אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ל
עוד בעניני פיגול
א
בתשובת רע"א סי' קצ"ה בשולי המכתב תמה בזבחים דכ"ז כאן שנתן באמירה פרש"י דמתניתין בנתן במחשבה לאכול בשר חוץ לזמנו ותמה כיון דל"ה פיגול בזריקה דלא שרי בשר באכילה לא מביא לידי פיגול איפסולי ג"כ לא מפסל כדפרכינן לעיל ושנויא דמידי דהוה מחשכת הנוח ל"ש הכא דהא המחשבה הי' לאכול אבל הנוח אין כאן דהא זרק מיד דמו למעלה ולמטה דזהו אינו מזיק לכפרת בעלים וכיון דמחשבת פיגול ליכא אמאי לא מתכפרי בעלים והניח בצע"ג. ובאמת קושי' הגרעק"א קשא ע"ד הגמ' גופא דמשני כאן שנתן באמירה דאפילו אם הי' מחשבתו בהקטרה חוץ לזמנו דפוסל מחשבת הנוח להניח אמוריו למחר וכן לזרוק מתנה אחת שלא בזמנו יקשה ג"כ דאפסולי נמי לא לפסול דל"ש כאן מידי דהוה מחשבת הנוח דהא החסרון הי' בעבודה שלא במקומו ואין זה ענין למחשבת הנוח ומידי דהוה מחשבת הנוח שייך רק בשוחט או קיבל או הלך ע"מ לזרוק שלא במקומו דאעפ"י שהיתה מחשבתו לעשות זריקה שאינה מועלת להתיר הבשר לא גרע ממחשבת הנוח שאינו מתיר כלל והוי ג"כ מחשבה פסולה אבל בזורק שלא במקומו דחסרון דזריקה דלא שרי בשר באכילה אינו מביא לידי פיגול דאין זה שייכא למחשבת הנוח כלל דהא במעשה שהיא כהנוח בעלמא שאינו מתיר לא פסלה מחשבה לכו"ע קשה דאיפסולי ג"כ לא לפסול ומאי משני כאן שנתן באמירה, וראיתי בשמק"ו בזבחים שם שתמה ג"כ עדרש"י שם ומוקי לה אח"כ בחישב על שפיכת שיריים והקשה אח"כ דהא בזה דאין המעשה מעכב גם המחשבה לא תפסול. אולם בכ"ז לא הונח לי דמאי שייך בזה מחשבת הנוח בזורק שלא במקומו דהחסרון הוא בעבודה כאמור
ב
ונראה דבאמת מאי דפשוט להש"ס להקשות א"ה איפסולי נמי לפסול היינו רק בשוחט או קבל ע"מ לזרוק שלא במקומו דמאי דאינו מפגל משום דזריקה דלא שרי באכילה אינו מביא לידי פיגול דילפינן מקרא ואם האכל יאכל פגול הוא מי שפיגולו גרם לו כו' דל"ה מחשבה בזריקה המפגלת ונמצא דאין זו מחשבה הפוסלת כלל כיון דחשב לזרוק שלא במקומו ודמי כחשב להניח לרבנן דבעינן שתהי' מחשבה בזריקה המתרת במקום המזבח וכיון דהחסרון הוי במחשבה שאין זו מחשבת פיגול כמו שאינה מפגלת כמו כן אינה פוסלת וכ"ז במחשבה ע"מ לזרוק שלא במקומו דל"ה מחשבת פסול כלל משא"כ בזורק שלא במקומו ומחשב לאכול או להקטיר חוץ לזמנו דהוי מחשבת פיגול ורק הזריקה היתה שלא במקומה והא דאינה מפגלת משום דהוי זריקה דלא שרי' בשר באכילה ואעפ"י דמכפר מ"מ כיון דלא שרי באכילה אין בו פיגול ודמי כלא קרב המתיר כמצותו יעוין בתוד"ה יצא דמחלק דהא דאוקמא בלא קרב המתיר כמצותו משום דמיירי בעבודה אחרת (ולולא דברי רבותינו בעלי התוס' הייתי מחלק דגם בעבודה אחת לא דמי דהא דממעטינן בזורק שלא במקומו שאינה מפגלת משום דהוה חסרון בגוף העבודה כמו שנעשה חוץ למזבח וע"כ אינה מפגלת משא"כ בעירוב מחשבות דהעבודה נעשה כהלכתה במקומה אלא שחשב מחשבה הפוסלת והו"א דאין מחשבה מוציאה מידי מחשבת פיגול ולהכי איצטריך קרא דלא יחשב דמחשבות מוציאות זו מזו אבל רבותינו בעהתו"ס לא ס"ל חילוק זה משום דבקרא לא נתפרש המיעוט שלא במקומו רק דמי שפיגולו גרם לו והא גם בעירוב מחשבות אין פיגולו גרם לו) ובזה בודאי שהוא דרך תנאי לחיוב פיגול שאי"ח משום כרת דפיגול אבל פסול יש בו.
וכבר נסתפק כיוצא בזה המל"מ פ"ז מה' פסוהמ"ק וש"ס ערוך הוא בריש מעילה ד"ג בתוד"ה א"ל בזריקה ובדהתו"ס שם קומץ פיגול וי"ל דדוקא לחייבו כרת אינו נקבע עד לאחר זריקה אבל שם פיגול חל עליו משעת שחיטה ומשני כו' לעולם אין הפיגול חל עד שעת זריקה ולפי פי' התוס' מספק"ל להש"ס בזה ולפי הך צד דפיגול חל משעת שחיטה ה"ה בלא קרב המתיר כמצותו חל פסול פיגל וה"נ בזריקה שלא במקומה שאינה מתרת את הבשר ולא קרב כמצותו קרינן ביה ג"כ חל הפסול פיגול אף לרבנן דר"י משא"כ בשחט ע"מ לזרוק שלא במקומו דילפינן ג"כ מקרא דמי שפיגולו גרם לו דזהו לאו מדין קרב המתיר כמצותו שהרי קרב כמצותו אלא דגזיה"כ הא דבעינן שתהא המחשבה לשם עבודה המתרת ושלא במקומו אין זה מחשבה פוסלת כלל לרבנן דר"י במחשבת הנוח שפיר מקשה א"ה אפסולי נמי לא לפסול.
והנה המל"מ רמז שם דפיגול קודם שקרבו כל מתיריו יש לפסול מק"ו משלמים כמו בחטאות הפנימיות לר"ש בזבחים די"ד עייי"ש ומה"ט יש לדון ג"כ בזורק שלא במקומו במחשבת פיגול דפסול דנראה בודאי דזורק שלא במקומו שלא לשמה דפסול דהא מיעוט דמי שפיגולו גרם לו אינו אלא לגבי פיגול ולא שלא לשמה וכמו דלא בעינן קרב המתיר כמצותו בפסול דשלא לשמה וחל מיד ה"נ שלא במקומו אעפ"י שאינו מתיר את הבשר מ"מ פסול לכפר והגזיה"כ הוא רק לגבי פיגול אבל לא לגבי שלא לשמה ובאמת גם מצד הסברא חלוק דהא בשלא לשמה החסרון הוא מצד שלא נעשה לשמה ואילו לא הי' סתם קדשים לשמן הי' גם סתמא פסול ורק לפי דסתמא לשמן כדאמר בריש זבחים ולפ"ז במחשב שלא לשמו החסרון מצד שאין זה לשמו וא"כ גם שלא במקומו ג"כ פסול לכפרה כמו במקומו דמאי עדיפא שלא במקומו מבמקומו סוף סוף הא לא נזרק לשמו והי' בי שינוי קדש או שינוי בעלים משא"כ בפיגול דזהו מגזירת התורה דאם חשב בשחיטה ע"מ לזרוק להקטיר או לאכול חוץ לזמנו חייב משום פיגול ורק בהתנאים שגזרה התורה משום שפיגולו גרם לו אבל מי שאין פיגולי גרם לו אי"ח משום פיגול אלא דלפסול ילפינן שוב משלא לשמו דלא בעינן קרב המתיר כמצותו ואע"פ שאין זריקה זו מתרת הבשר מ"מ מחשבת פיגול פוסלת בה ולפ"ז גם לרבנן דר"י במחשבת הנוח דלא פסלי מ"מ בזורק שלא במקומו מחשבת פיגול פוסל כמשכ"ל וקושית הש"ס א"ה אפסולי נמי לא לפסול הוא רק בשוחט והולך ע"מ לזרוק שלא במקומו כיון דמחשבת זריקה שלא במקומו ל"ה מחשבת פיגול ואינה מפגלת כלל ונמצא דאין זו מתשבת פיגול כלל ואין לומר גם בזה דנילף משלא לשמה דלכאורה בשוחט לזרוק שלא במקומו שלא לשמה לריו"ח דמחשבין מעבודה לעבודה תפסול אעפ"י דבשל"ש ל"ש מידי דהוה אמחשבת הנוח גם לר"י דלא מצינו רק בפיגול ול"א בשלא לשמה בין אם היא מקרא דלא יניח או מסברא מ"מ הא מיעוט דמי שפיגולו גרם לו אינו אלא לגבי פיגול ולא בפסול דשלא לשמה אולם זה אינו דהא דמחשבין מעבודה לעבודה לריו"ח הוא משום דילפינן פנים מפנים מפיגול וכיון דבפיגול בשוחט ע"מ לזרוק שלא במקומו ל"ה פיגול ממילא גם בשלא לשמה א"א שתפסול מעבודה לעבודה בשוחט ע"מ לזרוק ולהכי שפיר מקשה א"ה דאיפסלו נמי לא ליפסול ומשני מידי דהוי אמחשבת הנוח לר"י דהוה מחשבת פסול אבל בזורק שלא במקומו ומחשב מחשבת פיגול נפסל כמו בשלא לשמו רק שאי"ח כרת מגזיה"כ דמי שפיגולו גרם לו כמשנ"ת, ובזה מיושב מה שדקדק הפמ"א שם בדברי הגמ' על מה שאמר ר"ל תנן חישב ליתן כו' למ"ל להקשות על ר"ל מברייתא מאחר דאותה קושי' בעצמה קשה עליו מן המשנה גופא דמוקי לה שנתן באמירה ולמה לא יהא פיגול ולמש"כ א"ש דמשנתינו בזורק שלא במקומו הוי ידע שפיר החלוק מ"ט פסול ואינו מפגל דלגבי פיגול אין זה קרב המתיר כמצותו אבל פסול מיהא הוי אבל בברייתא בחושב ע"מ לזרוק שלא במקומו אם אינה מפגלת ל"ה מחשבה הפוסלת כלל וע"כ מקשה ומסיק דאתי כר"י דפוסל מחשבת הנוח וא"ש ומיושב קו' הגרעק"א בפשיטות כאן שנתן באמירה דזורק שלא במקומו במחשבת פיגול פסול בודאי כמו בשלא לשמו אף לרבנן דר"י במחשבת הנוח
ג
והרמב"ם בפט"ז מה' פסוה"מ הביא האי דינא דחשב למחר שלא במקומו פסול והראב"ד השיג עליו דהא לא קי"ל כר"י במחשבת הנוח כו' ועי' בכ"מ שם שכתב דרק דרך דמיון בעלמא אמר הכי דכי היכי דמחשבת הנוח לר"י פוסל ה"ז היכא דחשב לזרוק למחר שלא במקומו לרבנן פסול יעיי"ש ובאמת אין הנדון דומה דלר"י מחשבת הנוח פסול דמחשבה כמעשה דאילו הניח למחר פסול אבל לרבנן הא מכשרי מחשבת הנוח ונראה בשי' הרמב"ם דהא מוכרח מדהג"מ מדס"ל כאן שנתן באמירה דבזורק שלא במקומו וחשב מחשבת פיגול פסול אף דל"ש בזה מחשבת הנוח אף לר"י וע"כ צ"ל כמשנ"ת משום דבזורק שלא במקומו דהחסרון מצד העבודה אף דאינה מפגלת מ"מ פסול הוי כמו בכל פיגול שלא קרב המתיר כמצותו שיש בו פסול פיגול וע"כ הא דילפינן מקרא מי שפיגולו גרם לו היינו רק לענין דין פיגול לחייבו כרת אבל פסול מיהא הוי כשלא לשמו וממילא גם באם חשב לזרוק שלא במקומו דילפינן ג"כ מקרא דמי שפיגולו גרם לו אין לנו מיעוט רק שאי"ח משים פיגול אבל מיפסל מיהא הוי כיון דדין זה דמחשבת פיגול שאינה מתרת את הבשר אינה מפגלת אין זה מסברא בעלמא דל"ה מחשבה כלל רק מגזיה"כ שפיגולו גרם לו והא מיעוט זה אינו רק לגבי כרת ופי' בפרש"י בד"ה מי שפיגולו גרם לו וז"ל ונפק"ל מהכא דאי חשב בזריקה שלא במקומו פ"מ לאכול או להקטיר למחר ל"ה מחשבת זריקה לענין פיגול ומינה כי חישב בשחיטה פ"מ לפשות זריקה זו חוץ לזמנו ל"ה מחשבה בזריקה המפגלת עכ"ל וכיון דעיקר מיעוט דקרא בחשב בזריקה שלא במקומו דע"כ, רק לענין חיוב כרת דפיגול ופסול מיהו הוי כמשנ"ת א"כ ה"ה כי חשב בשחיטה ע"מ לזרוק שלא במקומו דל"ה מהשבה בזריקה המפגלת דיו לבא מה"ד להיות כנדון דפסול מיהו הוי אף לרבנן דר"י במחשבת הנוח ומאי דמקשה הש"ס א"ה איפסולי נמי לא נפסל י"ל למאי דמספק"ל להש"ס בריש מעילה כמו שפירשו התוס' שם דלא קרב המתיר כמצותו אי פסול מיהא הוי קודם שקרבו מתיריו וכן מדאמר ריו"ח במעילה ד"ה אין עולה שיריים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו ומבואר דגם בשלא במקומו בעינן ריצוי בזריקה ומוכח דלא נפסול ובזבחים דפ"ה אמר בחוץ למקומו הואיל משום דס"ל דגם לענין פסול פיגול לא חל כלל היכא שלא קרב המתיר כמצותו ואין חילוק בין חיוב כרת דפיגול ופסול פיגול וע"כ מקשה א"ה איפסולי נמי לא איפסול וע"ז משני מידי דהוה אמחשבת הנוח וגם לר"ל כאן שנתן במחשבה אף בזורק שלא במקומו דל"ש מידי דהוי אמחשבת הנוח י"ל כיון דעכ"פ לר"י במחשב בשחיטה ע"מ לזרוק שלא במקומו פסול מיהא הוי ממילא קרא דמי שפיגולו גרם מיירי רק לענין חיוב כרת ה"ה במחשב בשפה שזורק שלא במקומו לנו מיעוט רק לחיוב כרת אבל פסול מיהא הוי וצ"ל לפי"ז דמקרא מי שפיגולו גרם לו ילפינן שני הדינים בין אם חשב בזריקה שלא במקומו ע"מ לאכול או להקטיר למחר ובין אם חשב בשחיטה ע"מ לפשות זריקה ומלשון רש"י דעיקר קרא מיירי בחשב בזריקה שלא במקומו כו' ומינה כי חשב בשחיטה ואולי גם כונת רש"י כן דשני הדינים נלמדים מקרא וקושי' הגרע"א מיושב בזה דלר"י דפוסל מחשבת הניח וע"כ דמחשב בשחיטה ע"מ לזרוק חוץ למקומו פסול ומיעוט דמי שפיגולו גרם לו הוא רק לענין חיוב כרת ופסול מיהא הוי בא זה ולמד על דין השני דילפינן מיניה בזורק שלא במקומו במחשבת פיגול ולא נתמעט רק מדין כרת אבל פסול מיהא הוי (ואפשר אם נימא דבלא קרב המתיר כמצותו או קודם זריקה לא חל גם פסול פיגול י"ל דשאני התם שנפסל הזבח לגמרי משא"כ בזורק שלא במקומו דכמקומו דמי ונתכפרו בעליו רק שאינו מתיר את הבשר בזה נתמעט רק מחיוב כרת דפיגול אבל פסול מיהא הוי) וכ"ז לר"י דפוסל מחשבת הנוח אבל לרבנן דלא פסלי מחשבת הנוח גם בשוחט פ"מ לזרוק שלא במקומו לא נפסל ונתמעטו שני הדינים מגזיה"כ דמי שפיגולו גרם' לו כו' שאין בזה גם פסול פיגול וכ"ז לפי הך צד דפיגול אינו חל קודם זריקה כלל אבל אי"נ דפסול פיגול יש גם קודם זריקה ובלא קרב המתיר כמצותו ע"כ דבזורק שלא במקומו וחשב מחשבת פיגול פסול וגזיה"כ דמי שפיגולו גרם לו כו' אינו אלא על חיוב כרת ופסול מיהא הוי ולפ"ז ה"ה בשוחט ע"מ לזרוק שלא במקומו אף לרבנן דר"י במחשבת הנוח ג"כ נפסל דמחד קרא ילפינן.
וי"ל דזהו שיטת הרמב"ם דגם דלא קרב המתיר כמצותו נפסל משום פיגול דחלוק דין כרת בפיגול עפ"י תנאים המיותרים מפסול פיגול (וכן נראה בשי' הרמב"ם דאע"פ דאין מפגלין בחצי מתיר מ"מ פסול מיהא הוי מה"ת דלא כמש"כ התוס' בזבחים דמ"ב דא"א מדרבנן) ולהכי גם בגזיה"כ דמי שפיגולו גרם לו כו' בזריקה שלא במקומו שאינה מתרת את הבשר מ"מ ואי"ח כרת מ"מ נפסל משום פגול, ולפי"ז ה"ה בדין השני בשוחט ע"מ לזרוק שלא במקומו לא נתמעט רק מחיוב כרת ופסול מיהא הוי אף לרבנן דר"י דלא פסלי מחשבת הנוח וא"ש.
ד
עוד אפשר לומר בשי' הרמב"ם דס"ל דאף לרבנן דר"י במחשבת הנוח מ"מ במחשב בשחיטה ע"מ לזרוק שלא במקומו חוץ לזמנו דפסול כמשכ"ל דמשינויא דר"ל כאן שנתן באמירה מוכרח דבזורק שלא במקומו ע"מ לאכול חוץ לזמנו פסיל אף דל"ש בזה מחשבת הנוח ונתבאר בטעמו של דבר משום לענין פסול פיגול פסול כמו כשלא לשמו וס"ל להרמב"ם דלהכי ל"א לר"ל גם בשוחט ע"מ לזרוק שלא במקומו דפסול כמו בשלא לשמו משום דר"ל לטעמי' דס"ל דאין מחשבין מעבודה לעבודה בשל"ש דלא ילפינן פנים מפנים. א"כ אין פסול כלל בשלא לשמה בשוחט ע"מ לזרוק, ואעפ"י דרשב"ל בזבחים די"ד ס"ל דמודה ר"ש בהולכה בחטאות הפנימיות דפסול וכדמסיק דילפינן משלא לשמו אעפ"י דפיגול הוא מעבודה לעבודה.
ע"מ לזרוק לאכול או להקטיר חוץ לזמנו ובכה"ג בשלא לשמה אין מחשבין מעבודה לעבודה ומ"מ יליף לפסול בחטאות הפנימיות ועכצ"ל דשאני פיגול שזהו עיקר בפיגול מעבודה לעבודה וכמו שפרש"י בזבחים ד"ט בד"ה אין מחשבין מעבודה לעבודה דלא ילפינן מפיגול דהתם עיקר מחשבתו בכך וזהו עיקר דין פיגול ושפיר ילפינן פסול פיגול מפסול של"ש באותה עבודה וא"כ לכאורה ה"ה בפיגול בשחיטה ע"מ לזרוק דמו למחר שלא במקומו נילף משלא לשמו, מ"מ לא דמי דשאני התם בחטאות הפנימיות דאין החסרון מצד מעשה הפיגול שהוא ככל הפיגולים בשארי הקרבנות רק גזיה"כ הוא שאין בו דין פיגול לחייב כרת ואחרינן דלפסול לא גרע משל"ש דג"כ חלוק בקרבנות דבשלמים כשר ואפ"ה בחטאת פסול וק"ו בחוץ לזמנו משא"כ בזריקה שלא במקומה דגזיה"כ הוא מצד שהזריקה שלא כתיקונה ואין בה פיגול ואמרינן דניהו דאי"ח כרת לפי שלא קרב המתיר כמצותה מ"מ פסול מיהו הוי כמו שאם הי' חושב בה של"ש וכ"ז בזריקה שלא במקומה במחשבת פיגול דמצינו כותי' בשל"ש, משא"כ במחשב בעבודה אחרת לזרוק שלא במקומו אי אפ"ל דתפסול מצד של"ש דהא לא מצינו בשל"ש מחשב בעבודה אחר לזרוק שלא במקומו לר"ל דלדידי' דאין מחשבין מעבודה לעבודה ואין החסרון מצד שהוא מעבודה לעבודה דעיקר פיגול הוא מעבודה לעבודה ורק דעכ"פ לא מצינו שיפסול אם יחשב לזרוק שלא כתיקונה בשל"ש דנימא דגם בפיגול יפסול ולהכי לר"ל שפיר מקשה דלא תפסול ג"כ ולהכי איצטריך לר"ל לתרץ הא דתני' בשוחט ע"מ לזרוק שלא במקומו למחר דפסול משום מחשבת הנוח.
וכן י"ל דהסוגי' לעיל מתני' מתרץ לכו"ע אף לר"ל משא"כ למאי דקיי"ל כריו"ח דמחשבין מעבודה לעבודה וגם בשוחט ע"מ לזרוק דמה של"ש שלא במקומו פסול ואע"ג דילפינן מפיגול מ"מ י"ל דדון מינה ואוקי באתרה כמו בדיני שלא לשמה, וביותר י"ל בשי' הרמב"ם שפסק דמחשבין מעבודה לעבודה בפט"ו מה' פסוה"מ הל' י' וז"ל שם שחטה לשמה וחשב בשעת השחיטה לזרוק דמה שלא לשמה ה"ז פסולה לפי שמחשבין מעבודה לעבודה וזאת המחשבה שחישב בשעת שחיטה הרי הוא כאילו חשב בשעת זריקה ולפיכך פסולה עכ"ל, ולא כתב הרמב"ם בטעמו דיליף פנים מפנים ורק דס"ל בטעם דמחשב בעבודה אחרת על זריקה הרי כאילו חשב בשעת זריקה ורק בפ"ב מהל' שחיטה גבי ע"ז כתב דשוחט ע"מ לזרוק דמו לע"ז פסול דילפינן מפנים משום דהתם אאפ"ל דהרי הוא כאילו חשבה בשעת זריקה דזריקה לעכו"מ אינה נאסרת ועי' בקרן אורה בזבחים ד"י שכ' מקור לד' הרמב"ם דהרי הוא כאלו חשבה בשעת זריקה מד' הירושלמי פ' תמיד נשחט דר' מנא בשם ר' יודן אמר טעמא דרי"ח דמחלק בין לשמו של"ש ובין לאוכליו כו' דס"ל כל שיבוא עבודה והוא מחשב לה היינו דיש בה ג"כ פסול מחשב מעבודה אחרת לה והוי כאילו חשב בעבודה שני' בעצמה וכל שאילו בוא בעבודה אחרת ואינו מחשב לה היינו שלא לאוכליו דליתא בזריקה אינו מחשב בעבודה לה ולפיכך שלא לאוכליו כשר יעו"ש.
ושי' הרמב"ם עפ"י הירושלמי דבשל"ש הא דמחשבין מעבודה לעבודה לאו משום דילפינן מפיגול רק דהוי כאלו חשב בעבודה שני' בזריקה עצמה א"כ מה"ט דמחשב בשחיטה לזרוק שלא במקומו של"ש דמי לחישב בזריקה שלא במקומו של"ש דפסול דבשל"ש ליכא גזיה"כ דמי שפיגולו גרם לו כו' וכיון דבשל"ש פסול ה"ה בפיגול פסול והגמ' דמקשה א"ה אפסולי נמי לא לפסול הוא עפ"י שי' הבבלי בזבחים ד"י דלריו"ח דמחשבין מעבודה לעבודה הוא משים דילפינן פנים מפנים וכיון דבפיגול בכה"ג. ע"מ לזרוק שלא במקומו אינו מפגלת א"א למילף בשל"ש אבל לשי' הרמב"ם דהא דמחשבין מעבודה לעבודה בשל"ש לאו משום דילפינן מפיגול רק דהרי הוא כמחשב בשעת זריקה ובכה"ג בשל"ש פסול וגם בפיגול פסול אפילו לרבנן דר"י דלא פסלי מחשבת הנוח ולהכי פסק בחשב בשחיטה לזרוק שלא במקומו למחר פסולה אך דקיי"ל דמחשבת הנוח לא פסלה והבן
ה
ומדי עיוני בענין זה נסתפקתי בחישב בשחיטה ע"מ לזרוק או להקטיר או לאכול חוץ לזמנו, ואח"כ זרק שלא במקומו אי מהני הזריקה למיקבע בפיגול כיון שאינו מתיר את הבשר חשוב לא קרב המתיר כמצותו או דילמא כיון דהקרבן כשר והבעלים מתכפרים חשוב קרב המתיר כמצותו ולא דמי לעירוב מחשבות דשל"ש דפסול וגם לא דמי לשוחט ע"מ לזרוק שלא במקומו דהוי חסרון במחשבה דזריקה כזו לא שרי בשר או בזורק שלא במקומו וחשב לאכול חוץ לזמנו דהוי חסרון בעבודת הזריקה שאינו מתיר את הבשר ולא מועיל מחשבת פיגול לחייבו כרת אבל בשוחט ע"מ להקטיר או לאכול חוץ לזמנו דהעבודה הי' כהלכתה והמחשבה היא מחשבת פיגול ככל הפיגולים ורק למיקבע בפיגול מהני גם זריקה שלא במקומה דהבעלים מתכפרים ואע"פ שאינו ניתר הבשר.
ובמנחות די"ב דמבע"ל בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אי מהני לקבוע בפיגול לפי דהשיריים אסור באכילה ולרבא מהני, לא דמי משום דהתם אין החסרון בהקטרה וכמו כן ביוצא וטמא דאם זרק הורצה ובטמא משום ריצוי ציץ אע"פ שהבשר אסור באכילה דאין החסרון בהזריקה וכמו שחילקו כן התוס' בזבחים דכ"ז בד"ה יצא וביתר ביאור בד' השימק"ו במנחות די"ב דהתם הוי הפסול בבשר ובשיריים משא"כ בזריקה שלא במקומו דאין הזריקה כתיקונה והחסרון בזריקה שאינו מתיר הבשר לא מהני למיקבע בפיגול אע"פ שמכפרת. ובודאי להך צד דשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה לא מהני למיקבע בפיגול כיון דהשיריים אסור באכילה וחשוב לא קרב המתיר כמצותו מכש"כ בזורק שלא במקומו דאין הזריקה מתוקנת להתיר הבשר והרמב"ם בפט"ז מהל' פסוהמ"ק פסק דהוי ספק פיגול מה"ט גם בזורק שלא במקומו הוי ספק פיגול אלא די"ל דגם לפי הך צד דשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה דמהני למיקבע בפיגול כמו ביוצא שאני התם דהקמיצה וההקטרה הוי כהלכתה משא"כ בזורק שלא במקומו דאין הזריקה מתיר הבשר ואין הזריקה מתוקנת בכה"ג לא חשיב קרב המתיר כמצותו לכו"ע וצ"ע, ורש"י במנחות די"ד שם פירש דלהכי איבע"ל בשיריים שחסרו כיון דאין השיריים נאכלים הו"ל כחישב בדבר שאין דרכו לאכול יעוי"ש ודבר גדול השמיענו בזה דמה שאין השיריים נאכל מצד איסור חשוב דבר שאין דרכו לאכול אולם תמוה לפ"ז בפסחים דע"ח דלר"א ציץ מרצה על אכילות למיקבע בפיגול דהא ציץ אינו מועיל להתיר את הבשר לאכילה והוי דבר שאין דרכו לאכול וע"כ צ"ל לפרש"י דמיירי בפיגול ע"מ להקטיר חוץ לזמנו ומבואר מזה דגם בהקטרה אלמלא ריצוי ציץ לא הי' מועיל הפיגול הרי דלאו מטעם שאין דרכו לאכול רק לפי שקרבן פסול הוא וחשוב לא קרב המתיר כמצותו ולפי פרש"י במנחות קשה ג"כ מזבחים דל"א דאמר רבי אבא דמודה ר"י במחשבת הנוח דחזר וקובעו בפיגול דהא נפסל במחשבת הנוח ואין דרכו לאכול וצ"ל דמיירי דחשב בשחיטה ע"מ להניח ואח"כ חשב בקבלה ע"מ לזרוק הדם למחר, שו"ר בשמק"ו במנחות ע"ד רש"י שתמה תינח אם הקטיר הקומץ לאכול שיריים למחר אבל אם חשב להקטיר הקומץ למחר ל"ש למימר הכי וכתב דלכן נראה דמשו"ה מיבע"ל משום דכיון דאין השיריים נאכלין לא חשוב קרב המתיר כמצותו יעו"ש וד' רש"י צ"ע