אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ל · ג
והרמב"ם בפט"ז מה' פסוה"מ הביא האי דינא דחשב למחר שלא במקומו פסול והראב"ד השיג עליו דהא לא קי"ל כר"י במחשבת הנוח כו' ועי' בכ"מ שם שכתב דרק דרך דמיון בעלמא אמר הכי דכי היכי דמחשבת הנוח לר"י פוסל ה"ז היכא דחשב לזרוק למחר שלא במקומו לרבנן פסול יעיי"ש ובאמת אין הנדון דומה דלר"י מחשבת הנוח פסול דמחשבה כמעשה דאילו הניח למחר פסול אבל לרבנן הא מכשרי מחשבת הנוח ונראה בשי' הרמב"ם דהא מוכרח מדהג"מ מדס"ל כאן שנתן באמירה דבזורק שלא במקומו וחשב מחשבת פיגול פסול אף דל"ש בזה מחשבת הנוח אף לר"י וע"כ צ"ל כמשנ"ת משום דבזורק שלא במקומו דהחסרון מצד העבודה אף דאינה מפגלת מ"מ פסול הוי כמו בכל פיגול שלא קרב המתיר כמצותו שיש בו פסול פיגול וע"כ הא דילפינן מקרא מי שפיגולו גרם לו היינו רק לענין דין פיגול לחייבו כרת אבל פסול מיהא הוי כשלא לשמו וממילא גם באם חשב לזרוק שלא במקומו דילפינן ג"כ מקרא דמי שפיגולו גרם לו אין לנו מיעוט רק שאי"ח משים פיגול אבל מיפסל מיהא הוי כיון דדין זה דמחשבת פיגול שאינה מתרת את הבשר אינה מפגלת אין זה מסברא בעלמא דל"ה מחשבה כלל רק מגזיה"כ שפיגולו גרם לו והא מיעוט זה אינו רק לגבי כרת ופי' בפרש"י בד"ה מי שפיגולו גרם לו וז"ל ונפק"ל מהכא דאי חשב בזריקה שלא במקומו פ"מ לאכול או להקטיר למחר ל"ה מחשבת זריקה לענין פיגול ומינה כי חישב בשחיטה פ"מ לפשות זריקה זו חוץ לזמנו ל"ה מחשבה בזריקה המפגלת עכ"ל וכיון דעיקר מיעוט דקרא בחשב בזריקה שלא במקומו דע"כ, רק לענין חיוב כרת דפיגול ופסול מיהו הוי כמשנ"ת א"כ ה"ה כי חשב בשחיטה ע"מ לזרוק שלא במקומו דל"ה מהשבה בזריקה המפגלת דיו לבא מה"ד להיות כנדון דפסול מיהו הוי אף לרבנן דר"י במחשבת הנוח ומאי דמקשה הש"ס א"ה איפסולי נמי לא נפסל י"ל למאי דמספק"ל להש"ס בריש מעילה כמו שפירשו התוס' שם דלא קרב המתיר כמצותו אי פסול מיהא הוי קודם שקרבו מתיריו וכן מדאמר ריו"ח במעילה ד"ה אין עולה שיריים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו ומבואר דגם בשלא במקומו בעינן ריצוי בזריקה ומוכח דלא נפסול ובזבחים דפ"ה אמר בחוץ למקומו הואיל משום דס"ל דגם לענין פסול פיגול לא חל כלל היכא שלא קרב המתיר כמצותו ואין חילוק בין חיוב כרת דפיגול ופסול פיגול וע"כ מקשה א"ה איפסולי נמי לא איפסול וע"ז משני מידי דהוה אמחשבת הנוח וגם לר"ל כאן שנתן במחשבה אף בזורק שלא במקומו דל"ש מידי דהוי אמחשבת הנוח י"ל כיון דעכ"פ לר"י במחשב בשחיטה ע"מ לזרוק שלא במקומו פסול מיהא הוי ממילא קרא דמי שפיגולו גרם מיירי רק לענין חיוב כרת ה"ה במחשב בשפה שזורק שלא במקומו לנו מיעוט רק לחיוב כרת אבל פסול מיהא הוי וצ"ל לפי"ז דמקרא מי שפיגולו גרם לו ילפינן שני הדינים בין אם חשב בזריקה שלא במקומו ע"מ לאכול או להקטיר למחר ובין אם חשב בשחיטה ע"מ לפשות זריקה ומלשון רש"י דעיקר קרא מיירי בחשב בזריקה שלא במקומו כו' ומינה כי חשב בשחיטה ואולי גם כונת רש"י כן דשני הדינים נלמדים מקרא וקושי' הגרע"א מיושב בזה דלר"י דפוסל מחשבת הניח וע"כ דמחשב בשחיטה ע"מ לזרוק חוץ למקומו פסול ומיעוט דמי שפיגולו גרם לו הוא רק לענין חיוב כרת ופסול מיהא הוי בא זה ולמד על דין השני דילפינן מיניה בזורק שלא במקומו במחשבת פיגול ולא נתמעט רק מדין כרת אבל פסול מיהא הוי (ואפשר אם נימא דבלא קרב המתיר כמצותו או קודם זריקה לא חל גם פסול פיגול י"ל דשאני התם שנפסל הזבח לגמרי משא"כ בזורק שלא במקומו דכמקומו דמי ונתכפרו בעליו רק שאינו מתיר את הבשר בזה נתמעט רק מחיוב כרת דפיגול אבל פסול מיהא הוי) וכ"ז לר"י דפוסל מחשבת הנוח אבל לרבנן דלא פסלי מחשבת הנוח גם בשוחט פ"מ לזרוק שלא במקומו לא נפסל ונתמעטו שני הדינים מגזיה"כ דמי שפיגולו גרם' לו כו' שאין בזה גם פסול פיגול וכ"ז לפי הך צד דפיגול אינו חל קודם זריקה כלל אבל אי"נ דפסול פיגול יש גם קודם זריקה ובלא קרב המתיר כמצותו ע"כ דבזורק שלא במקומו וחשב מחשבת פיגול פסול וגזיה"כ דמי שפיגולו גרם לו כו' אינו אלא על חיוב כרת ופסול מיהא הוי ולפ"ז ה"ה בשוחט ע"מ לזרוק שלא במקומו אף לרבנן דר"י במחשבת הנוח ג"כ נפסל דמחד קרא ילפינן.
וי"ל דזהו שיטת הרמב"ם דגם דלא קרב המתיר כמצותו נפסל משום פיגול דחלוק דין כרת בפיגול עפ"י תנאים המיותרים מפסול פיגול (וכן נראה בשי' הרמב"ם דאע"פ דאין מפגלין בחצי מתיר מ"מ פסול מיהא הוי מה"ת דלא כמש"כ התוס' בזבחים דמ"ב דא"א מדרבנן) ולהכי גם בגזיה"כ דמי שפיגולו גרם לו כו' בזריקה שלא במקומו שאינה מתרת את הבשר מ"מ ואי"ח כרת מ"מ נפסל משום פגול, ולפי"ז ה"ה בדין השני בשוחט ע"מ לזרוק שלא במקומו לא נתמעט רק מחיוב כרת ופסול מיהא הוי אף לרבנן דר"י דלא פסלי מחשבת הנוח וא"ש.