אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן לג › ד

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן לג · ד

ג

ויש להכריח חידוש דין הרמב"ם גם ממקום אחר דהיכי דהמום הראשון אינו מתיר לפדיון אסור להטיל בו מום ממש"כ הרמב"ם בפ' י"ח מהל' פסוהמ"ק והוא מן הספרי דאם הטיל בו מום בקדשים הר"ז אסור משום לא תאכל כל תועבה עד שיולד בו מום אחר והנה התוס' בב"ק דע"ו העירו בשחו"ח הא הוי שחיטה ראוי' ע"י מום השחיטה דאין לך מום גדול מזה ובסו"ד תי' דמום שע"י מיתה לא חשוב מום אולם צ"ע דהא תחלת השחיטה הוי מום כמבואר בחולין ד"ל ובתוס' חולין דכ"ח כתבו דגם הפרדת העור הוי מום ועיין באס"ז בב"ק שם ובתשו' הנספחות לס' דרוש וחדוש להגאון רעק"א והנה בדהתו"ס הנ"ל מבואר ודוחק לומר דמדרבנן הוא דאין נפדין לפי שעשה מום זה בידים כשאר מטיל מום בקדשים שאין נשחט וניתר ע"י אותו מום עכ"ל וזהו לשי' התוס' דהא דאין שוחטין על מום שהוטל בידים אין זה אלא קנסא הוא דוחק לומר כן אולם לתי' הרמב"ם דהמטיל מום בידים אסור במוקדשים מן התורה ומשום לא תאכל כל תועבה וא"ש הא דאינו נפדה על תחילת שחיטה דלבד איסור שחו"ח הוי מטיל מום בקדשים ואין פודין על מום שהוטל בידים מה"ת ויעוי' במקנה קידושין דנ"ז ולפ"ז למה שפ' הרמב"ם כחכמים דמותר להטיל מום בבע"מ א"כ אי המום הראשון הי' בידים אי הטיל בו שום מום אחר הוי כמום שנפל מאליו מה"ת כיון דהא דאין פודין על המים שהוטל בידים הוא משום מעשה התיעוב ובמטיל מום בבע"מ דליכא בזה תיעוב הוי כאילו נפל מום מאליו וא"כ קשה במטיל מום ושחטו דגם חיוב דשחו"ח ל"ה דהא אינו ראוי לפתח אוהל מועד ואיסור דמטיל מום ל"ה דהא הוי מטיל מום בבע"מ קשה דתחילת השחיטה יהי' מום לפדות ע"י ולד' הרמב"ם מבואר דאין לו תקנה והא י"ל תקנה לפדותו בשעת פירכוס או בתחילת השחיטה (ומצאתי בשו"ת בית אפרים שהרגיש בזה ודבריו שם דהוי כעושה כמה מומין בתכיפה אחת אינו מספיק דמ"מ כיון דמטיל מום בבע"מ מותר מהכ"ת לא יהי' ניתר מן התורה על ידי מום השני) ומזה הכריח שיטתו דעד כאן מותר להטיל מום בבע"מ מה"ת היינו במום שנפל מעצמו אבל לא באופן שגם המום הראשון הי' בידים וממה דמבואר בתורה דלא תאכל כל תועבה היינו דאין תקנה ע"י הטלת מום והא יש לו תקנה שיטיל שני פעמים והמום השני דהוי מטיל מום בבע"מ יתיר אע"כ דגם זה הוי תיעוב ומזה נ"ל בטעם הרמב"ם שפ' דאין לוקין בכה"ג לפי דקרא דלא והי' בו מום בתם מיירי לרבנן דכתיב בי' תמים יהי' לרצון אבל ממה דאמרה התורה לא תאכל כל תועבה מוכח דגם זה תיעוב מיקרי ולהכי חשיב מעשה תיעוב אבל אין לוקין ע"ז דהא אין כאן לאו מפורש אלא ראי' דהוי תיעוב ויש בזה איסור תורה ועפ"ז יש לפלפל בישוב ד' הרמב"ם מש"כ דהמטיל מוס בזה"ז הרי"ז עובר עליו ואינו לוקה והלח"מ הקשה מעו"ז די"ג ולמש"כ הנה בטעם הרמב"ם הוא דס"ל דכל מטיל מום בקדוה"ג שאין לו פדיון ולא חזי להקרבה אסור ואינו לוקה דזה תיעוב מקרי כמש"כ,

והנה כבר הוכחנו דכ"ו רק לשי' הרמב"ם דהמטיל מום קביע במום עובר לוקה אבל לשי' התוס' והרא"ש דמותר להטיל מום קבוע במום עובר הרי אעפ"י דאין פודין על מום עובר ומ"מ מותר להטיל בו מום וה"ה בהוטל בו מום בידים דהוי כנפל מאליו ולשי' התוס' והרא"ש צ"ל לרבנן דמות להטיל מום קבוע במום עובר לא ס"ל הדרשא דלא תאכל כל תועבה על הטלת מום כמו דפליגי בזה, והנה המהרי"ט אלגאזי כתב דלהכי כ' הרמב"ם באחוזת דם שלא יתכון להטיל בו מום לפי דאחוזת דם הוי מום עובר ור"ש ורבנן בהא פליגי ולרבנן מותר להטיל מום במום עובר נמצא דלרבנן דמותר להטיל מום קבוע במום עובר אלמא דלא תלי בפדיון גם לר"מ דס"ל דאסור להטיל מום בבע"מ י"ל ס' הגמ' בעו"ז דהא דאסור להטיל מום בבע"מ היינו דגם בע"מ עדיין חזי ואי לא חזי לגופי' חזי לדמי משא"כ היכא דלא חזי לא לגופי' ולא לדמי כמו בזה"ז דהא לר"מ אין הכרח דקרי לי' רחמנא תיעוב מהא דלא תאכל כל תועבה דגם המום דשחיטה הוי תיעוב לדידי' דס"ל דהמטיל מום בבע"מ חייב (ונאמר לשי' הנ"ל דזה חשוב חזי לדמי היינו אם יפול בו מום מאליו ודוקא בזה"ז דלא חזי לדמי להקריב קרבן בדמיו בשום אופן וענין) וממילא דאין לך בו אלא חידושו דהא דרבי רחמנא ביתורא בכל מטיל מום בבע"מ היינו היכי דחזי לדמי משא"כ בזה"ז כשנויא דגמ' בעו"ז, ועפ"ז מיושב שי' הרמב"ם דהא דמקשה בעו"ז ונהוי כמטיל מום בבע"מ דהיינו דהו"ל לאוקמי הברייתא כר"מ ומשני הגמ' שפיר דלר"מ י"ל דהיכי דלא חזי לא לגופי' ולא לדמיו מותר להטיל בו מום מה"ת משא"כ לר"ש הא דמותר להטיל מום בבע"מ היינו לפי דקלישתא קדושתו דאיפשר להפקיע בפדיון וכל קדוה"ג דאין לו פדיון אסור להטיל בו מום וה"נ אסור להטיל מום בקדשי זה"ז ואילה"ק דא"כ מ"ט לא פריך הגמ' בעו"ז דנוקמי ברייתא כר"ש משום דגם לר"ש אין הכרח דאסור בזה"ז מן התורה דאיפשר דלא ס"ל דרשא דל"ת כל תועבה בפסוה"מ דהא פליגי בזה ואין ראי' דהיכי דא"א לפדותו אסור מן התורה וי"ל דהיכי דלא חזי לגופי' ולדמי מותר (גם י"ל עפ"י המבואר במרדכי בשם הרא"מ ויעוי' בנוב"י מהדו"ק חיו"ד תשו' פ"א מהגאון מהר"מ פישעליס דהא דמותר להכניס לכיפה היינו דאתי כמ"ד צב"ח דרבנן יעושה"ט דכניסה לכיפה גרע מעיקור ע"ד הכתוב טובים היו חללי חרב כו' ורבא לטעמי' דאמר בב"מ דל"ב מדברי שניהם רבנן ור"ש נלמד דצער בעלי חיים דאורייתא א"כ א"א לאוקמי כר"ש דלדידי' אסור להכניס לכיפה ועי' בשו"ת חוט המשולש בתשו' הגאון ר' הלל ומראות הצובאות מה שפלפלו בזה) אבל הרחב"ם דפ' כר"ש דאסור להטיל מום קבוע במום עובר והעיקר תלוי בפדיון ופסק לדרשת הספרי דאיכא לאו דל"ת כל תועבה בפסוהמ"ק וכל היכי דלא חזי לפדיון אסור להטיל בו מום מה"ת כמשנ"ת ולהכי אסור להטיל מום בקדשים בזה"ז כ"ז כתבתי לפלפל בישוב קושית הלח"מ

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה