אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ל · ה
ומדי עיוני בענין זה נסתפקתי בחישב בשחיטה ע"מ לזרוק או להקטיר או לאכול חוץ לזמנו, ואח"כ זרק שלא במקומו אי מהני הזריקה למיקבע בפיגול כיון שאינו מתיר את הבשר חשוב לא קרב המתיר כמצותו או דילמא כיון דהקרבן כשר והבעלים מתכפרים חשוב קרב המתיר כמצותו ולא דמי לעירוב מחשבות דשל"ש דפסול וגם לא דמי לשוחט ע"מ לזרוק שלא במקומו דהוי חסרון במחשבה דזריקה כזו לא שרי בשר או בזורק שלא במקומו וחשב לאכול חוץ לזמנו דהוי חסרון בעבודת הזריקה שאינו מתיר את הבשר ולא מועיל מחשבת פיגול לחייבו כרת אבל בשוחט ע"מ להקטיר או לאכול חוץ לזמנו דהעבודה הי' כהלכתה והמחשבה היא מחשבת פיגול ככל הפיגולים ורק למיקבע בפיגול מהני גם זריקה שלא במקומה דהבעלים מתכפרים ואע"פ שאינו ניתר הבשר.
ובמנחות די"ב דמבע"ל בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אי מהני לקבוע בפיגול לפי דהשיריים אסור באכילה ולרבא מהני, לא דמי משום דהתם אין החסרון בהקטרה וכמו כן ביוצא וטמא דאם זרק הורצה ובטמא משום ריצוי ציץ אע"פ שהבשר אסור באכילה דאין החסרון בהזריקה וכמו שחילקו כן התוס' בזבחים דכ"ז בד"ה יצא וביתר ביאור בד' השימק"ו במנחות די"ב דהתם הוי הפסול בבשר ובשיריים משא"כ בזריקה שלא במקומו דאין הזריקה כתיקונה והחסרון בזריקה שאינו מתיר הבשר לא מהני למיקבע בפיגול אע"פ שמכפרת. ובודאי להך צד דשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה לא מהני למיקבע בפיגול כיון דהשיריים אסור באכילה וחשוב לא קרב המתיר כמצותו מכש"כ בזורק שלא במקומו דאין הזריקה מתוקנת להתיר הבשר והרמב"ם בפט"ז מהל' פסוהמ"ק פסק דהוי ספק פיגול מה"ט גם בזורק שלא במקומו הוי ספק פיגול אלא די"ל דגם לפי הך צד דשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה דמהני למיקבע בפיגול כמו ביוצא שאני התם דהקמיצה וההקטרה הוי כהלכתה משא"כ בזורק שלא במקומו דאין הזריקה מתיר הבשר ואין הזריקה מתוקנת בכה"ג לא חשיב קרב המתיר כמצותו לכו"ע וצ"ע, ורש"י במנחות די"ד שם פירש דלהכי איבע"ל בשיריים שחסרו כיון דאין השיריים נאכלים הו"ל כחישב בדבר שאין דרכו לאכול יעוי"ש ודבר גדול השמיענו בזה דמה שאין השיריים נאכל מצד איסור חשוב דבר שאין דרכו לאכול אולם תמוה לפ"ז בפסחים דע"ח דלר"א ציץ מרצה על אכילות למיקבע בפיגול דהא ציץ אינו מועיל להתיר את הבשר לאכילה והוי דבר שאין דרכו לאכול וע"כ צ"ל לפרש"י דמיירי בפיגול ע"מ להקטיר חוץ לזמנו ומבואר מזה דגם בהקטרה אלמלא ריצוי ציץ לא הי' מועיל הפיגול הרי דלאו מטעם שאין דרכו לאכול רק לפי שקרבן פסול הוא וחשוב לא קרב המתיר כמצותו ולפי פרש"י במנחות קשה ג"כ מזבחים דל"א דאמר רבי אבא דמודה ר"י במחשבת הנוח דחזר וקובעו בפיגול דהא נפסל במחשבת הנוח ואין דרכו לאכול וצ"ל דמיירי דחשב בשחיטה ע"מ להניח ואח"כ חשב בקבלה ע"מ לזרוק הדם למחר, שו"ר בשמק"ו במנחות ע"ד רש"י שתמה תינח אם הקטיר הקומץ לאכול שיריים למחר אבל אם חשב להקטיר הקומץ למחר ל"ש למימר הכי וכתב דלכן נראה דמשו"ה מיבע"ל משום דכיון דאין השיריים נאכלין לא חשוב קרב המתיר כמצותו יעו"ש וד' רש"י צ"ע