אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כט · ו
וע"ד אשר העיר ידידי רומעכ"ת שי' בד' הרמב"ם פי"ד מהל' איסור ביאה הי"ד שני אחים תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה דחייבין משום אשת אח כמבואר בברייתא יבמות דצ"ח והש"ך ביו"ד סי' רס"ז כתב דדוקא תאומים אבל אם הראשין היתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אינו חייב משום א"א והנוב"י אה"ע סי' כ"ג ה"ר מפרש"י יבמות דצ"ח דתאומים לאו דוקא ומעכת"ר הוסיף לדייק כן מל' רש"י בדצ"ז ובדמ"ב יעוי' בהגהות הרש"ש ביבמות שם שהרגיש בזה ופי' בתוד"ה והשני. והנה מעכ"ת הוסיף נופך לבאר החילוק דדוקא תאומים פ"פ מש"כ הרמב"ן להביא ראי' דטבילה מהני קודם מילה מהא דעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה מבואר בדעתו דהמילה הוא לשם גירות וקשה למאי דקי"ל דעובר לאו ירך אמו הוא אמאי חייב משום אשת אח ותירץ בזה דהדבר תלוי בפלוגתא דרבי וראב"ש אם שני דברים המתירים מעלים זה בלא זה דביבמות ק"ד מדמה ג"כ לענין חליצה ורקיקה ולהכי במעוברת שנתגיירה הטבילה הועילה במקצת לענין גירות ובתאומים שיש להם שווי אחוה וטפה נתחלקה חייב משום אשת אח משא"כ אם האחד הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה כיון שצריך הראשין לגירות של מילה אינם אחים לחיוב אשת אח עכ"ד.
אני שמעתי ולא אבין חילוקו כיון דהועילה הגירות במקצת ע"י טבילה ליתחייב ג"כ משום אשת אח לכשאינם תאומים ועוד יקשה לשי' הרשב"א ביבמות דמ"ו שכ' לדחות דטבילה קודם מילה לא מהני ומעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה לאו דוקא אלא דבבתה מיירי וקשה לדידי' אמאי חייב משום אשת אח דהא צריך מילה וטבילה וצ"ל לשי' הרשב"א דאתי כר"א דס"ל דבטבילה גרידא הוי גר ואתי הך ברייתא דלא כהלכתא וגם עיקר הדמיון לשני דברים המתירים מעלים זה בלא זה אינו עולה יפה דבזה אין לנו אלא מה שאמרו ובודאי דגר שמל ולא טבל הוי גוי לכל הדברים כמו שאמרו ואינו גר עד שימול ויטבול ואיך גירות לחצאין ורק במה שמצינו בכבשי עצרת דשחיטה וזריקה יש להם דינים מיוחדים מאי דשחיטה מקדש וכן בחליצה ורקיקה יש שם דינים לפוסלה על האחין פכ"פ אין לנו לבדות מעצמינו, ובאמת היא קושי' אלימתא לשר הרמב"ן גם בתאומים מ"ט חייב משום אשת אח כיון דהמילה לשם גירות וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ודוח"ל דהך ברייתא אתי כמ"ד דעובר ירך אמו או כר"י דס"ל דע"י טבילה גרידא הוי גר וכל זה דלא כהלכתא וכמ"כ ק"ל במתניתין דבכורות דמ"ו דנתגיירה מעוברת בנה בכור לכהן וצריך ליתן ה' סלעים כיון שאינו גר פד שימול וכשנולד אכתי לאו ישראל א"כ אמאי חייב בה' סלעים והא בבניך כתיב ואי"ל דלכשנימול הילד הוי גר למפרע משעת טבילה דמהיכ"ת ישתנה דינה משארי גרים ועו"ק לשי' הרשב"א וס"ל דלא מהני הטבילה קודם מילה ומעוברת שנתגיירה בנה צריך טבילה ג"כ א"כ מ"ט חייב בה' סלעים וגם אי"ל דמה שנתגדל אחרי גירות האם חשוב שיש בו חלק ישראל כיון דעובר לאו ירך אמו הוא א"כ צריך גירות בפ"פ וכל זמן שלא נתגייר הוי נכרי וקודם המילה אין בו חלק ישראל כלל שו"מ בספר פסקי הלכות ח"ר שתמה בזה על שי' הרמב"ן וכן הקשה גם לסי' הרא"ה דסגי בטבילה גרידא במעוברת שנתגיירה לגבי הולד דמ"מ כיון דהוא גם מצד עצמו וכשיגדל יהי' בידו למחות כגר קטן.
וכן הקשה במצרית שנתגיירה דבנה שני ניהו דבלידה תלא רחמנא מ"מ לא עדיף מגר בן מצרית שנתגייר בעצמו דהוי ראשון כיון דהוי גר בפ"ע למ"ד עובר לאו ירך אמו יעוי"ש וכבר הרגיש מזה האבני מלואים בסי' ד' וסי' י"ג וכתב דלמ"ד עובר לאו ירך אמו לכשהגדיל יכיל למחות והא דהוי מצרי שני הוא מגזיה"כ דבלידה תלי רחמנא ותי' בזה קו' התוס' יבמות דע"ח בד"ה הוא יעוי"ש. ונראה בישוב הקושיא דהא דאמרינן דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי פרש"י בסנהדרין דנ"ח דהוי כקטן שנולד בלי אב ואם כל זה כשהאב והאם הם נכרים דלכשנתגייר ל"ל חיים כמבואר ביבמות דס"ב נתגיירו לית להו חייס משום דהוי כקטן שנולד אבל כשאמר מישראל אין לו דין כקטן שנולד לגבי אמו ויש לו חיים לגבה ואע"פ שצריך גירות מ"מ כיון שנתגייר ואין לו חייס לגבי האב הרי הוא מתיחס אחר אמו עכ"פ לגבי דין זה דשארות כיון דאמו מישראל לא הוי כקטן שנולד לגבה וחייב משום אשת אח וכן לגבי ה' סלעים כיון דאמו ישראלית אע"פ שהולד צריך גירות מ"מ אין לו דין קטן שנולד לגבי אמו ולהכי חייב ה' סלעים, ויתישב בזה משה"ק האבני מלואים דאמאי במעוברת שנתגיירה בנה מצרי שני כיון דהוי גר בפ"ע די"ל כיון דאית לי' חיים לגבי האם ואין עליו דין הקטן שנולד ואמו הוי ראשונה ובנה מצרי שני, ובזה י"ל ג"כ משה"ק השעה"מ לשי' רש"י דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר דמ"מ צריך גירות מהא דבכורות דמ"ו דמוקי לה בנתעברה מעכו"ם.
ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד כו' ומשמע דוקא לוי' אבל ישראלית בנה חייב לכו"ע והא צריך גירות ולמש"כ א"ש כיון דאמו מישראל לא הוי כקטן שנולד לגבה ומתיחס אחריה וחשוב בנה גם לגבי פה"ב ומיושב ג"כ משה"ק מיבמות דמ"ה גלי או נסיב בת מינך ובפרש"י שם דאסור בממזרת והא גר מותר בממזרת משום דכיון דאמו מישראל לא הוי כקטן שנולד לגבה ומתיחס אחריה וכ"נ דבהורתו ולידתו בקדושה אעפ"י שאחיו נכרי ולשי' רש"י שצריך גירות מ"מ חייב בודאי משום אשת אח דדוח"ל דהא דתני בהורתו שלא בקדושה מיירי דוקא שהאב ישראל והא משמע דבהורתו ולידתו בודאי חייב משום אשת אח אע"פ שאביו נכרי ולמש"כ א"ש דלא הי כקטן שנולד לגבי אם ויעוי' מש"כ הנתיבות בתשו' חמד"ש לאה"ע סי' ב' בישוב דרש"י דלהכי צריך גירות משום דלגבי נכרי מתיחס אחריו אבל כיון שנתגייר פקע היחס מן האב והוי גר למפרע יעו"ש והדברים קרובים לתש"כ, ועי' בירוש' יבמות פי"א דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דחייב על קללת אמו וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מה' ממרים דאע"פ דלשי' הרמב"ן המילה אח"כ הוא לשם גירות מ"מ חייב על קללת אמו דלגבה לאו הוי כקטן שנולד כמשכ"ל