אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לג · ג
ולפמשנ"ת דדעת הרמב"ם דמטיל מום בבע"מ לוקה ופ' כר"מ וגרמא אינו אלא מדרבנן נמצא דאמירה לנכרי בזה"ז לכל השי' אפילו אי נימא דיש באמירה לנכרי דין גרמא אינו אלא מדרבנן דלשי' הרא"ש מטיל מום בזה"ז אינו אלא מדרבנן ולד' הרמב"ם דמטיל מום בזה"ז אסור מה"ת בע"כ משום דס"ל כר"מ וממילא דגרמא מותר מה"ת וה"ה אמירה לנכרי, ובגוף דברי הרמב"ם אינו נראה לדחות ד' הכ"מ והלח"מ דנקטו בדעתו דפסק כחכמים ומש"כ באחוזת דם בלבד שלא יתכוין לעשות בו מום פי' יפה המהרי"ט דהרמב"ם ס"ל דמטיל מום קבוע במום עובר לוקה וס"ל דאחוזת דם הד מים עובר, וכן ס"ל לרש"י יעושה"ט ומה שדקדקו ממה שלא הביא הרמב"ם בהל' איסורי מזבח דין גרמא דאסור מה"ת ולא עוד אלא שכתב כיצד כגון שסימא את עינו כו' י"ל ניהו דגרמא אסור מה"ת אפי"ה אין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.
ומה שדקדק בס' בית אפרים ממש"כ הרמב"ם בדין דהמטיל מום בבע"מ דאינו לוקה דמשמע דאיסורא מה"ת מיהו איכא נ"ל לחדש בזה בשיטת הרמב"ם דהנה בתמורה דכ"א איבע"ל המטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו ויעו' בתוס' דהאיבעי קאי בין לר"מ ובין לחכמים דר"מ דס"ל דאסור להטיל מום בבע"מ היינו לפי שהי' מעיקרא חזי להקרבה ולרבנן י"ל להיפוך דדוקא מטיל מום בבע"מ שלא חידש פסול אחר לפי שהי' בע"מ גם מקודם. ולכאורה צריך ביאור מאי שנא פסול דמום מפסול אחר סוף סוף לרבנן בעינן שיהי' לרצון ופסול מהקרבה ומה"ט יש להעיר מאי שנא דפליגי ר"מ וחכמים במטיל מום בבע"מ ולא פליגי במטיל מום בכל הפסולין כמו ברובע ונרבע ומוקצה ונעבד דלרבנן מותר להטיל בו מום ולר"מ אסור להטיל בו מום, ולכאורה מזה ראי' דגם זה חשוב לא חזי לא לגופי' ולא לדמי מה שאין בידו לפדות עכשיו אע"פ שיפול בו מום מעצמו ויהי' ראוי לפדותו מ"מ הא אין זה בידו ולהכי א"ש דלא פליגי ברובע ונרבע וכל הפסולין לשי' התוס' והרא"ש דמותר להטיל מום בזה"ז דלא חזי לגופו ולא לדמי וה"נ כל הפסולין לא חזו לא לגופי' ולא לדמי דהא אין פודין על פסולין זה (ויש להעיר ע"ז לשי' התוס' והרא"ש הא בידו להטיל מום ע"י נכרי מה"ת לר"מ דגרמא מותר וחזי לפדותו מה"ת ואולי כיון דאינו ראוי מדרבנן אינו ראוי מדאורייתא) דאין לומר דלהכי לא פליגי בכל הפסולין כס' התוס' בתמורה הנ"ל דדוקא מטיל מום בבע"מ דלא חידש בו פסול אחר או די"ל דקרא דלא יהי' בו מום קאי על תמים יהי' לרצון דדוקא בתמים עובר ולא בבע"מ דהא גם מטיל מום בזה"ז הא דלא חזי להקרבה הוא מצד דאין מזבח הוי ג"כ כפסול אחר, ואפי"ה לפי הגמ' דעו"ז ולפי פירש"י שם תליא בפלוגתא דר"מ ורבנן אלא דמשני לפי דלא חזי לא לגופי' ולא לדמי וה"נ צ"ל דכל הפסולין חשוב לא חזי לא לגופי' ולא לדמי אך יש להסביר תי' התוס' בין מטיל מום בבע"מ ובין מטיל מום בפסול לשי' הרמב"ם באופן אחר די"ל דהא דהתירה התורה להטיל מום בבע"מ הוא לפי דפסוהמ"ק לאחר פדיונן בין לר"מ בין לחכמים מותר להטיל בו מום וי"ל לרבנן דגם קודם שנפדו כיון שראוי לפדיון ובידו להפקיע קדושתו ע"י פדיון אמטו להכי לא אסרה התורה להטיל מום בקדושה קלישתא דהא בידו הוא להפקיע הקדושה וכיון דחזי לפדיון כפסוהמ"ק שנפדו דמי לענין זה, משא"כ בכל הפסולין דניהו דלא חזי להקרבה אבל עכ"פ קדושת הגוף דאית בה אין בידו להפקיע ע"י פדיון להכי גם לחכמים אסור מן התורה להטיל בו מום.
וזהו דאיבעי בתמורה דכ"א המטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו מי אמרינן כיון דלא קריבן לא מחייב או דילמא כיון דקדשי קא מיחייב היינו מי אמרינן דהא דמותר להטיל מום בבע"מ הוא לפי דלא חזי להקרבה וה"ה תמורת בכור ומעשר או דילמא הא דמותר להטיל מום בבע"מ הוא לפי דבע"מ קלישא קדושתו דבידו להפקיע ע"י פדיון. וה"ה במטיל מום בבכור בע"מ דבכור בע"מ כפסוהמ"ק אחר פדיון לרבנן דמי משא"כ בתמורת בכור ומעשר דלא חזי להקרבה ואין בידו להפקיע קדושתו אף רבנן מודים בזה דאסור להטיל בו מום וכיון דלא נפשטה האיבעי להכי אין לוקין מספק ועד"ז כ' הרמב"ם המטיל מום בתמורת בכור ומעשר אינו לוקה ומעתה יתישב יפה מה שפ' הרמב"ם דאם הטיל מום ובא השני להטיל בה מום אינו לוקה השני היינו אינו לוקה אבל אסור לעשות כן מה"ת לפי שמום הראשון נעשה בכור, ואין פודין עליו ואלים קדושתי' דא"א להפקיעו ע"י פדיון ודמי פסולים ולמטיל מום בזה"ז דאסור ואין לוקין עליו, וכ"ז י"ל לשי' הרמב"ם דס"ל דהמטיל מום קבוע במום עובר לוקין אבל לשי' התוס' והרא"ש דס"ל דמותר להטיל מום קבוע במום עובר מה"ת והא על מום עובר אין פודין אלמא דאין היתר הפדיון גורם היתר הטלת המום בבע"כ דהא מום עובר יוכיח.