"י חציצה מדרבנן שלא נטהר מטומאתו שהי' מקודם כמש"כ במקו"א ואפ"ל משום דלא שכיחי שיפול המום מעצמו וכל היכי דאיתא לתלות דיש איזה סיבה שנעשה בידי אדם תלינן והוי ספק הרגיל ושכיח יותר משיפול בו מעצמו אינו נאמן ע"ז א"כ עפ"ז יש לחלק באם הספק הי' אם כיון להתירו הוי ככל סד"ר דאזלינן לקולא אבל היכי דהספק הוא אם נפל בו מום זה מאיליו או נעשה בידי אדם הוי ספק הרגיל דנעשה בידי אדם ויש לדחות ולומר דכהנים דחשודים נינהו שאני יהוי קרוב לודאי שהפיל בו מום משום וגם הא דמבואר דישראל נאמן על ספק בכור שנפל המום מאיליו היינו להורות בו דרבנן לקולא.
אך יש לפקפק בשאלת כת"ר דהא היכי דיש לחוש שיש להנכרי איזה טובה ע"י המום שיפיל בו לא עדיף מחשודים על הבכור להטיל בו מום ושוב הוי קרוב לודאי דהפיל בו מום ובשו"ע מבואר דהרועה נאמן לומר שלא כיון להתיר ופירשו הטעם משום דאדרבה הוא רוצה להרויח שכר גידול וטיפול ומכש"כ דיש להחמיר היכי דטובת הנכרי אך י"ל אף אם הטיל בו מום ויודע מנהגי ישראל מ"מ לא יצא הדבר מידי ספק שכיון להתיר דדוקא בעובדא דקסדור ותינוקת בפעם א' שראו שהתירו על ידם אבל היכי שלא ראה שהתירו על ידו אף שיודע שאינו נאכל בלא מום אנא של"ה יודע שיהי' ניתר ע"י מום זה אין זה כיון להתיר כ"מ בהגהמ"ר דחולין ואף לפ"מ שחולק הטו"ז בעובדא דהרא"ש בסי' שי"ג דמום גלוי דלדידהו הוי מומא הוי כיון להתיר יש להחמיר (וכת"ר לא ביאר איזה מום נעשה) מ"מ הא שם הי' שאמרו ליה שאין לאוכלו בלא מום וגם שאינו ידוע בודאי אם עשה המום וביותר בנד"ד שהוא ניכר שהמום נעשה ע"י נשיכת כלב וספק הוא אם שיסה ועי' בשו"ת שאילת שמואל שצידד להקל היכי שניכר נשיכת כלב וספק אם שיסה, תבנה לדינא שיש להקל בזה ויש לצרף לסניף ד' הגהמ"ר שיש יסוד זה בד' רגמ"ה ובפיה"מ להרמב"ם דכל שלא א"ל בפירוש להטיל מום מותר וגם שלא נעשה לטובת ישראל והעיקר מחמת הספק שמא נעשה המום מאליו ע"כ יש להתיר הבכור לשחוט על אותו מום.